מרדכי ראש המרגלים

אחת הסצנות בתחילת מגילת אסתר מתארת כיצד מרדכי מציל את המלך אחשוורוש מניסיון התנקשות:

^{אסתר ב:כא} בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ.^[1] ב:כב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי.

המגילה אינה מספרת לנו כיצד נודע למרדכי על המזימה. תרגום מגילת אסתר לארמית, המכונה "תרגום שני"^[2] מציע “בכן איתחזי פתגמא ברוח קודשא”, כלומר "הדבר נודע ברוח הקודש". רבי חייא בר אבא מעלה רעיון חלופי בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה ז ע"א):

בגתן ותרש שני טרסיים^[3] היו, והיו מספרים בלשון טרסי.

ר' חייא בר אבא טוען שהקושרים, בגתן ותרש, לא היו מודעים לכך שמרדכי מבין את שפתם.^[4] הצעה זו מתיישרת עם הגרסה ההלניסטית המורחבת למגילה, הקדומה לתרגום הארמי, המניחה שבגתן ותרש סברו שמרדכי ישן בשעה שהם זממו את מזימתם:

^{תרגום השבעים הרחבה א:12} ויהי בשבת מרדכי בשער המלך עם בגתן ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף, וישמע את מזימתם הרשעה לשלוח יד בנפש המלך, ויגד למלך.^[5]

התיאור של מרדכי כמי שמצותת לקושרים נובע מאי הבנה של הפסוק "וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ". למעשה, ביטוי זה הוא תואר כבוד המסמל את תפקידו של מרדכי כסריס בדרג נמוך בחצר מלוכה, ואינו פירוט של מקום הימצאו הפיזי.^[6]

אם כך יש לשאול, אם מרדכי אינו שומע את שיחתם של בגתן ותרש, כיצד הוא מתוודע למזימתם. מספר סצנות במגילה רומזות כי למרדכי יש נאמנים רבים בארמון המספקים לו מידע.

השוחד של המן: כיצד מרדכי יודע?

המן מנסה לשכנע את המלך אחשוורוש להשמיד את היהודים, ומסביר מדוע הדבר יהיה לטובת המלך (פסוק ח). הוא מסיים בהצעת שוחד:

^{אסתר ג:ט} אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.

אחשוורוש משיב:

^{אסתר ג:יא} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.

לא ברור אם אחשוורוש מקבל מהמן את הכסף,^[7] אבל כך או כך, הוא מעניק לו סמכות בלתי מוגבלת להוציא לפועל את תוכניתו.

לאחר מכן מתפרסמת ברבים הכרזה ב"פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב" המבשרת על השמדת היהודים (אסתר ג:יג). עד מהרה מרדכי שומע על הגזירה ומביע את צערו באבל פומבי, המלווה בבכי, שק ואפר (אסתר ד:א). אסתר, שאינה מודעת לגזירה, שולחת את הסריס הֲתָךְ לפענח את סיבת מעשיו של מרדכי, ומרדכי מעביר את המסר הבא:

^{אסתר ד:ז} וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ (ביהודיים) [בַּיְּהוּדִים] לְאַבְּדָם.^[8]

כיצד מרדכי יודע על הכסף שהמן הציע לשלם לאוצר המלכות עבור השמדת היהודים? מידע זה אינו מופיע בפתשגן הכתב.^[9] מרדכי היה יכול להשיג את המידע הזה רק ממקורות בתוך הארמון, כגון אנשי סודו של המלך או המן, או באופן יותר סביר, משומרי הארמון או משרתים, שאולי היו עדים לעסקה.^[10]

בעוד שמרדכי מלקט מידע מודיעי ממקורותיו בארמון, הוא מצליח לשמר את סודותיו שלו בבטחה.

שמירת סודות מרדכי

לאחר שאחשוורוש מדיח את ושתי מלהיות המלכה, וסריסיו מקבצים בתולות יפות מראה לארמון המלוכה, אחת הנשים שנלקחות היא בת דודתו ובתו המאומצת של מרדכי, ^[11] אסתר:

^{אסתר ב:י} לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ^[12] כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד. ^ב:יא וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ.

בעודה שומרת בסוד את יחסיה עם מרדכי, אסתר זוכה לביקוריו הקבועים מחוץ לארמון, שמטרתם להבטיח את שלומה. אפשר לתהות האם ביקורים תכופים אלה לא עוררו חשד. עם זאת, אין אינדיקציה שמידע על הקשר בין השניים הגיע לאחשוורוש או להמן.

גם לאחר שאחשוורוש מכתיר את אסתר למלכה, והיא כבר אינה תחת השגחתו של הֵגָי שומר הנשים,^[13] היא עדיין שומרת את דבר מוצאה בסוד. במקביל, היא מתקשרת עם מרדכי באמצעות התיווך של התך ללא ידיעת אחשורוש והמן. הדבר עשוי ללמד על כך שמרדכי (ואסתר) מחזיקים בנאמנותם של סריסי ארמון רבים.

לקראת סוף הסיפור, כשהמלך נכנס שוב לארמון ומוצא כי המן מנסה לאנוס את המלכה, יהיה זה דווקא אחד המשרתים, חרבונה, שיזכיר את מזימתו הזדונית של המן נגד מרדכי, עבדו הנאמן של המלך.^[14] פעולה זו מובילה להחלטה להוציא את המן להורג וסוללת את הדרך להעלאת דרגתו של מרדכי.

אך בעוד שמרדכי זוכה לתמיכה רחבה בקרב משרתי ביתו של אחשוורוש, ניכר שהוא פחות מקובל בקרב הסריסים.

הסריסים פותחים בעימות

עם עלייתו של המן לגדולה, מרדכי מסרב להשתחוות לו:

^{אסתר ג:ב} וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.

בדומה לקוראי המגילה, עבדי המלך אינם מודעים לסיבת סירובו של מרדכי להוראת המלך להשתחוות:

^{אסתר ג:ג} וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.

מרדכי אינו משיב לשאלתם. שתיקתו מובילה לעימות שיוזמים העבדים הנמצאים איתו בשער:

^{אסתר ג:ד} וַיְהִי (באמרם) [כְּאָמְרָם] אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי.^[15]

מדוע עבדי שער המלך מחליטים לחשוף את סיבת סירובו של מרדכי להשתחוות? בעוד שקוראי המגילה נוטים לשער שהדבר נובע מתוך דעות קדומות, "אנטישמיות", נראה סביר יותר שהסיבה למעשה החשיפה היא דווקא קנאה; תחושת חוסר ההגינות מכך שהם נאלצים להשתחוות בעוד שמרדכי משתחרר מחובתו.

מדוע מרדכי אינו משתחווה?

כאמור, מרדכי אינו מספק הסבר לסירובו להשתחוות. הפרשנות המסורתית סוברת שכיהודי, מרדכי רואה בהשתחוות להמן סוג של עבודת זרה.^[16] אפשרות נוספת היא הבעיה עם עצם היותו של המן צאצא לעמלקים השנואים והבזויים.^[17] אולם, מניע ברור יותר עולה מפשט הכתוב: מרדכי מסרב לגלות כבוד ליריבו הפוליטי.^[18] נקודה זו מתבררת מתוך בחינת מעמדו הפוליטי של מרדכי על פי הסיפור עד לנקודה זו.

בשלבים הראשונים של הסיפור, אחשוורוש מסתמך על עצתם של שבעה יועצים בכירים:

^{אסתר א:יד} וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת.

מהרשימה מסתבר שמרדכי והמן, במידה שווה, אינם נמנים על הקרובים למלך, כלומר מי שניתן לומר עליהם שהם "רואי פני המלך."^[19] בפרק הבא מרדכי מציל את המלך; ועם זאת זהו המן האלמוני, ולא מרדכי, שמתמנה מיד לאחר מכן לווזיר, ועוקף את שבעת חברי המעגל הפנימי:

^{אסתר ג:א} אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.

הטקסט אינו מזכיר את המניע לקידום זה, או מדוע אחשוורוש בוחר במישהו מחוץ למעגל יועציו הקרובים.^[20] בין אם מרדכי ציפה להתמנות לווזיר, או רק קיווה שיצורף לקבוצת היועצים הקרובים, הוא בוודאי לא ציפה להתעלמות מוחלטת, בעוד שאיש חצר אחר מועלה לתפקיד מורם.

כדי להוסיף חטא על פשע, צו מלכותי מצווה על אנשי החצר לחלוק כבוד להמן. זוהי פקודה שמרדכי מסרב לה בתוקף; קשה להפסיד ליריב, אך קשה עוד יותר לחלוק לו כבוד לאחר מכן.

אסתר בתור קלף מיקוח של מרדכי

שאיפותיו ארוכות הטווח של מרדכי להיות יועץ עליון למלך ניכרות גם מרצונו שאסתר תשמור את זהותה בסוד לאחר המלכתה (אסתר ב:כ).

^{אסתר ב:כ} אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ.

הטקסט אינו מסביר מדוע מרדכי רוצה שאסתר תשמור את זהותה בסוד. על פי הגרסה היוונית של אסתר כוונתו של מרדכי הייתה שאסתר תסתיר את יהדותה על מנת לאפשר לה להמשיך ולקיים את המנהגים הדתיים שלה בלי לעמוד בפני עימות או התערבות מצד אחשוורוש:

אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי לירא את י־הוה ולשמור מצוותיו כאשר היתה באמנה איתו. ולא תסור אסתר מדרכה.^[21]

אך במישור הפוליטי, החלטתו של מרדכי מפתיעה במיוחד: האם לא יהיה זה לטובתו של מרדכי להיות ידוע כבן דודה של המלכה ואביה המאמץ? נראה שהחישובים הפוליטיים של מרדכי חורגים מהאסטרטגיה האופיינית של אצילים המחפשים עושר ומעמד באמצעות קשרים מלכותיים, ודומים יותר לגישה חשאית של איסוף מודיעיני.

מרדכי טיפח רשת של מודיעין ברחבי הארמון, והבחירה של המלך באסתר, תחילה כפילגש ולאחר מכן כמלכה, מאפשרת למרדכי גישה חסרת תקדים למידע על הארמון, שהוא יכול למנף לטובתו.^[22] אולם, טקטיקה זו עובדת רק כל עוד אחשוורוש, כמו גם מתחריו של מרדכי בקרב אנשי החצר, אינם מודעים לקשר של מרדכי ואסתר.^[23]

כאשר נודע למרדכי על המזימה נגד המלך, ואסתר מביאה את המידע זה בשם מרדכי למלך,^[24] אסתר ומרדכי מסתכנים בחשיפת יחסיהם. אך מרדכי רואה בזה סיכון משתלם, שכן הוא צופה שהצלת חיי המלך תבטיח את עלייתו לתפקיד גבוה.^[25] כאשר ציפייה זו אינה מתממשת, הוא הופך ממורמר, במיוחד כלפי מי שקיבל את התפקיד במקומו.

מדוע המן לא הורג את מרדכי?

כאשר המן רואה שמרדכי מבזה אותו, הוא מתמלא זעם. עם זאת, הוא גם מודע למעמדו רב ההשפעה של מרדכי בארמון, במיוחד לאור תרומתו האחרונה של מרדכי להצלת חיי המלך. מודעות זו גורמת להמן להסס מלנקום במרדכי ישירות.

^{אסתר ג:ו} וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי.^[26]

השורש "בוז" מוכר מתיאור יחסו של עשו לבכורה, לאחר שמכר אותה ליעקב (בראשית כה: לד): וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה". עשיו דחה בבוז משהו שהיה כבר מעבר להישג ידו. בדומה לכך, המן דוחה בבוז את אפשרות רצח מרדכי מתוך הכרה בכך שפעולה כזו אינה אפשרית עבורו.^[27]

עם גילוי זהותו היהודית של מרדכי, המן מוצא עילה לחסל את מרדכי בלי שהדבר ייראה כנקמה אישית בסכסוך בין שני אנשי חצר. המן מתכנן להסוות את רצח מרדכי על ידי השמדת כל היהודים, ולייחס זאת לפשע של חוסר נאמנות קולקטיבית לכס המלכות.

להבדיל בין המן למרדכי: מי אשם?

בעוד שהמן מזוהה כאגגי ונודע כצורר היהודים (אסתר ח:א), תחילתו של הסכסוך נובעת מטינה אישית כלפי מרדכי, איש חצר שאפתן העומד בדרכו של המן. היהודים בשלב זה מכונים "עם מרדכי" (אסתר ג:ו).

לאור הבנה זו של הסיפור, תפקידו של מרדכי בסיפור מאבד מהילתו המסורתית. מרדכי מטיל על אסתר את האחריות לפתור משבר שנגרם מגאוותו. אכן, קריאה זו מתיישבת עם הערתו של רבא בתלמוד (בבלי מגילה יב ע"ב – יג ע"א) שלפיה ניתן לייחס את אירועי סיפור פורים למעשיו של מרדכי אשר עוררו את קנאתו של המן.^[28]