מדוע נשיקת עשו ליעקב מעוטרת בנקודות?

המקרא מתאר את הרגע בו עשו ראה את אחיו יעקב לאחר עשרים שנה:

^{בראשית לג:ד} וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתֹו֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ.

מדוע מנוקדות אותיות המילה "וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ"?^[1] טרם נענה על השאלה, יש להרהר בשאלה רחבה הרבה יותר: מה משמעות הנקודות המופיעות מעל מילים שונות במגילות עתיקות?

ודוק: משיכת תשומת הלב של הקורא

שמריהו טלמון המנוח, פרופסור על שם מאגנס בחוג למקרא באוניברסיטה העברית, טען כי ניקוד מלמעלה ומלמטה (puncta extraordinaria) המצוי בנוסח המסורה ובמגילות מסוימות מקומראן משמש למטרות שונות. בעיניו זוהי צורה מוקדמת של ההערה "ודוק" או "עיין היטב" (בלטינית: nota bene),^[2] כלומר, הנקודות נועדו למשוך תשומת לב מיוחדת למילה או לביטוי. לדעת טלמון היו הנקודות אמצעי בידי סופרים-מעתיקים להפנות את תשומת לב הקורא לעניין זה או אחר במקרא; בעיני המפרשים המסורתיים לעומת זאת, הנקודות הן חלק בלתי נפרד מן התורה עצמה.

נשיקה מעושה?

בעיני חז"ל, הניקוד מעל האותיות הוא האופן שבו התורה עצמה אומרת "עיין היטב". הם ביקשו להבין מה רוצה התורה להביא לתשומת ליבנו. וכך מפרש סיפרי לבמדבר 65.^[3]

שלא נשקו [עשו] בכל לבו. ר’ שמעון בן יוחיי אומר: "והלא^[4] בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.^"

לפי הדעה הראשונה, שהובאה בלא שם אומרה, הנשיקה לא ביטאה את רחשי ליבו של עשו. לעומתה סבור ר' שמעון בן יוחיי (בר יוחאי) כי הנקודות מלמדות שהנשיקה הייתה כנה, אף שהקורא עלול לחשוד שלא כך היה.

נשיקת-בוגדים: ר' יניי ואוריגנס

דעה שונה מעט מופיעה בבראשית רבה 927:

אמר ר’ יניי:^[5] "...מלמד שביקש לנשכו. 'ויבכו' - זה בכה על צווארו וזה בכה על שיניו."^[6]

ר' יניי נדרש לדמיון בין המילים "נשך" ו"נשק" ומדגיש את השימוש בלשון רבים במילה "ויבכו"; על סמך אלו הוא סבור כי הנקודות מלמדות מדוע בכו עשו ויעקב כאחד.^[7]

פרשנות דומה מופיעה בכתביו של אוריגנס (184/185–253/254 לספירה), אחד מאבות הכנסיה ובן זמנו של רבי יניי. אוריגנס היה מפרשני המקרא הגדולים בזמנו ומחבר ההקספלה, יצירה מורכבת ורחבת-היקף הקרויה כך על שם ששת הטורים שבהם נערך בה הטקסט המקראי^[8]_, ושלמרבה הצער הגיעו לידינו רק שרידים מקוטעים ממנה.

בשני כתבי יד של ההקספלה מצויה הערה אנונימית ביוונית העוסקת בפסוק הנידון:

[המילה] "וישקהו" מנוקדת בכל (יוונית: en panti) ספר מקרא עברי, לא [כדי להורות] כי אין לקוראה, אלא כי המקרא רומז כאן על רשעתו של עשו: הוא נשק ליעקב נשיקת-בוגדים.

פרדריק פילד, חוקר מקרא בן המאה ה-19 שחיבר את המהדורה הביקורתית של שרידי ההקספלה, סבר כי ההערה היא פרי עטו של אוריגנס (sed videtur Origenis esse).^[9] אם פילד צדק  וההערה היא אכן מאת אוריגנס, אנחנו למדים שהמילה "וישקהו" הייתה מנוקדת בכל עותקי המקרא שראה אוריגנס בסביבות 240 לספירה, והדבר עולה בקנה אחד עם הראיות מן המקורות החז"ליים שנידונו לעיל.

זאת ועוד, אף שאוריגנס לא נקב באופן שבו הייתה נשיקתו של עשו "בוגדנית", תפיסה זו מתיישבת היטב עם פרשנותו של רבי ייני בבראשית רבה. ייתכן שלא מדובר בצירוף מקרים; ידוע לנו שאוריגנס ובני דורו היהודים החזיקו במסורות מדרשיות זהות, ורבי יניי היה בערך בן זמנו של אוריגנס, אף שרבי יניי חי ופעל בציפורי ואוריגנס בקיסריה.

השמטת אותיות

אוריגנס דחה את האפשרות השניה, שלפיה "אין לקרוא את האותיות (המנוקדות)", כלומר, שהנקודות באו להורות על ספק או זיוף. אולם חוקרים רבים בני זמננו, בהם למשל עמנואל טוב מן האוניברסיטה העברית, סבורים שזוהי אכן משמעותן.

לדידם של הסופרים-מעתיקים הקדומים היו הנקודות מעל האותיות סימן הבא להורות שיש להשמיט את האותיות המוטלות בספק. הנקודות נוספו במקומות שבהם סבר המעתיק שאות אחת, כמה אותיות, מילה אחת או כמה מילים אינן במקומן, מיותרות או שגויות. לחלופין, ייתכן שהמעתיק הוסיף נקודות מעל מילה מסוימת כאשר השווה כתב יד אחד כנגד כתב יד אחר שנחשב מהימן יותר, ובו הייתה המילה המנוקדת חסרה.^[10]

נקודות שימשו כסימני השמטה לא רק במקרא אלא גם בטקסטים קלאסיים, כפי שאפשר ללמוד מהערה המצויה בסכוליון לאיליאדה (10.397):

טוענים כי אריסטרכוס סימן (שורות מסוימות) בנקודות, אולם לאחר מכן מחק אותן כליל.^[11]

עמנואל טוב מעיר כי בשבעה או בשמונה מתוך חמישה עשר המופעים של מילים מנוקדות בנוסח המסורה למקרא, אפשר למצוא גרסה מקבילה במקורות קדומים שבה אותה מילה חסרה.^[12] אין ספק אפוא שהנקודות המורות על השמטת מילה במקרא קדומות ושייכות למסורות טקסטואליות עתיקות. לפי תיעוד נרחב שבידינו, הסופרים-מעתיקים נהגו לסמן מילים או אותיות מוטלות בספק.

לכן, בניגוד לדעתו של טלמון, אני מסכים עם מסקנתו של טוב באשר לראיות מקומראן:

"הטקסטים המקבילים שנמצאו בקומראן לא  מותירים כל ספק כי כוונתן המקורית של הנקודות הללו הייתה להורות על השמטת אותיות".^[13]

לפיכך, ברירת המחדל בכל האמור לפירוש מילים נקודות אמורה להיות השמטה ולא הדגשה.^[14]

היכרות חז"ל עם המנהג

על אף שפרשנות חז"ל נוטה להתייחס לנקודות כחלק אינטגרלי מן הפסוק, מחבריה הכירו את מנהג הסופרים לסמן השמטה באמצעות נקודות. לדוגמה, אבות דרבי נתן (נוסח א 101, עמודה א) מציג את ההבחנה הבאה:

כך אמר עזרא: "אם יבוא אליהו ויאמר לי: 'מפני מה כתבת כך?' אומר אני לו: 'כבר נקדתי עליהן.' ואם אומר לי: 'יפה כתבת', אעבור נקודה מעליהן.^[15]"

על פי מקור זה, עזרא הסופר הניח נקודות בספרי המקרא כדי להעיד על ספק, ואת התשובה לשאלה האם להותיר את האותיות או למחוק אותן ייתן אליהו הנביא בימות המשיח. ואכן, במקרה אחד בספרי במדבר נמצאת גם הדעה שהנקודות מסמנות מילה המוטלת בספק.^[16]

מה יכולה להיות הבעיה בנשיקת עשו ליעקב, שבעטיה סומנה המילה "וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ" כמילה הראויה להימחק? אני סבור כי המעתיקים לא הוטרדו מתוכן הפסוק – חוסר הסבירות שעשו יישק ליעקב – אלא שהם נתקלו בבעיה פשוטה הרבה יותר: התחביר.

אפשרות 1: חיבוק ונשיקה אמורים לבוא בזה אחר זה

האופן המקובל לתיאור התרחשות שבה אדם מחבק את זולתו ומנשקו בפסוקים אחרים בבראשית הוא דרך פעלים עוקבים:

^{בראשית כט:יג} וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ…

^{בראשית מח:י} …וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם

אם זה הצירוף המקובל שעומד מאחורי הפסוק בו אנו דנים, הרי שהפעלים אמורים לבוא ברצף. כלומר, ייתכן שהמילה "וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ" נוקדה משום שהיא מופיעה במקום שגוי, ומשמעות הנקודות היא "יש למחוק כאן ולהעביר למקום הנכון", ולקרוא:^[17]

*וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתֹו וַֽיְחַבְּקֵהוּ [וַיִּשָּׁקֵהוּ] וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּוּ.*

הבעיה בפירוש זה היא שהנקודות מורות בדרך כלל על מילה שראוי למחוק אותה או שיש לשקול למחוק אותה, ולא על צורך בהעברת מילה ממקום למקום. הקושי אפוא אינו במיקומה של המילה "וַׄיִּׄשָּׁׄקֵׄהׄוּׄ" במשפט אלא בשאלה אם מקומה שם בכלל.

אפשרות 2: עירוב הצירוף המקובל לתיאור  חיבוק ונשיקה עם הצירוף המתאר נשיקה ובכי

אני סבור כי הבעיה שעמדה לפני המעתיק הייתה נעוצה באופן שבו קוטעת הנשיקה את תיאור הבכי, כפי שהציע רומן בוטן (Romain Butin) כבר בשנת 1906.^[18] בספר בראשית משמשים שני צירופים לתיאור בכי:

צירוף 1 – ליפול על צווארו של אדם ולבכות

^{בראשית מה:יד} וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו.

^{בראשית מו:כט} … וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד.

צירוף 2 – לנשק ולבכות

^{בראשית כט:יא} וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

^{בראשית מה:טו} וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם…

הבעיה בפסוק שלנו היא שהוא מערב בין שני הצירופים המתארים בכי. על פי הטקסט, עשו נפל על צווארו של יעקב בבכי ונישק אותו בעת ובעונה אחת. בוטן טוען כי זוהי הסיבה שהמילה "וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ" מסומנת כמילה מוטלת בספק. כאשר משמיטים את המילה מתקבל צירוף אחד המתאר אירוע מדוייק יותר – נפילה על צווארו של יעקב ובכי.

לאחר מחיקת המילה מתקבל הפסוק שלהלן:

*וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתֹו וַֽיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָו וַיִּבְכּוּ*.

העדר תיקון בבראשית נ:א

אם הסבר זה הוא הנכון, מדוע אין נקודות מעל המילה "וַיִּשַּׁק" המתארת את נשיקת יוסף לאביו המת בבראשית נ:א, ואשר מופיעה גם היא לצד בכי?

בראשית נ:א וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ.

אני סבור כי הסיבה לכך היא שבטקסט מופיעות המילים "על פני" במקום "על צוארו", אשר יוצרות יחד צירוף שונה. זאת ועוד, הנשיקה אינה קוטעת את הצירוף, אלא באה אחריו כפעולה נפרדת.^[19]

אחרית דבר: טעות סופר כבעיה דתית

רבים מהקוראים באתר זה, כמו רבים מן הכותבים בו, חיים על קו התפר בין שני עולמות - המסורת והאוניברסיטה. עולמות אלו מציעים אופני פרשנות שונים וגישות שונות לאותם מקורות; גישות המתבססות על הנחות שונות ואשר שואלות שאלות אחרות ועונות תשובות נפרדות. לעתים התפר גס, בולט לעין ולא נעים לבאים איתו במגע. הדיסוננס הזה עלול להכביד.^[20]

עם זאת, במקרה של האותיות הנקודות, המסורת עצמה מזמינה ניתוח בסגנון מדעי, ועושה שימוש בכלים פילולוגיים כדי לאתר קריאות בעייתיות הראויות למחיקה – גישה שאינה מקובלת לרוב בניתוח המסורתי. האותיות המנוקדות פותחות פתח להטיל ספק בדיוק של מילה מסוימת ולאפשרות למחוק אותה מן הטקסט.

אם, כדברי אבות דרבי נתן (לעיל), יוכל עזרא להסביר לאליהו הנביא כי אותיות מסוימות מצויות בתורה בטעות וכי יש למחקן, הרי שהרשות נתונה בידינו להבין מה עשוי להיות שגוי באותן אותיות שעזרא חשב למועמדות למחיקה, ולהעזר לשם כך בניתוח ביקורתי ופילולוגי של הטקסט.

האותיות הנקודות משמשות אפוא כנקודת מפגש שבה שתי גישות שונות לכתבי הקודש יכולות להסכים ביניהן על הנחות היסוד העומדות בבסיס השאלות שיש לשאול ועל סוג התשובות שיש לענות. אם נשוב למטאפורת התפר, אמנם במקומות אחרים התפר עשוי להיות גס למראה, אולם כאן הוא אחיד ועשוי ביד אמונה עד שכמעט ואינו נראה לעין.