הרקע המוביל לחנוכה בספר דניאל

חנוכה אינו חג מקראי. רוב היהודים מתוועדים לו במישרין או בעקיפין דרך ספרי מקבים א ו־ב^[1] ומאזכורים בודדים בספרות חז"ל.^[2] עם זאת, קוראים רבים אינם מודעים לכך^[3] שהמקרא למעשה מתעד את סיפור הרקע שהוביל לחנוכה, בפרקים ז-יב של ספר דניאל.^[4] טקסט זה, כפי שנראה, לא מתאר את חנוכת המזבח במקדש, שהוא האירוע אותו מנציח חג החנוכה.^[5] הוא חובר קודם לכן, בשנת 164 לפני הספירה.

הסכסוך בין הסלאוקים לתלמיים

מחבר החזיונות האפוקליפטיים של דניאל ז-יב, שזהותו נותרה עלומה, היה בקיא מאוד בעניינים פוליטיים. בשנת 333 לפני הספירה כבש אלכסנדר מוקדון את פרס וארצות אחרות ממזרח לו, כולל יהודה, שהייתה אז פרובינציה של פרס. האימפריה העצומה שלו התפצלה לאחר מותו למספר מחוזות שונים בשליטה יוונית. החשובים שבהם היו הסלאוקים, שמרכזם בסוריה ובבל, והתלמיים, שמרכזם במצרים.

עד המאה השנייה לפני הספירה, שתי הממלכות התמודדו עם אתגרים ומכשולים: הן בשל מאבק הכוחות המתמשך על מדינות חיץ שביניהן, כמו יהודה; והן בשל הלחץ הגובר של האימפריה הים תיכונית החדשה, רומא.

יהודה מצאה את עצמה בדיוק על הגבול בין שתי האימפריות הגדולות הללו, והיא נאלצה לעקוב אחריהן בדריכות. טקסטים יהודיים מתקופה זו משקפים עניין רב בנושאים פוליטיים, הן בנוגע לבתי המלוכה והן בענייני פעולות צבאיות. הדינמיקה המורכבת של המלכים והתמרונים הצבאיים שלהם, יחד עם ניסיונותיהם לדיפלומטיה ונישואי ברית הופכים יותר ויותר מפורטים. ניתן היה להשיג שלום באמצעות בריתות אסטרטגיות, אבל איזה מחיר תשלם הזהות היהודית?

חזיונות סמליים ואפוקליפסות

בדומה לטקסטים אפוקליפטיים רבים,^[6] דניאל ז-יב מתרחש בעבר הקדום, והחזיונות הם כביכול תחזיות של אירועים עתידיים. המחבר מתאר את האירועים באופן דרמטי במסגרת של חזון סמלי נרחב. בעוד חזיונות סמליים מצויים גם בטקסטים מקראיים אחרים,^[7] האופי המורכב והמפורט של החזיונות הסמליים המתוארים באפוקליפסות היסטוריות כמו דניאל ז-יב, מציג דרמטיזציה מרחיקה לכת של אירועים היסטוריים משמעותיים תוך שימוש בסמלים כגון בעלי חיים, כוכבים, דמויות קוסמיות וכן הלאה.

טקסטים אפוקליפטיים הם מעין דרמות בעלות אופי מוסרי, יש בהן "טובים" ו"רעים", ומעט מקום לעמימות מוסרית. מאחר שדניאל עצמו לא תמיד מבין את פשר חזיונותיו, המלאך מיכאל מופיע בתפקיד המתורגמן, המסייע בהבהרת המסרים האלוהיים.

תיאור ההווה והעבר כעתיד

כאשר המחברים הקדומים – ששמותיהם לא ידועים לנו – מתארים אירועים שכבר התרחשו כאילו הם עוד עתידים להתרחש, הם משתמשים בשפת רמיזה כדי לתאר אירועים היסטוריים באופן סמלי. הזיקה בין תיאורים אלה לאירועים ממשיים, כפי שהם ידועים לנו ממקורות היסטוריים אחרים, הוא לרוב די מדויק. למרות שחלק מהאזכורים בספר דניאל מעורפלים במקצת, כשמסתכלים עליהם כמכלול הם מתיישבים באופן מובהק עם רצף ספציפי של אירועים: הסכסוכים שהתרחשו לסירוגין בין הסלאוקים והתלמיים.

אין ספק שאוסף החזיונות בדניאל ז-יב שונים זה מזה באופן בולט. החזיונות בדניאל ז, ח ו־ט כלליים יותר בהתייחסויותיהם להיסטוריה העולמית, ועוצמתיים יותר מבחינה סמלית. אבל החזון שרלוונטי עבורנו הוא החזון הארוך, השיטתי והמפורט של דניאל י-יב. בתוך "תחזיותיו" ניתן לזהות את השתלשלות האירועים המובילה למרד המכבים, שבסופו של דבר הגיע לשיאו בחנוכה.

ניתן לדעת שהחזון נכתב טרם סיום המלחמה ולפני שבית המקדש והמזבח שבו נחנכו מחדש. תיארוך זה של הכתיבה מתבסס על כך בשלב מסוים ההתאמה בין החזון לבין העובדות ההיסטוריות המתועדות קורסת, והטקסט סוטה מהתיאור המדויק של האירועים.

הרקע לעלייתו של אנטיוכוס אפיפנס

התיאור בפרק יא:ב-כא מכיל מספר פרטים המתארים את התקופה שבין נפילת האימפריה הפרסית תחת כיבושו של אלכסנדר לבין עלייתו של אנטיוכוס הרביעי אפיפנס לכס המלכות של האימפריה הסלאוקית. קטע המבוא, המתאר בצורה ברורה את עליית האימפריות היווניות של מצרים וסוריה לאחר מותו של אלכסנדר, מציע לקוראים הבנה מקיפה אודות ההקשר ההיסטורי (לתיאור מפורט ראה נספח):

• עלייתו של אכלכנסדר

^יא:ג וְעָמַ֖ד מֶ֣לֶךְ גִּבּ֑וֹר וּמָשַׁל֙ מִמְשָׁ֣ל רַ֔ב וְעָשָׂ֖ה כִּרְצוֹנֽו.

• ֹהדיאדוצ'י:^[8] פיצול האימפריה היוונית עם מותו של אלכסנדר

^יא:ד וּכְעָמְדוֹ֙ תִּשָּׁבֵ֣ר מַלְכוּת֔וֹ וְתֵחָ֕ץ לְאַרְבַּ֖ע רוּח֣וֹת הַשָּׁמָ֑יִם וְלֹ֣א לְאַחֲרִית֗וֹ וְלֹ֤א כְמָשְׁלוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר מָשָׁ֔ל כִּ֤י תִנָּתֵשׁ֙ מַלְכוּת֔וֹ וְלַאֲחֵרִ֖ים מִלְּבַד אֵֽלֶּה.

• הממלכה התלמית במצרים נוסדה על ידי תלמי הראשון סוטר

^יא:ה וְיֶחֱזַ֥ק מֶֽלֶךְ הַנֶּ֖גֶב...

• סלקאוקוס הראשון ניקאטור, בן בריתו לשעבר של תלמי, מקים את האימפריה היוונית הגדולה ביותר, בסוריה

^יא:ה וּמִן שָׂרָ֑יו וְיֶחֱזַ֤ק עָלָיו֙ וּמָשָׁ֔ל מִמְשָׁ֥ל רַ֖ב מֶמְשַׁלְתּֽו.

פסוקים ו-כא מתארים את ההיסטוריה האזורית בתקופת עלייתו של אנטיוכוס הרביעי, עם דגש מיוחד על יהודה. התיאור כולל את הניסיונות לנישואים פוליטיים בין הצפון לדרום (יא:ו, יז), ואת מהלכי המלחמות בין שתי הממלכות. בסופו של דבר, מלך הצפון (=אנטיוכוס השלישי הגדול) "יעמד בארץ הצבי" - יהודה - אך "יעמוד על כנו (במקומו) נבזה" - אנטיוכוס הרביעי אפיפנס, המלך הסלאוקי שמעשיו משמשים כזרז לאירועים הבאים ולמפלה שספג בסופו של דבר בידי היהודים.

מתחים בין הפלגים היהודיים

חלק מההתייחסויות בקטע זה לא מכוונותם לסלאוקים ולתלמיים; דניאל הקדום כביכול "חזה" שחלק מהיהודים יתמכו במשטר הסלאוקי ובמדיניותו. אנו יודעים שהיו פילוגים רבים בין היהודים, והסכסוכים הפנימיים בינהן התחרו בגודלם באלו שהיו בין הסלאוקים לתלמיים:

^יא:יד וּבָעִתִּ֣ים הָהֵ֔ם רַבִּ֥ים יַֽעַמְד֖וּ עַל מֶ֣לֶךְ הַנֶּ֑גֶב וּבְנֵ֣י׀ פָּרִיצֵ֣י עַמְּךָ֗ יִֽנַּשְּׂא֛וּ לְהַעֲמִ֥יד חָז֖וֹן וְנִכְשָֽׁלוּ.

תחילת הרדיפות של אנטיוכוס אפיפנס: אירועי 168-167 לפני הספירה

פסוקים כא-כז מספרים על מלכותו של אנטיוכוס אפיפנס. פסוק כח מספר כיצד לאחר ניצחונו על מצרים, תוך שהוא זקוק למשאבים כספיים, הוא חושב על ברית הקודש: "וּלְבָבוֹ עַל-בְּרִית קֹדֶשׁ" (פסוק כח). אנטיוכוס הרביעי מינה כהן גדול יהודי ונאמנים נוספים שיתמכו במטרותיו: "וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם" (פסוק לא). אותו "שיקוץ" היה דמותו של זאוס האולימפי שהונח בבית המקדש בשנת 167 לפני הספירה. המונח "משומם" הוא משחק מילים עם הכינוי השמי של זאוס האולימפי, "בעל שָׁמֵם". (להרחבה בנושא נבואה זו ראו נספח).

שני פלגים: לוחמי הגרילה הפוליטית והקבוצה האדוקה

התיאור האפוקליפטי של דניאל מציג נקודת מבט ייחודית על האירועים שקדמו לחנוכה, השונה באופן ניכר מזו של מקבים א-ב. בעוד שספרים אלו נוקטים בפרספקטיבה של המכבים, קבוצה פוליטית של לוחמי גרילה, ספר דניאל משקף את נקודת המבט של כמה סופרים המכונים "משכילים". מקבים א ככל הנראה מתייחס לקבוצתו של דניאל בתיאורו את "החסידים" (מקבים א ב:מב-מח, ז:יב-טו. אין קשר למושג החסידות המודרני), אשר העדיפו להיהרג ולא לחלל שבת.^[9] קבוצה זו תופסת את הסכסוך לא רק כמאבק פוליטי או צבאי אלא כקרב קוסמי בין כוחות הרשע והצדק.

ברית שברירית נוצרה בין שני הפלגים הללו, המכבים והמשכילים, אך חוסר האמון נותר אתגר משמעותי:

^יא:לג וּמַשְׂכִּ֣ילֵי עָ֔ם יָבִ֖ינוּ לָֽרַבִּ֑ים וְנִכְשְׁל֞וּ בְּחֶ֧רֶב וּבְלֶהָבָ֛ה בִּשְׁבִ֥י וּבְבִזָּ֖ה יָמִֽים. ^יא:לד וּבְהִכָּ֣שְׁלָ֔ם יֵעָזְר֖וּ עֵ֣זֶר מְעָ֑ט וְנִלְו֧וּ עֲלֵיהֶ֛ם רַבִּ֖ים בַּחֲלַקְלַקּֽוֹת. ^יא:לה וּמִן הַמַּשְׂכִּילִ֣ים יִכָּֽשְׁל֗וּ לִצְר֥וֹף בָּהֶ֛ם וּלְבָרֵ֥ר וְלַלְבֵּ֖ן עַד עֵ֣ת קֵ֑ץ כִּי ע֖וֹד לַמּוֹעֵֽד.

תוך שימוש בסוגה האפוקליפטית, דניאל מתאר את אירועי התקופה כחלק בלתי נפרד מקרב קוסמי בין כוחות של טוב ורע. אותם אירועים נושאים השלכות דתיות, אשר חורגות מעבר למשמעות הפוליטית וההיסטורית הנראית לעין.

סיפור הנקטע לפתע

באמצע תיאור מרד המכבים (פסוק מ ואילך), הדיוק של ה"תחזיות" הסמליות של דניאל לוקה לפתע בחסר. הוא חוזה מלחמה נוספת בין הצפון לדרום, בה יבוא מלך הצפון (אנטיוכוס אפיפנס) "וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר־צְבִי־קֹדֶשׁ" - כלומר בין הים התיכון להר ציון - "וּבָא, עַד־קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ" (יא:מה). אירועים אלו לא תואמים את הידוע לנו על תוצאות מרד המכבים.

אנטיוכוס אמנם פגש את מותו הבזוי בשנת 164 לפני הספירה, אך זה קרה במערכה מרוחקת בפרס, לא בין הים התיכון להר ציון. לאור הדברים הללו ניתן לתארך במדויק את החזון בכללותו לתקופה שבה הנבואות מאבדות את דיוקן - שנת 164 לפני הספירה.

חנוכה: חג בלתי צפוי

ניתן לשער כי הסיעה הפאסיבית יותר אליה השתייך דניאל התקשתה לתפוס את השתלשלות האירועים האמיתית - היהודים ניצחו. לאחר מערכה ממושכת, נכנס ליסיאס, יורשו הנצור של אנטיוכוס, למשא ומתן עם המכבים שהוביל בסופו של דבר להקמת מדינה אוטונומית הנשלטת על ידי המכבים וצאצאיהם. בתקופה זו התרחשה חנוכתו מחדש של בית המקדש בירושלים, האירוע שאותו מנציח חג החנוכה. המחברים האנונימיים של החזונות האפוקליפטיים מעולם לא כתבו את סוף הסיפור, ואם העלו אותם על הכתב, הרי שאותם כתובים לא שרדו.

נספח

פענוח דניאל יא

דניאל יא מספר את הרקע של הסכסוך. הבה נפענח את ההיסטוריה הכללית שהובילה למלחמה עם אנטיוכוס הרביעי אפיפנס:

• סוף השלטון הפרסי

^יא:ב הִנֵּה עוֹד֩ שְׁלֹשָׁ֨ה מְלָכִ֜ים עֹמְדִ֣ים לְפָרַ֗ס וְהָֽרְבִיעִי֙ יַעֲשִׁ֤יר עֹֽשֶׁר גָּדוֹל֙ מִכֹּ֔ל וּכְחֶזְקָת֣וֹ בְעָשְׁר֔וֹ יָעִ֣יר הַכֹּ֔ל אֵ֖ת מַלְכ֥וּת יָוָֽן.

• עלייתו של אלכסנדר

^יא:ג וְעָמַ֖ד מֶ֣לֶךְ גִּבּ֑וֹר וּמָשַׁל֙ מִמְשָׁ֣ל רַ֔ב וְעָשָׂ֖ה כִּרְצוֹנֽוֹ.

• הדיאדוצ'י:^[10] פיצול האימפריה היוונית עם מותו של אלכסנדר

^יא:ד וּכְעָמְדוֹ֙ תִּשָּׁבֵ֣ר מַלְכוּת֔וֹ וְתֵחָ֕ץ לְאַרְבַּ֖ע רוּח֣וֹת הַשָּׁמָ֑יִם וְלֹ֣א לְאַחֲרִית֗וֹ וְלֹ֤א כְמָשְׁלוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר מָשָׁ֔ל כִּ֤י תִנָּתֵשׁ֙ מַלְכוּת֔וֹ וְלַאֲחֵרִ֖ים מִלְּבַד אֵֽלֶּה.

• הממלכה התלמית במצרים נוסדה על ידי תלמי הראשון סוטר

^יא:ה וְיֶחֱזַ֥ק מֶֽלֶךְ הַנֶּ֖גֶב...

• סלאוקוס הראשון ניקאטור, בן בריתו לשעבר של תלמי, מקים את האימפריה היוונית הגדולה ביותר בסוריה

^יא:ה…וּמִן שָׂרָ֑יו וְיֶחֱזַ֤ק עָלָיו֙ וּמָשָׁ֔ל מִמְשָׁ֥ל רַ֖ב מֶמְשַׁלְתּֽוֹ.

• אנטיוכוס השני תיאוס, נכדו של סלאוקוס הראשון, מתחתן עם ברניקה, בתו של תלמי פילדלפוס השני (250 לפני הספירה לערך)

^יא:ו וּלְקֵ֤ץ שָׁנִים֙ יִתְחַבָּ֔רוּ וּבַ֣ת מֶֽלֶךְ הַנֶּ֗גֶב תָּבוֹא֙ אֶל מֶ֣לֶךְ הַצָּפ֔וֹן לַעֲשׂ֖וֹת מֵישָׁרִ֑ים וְלֹֽא תַעְצֹ֞ר כּ֣וֹחַ הַזְּר֗וֹעַ וְלֹ֤א יַעֲמֹד֙ וּזְרֹע֔וֹ וְתִנָּתֵ֨ן הִ֤יא וּמְבִיאֶ֙יהָ֙ וְהַיֹּ֣לְדָ֔הּ וּמַחֲזִקָ֖הּ בָּעִתִּֽים.

• אחיה של ברניקי, תלמי יורג'טס השלישי, כובש את כס המלכות של מצרים ותוקף את הסלאוקים

* שימו לב כי כתוב "מצרים" ולא "הדרום"

^יא:ז וְעָמַ֛ד מִנֵּ֥צֶר שָׁרָשֶׁ֖יהָ כַּנּ֑וֹ וְיָבֹ֣א אֶל הַחַ֗יִל וְיָבֹא֙ בְּמָעוֹז֙ מֶ֣לֶךְ הַצָּפ֔וֹן וְעָשָׂ֥ה בָהֶ֖ם וְהֶחֱזִֽיק. ^יא:ח וְגַ֣ם אֱֽלֹהֵיהֶ֡ם עִם נְסִֽכֵיהֶם֩ עִם כְּלֵ֨י חֶמְדָּתָ֜ם כֶּ֧סֶף וְזָהָ֛ב בַּשְּׁבִ֖י יָבִ֣א מִצְרָ֑יִם.

• סלאוקוס השני קאליניקוס כובש מחדש את הטריטוריה שאבדה לתלמי השלישי אורג'טס

^יא:ח… וְהוּא֙ שָׁנִ֣ים יַעֲמֹ֔ד מִמֶּ֖לֶךְ הַצָּפֽוֹן. ^יא:ט וּבָ֗א בְּמַלְכוּת֙ מֶ֣לֶךְ הַנֶּ֔גֶב וְשָׁ֖ב אֶל אַדְמָתֽוֹ.

• בניו של סלאוקוס השני קליניקוס, כלומר סלאוקוס השלישי סרונוס ואנטיוכוס השלישי הגדול, תוקפים את מצרים כדי להשתלט מחדש על שטחים נוספים

^יא:י (ובנו) [וּבָנָ֣יו] יִתְגָּר֗וּ וְאָסְפוּ֙ הֲמוֹן֙ חֲיָלִ֣ים רַבִּ֔ים וּבָ֥א ב֖וֹא וְשָׁטַ֣ף וְעָבָ֑ר וְיָשֹׁ֥ב (ויתגרו) [וְיִתְגָּרֶ֖ה] עַד (מעזה) [מָעֻזּֽוֹ].

• תלמי פילופטר הרביעי תוקף את הסלאוקים, וכתוצאה מכך נפתח קרב רפיח (217 לפני הספירה), בו מנצחת מצרים.

^יא:יא וְיִתְמַרְמַר֙ מֶ֣לֶךְ הַנֶּ֔גֶב וְיָצָ֕א וְנִלְחַ֥ם עִמּ֖וֹ עִם מֶ֣לֶךְ הַצָּפ֑וֹן וְהֶעֱמִיד֙ הָמ֣וֹן רָ֔ב וְנִתַּ֥ן הֶהָמ֖וֹן בְּיָדֽו.

• למרות הצלחתו, קשיים עולים בשלטונו של תלמי פילופטר הרביעי

^יא:יב וְנִשָּׂ֥א הֶהָמ֖וֹן [ירום] וְרָ֣ם לְבָב֑וֹ וְהִפִּ֛יל רִבֹּא֖וֹת וְלֹ֥א יָעֽוֹז.

• כיבושיו של אנטיוכוס השלישי הגדול

^יא:יג וְשָׁב֙ מֶ֣לֶךְ הַצָּפ֔וֹן וְהֶעֱמִ֣יד הָמ֔וֹן רַ֖ב מִן הָרִאשׁ֑וֹן וּלְקֵ֨ץ הָֽעִתִּ֤ים שָׁנִים֙ יָ֣בוֹא ב֔וֹא בְּחַ֥יִל גָּד֖וֹל וּבִרְכ֥וּשׁ רָֽב.

• חלק מהיהודים מצטרפים לסלאוקים נגד מצרים התלמיית

^יא:יד וּבָעִתִּ֣ים הָהֵ֔ם רַבִּ֥ים יַֽעַמְד֖וּ עַל מֶ֣לֶךְ הַנֶּ֑גֶב וּבְנֵ֣י׀ פָּרִיצֵ֣י עַמְּךָ֗ יִֽנַּשְּׂא֛וּ לְהַעֲמִ֥יד חָז֖וֹן וְנִכְשָֽׁלוּ.

• המצור של אנטיוכוס הגדול על צידון

^יא:טו וְיָבֹא֙ מֶ֣לֶךְ הַצָּפ֔וֹן וְיִשְׁפֹּךְ֙ סֽוֹלֲלָ֔ה וְלָכַ֖ד עִ֣יר מִבְצָר֑וֹת וּזְרֹע֤וֹת הַנֶּ֙גֶב֙ לֹ֣א יַעֲמֹ֔דוּ וְעַם֙ מִבְחָרָ֔יו וְאֵ֥ין כֹּ֖חַ לַעֲמֹֽד.

• אנטיוכוס הגדול כובש את יהודה

^יא:טז וְיַ֨עַשׂ הַבָּ֤א אֵלָיו֙ כִּרְצוֹנ֔וֹ וְאֵ֥ין עוֹמֵ֖ד לְפָנָ֑יו וְיַעֲמֹ֥ד בְּאֶֽרֶץ הַצְּבִ֖י וְכָלָ֥ה בְיָדֽוֹ.

• הצפון והדרום מנסים לכרות ברית; אנטיוכוס הגדול נותן את בתו קליאופטרה לתלמי החמישי אפיפנס כאשתו

^יא:יז וְיָשֵׂ֣ם׀ פָּ֠נָיו לָב֞וֹא בְּתֹ֧קֶף כָּל מַלְכוּת֛וֹ וִישָׁרִ֥ים עִמּ֖וֹ וְעָשָׂ֑ה וּבַ֤ת הַנָּשִׁים֙ יִתֶּן ל֣וֹ לְהַשְׁחִיתָ֔הּ וְלֹ֥א תַעֲמֹ֖ד וְלֹא ל֥וֹ תִהְיֶֽה.

• אנטיוכוס הגדול כובש כמה איים יווניים אבל הרומאים בולמים אותו

^יא:יח (וישב) [וְיָשֵׂ֧ם]׀ פָּנָ֛יו לְאִיִּ֖ים וְלָכַ֣ד רַבִּ֑ים וְהִשְׁבִּ֨ית קָצִ֤ין חֶרְפָּתוֹ֙ ל֔וֹ בִּלְתִּ֥י חֶרְפָּת֖וֹ יָשִׁ֥יב לֽו.

• ֹאנטיוכוס הגדול מת באלימאיס, לאחר החרבת מקדש בל (187 לפני הספירה)

^יא:יט וְיָשֵׁ֣ב פָּנָ֔יו לְמָעוּזֵּ֖י אַרְצ֑וֹ וְנִכְשַׁ֥ל וְנָפַ֖ל וְלֹ֥א יִמָּצֵֽא.

• סלאוקוס הרביעי פילופטר חולק כבוד לרומא ונהרג בעלילתו של הליודורוס (175 לפני הספירה)

^יא:כ וְעָמַ֧ד עַל כַּנּ֛וֹ מַעֲבִ֥יר נוֹגֵ֖שׂ הֶ֣דֶר מַלְכ֑וּת וּבְיָמִ֤ים אֲחָדִים֙ יִשָּׁבֵ֔ר וְלֹ֥א בְאַפַּ֖יִם וְלֹ֥א בְמִלְחָמָֽה.

• עלייתו של אנטיוכוס הרביעי אפיפנס, הנבל של סיפור חנוכה

^יא:כא וְעָמַ֤ד עַל כַּנּוֹ֙ נִבְזֶ֔ה וְלֹא נָתְנ֥וּ עָלָ֖יו ה֣וֹד מַלְכ֑וּת וּבָ֣א בְשַׁלְוָ֔ה וְהֶחֱזִ֥יק מַלְכ֖וּת בַּחֲלַקְלַקּֽוֹת.

• הריגתו של הכהן הגדול אוניאס השלישי (ראו מקבים ב ד:לד)

^יא:כב וּזְרֹע֥וֹת הַשֶּׁ֛טֶף יִשָּׁטְפ֥וּ מִלְּפָנָ֖יו וְיִשָּׁבֵ֑רוּ וְגַ֖ם נְגִ֥יד בְּרִֽית.

• הברית של אנטיוכוס אפיפנס עם פרגמון

^יא:כג וּמִן הִֽתְחַבְּר֥וּת אֵלָ֖יו יַעֲשֶׂ֣ה מִרְמָ֑ה וְעָלָ֥ה וְעָצַ֖ם בִּמְעַט גּֽוֹי.

• הוא לקח שלל רב והרעיף מתנות על האלים

^יא:כד בְּשַׁלְוָ֞ה וּבְמִשְׁמַנֵּ֣י מְדִינָה֘ יָבוֹא֒ וְעָשָׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹא עָשׂ֤וּ אֲבֹתָיו֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתָ֔יו בִּזָּ֧ה וְשָׁלָ֛ל וּרְכ֖וּשׁ לָהֶ֣ם יִבְז֑וֹר וְעַ֧ל מִבְצָרִ֛ים יְחַשֵּׁ֥ב מַחְשְׁבֹתָ֖יו וְעַד עֵֽת.

• מלחמה עם מצרים תחת תלמי השישי פילומטור; אנטיוכוס אפיפנס מנצח

^יא:כה וְיָעֵר֩ כֹּח֨וֹ וּלְבָב֜וֹ עַל מֶ֣לֶךְ הַנֶּגֶב֘ בְּחַ֣יִל גָּדוֹל֒ וּמֶ֣לֶךְ הַנֶּ֗גֶב יִתְגָּרֶה֙ לַמִּלְחָמָ֔ה בְּחַֽיִל גָּד֥וֹל וְעָצ֖וּם עַד מְאֹ֑ד וְלֹ֣א יַעֲמֹ֔ד כִּֽי יַחְשְׁב֥וּ עָלָ֖יו מַחֲשָׁבֽוֹת. ^יא:כו וְאֹכְלֵ֧י פַת בָּג֛וֹ יִשְׁבְּר֖וּהוּ וְחֵיל֣וֹ יִשְׁט֑וֹף וְנָפְל֖וּ חֲלָלִ֥ים רַבִּֽים.

• אנטיוכוס אפיפנס נפגש עם תלמי פילומטר, מתעתע בו, ומשעבד את מצרים

^יא:כז וּשְׁנֵיהֶ֤ם הַמְּלָכִים֙ לְבָבָ֣ם לְמֵרָ֔ע וְעַל שֻׁלְחָ֥ן אֶחָ֖ד כָּזָ֣ב יְדַבֵּ֑רוּ וְלֹ֣א תִצְלָ֔ח כִּי ע֥וֹד קֵ֖ץ לַמּוֹעֵֽד.

• אנטיוכוס מבזה את בית המקדש בדרכו חזרה לקויֹלה-סוריה

^יא:כח וְיָשֹׁ֤ב אַרְצוֹ֙ בִּרְכ֣וּשׁ גָּד֔וֹל וּלְבָב֖וֹ עַל בְּרִ֣ית קֹ֑דֶשׁ וְעָשָׂ֖ה וְשָׁ֥ב לְאַרְצֽוֹ

• פלישתו השנייה של אנטיוכוס אפיפנס למצרים

^יא:כט לַמּוֹעֵ֥ד יָשׁ֖וּב וּבָ֣א בַנֶּ֑גֶב וְלֹֽא תִהְיֶ֥ה כָרִאשֹׁנָ֖ה וְכָאַחֲרֹנָֽה.

• הרומאים דורשים מאנטיוכוס אפיפנס לסגת ממצרים. הוא תוקף שוב את יהודה, ומתייעץ עם יהודים "מורדים"

^יא:ל וּבָ֨אוּ ב֜וֹ צִיִּ֤ים כִּתִּים֙ וְנִכְאָ֔ה וְשָׁ֛ב וְזָעַ֥ם עַל בְּרִֽית ק֖וֹדֶשׁ וְעָשָׂ֑ה וְשָׁ֣ב וְיָבֵ֔ן עַל עֹזְבֵ֖י בְּרִ֥ית קֹֽדֶשׁ.

• אנטיוכוס אפיפנס מחלל את בית המקדש, מבטל את קורבן התמיד ומעמיד צלם

^יא:לא וּזְרֹעִ֖ים מִמֶּ֣נּוּ יַעֲמֹ֑דוּ וְחִלְּל֞וּ הַמִּקְדָּ֤שׁ הַמָּעוֹז֙ וְהֵסִ֣ירוּ הַתָּמִ֔יד וְנָתְנ֖וּ הַשִּׁקּ֥וּץ מְשׁוֹמֵֽם.

• הוא כורת ברית עם מפרי הברית, בעוד הנאמנים לאלוהים קמים נגדו

^יא:לב וּמַרְשִׁיעֵ֣י בְרִ֔ית יַחֲנִ֖יף בַּחֲלַקּ֑וֹת וְעַ֛ם יֹדְעֵ֥י אֱלֹהָ֖יו יַחֲזִ֥קוּ וְעָשֽׂוּ.

• היהודים המשכילים מדריכים את העם לקבל את הייסורים, ולחכות לאחרית הימים

^יא:לג וּמַשְׂכִּ֣ילֵי עָ֔ם יָבִ֖ינוּ לָֽרַבִּ֑ים וְנִכְשְׁל֞וּ בְּחֶ֧רֶב וּבְלֶהָבָ֛ה בִּשְׁבִ֥י וּבְבִזָּ֖ה יָמִֽים. ^יא:לד וּבְהִכָּ֣שְׁלָ֔ם יֵעָזְר֖וּ עֵ֣זֶר מְעָ֑ט וְנִלְו֧וּ עֲלֵיהֶ֛ם רַבִּ֖ים בַּחֲלַקְלַקּֽוֹת. ^יא:לה וּמִן הַמַּשְׂכִּילִ֣ים יִכָּֽשְׁל֗וּ לִצְר֥וֹף בָּהֶ֛ם וּלְבָרֵ֥ר וְלַלְבֵּ֖ן עַד עֵ֣ת קֵ֑ץ כִּי ע֖וֹד לַמּוֹעֵֽד.

• אנטיוכוס אפיפנס משתחצן ודוחה את אליליו (כנראה התייחסות להעדפה הבולטת שלו לזאוס על פני האלים האחרים)

^יא:לו וְעָשָׂ֨ה כִרְצוֹנ֜וֹ הַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְרוֹמֵ֤ם וְיִתְגַּדֵּל֙ עַל כָּל אֵ֔ל וְעַל֙ אֵ֣ל אֵלִ֔ים יְדַבֵּ֖ר נִפְלָא֑וֹת וְהִצְלִ֙יחַ֙ עַד כָּ֣לָה זַ֔עַם כִּ֥י נֶחֱרָצָ֖ה נֶעֱשָֽׂתָה. ^יא:לז וְעַל אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתָיו֙ לֹ֣א יָבִ֔ין וְעַל חֶמְדַּ֥ת נָשִׁ֛ים וְעַֽל כָּל אֱל֖וֹהַּ לֹ֣א יָבִ֑ין כִּ֥י עַל כֹּ֖ל יִתְגַּדָּֽל. ^יא:לח וְלֶאֱלֹ֙הַּ֙ מָֽעֻזִּ֔ים עַל כַּנּ֖וֹ יְכַבֵּ֑ד וְלֶאֱל֜וֹהַּ אֲשֶׁ֧ר לֹא יְדָעֻ֣הוּ אֲבֹתָ֗יו יְכַבֵּ֛ד בְּזָהָ֥ב וּבְכֶ֛סֶף וּבְאֶ֥בֶן יְקָרָ֖ה וּבַחֲמֻדֽוֹת.

• אנטיוכוס אפיפנס בונה את מצודת חקרא בירושלים ונותן לחיל הסורי כוח על ירושלים

^יא:לט וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙ עִם אֱל֣וֹהַּ נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֥ר (הכיר) [יַכִּ֖יר] יַרְבֶּ֣ה כָב֑וֹד וְהִמְשִׁילָם֙ בָּֽרַבִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה יְחַלֵּ֥ק בִּמְחִֽיר.

בשלב זה (פסוק מ ואילך), ההיסטוריה מסתיימת והחזיונות הן ללא קשר למציאות ההיסטורית.