ספר הזוהר

"ישָׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ..." (שיר השירים א:ב). הפרשנות האלגורית לפסוק הזה במדרש ובזוהר רואה בדמות הגברית הנקראת לנשיקה את האל עצמו, אך את מי אלוהים מנשק ומדוע? והאם הפרשנות הקבלית מותירה מקום כלשהו לאהבה אנושית?

פרשנים מסורתיים העניקו לפסוקים מסוימים בתורה פרושים מדרשיים או איזוטריים, וזאת בניסיון להתגונן מפני מי שלעגו להם. בגישתם הם הסכימו, על פניו, לטענת הלוגעים כי פסוקים אלה אכן חסרי ערך. למרבה המזל, ביקורת המקרא מסייעת לנו לקבל טקסטים אלה כפי שהם, ובכך מקלה על תחושת ההכרח לפרש אותם בצורה אפולוגטית.