חזון ארבע החיות בדניאל: הרקע ההיסטורי של חנוכה

סיפור חנוכה נתפס בדרך כלל כסיפור בתר-מקראי, המופיע במקורות כגון מקבים א ו־ב, כתבי יוספוס פלביוס וספרות חז"ל. אולם האזכורים המוקדמים ביותר לאנטיוכוס ולגזירותיו, שהם הבסיס ההיסטורי לחנוכה, מופיעים דווקא בספר המקראי המאוחר ביותר, ספר דניאל. ספר זה מציג פרשנות תיאולוגית ייחודית לאירועים שהתרחשו ולתקווה כי יבואו לפתרונם.

ספר דניאל מורכב משני חלקים. החלק הראשון (פרקים א–ו) מציג סיפורים על חייו של הגיבור בחצרות מלכויות זרות. החלק השני (פרקים ז–יב) כולל ארבעה חזונות אפוקליפטיים שקיבל דניאל, המתארים בשפה מסתורית ובדימויים את העבר, ההווה והעתיד של אותן מלכויות. חזיונות אלו אפוקליפטיים באופיים, ומציעים מבט על היחס בין ממלכות הארץ לבין מקביליהן השמימיות, ועל מקומה של ישראל בתוך מערכת זו.

החזון בפרק ז

רוב החוקרים מסכימים כי הרמזים ההיסטוריים הרבים בחזונות האפוקליפטיים מתייחסים לאנטיוכוס הרביעי אפיפנס, ה"נבל הראשי" של סיפור חנוכה.^[1]

אנטיוכוס הרביעי אפיפנס מופיע לראשונה במסגרת חזון מורכב הכתוב בשפה הארמית בדניאל ז.^[2] פרק זה מציג חזון אפוקליפטי כפול,^[3] המשלב תיאור פרוזאי של ארבע חיות, המייצגות ארבע ממלכות, ותיאור פואטי של בית הדין השמימי, שבו נידונות החיות ומורשעות. ההבדלים הסגנוניים בין השניים הובילו להשערה כי הם למעשה פרי עטם של שני מחברים שונים, שאוחדו לכדי יחידה אחת.^[4] אולם נראה סביר יותר שמדובר במחבר אחד אשר השתמש בטכניקה ספרותית מתוחכמת, שנועדה להבחין בין שתי הסצנות במרחב המיתי.

ארבע החיות

החזון פותח בהופעתן של ארבע החיות:

^{דניאל ז:ב} עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא. ^ז:ג וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא.

תרגום: עוֹנֶה דָּנִיֵּאל וְאוֹמֵר: רוֹאֶה הָיִיתִי בַּחֲזוֹנִי עִם לַיְלָה, וְהִנֵּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם מְגִיחוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל.^[5]

שלוש החיות הראשונות הן יצורי־כלאיים — שילובים של בעלי חיים שונים — המבדילים אותן בבירור מחיות טבעיות בעולם המציאות.

1. אריה בעל כנפי נשר

^{דניאל ז:ד} קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַפַּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ.

תרגום: הָרִאשׁוֹנָה כְּאַרְיֵה וּכְנָפַיִם שֶׁל נֶשֶׁר לָהּ, רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר נִמְרְטוּ כְנָפֶיהָ וְנִשְּׂאָה מִן הָאָרֶץ, וְעַל רַגְלַיִם כְּאָדָם הוּקָמָה, וּלְבַב אָדָם נִתַּן לָהּ.

2. דוב בעל שלוש צלעות

^{דניאל ז:ה} וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר חַד הֳקִימַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שניה [שִׁנַּהּ] וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא.

תרגום: וְהִנֵּה חַיָּה אַחֶרֶת שְׁנִיָּה, דּוֹמָה לְדֹב, וּלְצַד אֶחָד הָעָמְדָה, וְשָׁלֹשׁ צְלָעוֹת בְּפִיהָ בֵּין שִׁנֶּיהָ, וְכֵן אוֹמְרִים לָהּ: קוּמִי אִכְלִי בָּשָׂר רָב.

3. נמר בעל ארבע כנפיים

^{דניאל ז:ו} בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גביה [גַּבַּהּ] וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ.

תרגום: אַחֲרֵי זֶה רוֹאֶה הָיִיתִי, וְהִנֵּה אַחֶרֶת כְּנָמֵר, וְלָהּ כְּנָפַיִם אַרְבַּע שֶׁל עוֹף עַל גַּבָּהּ, וְאַרְבָּעָה רָאשִׁים לַחַיָּה, וְשִׁלְטוֹן נִתַּן לָהּ.

אפילו בתוך עולם הדימויים המיתי הזה, החיה הרביעית מתוארת כשונה באופן מהותי מכולן.

4. חיה בעלת עשר קרניים ושיני ברזל

^{דניאל ז:ז} בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רביעיה [רְבִיעָאָה] דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא ברגליה [בְּרַגְלַהּ] רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן כָּל חֵיוָתָא דִּי קָדָמַיהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ.

תרגום: אַחֲרֵי זֶה רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה, וְהִנֵּה חַיָּה רְבִיעִית נוֹרָאָה וַאֲיֻמָּה וַחֲזָקָה יוֹתֵר, וְשִׁנַּיִם שֶׁל בַּרְזֶל לָהּ גְּדוֹלוֹת, אוֹכֶלֶת וּמְדִקָּה, וְהַשְּׁאָר בְּרַגְלָהּ רוֹפֶסֶת, וְהִיא מְשֻׁנָּה מִכָּל הַחַיּוֹת אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ, וְקַרְנַיִם עֶשֶׂר לָהּ.

חיה עוצמתית ומבעיתה זו אכן מתוארת כ"שונה מכל החיות אשר לפניה". שיני הברזל שלה^[6] אינן מוכרות משום חיה טבעית. היא מתוארת כבעלת עשר קרניים — אך לנגד עיני דניאל, היא אף משתנה:

* הקרן הזעירה החדשה המדברת גדולות

^{דניאל ז:ח} מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת ביניהון [בֵּינֵיהֵן] וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אתעקרו [אֶתְעֲקַרָה] מִן קדמיה [קֳדָמַהּ] וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן.

תרגום: מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בַּקַּרְנַיִם, וְהִנֵּה קֶרֶן אַחֶרֶת זְעִירָה עָלְתָה בֵינֵיהֶן, וְשָׁלֹשׁ מִן הַקַּרְנַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת נֶעֶקְרוּ מִפָּנֶיהָ, וְהִנֵּה עֵינַיִם כְּעֵינֵי אָדָם בְּקֶרֶן זוֹ, וּפֶה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת.

הקרן החדשה הזו, המחליפה שלוש קרניים אחרות ומצטיינת בעיניים ובפה המדבר גדולות, היא מאפיין ייחודי של החיה הרביעית – נוסף על כל אשר מבדיל אותה משלוש החיות הראשונות.

הופעתו של אלוהים ובית הדין השמימי

חזון דניאל ממשיך עם הופעת בית הדין השמימי, ומתאר באופן פיוטי את ישיבתו של "עַתִּיק יוֹמִין" (כלומר, אלוהים)^[7] על כסאו. לפניו פתוח ספר שמימי המתעד את התנהגותם של בני האדם עלי אדמות, והוא מוקף באש ובאלפי מלאכים (פסוקים ט–י). משפטה של החיה האחרונה מתקיים:

^{דניאל ז:יא} חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָה חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא.

תרגום: רוֹאֶה הָיִיתִי, אֲזַי מִקּוֹל הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַקֶּרֶן הַמְּדַבֶּרֶת, רוֹאֶה הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר הוּמְתָה הַחַיָּה וְהָאֳבַד גּוּפָהּ וְנִתְּנָה לִיקוֹד אֵשׁ.

לאחר מכן מגיע משפט מרוכך יותר בנוגע לשלוש החיות הראשונות (פסוק יב), והחזון כולו מגיע לשיאו כאשר הריבונות על הארץ ניתנת ל“כבר אנש" (פסוק יג), דמות אנושית שמימית, הזוכה למלכות נצחית (פסוקים יג–יד).^[8]

המשמעות הסמלית של החיות

החזון הוא חידתי ואפילו דניאל אינו מצליח להבין את משמעותו, ונזקק להתערבותו של מלאך מתווך על מנת לפרשו:^[9]

^{דניאל ז:טו} אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי. ^ז:טז קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּהּ עַל כָּל דְּנָה וַאֲמַר לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי.

תרגום: נִפְעֲמָה רוּחִי, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בְּתוֹךְ זֶה, וְחֶזְיוֹנוֹת רֹאשִׁי יְבַהֲלוּנִי. ^ז:טז קָרַבְתִּי אֶל אֶחָד הָעוֹמְדִים, וְאֶת הַנָּכוֹן אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל כָּל זֶה, וְאָמַר לִי, וּפִתְרוֹן הַדְּבָרִים יוֹדִיעֵנִי.

^{דניאל ז:יז} אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא דִּי אִנִּין אַרְבַּע אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן אַרְעָא.^ז:יח וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא.

תרגום: אֵלֶּה הַחַיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, אַרְבָּעָה מְלָכִים יָקוּמוּ מִן הָאָרֶץ. ^ז:יח וִיקַבְּלוּ אֶת הַמַּלְכוּת קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹנִים, וְיִירְשׁוּ אֶת הַמַּלְכוּת עַד עוֹלָם וְעַד עוֹלָם עוֹלָמִים.

הדמות השמימית מפרשת את החזון כמתאר ארבע ממלכות ארציות העולות זו אחר זו, ככל הנראה בסדר כרונולוגי. חוקרים מזהים את שלוש הממלכות הראשונות כבבל, מדי ופרס, בהתאמה, ואת הממלכה הארצית הרביעית והאחרונה זיהו כמלכות יוון (דניאל ח:כא; י:כ; יא:ב).^[10] לאחר קריסתן תקום ממלכה נצחית שמימית.^[11]

אופיה של החיה הרביעית

דניאל אינו מתעכב על שלוש החיות הראשונות, אך מבקש להבין לעומק את הרביעית — ובייחוד את הקרן המדברת, המתוארת כמתנשאת ומתרברבת.^[12] הוא צופה במחזה הבא:

^{דניאל ז:כא} חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָה קְרָב עִם קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן.^[13]

תרגום: רוֹאֶה הָיִיתִי, וְהַקֶּרֶן הַהִיא עוֹשָׂה קְרָב עִם קְדוֹשִׁים, וִיכוֹלָה לָהֶם.

הקרן מתוארת כמי שנלחמת בקדושי שמי עליון ואף גוברת עליהם, אך ניצחון זה הוא זמני – בסופו של דבר היא תיענש על ידי בית דין שמימי, שייקח ממנה את שלטונה, ובמקומה תוקם ממלכה נצחית, הזוכה לגושפנקה שמימית:

^{דניאל ז:כב} עַד דִּי אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין.

תרגום: עַד אֲשֶׁר בָּא עַתִּיק הַיָּמִים, וְדִין נִתַּן לִקְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹנִים, וְהַזְּמָן הִגִּיעַ, וְאֶת הַמַּלְכוּת יָרְשׁוּ קְדוֹשִׁים.

בשלב זה, דניאל מקבל הסבר מפורט על החיה הרביעית:

^{דניאל ז:כג} כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רביעיא [רְבִיעָאָה] תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ. ^ז:כד וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָה עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל.

תרגום: כֵּן אָמַר: הַחַיָּה הָרְבִיעִית – מַלְכוּת רְבִיעִית תִּהְיֶה בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּשְׁנֶה מִכָּל הַמַּלְכֻיּוֹת, וְתֹאכַל אֶת כָּל הָאָרֶץ, וּתְדוּשֶׁנָּה וּתְדִקֶּנָּה. וְעֶשֶׂר הַקַּרְנַיִם מִמֶּנָּה, הַמַּלְכוּת, עֲשָׂרָה מְלָכִים יָקוּמוּ, וְאַחֵר יָקוּם אַחֲרֵיהֶם, וְהוּא יִשְׁנֶה מִן הָרִאשׁוֹנִים, וּשְׁלֹשֶׁת מְלָכִים יַשְׁפִּיל.

הסברו של היצור השמימי מסתיים בתיאור משפטה של החיה הרביעית והקמת הממלכה השמימית הסופית שתבוא בעקבותיה.^[14]

לפרש את הפרשנות

כפי שצוין לעיל, ובהתבסס על שיקולים פנימיים בספר דניאל בצירוף מקורות חוץ-מקראיים, ניתן לזהות את הממלכה הסופית כממלכת יוון. אף שפרק ז אינו מתאר את ראשיתה של אימפריה זו, הפתיחה של פרקים ח ו־יא (יא:ג; ח:ה) מתייחסות למלך גדול שמת בשיא כוחו, ולאחריו קמו ארבעה מלכים (יא:ד; ח:ח).

בהקשר ההלניסטי, קל לזהות דמויות אלו עם אלכסנדר הגדול ועם הדיאדוכים, גנרלים שירשו אותו וחילקו את האימפריה שלו לממלכות קטנות יותר. שושלותיהם של שני גנרלים אלה, סלווקוס ניקנור, שייסד את ממלכת סוריה, ופטולמיוס לאגוס, שייסד את ממלכת מצרים, היו רלוונטיות במיוחד להיסטוריה ההלניסטית המאוחרת יותר של ארץ ישראל, הממוקמת בין סוריה למצרים. למעשה, דניאל יא ממשיך ומתאר את מעשיהם של מלך הצפון (כלומר, מלכי השושלת הסלווקית) ושל מלך הדרום (כלומר, מלכי השושלת התלמית).^[15]

עשר הקרניים של החיה הרביעית מתייחסות אפוא לשורה של מלכים באחת מממלכות אלו, אשר הגיעה לשיאה בדמותו של המלך המגדף שם שמיים המיוצג על ידי הקרן החדשה. חוקרים מסכימים כי הממלכה המדוברת היא סוריה, והמלכים הם בני השושלת הסלווקית, שהגיעה לשיאה באנטיוכוס הרביעי כמלך המגדף. עם זאת, אין בהירות מלאה בשאלה אם המספר עשר הוא מדויק (ובמקרה זה הוא יכלול כנראה גם את אלכסנדר), או שמא מדובר במספר טיפולוגי או סכמטי.

אנטיוכוס הרביעי והקרן הזעירה החדשה

הקרן הזעירה החדשה (קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה) הצומחת על החיה הרביעית, המדברת גדולות, ומנהלת מלחמה בשמים, אינה אלא אנטיוכוס הרביעי אפיפנס. אותו מלך יהיר זוכה לביקורת וליראה במקומות נוספים באפוקליפסות של דניאל, המתארות בפירוט את מתקפתו על ירושלים, על בית המקדש ועל חיי הדת של תושבי יהודה.

כפי שהציע ג'ון קולינס, שלושת המלכים האחרונים שנעקרו מפני אנטיוכוס הרביעי היו כנראה אחיו סלווקוס הרביעי (שלט בין 187–175) ושני בניו, אנטיוכוס ודמטריוס, ששניהם היו מועמדים לרשת את הכתר לפני עלייתו של אנטיוכוס הרביעי אפיפנס.^[16] סלווקוס הרביעי נרצח בידי הליודורוס, ואילו דמטריוס שהה באותה עת ברומא כבן ערובה, נסיבות שאיפשרו לאנטיוכוס הרביעי לעלות על כס המלוכה.

דברי החירוף של הקרן

הטקסט ממשיך ומתאר את התנהגותה השערורייתית של הקרן הזעירה החדשה:

^{דניאל ז:כה} וּמִלִּין לְצַד עליא [עִלָּאָה] יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין^[17] יְבַלֵּא...^[18]

תרגום: וּדְבָרִים לְצַד הָעֶלְיוֹן יְדַבֵּר, וְאֶת קְדוֹשֵׁי הָעֶלְיוֹנִים יְעַנֶּה...

ההאשמה זו של "דיבורים נגד העליון" עשויה להתייחס לשימוש שעשה אנטיוכוס בכינויים אלוהיים — ובראשם התואר “אפיפנס” (“האל המתגלה”) — על מטבעותיו,^[19] אך סביר יותר שהיא מתייחסת לפגיעתו הכללית במקדש ה' ובעמו, אשר נתפס ככפירה:^[20]

^{מקבים א א:נד} ובחמישה עשר יום בכסליו בחמש וארבעים ומאה שנה בנו שיקוץ משומם על המזבח ובערי יהודה מסביב בנו במות: ^א:נה ובפתחי הבתים וברחובות זבחו. ^א:נו וספרי התורה אשר מצאו שרפו באש בקורעם. ^א:נז ובכל אשר ימצא בידי איש ספר ברית וכל אשר יחפוץ בתורה דת המלך להמיתו. ^א:נח בתקפם עשו כן לישראל לנמצאים חודש בחודשו בערים. ^א:נט ובחמישה ועשרים לחודש הקריבו על הבמה אשר הייתה על המזבח.^[21]

^{מקבים ב ו:ד} והגויים זללו וסבאו בקודש, וישכבו עם נשים זונות בחצר הבית, ויביאו בתוך ההיכל כל דבר אשר לא כדת, ויקריבו כל דבר פיגול על המזבח ה'. ^ו:ה וישכח בירושלים שבת ומועד, ולא קם עוד רוח באיש לאמור כי מזרע היהודים הוא.

טימוא המקדש בירושלים והקמת " שקוץ (מ)שומם" (βδέλυγμα ἐρημώσεως) – (ראו ח:יג; ט:כז; יא:לא; יב:יא) מהווים אחת מן ההאשמות המרכזיות נגד אנטיוכוס הרביעי. מעשים אלו נתפסו כהתקפה ישירה על המלכות האלוהית עצמה.

הקרן תוקפת את חגי היהודים

לבסוף, הטקסט מתאר את ניסיונו של המלך לחולל שינויים, ככל הנראה במנהגים ובחוקי הדת היהודיים:

^{דניאל ז:כה} וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ….

 תרגום: וְיַחְשֹׁב לְשַׁנּוֹת זְמַנִּים וְדָת, וְיִנָּתְנוּ בְיָדוֹ…^[22]

רצונו של מלך זה "לשנות זמנים וחוקים" הוא כמעט בוודאות רמז לגזרותיו של אנטיוכוס נגד שמירת השבת וחגים דתיים אחרים (ראו מקבים א א:מד; מקבים ב ו:ה):^[23]

^{מקבים א א:מד} וישלח המלך ספרים ביד מלאכים לירושלים ולערי יהודה ללכת אחרי חוקים נכרים לארץ. ^א:מה ולמנוע עולות וזבח ונסך מן-המקדש ולחלל שבתות וחגים. ^א:מו ולטמא מקדש וקדושים. ^א:מז לבנות במות והיכלות ופסילים ולהקריב חזירים ובהמות טמאות. ^א:מח ולהניח את בניהם בלתי מולים ולשקץ את נפשותם בכל טמא ופיגול. ^א:מט לשכוח את התורה ולהחליף כל החוקים.

^{מקבים ב ו:ה} וישכח בירושלים שבת ומועד, ולא קם עוד רוח באיש לאמור כי מזרע היהודים הוא.

לפיכך, נראה כי המלך המיוצג על ידי הקרן הזעירה והחדשה אינו אלא אנטיוכוס הרביעי, וכי התנהגותו המתועבת היא כמעט בוודאות התייחסות לרדיפות אנטיוכוס שהניעו את המרד החשמונאי המוצלח, אשר מונצח בחג החנוכה.

הסיפור שקדם לחנוכה

האפוקליפסות שבספר דניאל מציגות אפוא את הגרסה הקדומה ביותר של סיפור חנוכה, המסופר בצורת חזון אפוקליפטי. ליתר דיוק, הן מכילות תיאורים של רדיפות אנטיוכוס, אך ללא הפתרון ההיסטורי. החזון בפרק ז נכתב, אם כן, בשיאה של תקופת הגזירות הדתיות, בסביבות 167 לפנה"ס.^[24] באותה תקופה, ניתן היה לדמיין את הגאולה רק באמצעות התערבות אלוהית ישירה, ולא כתוצאה של פעולה אנושית כמו המרד החשמונאי, שהתרחש רק לאחר מכן. דניאל ז–יב מציע אפוא פרספקטיבה דתית שונה להבנת סיפור חנוכה.