מדוע סיפור דוד וגוליית בנוסח המסורה ארוך ב-40% מנוסח תרגום השבעים?

בין 40% ל-45% מתיאור הניצחון של דוד על גוליית ועלייתו לגדולה כפי שהוא מופיע בנוסח המסורה (שמואל א יז-יח) לא נמצא בתרגום השבעים. שתי הגרסאות פותחות בהתכנסות צבאות פלשתים וישראל למלחמה בעמק האלה (יז:א-ג). גוליית, לוחם ענק ממדים,^[1] מאתגר את בני ישראל לבחור אדם שיתמודד מולו בקרב:

^{שׁמואל א יז:ח} וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי. ^יז:ט אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ.

המסורה: דוד הוא נער רועה צאן

דוד, שהופיע בפרק הקודם כנגן שהובא לחצר שאול כדי להקל על רוחו של המלך המיוסר (שמואל א טז:יד-כג), מוצג כעת שוב בנוסח המסורה. הפעם דוד הוא נער, רועה צאן הנשלח על ידי אביו למחנה צבא ישראל על מנת להביא ציוד ולשלוח איחולים לשלושת אחיו החיילים ולמפקדיהם:

^{שׁמואל א יז:כ} וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטֹּשׁ אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה.

בעודו מוצב בקו החזית, דוד שומע את ההתגרויות של גוליית ומהרהר בשכר העתיד ליפול בחלקו של מי שיביס את הפלשתי:

^{שׁמואל א יז:כו} וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים.

תרגום השבעים אינו כולל את הסצנות של דוד כנער רועה. בנוסח זה הסיפור ממשיך ישירות מהפרק הקודם ובו דוד כבר חבר בפמליה של שאול.

בפסוק המשותף הן למסורה והן לתרגום השבעים, בני ישראל מגיבים באימה ובתדהמה להתגרויות של גוליית. דוד מתנדב באומץ רב לעלות לקרב עם הלוחם האימתני:

^{שׁמואל א יז:לב} וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה.

בתחילה שאול דוחה את הצעתו של דוד: דוד הוא נער חסר ניסיון לחימה, בעוד שהפלשתי הוא לוחם מנעוריו (יז:לב-לג). עם זאת, סיפוריו של דוד אודות ניצחונותיו על חיות בר בתקופתו כרועה צאן משכנעות את שאול ביכולותיו כלוחם. בתגובה, שאול מנסה לצייד את דוד בשריון משלו, אך דוד חש שהשריון מסורבל מדי ויוצא לדרך חמוש רק במטה ובקלע שלו (פסוקים לד-לט). לאחר חילופי התגרויות עם גוליית (פסוקים מב-מח¹), דוד הורג אותו בקליעה מכוונת היטב:

^{שׁמואל א יז:מט} וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה.

צבא ישראל מתמלא אומץ כתוצאה מנצחונו של דוד וגובר על הפלשתים (פסוקים נא-נד).

המסורה: שאול אינו מכיר את דוד

לאחר הניצחון הסצנה בנוסח מסורה (לא בתרגום השבעים) חוזרת אחורה בזמן לתחילת הקרב, תוך התמקדות מיוחדת בשאול. נראה כי שאול אינו מכיר את דוד:

‏^{שׁמואל א יז:נה} וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי.

אבנר מפגיש את דוד עם שאול רק לאחר שדוד הרג את הלוחם הפלשתי (פסוקים נו-נח). יהונתן, בנו של שאול, מתיידד במהירות עם דוד והרועה הצעיר הופך לחלק מצבאו של שאול (יח:א, ג-ה).

הן בנוסח המסורה והן בתרגום השבעים שאול מוטרד מהניצחונות של דוד בקרב ומהערצתן של נשות ישראל את גבורתו (יח:ו–ח, יב¹). למרות חשיבותו ההולכת וגוברת של דוד, שהופך להיות מפקד אהוב בצבאו (פסוקים יג-יז), שאול מנסה להורגו.

המסורה: שאול מציע לדוד את בתו מירב

בסצנה בלעדית לנוסח המסורה, שאול מציע את בתו מרב לדוד בתמורה להסכמתו להילחם בפלשתים. שאול מקווה שדוד ימות בקרב:

^{שׁמואל א יח:יז} וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְ־הוָה וְשָׁאוּל אָמַר אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים.

עם זאת מירב ניתנת לאדם אחר לפני שנישואיה לדוד יכולים להתרחש (פסוק יט).

הן המסורה והן תרגום השבעים כוללים תרחיש דומה שבו שאול מציע לדוד את בתו מיכל:

^{שׁמואל א יח:כה} וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים.

אולם גם כאן, דוד אינו נופל בקרב, והסיפור בנוסח המסורה ובתרגום השבעים מסתיים בפחד של שאול ובתהילתו ההולכת וגדלה של דוד.

תוספות לסיפור בנוסח המסורה

להלן הסצינות והדמויות אשר מופיעות בנוסח המסורה אך אינן מופיעות בתרגום השבעים:

• ההקדמה הארוכה המתארת את דוד כנער רועה צאן (יז:ג-יב)
• שאול ומפקד צבאו אבנר שואלים על זהותו של דוד (יז:נה-נח)
• יהונתן כורת ברית עם דוד (יח:א-ה)
• שאול מציע את בתו מירב לדוד בנישואין (יח:יז-יט)

הניסיון להסביר את הפערים בין נוסח המסורה לבין תרגום השבעים נותר אחד האתגרים הבולטים והמורכבים ביותר של ביקורת המקרא.

השערת התוספות

על פי "השערת התוספות" התיאור הקצר יחסית של תרגום השבעים מציג גרסה קדומה יותר של הסיפור, המכונה "גרסה 1",^[2] בעוד שנוסח המסורה כולל בתוכו תוכן משלים שנוסף מאוחר יותר, הרבה לאחר מלאכת החיבור של רוב ספר שמואל.^[3] ההסבר הנפוץ ביותר לתוספות שבנוסח המסורה (המכונים "פלוסים") הוא שהחומר הנוסף מהווה מסורת קדומה, נפרדת ושלמה במקורה. מסורת זה מכונה "מסורת דוד" או "גרסה 2", והיא נערכה לתוך נוסח המסורה של ספר שמואל במהלך התקופה הפרסית.^[4] לסיכום, תרגום השבעים מכיל רק את גרסה 1 של הסיפור, בעוד שנוסח המסורה משלב את גרסאות 1 ו־2.

גרסה 1 (השבעים והמסורה): דוד, עבד שאול

גרסה 1 מציגה את דוד כמי שכבר שייך לפמליית המלך, שכן הוא הובא לחצר שאול בפרק הקודם (שמואל א טז:יד-כג). לאחר ששמע את התגרויותיו של הפלשתי (יז:א-יא), דוד מתנדב להילחם (יז:לב). ניסיונותיו של שאול להניא את דוד או לחמש אותו כושלים, ודוד מתעמת והורג את גוליית כשנשקו הוא קלע בלבד (פסוקים לג:לט, מב-מח¹, מט, נא).

בעקבות ניצחון בני ישראל את הפלשתים שאול ממנה את דוד למפקד בצבאו, ובניסיון להביא למותו של דוד בקרב, הוא מציע לו את ידה של בתו מיכל לאישה בתנאי שדוד יתקוף את הפלשתים (יז:נב-נד, יח:יג-יז, כ-כא¹, כב-כו¹). גרסה 1 מסתיימת בתיאור חרדתו ההולכת וגוברת של שאול מפני דוד (יח:כח-כט¹).

גרסה 2 (המסורה – פלוסים): דוד, רועה הצאן

בגרסה 2, דוד נמצא בקרב על דרך המקרה, לאחר שנשלח לשם על ידי אביו (יז:יב-כב). בעודו שומע את התגרויותיו של הפלשתי, הוא משוחח עם אנשי החזית (פסוקים כג-ל). כשהפלשתי מתקרב, הרועה הצעיר פותח במתקפת פתע מוצלחת, והורג את הפלשתי בקלע שלו (פסוקים מא, מח², נ).

בראותו את הניצחון שאול שואל לזהותו של דוד, ואבנר מפגיש אותו עם שאול (פסוקים נה-נח). בנו של שאול יהונתן מתיידד במהירות עם דוד, והרועה הצעיר הופך לחלק מצבאו של שאול (יח:א, ג-ה). שאול גם מציע את בתו מירב לדוד בנישואין, אך היא ניתנת לאחר לפני שהחתונה יכולה להתמשש (פסוקים יז-יט). נראה שגרסה 2 מסתיימת בכך שדוד זוכה לתהילה רבה בחצר שאול (פסוק ל).

התאמה בין שתי הגרסאות

על-פי תיאוריה זו, מספר פסוקים הנמצאים רק בנוסח המסורה אינם חלק מהסיפור המקורי, אלא נחשבים לתוספות עריכה שמטרתן לגשר בין הגרסאות של הסיפור שהיו נפרדות במקור. לדוגמה, פסוק אחד פותר את הסתירה בין תפקידיו של דוד כנגן חצר (גרסה 1) ורועה צאן (גרסה 2) בכך שהוא מתאר כיצד חילק דוד את זמנו בין שני התפקידים:^[5]

^{שׁמואל א יז:טו} וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם.

תוספת מאוחרת יותר בפסוק שלאחר מכן מתארת כיצד שאול מביא את דוד לחצרו מבלי לתת לו לשוב לביתו (יח:ב).

בעיה נוספת עולה מהניסיון להתאים בין שתי הגרסאות, שכן בכל אחד מן הנרטיבים דוד יוצא לקרב עם גוליית ממקומות שונים:

בגרסה 2, דוד נמצא בחזית הקרב ומדבר עם החיילים הישראלים (יז:כג-ל).

בגרסה 1, דוד נמצא ליד שאול והם דנים באופן ממושך בנכונות של דוד להילחם (יז:לב-לט).

כדי לפתור את חוסר ההתאמה הוסיף העורך פסוק המציין ששאול זימן את דוד רק לאחר ששמע את דבריו לחיילים בחזית:

^{שׁמואל א יז:לא} וַיְּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ.

קיימים מספר קטעי פסוקים נוספים של נוסח המסורה המהווים תוספת עריכה ומשרתים מטרות דומות (למשל, יח:כו², כט²).^[6]

השערת התוספות נתקלת באתגרים

אחת הבעיות העולות מהשערת התוספות היא שאמנם תרגום השבעים לא כולל את גרסה 2 של סיפור דוד וגוליית, אך נראה שהוא רומז לחלקים ממנו, ובמיוחד לברית שכרתו דוד ויהונתן מיד לאחר שנפגשו. קטע זה קיים רק בנוסח המסורה:

^{שׁמואל א יח:א} וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַּיֶּאֱהָבֵוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ.... ^יח:ג וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. ^יח:ד וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ.

מאוחר יותר, תרגום השבעים (ממש כמו המסורה) מתאר שיהונתן משביע את דוד פעם נוספת, ונראה כי הוא מתייחס לאותה הברית המקורית שבגרסה 2:

‏^{שׁמואל א כ:יז} וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ.

בהמשך הסיפור דוד המלך מוציא להורג מספר מצאצאיו של שאול בפקודת י־הוה (שמואל ב כא). גרסה אחת של השבעים, המכונה נוסח לוקיאנוס, כוללת בין ההרוגים את "בני מירב...אשר ילדה לעדריאל" (פסוק ח).^[7] עדריאל לא מוזכר שוב בנוסח השבעים של שמואל. אולם בנוסח המסורה הוא מופיע לאחר ששאול מציע את מירב לדוד:

^{שׁמואל א יח:יט} וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה.

אם סצנת נישואי מירב לעדריאל היא תוספת מאוחרת של נוסח מסורה בלבד, כיצד ידע תרגום השבעים להתייחס אליה?

השערת ההשמטות

קשיים ברצף הסיפורי – כמו למשל ההתייחסות של תרגום השבעים לפרטי עלילה הקיימים במסורה, אך נעדרים בגרסה שלו לסיפור דוד וגוליית – מוזכרים לעתים קרובות כנימוקים לתיאוריה חלופית להשערת התוספות, והיא "השערת ההשמטות". השערה זו מציעה שנוסח המסורה מייצג את הטקסט הקדום,^[8] בעוד שגרסת השבעים נוצרה כאשר עורך השמיט את אותם חלקים מנוסח המסורה שנחשבו בעייתיים בדרך זו או אחרת. ליתר דיוק, מתרגם השבעים התייחס לחלקים מהסיפור כמיותרים או עודפים. על חלק מהאוחזים בתיאוריה זו, החלקים העודפים של נוסח המסורה נוצרו עקב עריכה קדומה יותר ששילבה מספר גרסאות, ומתרגם השבעים "תיקן" את הסיפור שעלה על גדותיו בפרטים מיותרים.^[9]

עם זאת, קו טיעון חלופי מציע כי נוסח המסורה מתפקד בצורה יעילה יותר כסיפור עממי מאשר גרסת השבעים הקצרה יותר. במבט זה, האופי המקיף יותר של המסורה נתפס כנוסח המקורי דווקא בשל עלילתו המפותלת והסבוכה, נקודות המבט המרובות שמציע המספר והעניין שמתעורר סביב ההצעה שדוד יישא את בת המלך לאשה.^[10]

קשיים בהשערת ההשמטות

השערת ההשמטות מספקת הסבר להמשכיות הספרותית בין התוכן של נוסח המסורה (גרסה 2) לבין חלקים מאוחרים יותר של ספר שמואל בגרסת תרגום השבעים. אולם תיאוריה זו מתקשה להסביר את הראיות לכך שהקטעים שעורך תרגום השבעים השמיט מסיפור דוד וגוליית מהווים סיפור שלם הכולל את מלחמתו של דוד בגוליית והשלכותיה, יחד עם כל הפסוקים המגשרים בין שתי הגרסאות.^[11] כיצד יתכן שהעורך, דקדקן ככל שיהיה, השמיט את התוכן הזה בדייקנות כה רבה?

דרך חדשה להתקדם: השערת השיבוש וההחלפה

בחינת המאפיינים החומריים של טקסטים קדומים מעלה הסבר חדש לראיות: מסורת השבעים התפתחה מתיקון מגילה משובשת. בהתחשב בעובדה שמגילות עתיקות היו נתונות להתבלות עם הזמן, תיקונים נדרשו מדי פעם כדי לשחזר את הטקסט הפגום. במקרים כאלה, סופר היה מצמיד את הטקסט החלופי למקור.

יריעות חלופיות בקומראן

לדוגמה, ניתן לראות תיקונים של כתבי יד מקומראן:^[12]

• פרגמנט מכתב יד של ספר יובלים משמר חלקים משני עמודים שונים, יחד עם התפר המחבר אותם זה לזה.^[13] מוליזאן מציינת: "שני העמודים נכתבו בידיים שונות, הראשון מתוארך לאמצע המאה הראשונה לפני הספירה, והשני ל 125‑100 לפני הספירה בקירוב. כלומר, הטקסט בעמוד השני קדום במידה ניכרת לזה שבעמוד הראשון."^[14]
• לצדה הימני של יריעה אשר הכילה עותק קדום יותר של מגילת המקדש נוספה יריעה חדשה, תוך תיקון הטקסט. גם כאן קיים הבדל ברור הן באיכויות הקלף והן בכתב היד של כל אחד מהעמודים.

תיקון בהטלאה עשוי להסביר גם את ההבדלים המשמעותיים בין גרסאות השבעים והמסורות של סיפור דוד וגוליית.

גרסה 1 בתרגום השבעים כטקסט חלופי

המגילות לא הגיעו בדרך כלל לאורך הנדרש כדי להכיל את הטקסט המלא של רוב ספרי המקרא. למעשה, נראה שספר שמואל היה ארוך מכדי להיכלל במגילה אחת.^[15] השערת השיבוש וההחלפה טוענת כי בכתב-היד שעמד לפני מתרגמי השבעים, המגילה הראשונה של ספר שמואל הסתיימה בגרסה של שמואל א יז-יח, הדומה למסורה.

במגילה הקצרה יותר, הסיפור האחרון תיאר באופן מלא את האירועים – כיצד דוד הביס ענק פלשתי ונכנס לחצר שאול, נישא לבתו של שאול והתיידד עם בנו יורש העצר, הוכיח את עצמו בשדה הקרב וזכה לתהילה (יח:ל). המגילה הנלווית הציגה סיפור אחר לגמרי, המתאר כיצד נרדף דוד מביתו של שאול וחי כנמלט עד עלייתו לכס המלכות.

בשלב מסוים נגרם נזק לחלקה הסופי של המגילה הראשונה. אולם במקום להחליף את פרקים יז-יח בגרסה דומה לנוסח המסורה של שמואל, סופר השתמש בכתב יד המכיל רק את גרסה 1 של הסיפור. פתרון זה מניח שבאותה נקודת זמן, עדיין היו קיימים כתבי יד שהכילו אך ורק את גרסה 1, והסופר העתיק מאחד מהם כדי לתקן את מגילת השבעים הפגומה. יכול להיות שהסופר אפילו לא היה מודע לכך שהמסמך הזה קצר יותר מהטקסט שהוא מתקן.

איפה אפשר היה להוסיף את התיקון

תיקון המגילה לא התחיל בהכרח בדיוק במקום שבו נוסח המסורה סוטה מנוסח השבעים (יז:יב). התיקון יכול היה להתחיל בכל מקום בין שמואל א טז:יד-יז:יא, בהתחשב בכך שתוכן זה מקורו מאותו מחבר.^[16]

באיור הסכמטי שלהלן, האזור המוצל מציין את החלק המשובש של המגילה, בעוד שהקו המקווקו בין שתי העמודות הראשונות מימין מסמן את השוליים שבהם המומחה הטקסטואלי עשוי היה לחתוך את החלק הפגום של המגילה ולהדביק את החלק החדש.

השחזור המוצע כאן הוא השערה בלבד.^[17] עם זאת, הוא מנסה לקחת ברצינות את העדויות החומריות לתרבות הסופרים שחשפו ארכיאולוגים באזור ים המלח לצד מתודולוגיות אחרות של ביצוע שחזור טקסטואלי-היסטורי. אם השערה זו נכונה, היא מספקת ראיות נוספות לשני רעיונות ותיקים.

ראשית, השחזור ישמש כראיה עקיפה לדוגמה נוספת לטקסט שעבר נזק ולאחר מכן תוקן. שנית, הוא ישמש עדות נוספת לקיומן של מסורות טקסטואליות חלופיות לצד מסורות נפוצות או "סמכותיות" יותר בתקופות קדומות.^[18] בתרחיש זה, המסורת האלטרנטיבית שימרה את אחד המקורות המקוריים של המסורת, שבסופו של דבר הפכה לסמכותית בדמות ספרים שמואל א-ב כפי שאנו מכירים אותם כיום.