התואר "פרעה"

פרעה האלמוני

אחד האתגרים העומדים בפני חוקרי סיפור יציאת מצרים הוא זיהוי הדמות ההיסטורית העומדת מאחורי אזכורי המלך המצרי בסיפור. הטקסט המקראי אינו נוקב בשמו של מלך מצרים כבד הלב המתריס מול אלוהי ישראל, אלא מכנה אותו בתוארו בלבד, פרעה.

"פרעה" היא מילה שנשאלה מן המצרית, ומשמעותה "הבית הגדול". זוהי המילה המצרית השאולה הרווחת ביותר במקרא. היא חוזרת במקרא 274 פעמים, כאשר מחצית מן המופעים מרוכזים בסיפור יציאת מצרים ושליש בסיפורו של יוסף.

אך באיזו מידה המונח "פרעה" מתאר את מלך מצרים, והאם ראוי לפרשו בסיפור יציאת מצרים כמתייחס למלך מסוים?

המלוכה במצרים העתיקה

המלוכה במצרים העתיקה היתה עסוקה באופן תמידי בביסוס הלגיטימיות שלה.^[1] ההנחה היתה שמלך שולט עושה זאת בכוח הסמכות שניתנה לו. הלגיטימיות לשלטונו מתבטאת בפועלו, בזכויות הירושה וההורשה שלו, ובקשריו המיוחדים עם אלי מצרים. רבים מההיבטים הללו של מוסד המלוכה המצרי מהדהדים במקרא.

עשייה ויעילות מתבטאים באופן הטוב ביותר בהקמת מבני ענק. המקדשים ומבני הענק שהותירו אחריהם הפרעונים נתפסו כעדות ניצחת להיותם אנשי מעש. יתר על כן, התבליטים שהוטבעו על גבי המבנים הללו מציגים את אויביה הנכנעים של מצרים מול המלך המכהן ומבשרים את דבר עליונותו של המלך על אויביו.

חשיבותם של מבנים אלו באידיאולוגיית המלוכה המצרית מתבטאת קרוב לוודאי בשמות א:יא:

^{שמות א:יא} ...וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־ רַעַמְסֵֽס.

ירושה והורשה קשורות קשר הדוק לזכויותיו האלוהיות של המלך, ולצד זה לשושלת המשפחתית של המלך השולט. עיסוק בנושא המשכיות שושלת משפחת המלוכה ואזכורים אבות השושלת מלכי העבר היו חלק מן הרטוריקה המצרית, ובאו לידי ביטוי למשל ברשימות המלכים הארוכות המפרטות את סדר הירושה של משפחת המלך השולט.

שושלות שונות – כפי שהוגדרו בידי חוקרים בני זמננו, ובהתבסס על ההיסטוריוגרפיה של מנתון^[2] – רשימות שושלות שונות שובצו לעתים בתוך אילן יוחסין כרצף אחד מתמשך. ייתכן שרמז לכך מופיע במקרא בשמות א:ח, שם נראה שנכון לפרש את אי-ההכרות עם יוסף כתוצאה של התחלפות שושלת המלוכה:

^{שמות א:ח} וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף.

קשריו של המלך עם האלים הם ההיבט החשוב ביותר במלכותו. אמנם המלך לא היה אל בעצמו, אך הוא הוצג בממדים זהים לאלי מצרים וכבעל תכונות אלוהיות.

המלך ממלא תפקיד מיוחד משום שהוא המתווך היחיד בין המצרים לאליהם. בידי המלך מופקד שיווי המשקל המקודש המכונה מאעת (Ma’at), מילה שמשמעותה "אמת" והיא מתארת את התפיסה המצרית באשר לשיווי המשקל הקוסמי השולט בעולם . כאשר המלך מאפשר את ההפרה של שיווי המשקל הזה ארץ מצרים בסכנה.

ייתכן שתגובתו של המלך פרעה לנגעים המתוארים בבראשית יב:יז–יט משקפת תפיסה זו: כאשר נודע לו ששכב בטעות עם אשתו של אברם, הוא משיב את האיזון על כנו בהשבת אשת אברם לחיק בעלה ובשילוח אברהם לדרכו עם כל רכושו.

^{בראשית יב:יז} וַיְנַגַּ֨ע יְ־הֹוָ֧ה׀ אֶת פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת בֵּית֑וֹ עַל דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם. ^יב:יח וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא. ^יב:יט לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ.

תוארי מלך מצרים

הביטוי הרווח ביותר לזכויותיו האלוהיות של מלך מצרים ולזכותו הלגיטימית לכס הוא תאריו. למלך מצרים היו חמישה שמות שונים, והם: 

• שם ההורוס ושם הורוס הזהב – על שם האל בדמות הבז שהוא התגלמותה האלוהית של המלוכה המצרית. שם ההורוס כתוב לעתים קרובות במסגרת מלבנית המעוצבת כאלמנט אדריכלי אשר מייצג, אולי, את הארמון. הבז – הוא הורוס – מתואר כניצב על המסגרת מעל שם המלך.
• שם שתי הגבירות (nbtj), המתאר את הנשר והקוברה, האלות המגינות של מצרים העילית (דרום מצרים) והתחתית (צפון מצרים). התואר מבטא את אחריותו של המלך על איחוד שני האזורים הללו שנבדלו זה מזה מבחינה גיאוגרפית ומבחינה תרבותית.
• שם הכס – סמל קנה הגומא והדבורה, המבטא את התואר "מלך מצרים העליונה והתחתונה". קנה הגומא מייצג את מצרים העליונה, והדבורה – את התחתונה. השם כתוב בתוך מסגרת סגלגלה המכונה קרטוש, והמשמשת כייצוג סמלי של השמש המקיפה הכל – כלומר, את שלטונו החובק כל של המלך תחת השמש.
• התואר "בנו של רֵע" – המלך מופיע בשמו הפרטי אחרי הכינוי הזה, המתייחס לרע, אל השמש הכול יכול. גם כינוי זה נכתב בתוך קרטוש.

תארים אלו נטבעו וצוינו על מנת להדגיש את מקור הלגיטימיות של המלך באישור האלים. אף לא מהתארים הללו לא נזכר במקרא. תחת זאת, אנחנו מוצאים את הכינוי הפשוט ביותר למלך – פרעה, או מלך מצרים.

התואר "פרעה" בטקסטים מצריים קדומים

כפי שנזכר לעיל, משמעות המילה המצרית "פר-עא" היא "בית גדול". בימי קדם המילה שימשה ככינוי לארמון המלוכה או למוסד המלוכה ולא למלך עצמו (המילה המצרית למלך היא "נֵסוּת").

השימוש הרווח למילה "פר-עא" בטקסטים מצריים הוא במסגרת ציון תאריהם של בעלי משרה, כגון הכינוי מתקופת הממלכה התיכונה "רופא ראשי בחצר פרעה",^[3] או הכינוי מתקופת הממלכה החדשה "מפקח על המקנה אשר לפרעה"^[4] ואף הכינוי מתקופת הביניים השלישית "לבלר בחצר פרעה".

לצד זה, בתקופות אלה השם "פרעה" החל לשמש לצד שם הכס של המלך ולבסוף החליף את הכינוי "הוד מלכותו" בתיאור מפעלי המלך. בשלבים מאוחרים יותר של תקופת הביניים השלישית טקסטים מצריים החלו לראות במילה "פרעה" תואר הראוי לקרטוש (=מסגרת) ולנהוג בו כבוד באותה מידה שנהגו בשם הפרטי או בשם הכס של המלך השליט.

התמורה שחלה במשמעות המילה, מ"ארמון" או "מוסד המלוכה" לציון של המלך עצמו, באה אחרי תהליך ארוך. השינוי החל בתקופת שלטונו של אחנתון בשושלת ה-18 (1348 לפני הספירה) והמשיך בהדרגה עד ימיה המוקדמים של השושלת ה-22 (עד 833 לפני הספירה). השינוי צבר תאוצה באמצע תקופתה של השושלת ה-22, בימי שישק [שושנק] השלישי (833–794 לפני הספירה) והגיע לשיאו בשושלת ה-25 (722–664 לפני הספירה). הכינוי "פרעה" הפך אפוא לכינוי למלך עצמו רק במאה השמינית או השביעית לפני הספירה.

פרעה כשם במקרא

התורה לעולם אינה מזכירה את שמו הפרטי של מלך מצרים, אלא מכנה אותו בכינויים "פרעה" (שמות א:יא); "פרעה מלך מצרים" (שמות ו:יא); "מלך מצרים" (שמות א:טו). השם "פרעה" משמש אפוא עבור הסופר המקראי כשם פרטי, כפי שמצאנו גם במקרים נוספים, כגון אכיש מלך גת או עוג מלך הבשן.

הפעמים היחידות שבהן המקרא מציין מלכים מצריים בשמם מצויות בהיסטוריוגרפיה המקראית, במלכים, דברי הימים וירמיה. אפשר לחלק את האזכורים הללו לשני סוגים, לפי אופן השימוש במילה "פרעה". למשל שישק (962–941 לפני הספירה) אינו מכונה "פרעה" אלא "מלך מצרים" (מלכים א יא:מ; יד:כה; דברי הימים ב יב:ב, ט) וכך גם סוא (מלך מצרי בלתי מזוהה הנזכר במלכים ב יז:ד). לעומתם, נכו השני (610–595 לפני הספירה) המכונה "פרעה נכה מלך מצרים" (מלכים ב כג:כט, לג, לד; ירמיהו מו:ב) ואַפְּרִיֶס (589–570 לפני הספירה) המכונה "פרעה חפרע מלך מצרים" (ירמיהו מד:ל). נוסחה זו, המשתמשת בתואר "פרעה" ולאחריו שם הכס, נכנסה לשימוש תכוף בתקופת השושלת ה-25 במצרים.

עם זאת, מרבית המופעים של מלך מצרים במקרא מציינים את התואר "פרעה" בלבד ללא שם המלך. היות שנוסחה זו משקפת מנהג מצרי שהחל נוהג רק במאה השמינית לפני הספירה, יש לתארך את הטקסט המקראי לתקופה זו ואילך. במילים אחרות, השימוש התכוף במונח "פרעה" בסיפור יציאת מצרים אינו משקף מנהגים מן האלף השני לפני הספירה אלא, לכל המוקדם, את שלהי תקופת המלוכה בישראל.