מגילת אסתר: גולה מתבוללת וחסרת אלוהים
משתה אסתר, יאן ליבנס, 1625 לערך
סיפורה של אסתר סופר אינספור פעמים במהלך ההיסטוריה היהודית. רבים מהסיפורים הללו מעולם לא תועדו ולכן הם אבדו עם הזמן. אולם רבים מהם כן הועלו על הכתב ונשמרו במשך מאות שנים. בידינו לא פחות מחמש גרסאות של הסיפור מהעת העתיקה: הנוסח העברי שנכנס לתנ"ך (נכתב מתישהו במאות ה־5-3 לפני הספירה), שתי גרסאות יווניות (ככל הנראה נכתבו בנקודת זמן כלשהי בין המאה הראשונה לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה) ושתי נוסחאות ארמיות המתוארכות לתקופת חז"ל (המאה ה־6-3 לספירה).[1]
החוקרים חלוקים בדעותיהם באשר למערכת היחסים שבין הגרסאות השונות. יש הטוענים כי הנוסחים היווניים הם תרגומים של גרסאות עבריות מזמנו של הנוסח העברי שנכנס בסופו של דבר אל המקרא או מוקדם מזאת. חוקרים אחרים סבורים כי הנוסחים היווניים, בדומה לגרסאות הארמיות, הם תרגומים או גרסאות פרשניות של הטקסט העברי המוכר לנו.
בנוסף לגרסאות אלו של אסתר, בידינו גם פרפרזה על הסיפור מאת ההיסטוריון יוספוס מהמאה הראשונה לספירה וכן הרחבות ארוכות של הטקסט המקראי בתלמוד הבבלי ופרשנויות דרשניות משוכללות שלו בספרות המדרש. והרשימה עוד ארוכה. מימי הביניים ועד זמננו חיברו יהודים גרסאות של הסיפור לילדים וביצעו אינספור גרסאות שלו במופעי פּורימשפּיל בקהילות יהודיות ברחבי העולם. החל מאיטליה של המאה החמש עשרה סופר סיפור המגילה מחדש באמצעות שלל מגילות מאוירות.
סיפור אסתר המקראי – חריגה בנוף
למרות המגוון הרחב בתפאורה, בשפה, בסגנון ובקהל היעד, רוב הגרסאות הקיימות של מגילת אסתר מסכימות על מספר נקודות מפתח: מרדכי ואסתר הם הגיבורים, המן הוא הנבל ואחשוורוש הוא המלך הטיפש. אמנם יש עליית מתח דרמטית באמצע הסיפור אבל הודות לחסדי אלוהים יש לסיפור סוף טוב. קו העלילה המשותף הזה מסוכם היטב בתפילה המסורתית של פורים:
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרות וְעַל הַתְּשׁוּעות וְעַל הַמִּלְחָמות שֶׁעָשיתָ לַאֲבותֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה… בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים… וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתו. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּו. וַהֲשֵׁבותָ לּו גְּמוּלו בְּראשׁו.
לתפיסה הכוללנית הזו יש יוצא דופן חשוב אחד – מגילת אסתר שבמקרא, זו שלפי ההלכה חייב כל יהודי לשמוע בפורים. עם שהסוף הטוב שלה משותף לנוסחים האחרים, הגרסה העברית של מגילת אסתר הרבה פחות מתלהבת מה"גיבורים" אסתר ומרדכי, והרבה פחות אופטימית בנוגע למוכרחות של הסוף הטוב.
ההבדלים
כאשר משווים את אסתר ומרדכי המצויים בגרסאות העבריות עם מקביליהם בנוסח היווני והארמי, וכן עם עיבודים פופולריים מאוחרים יותר, מתגלים כמה הבדלים.
ראשית כל מרדכי ואסתר של הנוסחים היווניים הרבה יותר דתיים.[2] בתרגום השבעים וכן בנוסחים הארמיים ובמדרשי חז"ל מרדכי מסרב להשתחוות להמן מסיבות דתיות. גם בתרגום השבעים וגם ב"תרגום שני" מסביר מרדכי את סירובו להמן באומרו שהוא משתחווה רק לאלוהים ולא לבני אדם. לפי מדרש אסתר רבה, המן תפר דמות של אליל לבגדו על מנת שההשתחוות לו תהיה בגדר עבודה זרה. בנוסח העברי לעומת זאת אין שום סיבה מפורשת לסירובו של מרדכי.[3] אף על פי כן נאמר לנו שאבות אבותיהם של המן ומרדכי היו אויבים גדולים זה לזה.[4]
בתרגום השבעים ובנוסחים נוספים מרדכי ואסתר נושאים תפילה נלהבת ומבקשים ישועה מאלוהים. בפרפרזות של חז"ל הם צדיקים עוד יותר. במסכת מגילה, בבלי יג עמ' א-ב, אסתר שומרת כשרות בארמון המלך והולכת למקווה. אך בנוסח העברי עצמו מרדכי ואסתר אינם נוהגים כיהודים. יהדותם כל כך לא ניכרת עד שאסתר מסוגלת להסתיר את יהדותה מאחשוורוש.
בתרגום השבעים ובפרפרזות של חז"ל הסוף הטוב של הסיפור מתגלה מלכתחילה. בתרגום השבעים חולם מרדכי חלום המלמד בצורה סמלית על הסכנה שהיהודים מצויים בה ועל ניצחונם הסופי. בגרסה זו המתח נובע מן הציפייה כיצד, ולא האם, הקנוניה של המן תסוכל. לעומת זאת בגרסה העברית אין כל סימן מקדים או אינדיקציה שהניצחון כבר קבוע או ידוע מראש.
ואולי ההבדל החריף ביותר הוא שאלוהים, אשר נעדר בצורה בולטת מן הנוסח העברי של מגילת אסתר, נוכח בצורה מפורשת ובולטת בנוסחים היהודיים העתיקים והמאוחרים יותר.
מדוע האסתר הזו שונה מכל השאר?
העובדה שהנוסח העברי שונה מ"הגרסה המקובלת" בכמה היבטים משמעותיים מזמינה אותנו לשאול אם ייתכן כי הוא מספר סיפור אחר. מה יכול להיות המסר של סיפור "חסר אלוהים" שבו דמויות יהודיות מתבוללות מחוללים רצף אירועים שיוצר איום על העם היהודי, ושרק ברגע האחרון מסתיים בניצחון? האם סיפור אסתר שכזה מבטא ביטחון בנאמנות האיתנה של אלוהים לעם היהודי ובמאמץ שלו להישרדותם?
אני מבקשת להציע שהגרסה העברית של מגילת אסתר היא סיפור אזהרה על החיים בגולה. בהיבטים חשובים רבים הגולה המתוארת במגילת אסתר שונה בתכלית מהחיים בארץ ישראל כפי שהם מתוארים בטקסטים מקראיים אחרים. בטקסטים אלה החוק מקורו באלוהים והוא מכריע בסוגיות כבדות משקל בחיים האישיים והאזרחיים. בפרס של מגילת אסתר החוק הוא ביטוי לגחמותיו של המלך ומשפיע כאחד על עניינים טריוויאליים כמו כמות האורחים במשתה ועל עניינים קריטיים כמו אם היהודים יחיו או ימותו.
בסיפורים מקראיים המתארים את החיים בארץ ישראל לעולם אין ספק מי יהודי או ישראלי ומי לא. בגולה של מגילת אסתר די שאסתר תימנע מלומר שהיא יהודייה כדי להצביע "נמנע".
וחשוב מכל, הטקסטים המקראיים המספרים על ממלכות ישראל ויהודה מצהירים בדבקות שאלוהים הוא הקובע את גורל הממלכות בהתאם לקריטריונים ברורים ועקביים. אם המלכים עושים את רצון האל הממלכות משגשגות. אם לא הן מושמדות. אולם במגילת אסתר גורלם של היהודים אינו נקבע על ידי אלוהים. במקום זאת הניצחון האולטימטיבי שלהם הוא תוצאה של סדרה של צירופי מקרים רעועים: אסתר נבחרת למלכה; מרדכי שומע את המזימה לרצוח את המלך; אחשוורוש חוזר למשתה בדיוק ברגע שבו המן מתחנן לאסתר על חייו. אם אחד מהאירועים הללו לא היה קורה, ייתכן שהמזימה של המן הייתה צולחת. הגרסה העברית של אסתר היא עדות לחוסר היציבות ולשבריריות של חיי הגולה – הם אינם מעוגנים בברית ובנוכחות האלוהית, עניינים שעל פי סיפורי מקרא אחרים הם מאפיינים מרכזיים של החיים בארץ ישראל.[5]
אסתר האמיתית לקופה הראשית
אם כן מאז ימי קדם יש שני סוגים של סיפורי אסתר. הגרסה שעליה אנו מסתמכים מספרת סיפור אחד; כל השאר מספרות סיפור אחר. הנוסח הרחב יותר, המיוצג על ידי הנוסחים היווניים והארמיים הקדומים וחז"ל, וכן על ידי עיבודים רבים לאחר מכן, מספר סיפור פורים החוגג את מרדכי ואסתר כגיבורים וחוגג את הסוף הטוב כאות למחויבות האלוהית להמשך קיומו של העם היהודי אפילו במצבים שנראה שאלוהים נעדר מהם.
אולם הגרסה המקראית מספרת סיפור אחר: בגרסה זו, מרדכי ואסתר הם התגלמות הסיוט של ההתבוללות: תושבי גולה יהודים שאינם מקיימים דבר מאורח החיים היהודי ועל כן בלתי ניתנים לזיהוי כיהודים. בעולמן של דמויות אלו, אלוהים אינו שחקן (בין אם גלוי ובין אם לא) המנחה את גורלם של היהודים, במקום זאת גורלם תלוי בסדרה של צירופי מקרים נטולה כל הכוונה אלוהית.
ללכת כנגד פשט המגילה
הקיום המשותף של שני סיפורי אסתר הללו מראה לנו שהשיח בעניינים של ההתבוללות, חיי התפוצות והכוחות המנהלים את ההיסטוריה, שנדמה לנו מודרני מאוד, לא ממש חדש. הוא גם מזכיר לנו שצירוף מקרים וגורל הם עניין של נקודת מבט, לא של עובדות. בגרסה אחת של אסתר שרשרת אירועים הם ביטויים הכרחיים של רצון אלוהי. באחרת הם צירוף מקרים שברירי. לבסוף, הקיום המתמשך של שני הסיפורים הללו מזכיר לנו שבמשך חלק ניכר מההיסטוריה היהודית היו יהודים שהתנגדו למשמעות הפשוטה של מגילת אסתר המקראית וטענו שאלוהים נוכח בשושן כמו שהוא נוכח בירושלים.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
10 במרץ 2022
|
עודכן לאחרונה
10 במרץ 2022
מאמר זה הוא תרגום של "Megillat Esther: A Godless and Assimilated Diaspora" שפורסם במקור על ידי TheTorah.com במרץ 2014. תורגם על ידי צוות האתר.
את הגרסה היוונית הארוכה יותר, המכונה לפעמים B-Text, ניתן למצוא בתרגומים לאנגלית של תרגום השבעים; ניתן למצוא את הגרסה הקצרה יותר, המכונה הביקורת הלוסיאנית או L בתרגום של:
David A. J. Clines, The Esther Scroll: The Story of a Story (Sheffield: JSOT Press, 217-48).
תרגומים של הגרסאות הארמיות ניתן למצוא בתוך:
Bernard Grossfeld, The Two Targums of Esther, Translated, with Apparatus and Notes (Collegeville: Liturgical Press, 1991).
לפירוט נוסף ראו אהרון קולר, "מגילה דתית יותר: הגרסה היוונית־יהודית של מגילת אסתר" , התורה (2022).
קשה לומר שהמחבר העברי רמז על ההסבר שמופיע בנוסחים היווניים והארמיים, שהרי בכל המקרא ההשתחוות בפני בעלי סמכות אנושיים היא נוהג מקובל.
מרדכי מזוהה כצאצא של קיש (אסתר ב:ה), אביו של שאול המלך. המן הוא אגגי (אסתר ג:א), צאצא של המלך אגג. בשמואל א טו, שאול מוביל מסע לחימה מוצלח נגד העמלקים אך אינו משמיד אותם לחלוטין אלא חס על חייו של אגג ועל העילית של השלל. אלוהים בתגובה נוטל את המלוכה מבית שאול. ההיסטוריה המסועפת הזו שבה עמלק הוא גם יריבו הצבאי של שאול וגם הגורם לכישלונו של שאול להקים שושלת יכולה להסביר את סירובו של מרדכי להפגין כבוד בפני המן.
לפירוט נוסף ראו:
Elsie Stern, “Esther and the Politics of Diaspora,” Jewish Quarterly Review 100 (2010): 25-53.
מאמרים קשורים :
