כמה זמן כיהן גדליהו בתפקידו לפני שנרצח?

אחרי חורבן ירושלים ושריפת בית המקדש הראשון בשנת 686 לפנה"ס מינה נבוכדנצר את גדליהו למושל יהודה:

^{מלכים ב כה:כב} וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן.

בשנת 1935 נמצאה בלכיש טביעת חותם (בּוּלָה) שעליה הכתובת "לגדליהו אשר על הבית",^[1] כלומר בעל התפקיד הבכיר ביותר בפקידות המלכותית. אם כן, טביעת חותם זו מלמדת שגדליהו היה אישיות חשובה מאוד בממלכה טרם חורבנה.^[2]

סביר שנבוכדנצר בחר בגדליהו משום שמשפחתו השתייכה לאליטה. סבו של גדליהו היה הסופר המלכותי שפן, שנזכר בספר מלכים בהקשר של מציאת ספר התורה בימי המלך יאשיהו (מלכים ב כב). חשוב מכך, אביו אחיקם, שגם הוא נשא בתפקיד בחצר המלוכה, הציל את ירמיהו ממוות בידי המון זועם שנרעש למשמע נבואתו שבבל תחריב את ירושלים:

^{ירמיה כו:כד}אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן הָיְתָה אֶת יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת אֹתוֹ בְיַד הָעָם לַהֲמִיתוֹ.

ירמיהו התנגד למרד, ודיבר בריש גלי על הצורך לגלות נאמנות לבבלים. אם גדליהו, כאביו לפניו, תמך בירמיהו, אזי בחירתו בידי נבוכדנצר הגיונית: נבוכדנצר ודאי ביקש למנות אדם שלאור עמדותיו אפשר להניח שיהיה נאמן לבבל, ולא אדם ממשפחת המלוכה שמרדה בו פעמיים.

הנצר לבית דוד רוצח את גדליהו

לרוע מזלו של גדליהו, ישמעאל בן נתניה, בן למשפחת המלוכה ששרד את החורבן ואת הגלות, ראה פסול במינויו של גדליהו ורצח אתו:

^{מלכים ב כה:כה} וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי^[3] בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה.

בידינו בוּלָה (שמוצאה אינו ודאי) הנושאת את הכתובת "לישמעאל בן המלך". אם היא מקורית,^[4] אזי סביר שהיא נוצרה מחותמו של ישמעאל בן נתניה, וניכר ממנה שרצה להדגיש את מוצאו המלכותי. אין תמה אפוא שדעתו לא הייתה נוחה מכך שפקיד לשעבר הוא שקיבל לידיו את השליטה בארץ. עם זאת, ישמעאל לא פעל לבדו.

סוכן של עמון

בספר ירמיה (פרקים מ–מד) מצוי תיאור מפורט יותר של האירועים שהובילו לרצח גדליהו,^[5] וממנו אנחנו למדים שישמעאל בן נתניה עשה יד אחת עם בעליס מלך עמון. שמו של בעליס השתמר בבולה של אחד מאנשי חצרו (בה נכתב "למלכומאור עבד בעלישא") מהעיר העמונית ששרידיה נמצאו בתל אל־עומיירי.^[6] נוסף על כך נמצאה בולה שבורה מאוד שמקורה אינו ודאי, שהכתוב על גביה שוחזר: "בעלישע מלך בנ עמנ".^[7]

יוחנן בן קרח מזהיר את גדליהו מפני הקנוניה, אך ללא הועיל:

^{ירמיה מ:יג} וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה. ^מ:יד וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם.

אבל גדליהו שגה בתחושתו זו:

^{ירמיה מא:א} וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה. ^מא:ב וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ.

ישמעאל הרג גם את כל היהודים שהיו עם גדליהו ואפילו את החיילים הכשדים (כלומר הבבלים) שהוצבו עימו במצפה:

^מא:ג וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל.

למחרת פתח ישמעאל במסע הרג, שלאחריו אסף את בני משפחתו ואנשים אחרים מן הסביבה ונמלט לעמון:

^מא:י וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה אֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת כָּל הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה אֲשֶׁר הִפְקִיד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם וַיִּשְׁבֵּם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַיֵּלֶךְ לַעֲבֹר אֶל בְּנֵי עַמּוֹן.

יש להניח שישמעאל חשש מפני נקמה, הן מצד יהודאים אחרים כגון יוחנן בן קרח הן מצד הבבלים. הרי אך הגיוני שנבוכדנצר יגיב על מעשי ישמעאל כאשר שִמעם יגיע לאוזניו.

כמה זמן שימש גדליהו בתפקידו כמושל?

במקרא לא נמסר במדויק מועד רציחתו של גדליהו, ולפיכך אי אפשר לדעת את משך הזמן המדויק שבו שימש מושל. נכתב שהרצח התרחש בחודש השביעי, אך השנה אינה מצוינת. חוקרים רבים משערים שגדליהו נרצח בשנה שבה המקדש חרב (בחודש החמישי – חודש אב – בשנה זו), כלומר בשנת 586 לפנה"ס.

משמעות הצעה זו היא שכהונתו של גדליהו נמשכה פרק זמן קצר מאוד בן מעט יותר מחודשיים. הבנה שכזאת מופיעה כבר ב"סדר עולם רבה", חיבור מן המאה השנייה לספירה המסכם את ההיסטוריה היהודית מבריאת העולם ועד לימי המחבר. שם כתוב (פרק כו):

בשלשה בתשרי אחר חורבן הבית נ"ב יום נהרג גדליה בן אחיקם בן שפן והיהודים אשר היו במצפה...

אולם התיאור המקראי משקף תמונה לפיה גדליהו משל ביהודה פרק זמן ארוך יותר.

גדליהו משקם את ההתיישבות והחקלאות

זמן קצר אחרי שמונה לתפקידו כינס גדליהו פגישה עם העם הנותר ביהודה (ירמיה מ:ז–ח), בהם כמה מנציגי העם החשובים כגון יוחנן בן קרח וישמעאל בן נתניה, שנזכרו להלן:

^{ירמיה מ:ט} וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם. ^מ:י וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם.

נאומו של גדליהו שיכנע לא רק את הנותרים ביהודה אלא אף את היהודאים שנפוצו בכל הארצות, אשר התחילו לשוב לארץ:

^מ:יא וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ כִּי נָתַן מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן. ^מ:יב וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד.

זאת ועוד, יש להניח שנדרשו לישמעאל ולעמונים יותר משבועות ספורים לרקום את קנוניתם; קשה להאמין שהספיקו לחרוש מזימה ולהוציאה לפועל בתוך חודשיים. יתרה מכך: העובדה שמותו של גדליהו היה טראומטי עד כדי כך שקבעו לזכרו יום צום – המכונה במקרא "צום (החודש) השביעי" (זכריה ז:ה, ח:יט), וביהדות הרבנית " צום גדליה" – מעידה על ההישגים הרבים שהושגו בתקופת שלטונו של גדליהו.

לפיכך, כמה חוקרים הציעו שיש להבין ש"(ה)חֹדש השביעי" שבו נרצח גדליהו הוא החודש השביעי בשנה כלשהי, כעבור כמה שנים מהתמנותו על יהודה.^[8] אבל אם כך, אז באיזו שנה? שלושה מקורות מכוונים אותנו למסע מלחמה של נבוכדנצר ללבנט שנערך בשנת 582 לפנה"ס, ארבע שנים אחרי חורבן בית המקדש. ייתכן שמסע מלחמה זה היה תגובת הבבלים להתנקשות שביצע ישמעאל במושל מטעמם ולהרג החיילים הבבלים.^[9]

1. גלות שלישית של אנשי יהודה

בפרק האחרון בספר ירמיה, ירמיה נב, באה סקירה היסטורית של חורבן יהודה.^[10] מסופר בה על גלות נוספת מיהודה שהתרחשה ארבע שנים אחרי נפילת ירושלים, כלומר בשנת 582 לפנה"ס:

^{ירמיה נב:ל} בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים יְהוּדִים נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה כָּל נֶפֶשׁ אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

הכתוב המקראי לא מוסר מידע על אודות הרקע לגלות השלישית הזאת, אבל סביר בהחלט שהיא באה כתגובה לרצח גדליהו.

2. יוסף בן מתתיהו: מסע מלחמתו של נבוכדנצר נגד עמון ומואב

יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלוויוס) מתאר בחיבורו "קדמוניות היהודים" את מסע המלחמה של נבוכדנצר בלבנט (קוילה-סוריה) בשנה העשרים ושלוש למלכותו:

^{קדמוניות היהודים י:181} (ואמנם) באו הדברים האלה;^[11] כי בשנה החמישית לחורבן ירושלים היא שנת עשרים ושלוש למלכות נבוכדנצר, יצא הוא למלחמה על חילות סוריה וכבשה, ונלחם גם במואבים ובעמונים. (תרגום אברהם שליט)

יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר מתקפה ביהודה, אך השנה המצוינת זהה לשנה הנזכרת בירמיה נב, ולפיכך אין ספק שמדובר באותו מסע מלחמה. נוסף על כך, העובדה שנבוכדנצר נלחם בעמונים יכולה להעיד ששמעה של הקנוניה של העמונים וישמעאל שעליה סיפר יוחנן בן קרח לגדליה הגיע לאוזני הבבלים. על כן, אפשר להסביר את כיבוש עמון כתגובתו הטבעית של נבוכדנצר לקנוניה זו.

יוסף בן מתתיהו: נבוכדנצר נלחם במצרים

יוסף בן מתתיהו ממשיך ומספר שאחרי מסע המלחמה בלבנט, נבוכדנצר המשיך ופלש למצרים:

^י:182 ולאחר שהכניע את העמים האלה חדר למצרים לדכאה, והרג את מלכה, שמלך בזמן ההוא, והקים מלך אחר, ואת היהודים שהיו בארץ לקח שוב בשבי והוליכם בבלה.

ידוע לנו שפרעה אפריֶס (במקרא נכתב שמו חָפְרַע) לא מת בשנה הזאת, ולאור זאת החוקרים נוטים לבטל את סיפורו זה של יוסף בן מתתיהו על המלחמה במצרים בכללותו, ומציעים שהוא עיבד נבואות מירמיה מג–מד המנבאות על פלישה בבלית למצרים והציגן כאילו היו מציאות היסטורית.^[12]

אולם בשנת 2011 התגלתה בתל דפנה שבדלתת הנילוס (תחפנס המקראית) אסטלה המתוארכת לשנה השמינית למלכות פרעה אפריֶס, אשר שינתה את ההערכה הזו של דברי יוסף בן מתתיהו.

3. האסטלה של אפריֶס

הטקסט המקורי החקוק על גבי האסטלה של אפריֶס היה בן שנים עשרה טורים, אלא שמתוכם שרדה רק המחצית הימנית. הטקסט המרכזי פותח באירועי השנה השביעית למלכות אפריֶס, בערך באמצע דצמבר בשנת 583 לפנה"ס.^[13] מתוארות שם ההכנות שהמלך המצרי עשה לקראת פלישה מן המזרח. הפולשים האפשריים היחידים הם הבבלים בהנהגת המלך נבוכדנצר השני, שכן לא הייתה באותה העת מעצמה אחרת שהייתה עשויה לפלוש למצרים:

בשנת שבע, בחודש הקיץ הרביעי, נסע הוד מעלתו לסיני, לכל אורכה של הדרך למזרח, וצבא הממלכה אחריו. הזרים (=ככל הנראה כוחות עזר יוונים שבצבאו, ד"ק) התלוו להוד מלכותו; הוא היטה את הכף לטובתו בשדה הקרב. הוא כינס לוחמים נבחרים; הוא הציב חילות ובחר היטב מפקד[ים] לפלוגות. הוא חסם את הגישה לכל הדרכים וכך הגן על מצרים מסביב...^[14]

מנקודה זו ואילך קשה לקרוא את הטקסט, אבל אפשר להבין שווסאל נאמן של מצרים^[15] מסר למלך מידע בדבר תנועות האויב, שאותו כינה "אנשים רעים". נראה שהמלך היריב ניסה להסתיר את תנועות צבאותיו, והווסאל הזהיר שמסיבה זאת הצבא המצרי מרוחק מידי ומוצב במקום הלא נכון.^[16]

בנקודה זו הטקסט תיאר ככל הנראה את מסע הצבא המצרי לקראת צבאות הבבלים הפולשים ואת המלחמה ביניהם, אך לרוע המזל הטקסט נקטע כאן. היות שפרעה אפריֶס הציב את האסטלה לזכר הניצחון והוא הוסיף למלוך על מצרים כממלכה עצמאית במשך למעלה מעשור אחרי האירועים, יש להניח שמצרים הדפה את פלישת הבבלים, כפי שקרה גם בניסיון הפלישה הקודם של נבוכדנצר, בשנה הרביעית למלכותו (600/601 לפנה"ס).^[17]

מטרתו הכפולה של מסע המלחמה של נבוכדנצר בשנת 582 לפנה"ס

אם מצרפים את כל המידע שהוצג עד כה אפשר להציע שזה היה סדר האירועים: גדליהו נרצח בשנת 583 לפני הספירה, בחודש השביעי בשנתו הרביעית של גדליהו כמושל וארבע שנים אחרי חורבן המקדש, בידי ישמעאל בן נתניה, שפעל בעצה אחת עם העמונים.

כצפוי, נבוכדנצר תקף בתגובה את עמון ואת מואב (לפי יוסף בן מתתיהו) ולקח בשבי קבוצה נוספת של יהודאים (ירמיה נב). נבוכדנצר ניצל הזדמנות זו לשם ניסיון נוסף לכבוש את מצרים, לאחר נסיונו הקודם בשנת 601 לפנה"ס, אך גם במקרה זה צבא פרעה בולם אותו בגבול, ללא הישגים ניכרים לצבא הבבלי.

לסיכום, מסתבר שגדליהו משל ביהודה כמה שנים ולא חודשיים. הצעה זו מתיישבת יותר עם הסיפור המקראי. האופטימיות שאנשי יהודה חשו בתחילת כהונתו, הצעדים שנקט כדי לשקם את כלכלת יהודה והאפשרות שעמדה ליהודאים שברחו לחזור לארצם בשלוש שנות כהונת גדליהו – כל אלה מלמדים על גודל הטרגדיה של הירצחו, שבשלה יהודים מתאבלים בצום גדליה זה למעלה מ-2500 שנים.