וידוי למבקרי המקרא מאת חיים שבילי

מתי נכתב ספר דניאל?

ספר דניאל מורכב משני חלקים: פרקים א-ו מהווים סיפור מקוטע על אודות צעיר יהודאי בשם דניאל, ושלושת חבריו, חנניה, מישאל ועזריה. הללו נלקחים לגלות על ידי הכובשים הבבלים והופכים להיות פקידים בחצרם של מלכי האימפריה ( של הניאו-בבלים, המדיינים והפרסים). פרקים ז-יב מכילים סדרה של נבואות שחוזה דניאל בתקופת שלטונם של אותם מלכים. הנבואות עוסקות באחרית הימים ובתוך כך בעתידה של יהודה.

ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו (37 – 100 לספירה) מניח שדמותו של דניאל היא אישיות היסטורית מאותה תקופה והוא נחשב נביא:

הוא זכה לנסים כאחד האישים הגדולים ביותר וכבוד ותהלה (חולקו לו) במשך (כל) ימי חייו מאת המלכים ומאת העם וזכרון-נצח לו אחרי מותו. כי הספרים שחיבר והשאיר אחריו דניאל נקראים אצלנו גם כיום ומהם לנו האמונה, שדיבר עם אלהים. כי לא זו בלבד שהוסיף לנבא את העתיד לבוא כשאר הנביאים, אלא גם קבע את הזמן, בו יקרו הדברים האלה.^[1]

חז"ל טוענים שהספר נכתב על ידי אנשי הכנסת הגדולה (בבא בתרא טו ע"א). זוהי קבוצה שזהותה אינה ברורה ומיוחסים אליה דמויות בולטות מהתקופה כגון, דניאל ושלושת חבריו, עזרא ונחמיה, מרדכי ממגילת אסתר, והנביאים חגי, זכריה ומלאכי.^[2]

במחקר העכשווי רווחת טענה שהספר הוא ברובו תוצר של התקופה ההלניסטית. גם אם מקורו של הרובד הסיפורי הראשון הוא מהתקופה הפרסית הקדומה, הנבואות המופיעות בחלק השני של הספר מעידות על היכרות עם פרטים מתקופת הסכסוכים בין האימפריה הסלאוקית והתלמית, שהשפיעו על יהודה. נראה שהמחבר הכיר היטב את האירועים ההיסטוריים, ותיאר אותם ממבט לאחור.^[3] זוהי השערה שהועלתה לראשונה כנראה במסגרת פולמוס אנטי-נוצרי שהוביל פורפיריוס במאה ה-3 לספירה.^[4]

הסיקור ההיסטורי בדניאל רומז לאירועים עד לרדיפות אנטיוכוס וראשיתו של מרד החשמונאים. מאחר שהתחזיות בטקסט מעבר לנקודת זמן זו עוברות לתיאורים של התערבות אלוהית פלאית ואינם הולמים את האירועים הבאים בהיסטוריה, חוקרים מציעים שהחיבור נכתב ככל הנראה לאחר תחילת המרד בשנת 167 לפנה"ס, אך לפני ניצחונותיה של יהודה, שהגיעו לשיאן בתבוסתו של ניקנור בשנת 161 לספירה באירוע החזרת השליטה על בית המקדש.

המחברים מעמידים את התחזיות בספר בתקופה הניאו-בבלית, ומציגים את דניאל כנביא היודע לחזות במדויק אירועים של התקופה הסלאוקית, על מנת להגביר את אמינות הנבואות הבאות, שעניינן גאולת יהודה העתידית.

התיארוך הביקורתי של נבואות דניאל לתקופה ההלניסטית היה מלכתחילה חלק מהמחקר הנוצרי, בשל פולמוס פורפיריוס, ובסופו של דבר, זכה להסכמה בסוף המאה ה-19, תוך שהוא נכנס גם לשיח הביקורתי יהודי.

בפירושו לדניאל משנת 1908,^[5] מאיר למברט (1863–1930), צרפתי-יהודי חוקר המזרח הקרוב והמקרא, אימץ את העמדה המתארכת את דניאל לתקופה ההלניסטית. בהקדמתו, למברט כותב:

ואפילו הקנסירוואטיווים (השמרנים) שבהם הודו כי הסיפור ע"ד מלכות יון נכתב בתקופת היונים.

בדומה לכך, שמעון ברנפלד (1860–1940), חוקר וכתב גרמני, בספרו בן שלושת הכרכים מ- 1923, "ספר הדמעות", העוסק בתולדות רדיפת היהודים , מתייחס לספר דניאל כמקור הלניסטי.

עדשה ביקורתית זו הרואה בדניאל פסאודו-אפיגרפיה הלניסטית,^[6] הציבה אתגר משמעותי עבור המפרשים את תחזיותיו של דניאל כנבואות על תקופתם העכשווית. ביניהם, הסופר הגאורגי-ישראלי, חיים שבילי (1907–1974), מחבר הספר "חזון החיים". שבילי השתמש בנבואות דניאל כדי "לחזות" רבים מהפרטים במלחמות העולם הראשונה והשנייה ובהמשך.

חיים שבילי: רקע על נביא יהודי מודרני

שבילי היה אדם יוצא דופן.^[7] הוא נולד בירושלים ב 1907 וגדל בעיר אוֹני שבגיאורגיה, שבה אביו מונה לרב. בהיותו בן 13, הוא ברח לקותאיסי שבגאורגיה במהלך פלישת הצבא האדום. שם שבילי שקע במשך שנה בלימודי חסידות וספר התניא בישיבת חב"ד. לאחר מכן הוא התגנב לשטח בריטניה דרך טורקיה, ועבר להתגורר אצל קרוב משפחה בירושלים, שם המשיך את לימודיו בבית הילדים "ציון בלומנטל" בניהולו של אברהם יוחנן בלומנטל (1877-1966), עד שנת 1928, בהיותו בן 21. לאחר מכן שבילי עבר לתפקידי הוראה בבית הספר עד 1933, ובשאר חייו הבוגרים עבד כבנקאי.

כבר בשלב מוקדם, שבילי בישר את דבריו בסגנון נבואי ונודע כמי שמבקש לחשב את הקץ. בשנת 1935 פרסם את ספרו "חזון החיים על ספר דניאל", המציע קריאה מקיפה של הנבואות בדניאל כמסרים רלוונטיים לתקופות עכשוויות. חלק מהתחזיות שלו היו בדיעבד, וחזו אירועים כמו מלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור. לדוגמה, שבילי מציע את הקריאה הבאה לדניאל יב:ז (עמוד 69):

שכעבור שלשה מועדים וחצי תכלה מלכות ישמעאל בתור מושלת עולמית אימפריאליסטית וישראל ישובו לארצם ותתחיל גאולתם ע"י הצהרת בלפור....

חלק מהחיזויים שלו בספר והן ביצירתו המאוחרת "חשבונות הגאולה", אכן התממשו במידה מסוימת. כך החיזוי על מלחמת העולם השנייה ואיחוד ירושלים תחת שלטון יהודי,.^[8] עם זאת, החיזוי שלו שהגאולה הסופית תתרחש ב-1970 לא התממשה.^[9]

שבילי נעלב מהגישה הביקורתית ביחס להצעותיו. בתגובה הוא צירף וידוי טקסי בסוף חיבורו (עמודים 86–87), בשיטת אקרוסטיכון, המשלב ביטויים ורמזים מקראיים רבים.^[10]

הווידוי של שבילי

שבילי פותח את הווידוי בהערה לעגנית:

והיה באחרית הימים^[11] ילכו מבקרי המקרא אל קבר דניאל איש חמודות^[12] אשר בבבל, והתודו שם את הווידוי הזה ויכו על לבם וכה יאמרו...

בהמשך מובאים דבר הווידוי, הבנוי על פורמט הווידוי של יום כיפור, שבו כל קטע פותח באות המייצגת מילת וידוי שונה. שבילי פותח כל קטע במילות הווידוי השונות, אבל ממשיך בתיאור החטא כאילו הוא קשור להכחשת האמת הנבואית של דניאל:

אשמנו ב"אמת המדעית האובייקטיבית" שלנו, על ספרך דניאל.

בגדנו בספרך דניאל, יחד עם החוקרים הנוצרים.

גזלנו ממך את ספרך דניאל, ויחסנו אותו לאיזה מחבר חסיד בזמן החשמונאים.

דברנו דופי לרב על ספרך דניאל, והעלינו חרם בידינו.^[13]

העווינו את הפסוקים של ספרך דניאל ופרשנום פרושים מעוקמים ומשונים ומגוכחים, למען לא ייראה כי חזית עתידות לעמך ובכללם הצהרת בלפור.

ויתרנו^[14] על חזונותיך דניאל ואמרנו שהם חלומות ככל החלומות של ? חסיד בעל הזיות.
זדנו במזיד והעלמנו עין מהעתידות שחזית, ובארנוהו בכל על זמן אנטיוכוס, אף שידענו שהם לימות המשיח.

חמסנו את אמיתות חזונותיך דניאל ואמרנו שהם נכתבו לאחר מעשה.

טפלנו שקר על ספריך דניאל, באמרנו "שאין לדרוש דיוקים מחלומות", כאשר לא התאימו הדברים למהלך מחשבותינו.^[15]

יעצנו רע, באמרנו שספרך דניאל שייך לסוג הספרים האפוקריפים הידועים.

כזבנו, באמרנו שחזונותיך דניאל לא היו ולא נבראו אלא משל^[16]-חלומות של חסיד בלתי ידוע היו.

לצנו על ספרך דניאל בבאורנו את העידנין המועדים המפורסמים שלך על זמנו של אנטיוכוס אף שהרגשנו בקרבנו פנימה כי אין הדבר נכון.

מרדנו באמונה, שהיית יכל לחזור עתידות, באמרנו שהדיוק הגדול של פרק י"א בספרך מוכיח על היותו מאוחר.^[17]

נאצנו את ספרך דניאל, בזה, שכאשר הדברים מדויקים גם לפי דעתנו אמרנו שנכתבו לאחר מעשה, וכאשר לא התאימו הדברים למהלך מחשבותינו אמרנו שלא ידע לדייק, ובין כך ובין כך פסלנו את ספרך.^[18]

סררנו ונתנו כתף סוררת^[19] אל הנבואה העברית וביכלתה לחזות עתידות בחשבונות מדויקים.

עוינו והרשענו,^[20] בזה שאפי' לספרי הנוצרים נתנו כבוד יותר מאשר לספרך דניאל והתייחסנו אליהם ביותר דרך ארץ ויראת הכבוד מאשר לחזונותיך דניאל איש חמודות.^[21]

פלפלנו^[22] וגבבנו דברים משונים בבקרתנו על ספרך דניאל.^[23]

קנטרנו^[24] הרבה על ספרך דניאל, באמרנו שלא כיונת אל האמת, מכיון שלא יכלנו לפתור את חשבונותיך הסתומים אשר הבטחת שלא יתגלו עד עת קץ.^[25]

רמינו^[26] את העולם בבקרת שלנו על ספרך דניאל, והמצאנו "שאלות" שאינן שאלות כלל אך ורק להרבות במבוכה ולמצוא סתירות מדומות במקום שאינן, והעמדנו את אמיתות ספרך על חוט השערה של מלה אחת, באמרנו, שמכיוון שמלה פלונית מאוחרת בסגנון היא – גם כל ספרך מזויף הוא.^[27]

שחתנו את הדור הצעיר הלומד בספרים שלנו, אשר בהם לא השארנו שריד ופליט^[28] לכל אמונה בחזונות ובעתידות.

תעתענו^[29] ככל העולה על רוחנו, על ספרך דניאל, ועשינו בו כאדם העושה בתוך שלו.

בסיום האקרוסטיכון, שבילי מציג וידוי מסכם על צרות האופקים של אנשי אקדמיה:

ולכן הננו מתוודים לפניך ולפני ספרך דניאל איש חמודות, שכל מה שעשינו – מקטנות מוחין עשינו ובשביל הקתדרא עשינו, והננו מבקשים סליחתך הגמורה דניאל איש חמדות, ומקבלים על עצמנו מהיום והלאה "להאמין" בתחית המתים שהזכרת בסוף ספרך,^[30] אף שאין הדבר הזה מתקבל על דעתנו המטריאליסטית, כי ראינו שכל חזונותיך וחשבונותיך מדויקים בדיוק גמור ואין בהם דופי.

ולכן אנא סלח נא לנו.^[31] אמן כן יהי ר[צון].