המקרא כמעט שאינו מקדיש תשומת לב למותן של נשים, ומסתפק בהודעה לקונית לגביו; לעתים המוות אף אינו מוזכר כלל. סופרי ימי בית שני מספרים בשנית את סיפורי המקרא באופן המעניק מקום של כבוד למות גיבורותיו.