תורה, תארוך טקסים

המבנה והתוכן של מזמור קי"ד, שנכתב מאוחר יחסית, יוצא דופן. שמונת הפסוקים הללו, המשקפים כמה מסורות שאינן מצויות בתורה, משתמשים ביציאת מצרים באופן סמלי, על מנת לעודד את הגולים לחזור מבבל.

התורה הכוהנית דנה במשכן באריכות יוצאת דופן, תוך שימת דגש על ניידותו, אך אינה מציינת שהמבנה נועד להיות זמני. המשכן המתואר במקור הכוהני לא בא כבושרה לבית המקדש, אלא שימש כפולמוס נגד קריאותיהם של חגי וזכריה להקמת בית המקדש השני.

מחבר ספר הברית שבספר שמות הכיר את חוקי חמורבי ושכתב אותם כדי להתאימם לתפיסות המשפטיות והאתיות של בני ישראל. ההשוואה בין דיני ההכאה בשני קובצי החוקים מדגימה זאת בבירור.

חוקרי מצרים העתיקה מחפשים מזה זמן רב בתוך סיפור יוסף רמזים לתקופה בה נכתב. האם הפתרון לתעלומת מקורו של הסיפור טמון בחווייה של חיי קהילה יהודית בגלות במצרים?

לפי עזרא (ג:ד) ונחמיה (ח:יד–טו), חגגו "העולים משבי הגולה" (ב:א) את חג הסוכות "ככתוב". אולם החגיגות שלהם שונות מן המצֻווה בתורה, ומעידות שהחוקים שהם כתבו היו שונים במקצת מאלה שלנו. האם התורה נחתמה לפני שספרי עזרא ונחמיה נכתבו?

המקורות המקראיים הקדומים ביותר רואים בבלעם רואה ונביא משכמו ומעלה, אולם עם חלוף הזמן מתגברת הנימה השלילית בדברי המקרא על בלעם. הסיבה לשינוי זה נעוצה ביחסו של ספר דברים לישראל ולעמים.