טקס השעיר לעזאזל ומקבילותיו במזרח הקרוב הקדום

הציוויים בויקרא טז:כט–לד_א (שנוספו, כפי הנראה, בידי עורכי אסכולת הקדושה) מעידים על התפתחותו המקומית מריטואל אד-הוק לריטואל שנתי חוזר של יום הכיפורים, שאינו תלוי במעשי בני אנוש. ראו: מקדש הדממה: עיון ברובדי היצירה הכוהנית שבתורה (ירושלים, הוצאת מאגנס תשנ"ג), 27­-28. עוד ראו:

Jacob Milgrom, Leviticus 1–16, Anchor Bible (New York: Doubleday, 1991), 1061–65; Christophe Nihan, From Priestly Torah to Pentateuch: A Study in the Composition of the Book of Levicitus (Tubingen: Mohr Siebeck, 2007), 345–350: David Frankel, “Recasting the Temple Purification Ritual as the Yom Kippur Service” The Torah (2014).

הערות העורך: לדיון בנוגע למשמעותו של מונח זה, ראו פרקי הפתיחה ובייחוד הערות 2 ו-3 בביבליוגרפיה של:

 Yitzhaq Feder, “A Sin Offering for Birth Anxiety,” TheTorah (2016)

הערת העורך: לדיון בנוגע למחלת הצרעת:

Yitzhaq Feder, “Tzaraʿat in Light of Its Mesopotamian Parallels,” TheTorah (2019); Chaim Trachtman, “Tzaraʿat as Cancer,” TheTorah (2016)

ראו:

Milgrom, Leviticus 1–16, 887–889; David P. Wright, The Disposal of Impurity: Elimination Rites in the Bible and in Hittite and Mesopotamian Literature (Atlanta: Scholars Press, 1987), 79–80.  

יחד עם טקס טיהור המצורע וטקס יום הכיפורים מונים לעתים גם את טקס פרה אדומה, הכולל גם הוא שימוש בתולעת שני, ארז ואזוב, ואף שם נעשית השחיטה מחוץ למקדש, אף שהיא מכונה 'חטאת' (במדבר יט:א–י). בשלושת אלה בולטים שקיעים קדומים במסורת החוק המקראי (יש להזכיר כי תולעת השני, על אף שאינה נזכרת בטקס השעיר לעזאזל המקראי, מופיעה בגלגולו המשנאי של הטקס).

ראו:

ARET XI, 12, 39–40; cf. Ida Zatelli, “The Origin of the Biblical Scapegoat Ritual: The Evidence of Two Eblaite Texts,” VT 48 (1998): 254–263.

משה ויינפלד הניח שקיים קשר בין חוט שלזהורית הנקשר לראש השעיר המשתלח בטקס המשנאי (יומא ד:ב) לבין ענק הכסף סביב צוואר העז. ראו משה ויינפלד, "דברים שהשטן/יצר הרע/אומות העולם משיבין עליהם" ב: עטרה לחיים: מחקרים בספרות התלמודית והרבנית לכבוד פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי, עורכים ישראל מ' תא-שמע, דניאל בויארין, מנחם הירשמן, שמא י' פרידמן, מנחם שמלצר (ירושלים, הוצאת מאגנס תש"ס), 105–111 [עמ' 111]. אולם יש להבחין בין קישוט בעל החיים החי – כנראה כדי לייפותו בעיני מקבליו, בני אדם או אלים – לבין שימוש בפתילי צמר למטרות מאגיות.

בחורית:  nakkušši . על משמעותה של מילה זו כ'משולח', ראו:

Oliver R. Gurney, Some Aspects of the Hittite Religion, Schweich Lectures 1976 (Oxford: British Academy, 1977), 51.

הבנה זו נובעת מן השורש החורי nakk = "לשחרר, לשגר." תימוכין למשמעות זו של השורש נלמדים גם מהקבלתו לפועל החתי tarna (="לשחרר") בטקסט הדו-לשוני "שירת הדרור" (CTH 789). אולם, לא כל בעלי החיים המכוניםnakkušši   אומנם שולחו. ראו:

Jared L. Miller, Studies in the Origins, Development and Interpretation of the Kizzuwatna Rituals (SBT 46; Wiesbaden: Harrassowitz, 2004), 465 n. 776.

כך, לדוגמה, בשלב מסוים בטקס הנאמר בפי Maštigga (CTH 404), לוקחת הזקנה את ה-nakkušši לעצמה, לאחר הקדשתו לאל השמש. גם באחד הריטואל מאללח' משמש ה-nakkušši כקורבן לכל דבר. ראו:

 AIT 126, 10–16; cf. Bernd Janowski and Gernot Wilhelm, “Der Bock, der die Sünden hinausträgt: Zur Religionsgeschichte des Azazel-Ritus Lev 16, 10.21f.,” in Religionsgeschichtliche Beziehungen zwischen Kleinasien, Nordsyrien und dem Alten Testament im 2. und 1. Jahrtausend: Akten des Internationalen Symposion, Hamburg 17.–21. März 1990, OBO 129, ed. Bernd Janowski, Klaus Koch, and Gernot Wilhelm (Göttingen: Vandenhoeck & ,Ruprecht, 1993), 153.

מקרים אלה, אף שהם יוצאים מן הכלל, מלמדים שפירוש המונח – או לפחות הקונוטציה הטקסית המדויקת שלו – אינו ברור דיו. הצעה נוספת – פחות משכנעת – נשענת על גיזרון הודו-אירופי שמשמעותו "נזק", ראו:

Emmanuel Laroch, “Hittite nakkuš-nakkuššiš,” in Kaniššuwar: A Tribute to Hans Güterbock on his Seventy-Fifth Birthday May 27, 1983,ed. Harry A. Hoffner and Gary M. Beckman, Assyriological Studies 23, (Chicago: Oriental Institute of the University of Chicago, 1986), 137–140.

ראו:

CTH 480. Rene Lebrun, Samuha, foyer religieux de l’empire hittite,‎ Publications de l'Institut orientaliste de Louvain 11 (Louvain-la-Neuve: Institut Orientaliste, 1976), 125, 132, with corrections of CHD L-N 375. Cf. S. Görke – S. Melzer (ed.), hethiter.net/: CTH 480.1 (INTR 2016-02-03).

רעיון זה קרוב למחשבה הכוהנית שבתורה התופסת את טומאת המקדש כתוצאה של חטאי בני ישראל. ראו יעקב מילגרום, "תפקיד קרבן החטאת", תרביץ מ' (תשל"א) 1­-8;

idem, “Israel’s Sanctuary: The Priestly Picture of Dorian Gray,” Revue CTH 391. Birgit Christiansen, Die Ritualtradition der Ambazzi: eine philologische Bearbeitung und entstehungsgeschichtliche Analyse der Ritualtexte CTH 391, CTH 429 Biblique 83 (1976): 390–399.

ראו:

CTH 391. Birgit Christiansen, Die Ritualtradition der Ambazzi: eine philologische Bearbeitung und entstehungsgeschichtliche Analyse der Ritualtexte CTH 391, CTH 429 und CTH 463, SBT 48 (Wiesbaden: Harrassowitz, 2006), 38–41, and cf. 65–66. Cf. Birgit Christiansen (ed.), hethiter.net/: CTH 391.1 (INTR 2017-02-07).

לפי הפשט של הטקסט המקראי בויקרא (ראו למעלה הפסוקים המצוטטים), עזאזל הוא מקבילה לי-הוה; בעוד השעיר הראשון מוקדש לי-הוה ולכן יש להקריבו במקדש, השני מוקדש לעזאזל ומשולח למדבר. ראו למשל את פירוש אבן עזרא לויקרא טז:ח וכן ל-יז:ז.

האם ניתן להקביל את עזאזל לאלים הזוטרים הנזכרים בריטואל החתי? לשאלת זהותו של עזאזל, ראו למשל:

Hans Duhm, Die bösen Geister im Alten Testa: memt (Tubingen: Mohr, 1904), 56; Hayim Tawil, “Azazel the Prince of the Steepe: A Comparative Study,” Zeitschrift für die Alttestamentliche Wissenschaft 92 (1980): 43–59.

ראו:

Wright, The Disposal of Impurity, 58.

בעבר צויינה גם הזיקה בין טקס זה לשמואל א:ה–ו, שכן עכברי הזהב שם עשויים להתפרש כנושאי מחלות המעבירים אותן לאל של ארץ האויב.

ראו ויינפלד, 'דברים שיצר הרע'; ראו גם:

Noga Ayali-Darshan, The Origin and Meaning of the Crimson Thread in the Second Temple Period Scapegoat Ritual in Light of an Ancient Syro-Anatolian Custom,” JSJ44 (2013); 530–552.

KTU 1.127.  התרגום “יובילו” מבוסס על השורש הערבי ḥadā. ראו:

 Manfred Dietrich and Oswald Loretz, Mantik in Ugarit: Keilaphabetische Texte der Opferschau, Omensammlungen,  Nekromantie (Münster: Ugarit Verlag, 1990), 32–38.

תרגום חלופי, אך פחות סביר, הוא: "יחזו"; ראו למשל:

Dennis Pardes, Ritual and Cult at Ugarit (Atlanta: SBL, 2002), 131.

אחד הנוהגים המוכרים ביותר הוא טיהור המקדש הבבלי באמצעות פגר כחלק מטקס השנה החדשה. לכך ולדוגמאות נוספות, ראו

Wright, The Disposal of Impurity, 60–74; JoAnn Scurlock, “Animals in Ancient Mesopotamian Religion,” in A History of the Animal World in the Ancient Near East, ed. Billie Jean Collins (Leiden: Brill, 2002), 361–387; idem, “Translating Transfers in Ancient Mesopotamia,” in Magic and Ritual in the Ancient World, ed. Marvin Meyer and Paul Mirecki (Leiden: Brill, 2002), 209–223.

ראו:

AMT 53/7 + K 6732:2–9 // K2581:21'–24'. Scurlock, “Animals in Ancient Mesopotamian Religion,” 373; idem, “Translating Transfers in Ancient Mesopotamia,” 211.

ראו:

KAR 33; Erich Ebeling, Tod und Leben nach den Vorstellungen der Babylonier (Berlin: De Gruyter, 1933), 73–75 [#19]; cf. Scurlock, “Animals in Ancient Mesopotamian Religion,” 374–75; idem, “Translating Transfers in Ancient Mesopotamia,” 211–12.

ראו:

Weinfeld, “Social and Cultic Institutions in the Priestly Source against their ANE Background,” 113.

להשקפה מנוגדת, ראו:

 Tawil, “Azazel the Prince of the Steppe.”

ראו:

Itamar Singer, “The Hittites and the Bible Revisited,” in “I Will Speak the Riddles of Ancient Times”: Archaeological and Historical Studies in Honor of Amihai Mazar on the Occasion of his Sixtieth Birthday, ed. Aren M. Maeir and Pierre de Miroschedji (Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2006), 2:723–756, esp. 744. Cf. also Miller, Studies in the Origins, 461–69.

  לדיון על הפולחן, ראו למשל:

Daniel  Schwemer, Akkadische Rituale aus Hattuša: Die Sammeltafel KBo xxxvi 29 und verwandte Fragmente (THeth 23; Heidelberg: C. Winter, 1998), 81–116.

לטיהור באמצעות דם, ראו:

 Yitzhaq Feder, “A Levantine Tradition: The Kizzuwatnean Blood Rite and the Biblical Sin Offering,” in Pax Hethitica: Studies on The Hittites and their Neighbors in Honour of Itamar Singer, SBT 51, ed. Yoram Cohen, Amir Gilan and Jared L. Miller (Wiesbaden: Harrassowitz, 2010), 101–114 [110–114]; idem, “The Expiatory Use of Blood in Hittite and Biblical Ritual”; Volkert Haas, “Ein hurritischer Blutritus und die Deponierung der Ritualrückstände nach hethitischen Quellen,” in Religionsgeschichtliche Beziehungen zwischen Kleinasien, Nordsyrien und dem Alten Testament im 2. und 1. Jahrtausend: Akten des Internationalen Symposion, Hamburg 17.–21. März 1990, OBO 129; ed. Bernd Janowski, Klaus Koch, and Gemot Wilhelm (Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht, 1993), 67–85.