נקודות על גבי דברים כט:כח: תגובה פולמוסית לחוקים הסודיים של קומראן
כתר ארם צובא (המאה העשירית לספירה) ובו דברים כט:כח – מודגש: הניקוד העילי יוצא הדופן.
המסר של משה בדברים כט, שעניינו חשיבות שמירת המצוות המפורטות בספר דברים, וההשלכות של הפרת הברית שבין בני ישראל לבין ה', מסתיים במילים:
דברים כט:כח הַ֙נִּסְתָּרֹ֔ת לַי־הוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤֗נ֗וּ֗ וּ֗לְ֗בָ֗נֵ֙֗י֗נ֗וּ֙֗ עַ֗ד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת.
בנוסח המסורה מופיעות נקודות מעל האותיות "לנו ולבנינו ע". במחקר מכנים את הנקודות הללו בכינוי "puncta extraordinaria", שפירושו המילולי "נקודות יוצאות דופן". הסברה היא שהמעתיקים הקדומים השתמשו בהן כדי לסמן למעתיקים מאוחרים יותר שאין להעתיק את האות המסומנת בנקודה, שכן היא תוצאה של טעות סופרים.[1] שני חוקרים בני זמננו שחקרו לעומק את עניין האותיות המנוקדות כינו אותן 'מסתוריות' ("Cryptic" – עמנואל טוב)[2] ו'חידתיות במיוחד' ("extremely enigmatic" – שמריהו טלמון).[3] המילים עצמן אינן נראות מעורפלות או קשות יותר מאשר שאר המילים בפסוק. אם כן, מדוע הועידו אותן למחיקה?
הנקודה האחת עשרה
הבעייתיות כאן חמורה במיוחד: איזו משמעות יכולה להיות למילה 'עד' אם תימחק בה האות עי"ן, אך לא הדל"ת? הרי בכך תישאר מילה בת אות אחת שאינה קיימת בעברית! העניין נעשה מסובך יותר, מאחר שלא בכל כתבי היד קיימת נקודה זו; היא מופיעה בכתר ארם צובא (המאה העשירית) אך חסרה בכתב יד לנינגרד (1008).[4]
כלל קבוע בעריכת מקור קובע שככל שהטקסט קשה יותר להבנה, כך הוא בדרך כלל מקורי יותר (lectio difficilior potior). לכן, סביר שסופרים בחרו להסיר את הנקודה המוזרה וחסרת הפשר הזו, מאשר להציע שהנקודה הוּספה מסיבה כלשהי בדיעבד בכתבי יד אחדים. אם כן, הנוסח המכיל אחת עשרה נקודות הוא המקורי יותר.
גרסה אחרת של הנקודות נמצאת בכתבי יד מסוימים של ספרות חז"ל (למשל, ספרי במדבר סט [על במדבר פרק ט]): הנקודה שמעל העי"ן חסרה שם, אך מופיעה במקום זאת מעל הגימ"ל במילה הקודמת, מסיבה שאינה מובנת: והנג֗לות ל֗נ֗ו֗ ו֗ל֗ב֗נ֗י֗נ֗ו֗.[5] גרסה זו מדגישה את בעיית הליבה באשר לנקודה האחת עשרה, כלומר, שמחיקת אות ממילה זו עושה אותה 'קשקשת', מילה שאינה קיימת, כפי שנוצר גם בגרסאות האחרות של אחת-עשרה הנקודות. יש בכך רמז שהסופרים ניסו להעביר דבר-מה שונה באמצעות סימני המחיקה; מהו?
מדרש חז"ל על מחיקת המילים
במקורות אחדים בספרות חז"ל מצויות השערות באשר למשמעות הנקודות.
הנסתרות יתגלו: אבות דרבי נתן ב
באבות דרבי נתן (נוסחה ב, צח, ע"ב) מתפרש הכתוב בפסוק כרמז על גישה לידע נסתר. הוא מצטט את הפסוק כך:
הנסתרות לה' א- להינו ו'ה'נ'ג'ל'ו'ת לנו ולבנינו עד עולם—והלא אינו נקוד אלא עד (הא) [העי"ן]
והפסוק מפורש כך:
יכול שהן גלויין לנו בעולם הזה ובעולם הבא אינן גלויין לנו (שנאמר) [ת"ל]... לפי שבעולם הזה אינן גלויין לנו אבל גלויים לנו לעתיד לבוא.
אם כן, חז"ל מפרשים את המילים 'עד עולם' כ'עד העולם הבא'. כלומר, אמנם אין לבני אדם בעולם הזה גישה לסודות האל, אך הם ילמדו אותם בעולם הבא.[6]
שמירת מצוות נסתרות: מדרש משלי
מדרש משלי (כו) מפרש את הפסוק כעיסוק במצוות, ואת הנקודות כתוכחה:
מלמד שאמרו ישראל לפני הב"ה: "רבונו של עולם, על מה שבגלוי אנו מצווים ואין אנו מצווים על מה שבסתר." אמר להן הב"ה: "אף על שבגלוי אין אתם יכולין לעמוד."[7]
לפי מדרש זה, הנקודות משדרות את תוכחתו של הקב"ה, הטוען כי בני ישראל לא יצליחו לקיים אפילו את המצוות הגלויות. מכאן שהמילים "לנו ולבנינו", המתייחסות ל"נגלֹת", נמחקות באמצעות הנקודות. מדרש זה מתקבל רק בהתעלם מהנקודה האחת עשרה.[8]
עונש על חטאים נסתרים: תלמוד בבלי
התלמוד הבבלי מתעד מחלוקת תנאית על משמעות הנקודות, ולפיה המילים "גלויות" ו"נסתרות" מתייחסות לחטאים הנעשים בסתר (ביחיד) או בגלוי (ברבים):
למ[ה] נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבע[ד]? מלמד שלא ענש ה'ק'ב'ה' על הנסת[רות] עד שעברו ישר[אל] את הירדן, דבר[י] ר' יהודה. אמ[ר] לו ר' נחמיה: וכי ענ[ש] על הנסתרות לעולם? והלא כבר נאמר: עד עולם? אלא כשם שלא ענש על הנסתרות לעולם, כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישר'[אל] את הירדן (בבלי, סנהדרין מג.ב).[9]
בדרשות אלה, נאמר לבני ישראל שהחוקים ישתנו לאחר כניסתם לארץ. הנקודות מבטאות את המסר שלפיו המילים "לנו ולבנינו" אמורות להימחק זמנית עד לתחילת הכיבוש וההתנחלות. על אף שהתלמוד הבבלי מתייחס במפורש לנקודה שמעל העי"ן, לא ברור כיצד הוא מפרש נקודה זו.[10]
מחיקת מילים שונות: תובנה של התוספות
בהגהות של התוספות (צרפת, המאה ה-12)[11] על סנהדרין מג ע"ב, מוצעת משמעות חלופית לכוונה שבמחיקת הנקודות:
עי״ן שבעד נקוד כדי לנקד י״א אותיות כנגד י״א אותיות שבשם, לאשמועינן [ללמדנו] שהנקודה ראויה להיות על השם למעט משום דמעתה [משום שמעכשיו] גם הנסתרות לנו ולבנינו, אלא שאין דרך לנקוד את השם.
כלומר, האות האחת-עשרה, הבלתי מוסברת, מראה שהנקודות כתובות בכוונה שלא במקומן, ותחת זאת המעתיק נדרש למחוק את אחת-עשרה האותיות במילים "לי־הוה אלהינו", ולהשאיר את הפסוק כך:
הַנִּסְתָּרֹת וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
הכוונה העיקרית של הפסוק, כפי שהיא מתבהרת באמצעות מחיקת האותיות לפי פירוש התוספות, היא שהנסתר והגלוי כאחד ניתנים לנו ולבנינו לעולם. לאיש אין גישה מיוחדת לידע נסתר. הסבר זה, בדבר מקומן ה"אמיתי" של האותיות המנוקדות, אומץ על ידי חכמים רבים שבאו אחריו, ויש לראותו כמוסכם על ידי הפרשנים.[12]
ספרי
ייתכן שתובנה זו בדבר הנקודות עומדת גם בבסיס ההיצג בספרי בבמדבר סט:
אמ' [אמר] להן: עשיתן גלויים אף אני אודיע את הנסתרים.
מדרש זה מניח שהמלים "לי־הוה אלהינו " אמורות להימחק, ומבטא את הטענה שלמעשה הן ה'גלויות' הן ה'נסתרות' ניתנו לכולם.[13]
הנסתרות לה'? (בן סירא)
מהי הבעייתיות באמירה כי הדברים הנסתרים הם לה' בלבד? מה עורר את התנגדותם של הסופרים מימי הבית השני שיצרו את הנוסח ה'קדם-מסורתי' (Proto Masoretic) לגבי המסר הזה עד כדי כך שהם ביקשו למחוק מהפסוק את המילים "לי־הוה אלהינו"? הרי נראה שהתפיסה שלאלוהים יש סודות שהם מעבר להישג ידם של בני אנוש משתקפת גם בספר חוכמת בן סירא, בן המאה השלישית לפסה"נ, כשכתב את דבריו על הקטע בדברים (בן סירא ג: כא–כד, כתב יד גניזה א):
פלאות ממך אל תדרוש, ומכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, ואין לך עסק בנסתרות. וביותר ממך אל תמר, כי רב ממך הראית. כי רבים עשתוני בני אדם, ודמיונות רבות מתעות.[14]
אם כן, עולה שהרעיון כי יש לאל סודות שאין לאדם גישה אל פשרם, אינו שנוי במחלוקת.[15] למעשה, קטע זה מצוטט באופן סמכותי בפי ר' לוי בתלמוד הירושלמי (סוטה ז:ה).[16] לפיכך, הסוגייה אינה נוגעת לפשט הפסוק, אלא דווקא לאופן שבו הבינו אותו היהודים שיצרו את מגילות מדבר יהודה שנמצאו בקומראן [17]. אלה האמינו שיש בידם "חוקים נסתרים הידועים אך ורק לאנשי הכת."[18]
תקופת בית שני: ההקשר הכיתתי
ב"סרך היחד", החיבור הכיתתי המנסח רבים מחוקיה המיוחדים של כת מדבר יהודה ואמונותיה (1QS 5:7–13) נכתב:
סרך היחד ה:ז ...כול הבא לעצת היחד ה:ח יבוא בברית אל לעיני כול המתנדבים ויקם על נפשו בשבועת אסר לשוב אל תורת מושה ככול אשר צוה בכול ח:ט לב ובכול נפש לכול הנגלה ממנה לבני צדוק הכוהנים שומרי הברית ודורשי רצונו ולרוב אנשי בריתם ה:י המתנדבים יחד לאמתו ולהתלהב ברצונו. ואשר יקים בברית על נפשו להבדל מכול אנשי העול ההולכים ה:יא בדרכ הרשעה כיא לוא החשבו בבריתו כיא לוא בקשו ולוא דרשהו בחוקוהי לדעת הנסתרות אשר תעו ה:יב בם לאשמה,[19] והנגלות עשו ביד רמה לעלות אפ למשפט ולנקום נקם באלות ברית לעשות בם (מ)שפטים י:יג גדולים לכלת עולם לאין שרית.[20]
קטע זה ב"סרך היחד" משתמש במילים מתוך דברים כט:כח, והן מובלטות לעיל. היא קובעת שחברים חדשים יצטרפו לברית ב"שבועת אסר" לפיה לא זו בלבד שיחדשו את מחויבותם למצוות משה הגלויות לכל היהודים,[21] אלא אף יחתרו לשמור את המצוות בהתאם לידע הנסתר שנגלה בהדרגה לבני צדוק המנהלים את הכת,[22] והמעבירים עתה לחברי הכת בלבד את הידע הבלעדי המוסתר מפני אחרים.
"ברית דמשק", יצירה נוספת של הכת שנמצאה בקומראן (וכן בגניזה הקהירית), מבהירה את מהותו של ידע זה:
ברית דמשק ג:יב ...ובמחזיקים במצות אל ג:יג אשר נותרו, מהם הקים אל את בריתו לישראל עד עולם. לגלות ג:יד להם נסתרות אשר תעו בם כל ישראל שבתות קדשו ומועדי ג:טו כבודו עידות צדקו ודרכי אמתו וחפצי רצונו אשר יעשה ג:טז האדם וחיה בהם.[23]
יהודים אחרים, אפילו אלה השומרים את המצוות הגלויות של התורה, ובוודאי אלה שאינם שומרים אותן, אינם מודעים לידע הנסתר, שהאל גילה למנהיגי הכת בלבד; ומכאן, שאינם מקיימים את המצוות הללו.[24]
הודות לידע מיוחד זה, המורה כיצד יש לשמור את מצוות התורה כראוי, חברי כת קומראן ייחדו את עצמם מכל שאר היהודים. לכן, היה עליהם לפרוש מכל החוטאים הרעים ולנדור כי ישמרו את כל אשר נגלה למנהיגי קבוצתם, המנהגים ההלכתיים הנכונים, הידועים להם בלבד.
לחבר את הנקודות
לפנינו שתי תמונות מנוגדות: כת קומראן מפרשת את דברים כט:כח כרמז על מצוות נסתרות הידועות לחבריה בלבד, בעוד סופרי הנוסח הקדם-מסורתי מסמנים נקודות מחיקה מעל הפסוק, כדי להדגיש שאין מצוות נסתרות. הסופרים אינם מסבירים את טענתם זו. העדות מקומראן מעלה על הדעת אפשרות לחבר בין הדברים בטכניקה הדומה לעבודת שיפוצים - 'בריקולאז', [25] אולם ההכרעה תלויה במידה רבה בשאלה מתי הנקודות הוספו ובידי מי.
הצעתם של שמש וורמן: גם מגילות קומראן מפרשות את הנקודות
לדעתם של אהרן שמש ז"ל וכנה ורמן, חברי כת מדבר יהודה היו מודעים לאותיות המנוקדות. הם הבינו אותן במשמעות כפולה, בדומה להבנה שמצאנו במספר מדרשים (שהובאו לעיל), והיא שיש להתייחס למילים המנוקדות הן בהשמטה והן בקריאה.[26] כתוצאה מכך, ה"נסתרות" ניתנות להבנה אך ורק אם קוראים אותן באופן כפול. אם כן, תחילה:
המצוות ה'נסתרות' היו שייכות לאל ואפילו חברי הכת עברו עליהן בשוגג (כלומר, הם קראו את המילים המנוקדות כאילו הן נכללות בפסוק ואין להשמיטן), אולם בנקודת זמן מאוחרת יותר, בעקבות דבקותם במצוות הגלויות של האל, הם תוגמלו באמצעות ההתגלות שחוו (כלומר: עתה תוך קריאה בהשמטת האותיות המנוקדות).[27]
אולם, הצעה זו בעייתית. ראשית, על אף שבמגוון כתבי יד של מגילות מקומראן מצויים איזכורים לנקודות המחיקה, פסוק זה מספר דברים לא השתמר באף לא אחת מהמגילות של ספר דברים שהגיעו לידינו מקומראן. על כן, אין בידינו ראיות לכך שבמגילות כת קומראן היו נקודות מעל האותיות הללו. שנית, אין ב"סרך היחד" או ב"ברית דמשק" אף התייחסות, או אפילו רמזים, הנוגעים לנקודות אלו. לא זו אף זו, הנקודות הללו מצויות במגילות ה'קדם-מסורתיות', סוג הטקסט שאותו אימצו בקבוצה הפרוטו-רבנית, ואשר אינו קיים ככזה בקומראן.[28]
לכן, אין זה סביר להניח שכת קומראן הכירה טקסט עם הנקודות הללו. יתר על כן, השערתם של שמש וורמן, המפרשת את טענותיהם של אנשי קומראן כמעין מדרש על נקודות קיימות, מותירה אותנו בנקודת ההתחלה, ללא הסבר ממשי לסיבה להוספת הנקודות.
הצעתי: תגובה פולמוסית לחוקים הנסתרים של קומראן
לדעתי, דרך פשוטה יותר לפתרון חידת הנקודות היא שהנקודות הוספו כאמצעי פולמוסי, כדי לחתור תחת כת קומראן ודומיה, שטענו ליתרון של התגלות מיוחדת. הסופר שהוסיף את נקודות המחיקה לא האמין שכת זו ניחנה בתורות נסתר לגיטימיות. בהוספת הנקודות הוא ביקש לשמוט את הקרקע מתחת לרגליה של כת קומראן; שכן, במעשיו, הוא גרם לפסוק להצהיר במפורש שכל היהודים זכו לאותה התגלות אלוהית ושלכולם ניתנה גישה אליה.
ה' נתן לכולנו הן את המצוות ה"נסתרות" והן את ה"נגלות", כך שכולנו יכולים לקיים אותן על כל פרטיהן.[29] טענה זו היתה כה חשובה בעיני הסופרים של הנוסח הקדם מסורתי, עד שהם היו מוכנים להרחיק לכת ולהציע מחיקה של מילים מן התורה עצמה.[30]
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
22 בספטמבר 2024
|
עודכן לאחרונה
8 באוקטובר 2024
מאמר זה הוא תרגום של "Dots on Deuteronomy 29:28: A Polemical Response to Qumran’s Secret Laws" שפורסם במקור על ידי TheTorah.com בספטמבר 2020. תורגם על ידי ALE.
ראו את דיוני בנושא במאמרי "מדוע נשיקת עשו ליעקב מעוטרת בנקודות?" התורה (2022).
ראו:
Emanuel Tov, Scribal Practices and Approaches Reflected in the Texts Found in the Judean Desert (Leiden: Brill, 2009), 204.
ראו:
Shemaryahu Talmon, “Prolegomenon,” in Romain F. Butin, The Ten Nequdoth of the Torah (New York: Ktav, 1969; reprint of, Baltimore: J.H Furst, 1906), xviii.
בדומה לכך, בעוד היא מופיעה בכתבי היד בווטיקן MSS Vat ebr. 9 (1287) ו- Vat ebr. 9 (מהמאה ה-14), היא חסרה בתנ"ך קניקוט (Kennicott Bible, 1476).
הניקוד העילי הוא העתק של כתב היד מהווטיקן ( MS Vatican 32). הפיזור המדויק של הנקודות בספרי שונה בתכלית בין כתבי היד. אף על פי כן, עצם העובדה שנקודה מופיעה כלל על מילה זו היא יחידה במינה וראויה לתשומת לב. לרשימה מפורטת על מקומן של הנקודות בכל כתב יד, ראו את האפראט בספרו של מנחם כהנא, ספרי במדבר: מהדורה מבוארת (ירושלים: מאגנס, תשע"א), כרך א, 168 [שורה 27]. בפירושו (ספרי במדבר, כרך ד, 478), כהנא מעיר שגם המילה "והנגלות" מנוקדת בדרך זו או אחרת בכתב היד MS JTS L 823 של הלקח טוב, וכן בכתב היד של הווטיקן של אבות דרבי נתן ב, שיידון להלן.
לניתוח של ההסברים, של חז"ל לקטעים המנוקדים, שהם מדרשיים לחלוטין, ללא קשר לשאלות הנדונות כאן, ראו אביגדור שנאן, "עשר נקודות בתורה : דרשות חז"ל על המלים המנוקדות מעליהן," בתוך: שרה יפת (עורכת), המקרא בראי מפרשיו – ספר זכרון לשרה קמין (ירושלים, תשנ"ד), 198–214. שנאן גורס שלדברי חז"ל, רבים מהמקומות המנוקדים במקרא בסיפורים נרטיביים מורים על כך ש"הדברים אינם כפי שהם נראים."
הטקסט העברי בעקבות:
Burton L. Visotzky, מדרש משלי (New York: JTS, 2002), 171.
מאחר שמדרש משלי אינו כולל את האותיות המנוקדות בציטוט הפותח שלו, קשה לדעת לאילו מן הנקודות מתייחס הדרשן.
הטקסט מובא על פי כתב יד קרלסרוהה רויכלין 2 (אשכנזי, המאה ה–13).
רבי יהודה בן ברזילי (ברצלונה, סוף המאה ה-11–תחילת המאה ה-12) מציג בספרו, גנזי מצרים, הלכות ספר תורה לט, גירסה אחרת של מחלוקת זו שבתלמוד הבבלי:
נקוד על לנו ולבנינו ועל עין שבעד. ולמה נקוד? אמ[ר] ר' יוסי: אמ[ר] הקדוש ברוך הוא ליש[ראל]: בני כשם שא[י]ני תופס אתכם על האונסין כך א[י]ני תופס אתכם על הגלויין. אמ[ר] לו ר' יהודה: והלא כשקיבלו תורה מסיני לא קיבלוה אלא גלויין? שנ[אמר]: מימינו אש דת למו. אלא כך אמר להן: כשם שאיני תופס אתכם על האונסין כך איני תופס אתכם על הנסתרין.
בהתייחס לבעיה זו (האופן שבו מפרש הבבלי את הנקודה האחת-עשרה), הסיק רומן פ' בוטין שאין אלא "להודות שאין ביכולתנו לתפוס את המשמעות המדויקת של ההסברים שהוא [הבבלי] מציג בקשר ל'נקודות'." ראו:
Romain F. Butin, The Ten Nequdoth of the Torah (Baltimore: J.H Furst, 1906), 103.
הפירוש על התלמוד המכונה התוספות, אינו מִקשה אחת. יש בתלמוד פירושים רבים בסגנון תוספות, ומה שנמצא בידינו הוא אסופה מעורבת. פירוש התוספות על מסכת סנהדרין נכתב בידי אחד מתלמידיו של רבנו פרץ בן אליה מקורביל (נפטר בשנת 1295), ו הוא עושה שימוש נרחב גם בפירוש תוספות מוקדם יותר, מאת ר' שמשון משנץ (בערך 1150–1230). ראו:
אפרים א. אורבך, בעלי התוספות: תולדותיהם, חיבוריהם, שיטתם (ירושלים: מוסד ביאליק תשמ"ו [במקור – תשי"ד]), כרך ב', 657–658.
ראו, למשל:
Lajos Blau, Masoretische Untersuchungen (Strassburg, 1891), 30-34; Butin, Ten Nequdoth, 100-107.
ניתן להבין מדרש זה באופן דומה לאבות דרבי נתן ב. כלומר, שאם ישראל ישמרו את המצוות בעולם הזה, אזי בעולם הבא ייודעו להם הסודות (השמורים לה'). אך ראו את הצעתם של אהרון שמש וכנה ורמן,
Aharon Shemesh and Cana Werman, “Hidden Things and their Revelation,” ReQ 18 (1998): 416.
שהבינו גם הם את הטקסט הזה כמצוין לעיל, בעקבות התוספות, ככתוב העומד על כך שה"נגלות" וה"נסתרות" גם יחד נגישות לכל העם.
לדעה שההערות נגד ההולכים שולל [אחר ה'נסתרות'] כוונו ליהודים שהתעמקו בתורות יווניות ספקולטיביות, העוסקות בקוסמוגניה (היווצרות היקום) ובתיאוגניה (הולדת האלים) וכי בן סירא מבקש מהם להסתפק בתורה, מאחר שדי להם בה, ראו:
Patrick W. Skehan and Alexander A. DiLella, The Wisdom of Ben Sira (New York 1987), 160-161
לרעיון אחר, הקושר את תורות הנסתר שבן סירא מתנגד להן לרעיונות של חזון עזרא ראו:
Michael Stone, Secret Groups in Ancient Judaism (New York: Oxford University Press, 2018), 106–118.
הערת העורך: לטענה כי זו המשמעות הפשוטה של הפסוק, ראו:
David Levin-Kruss, “Is Judaism Meant to have Exclusive Religious Secrets?” TheTorah (2013).
הערת העורך: בנוסף ראו:
Tzvi Novick, “Land or Torah: What Binds Israel as a Nation?” TheTorah (2020).
אמונה זו הייתה משותפת כנראה גם לאיסיים. כבר טענתי בעבר נגד הזיהוי של כת קומראן עם האיסיים, ועמדתי על כך שמדובר בשתי קבוצות שהגיבו באופנים דומים למצבים דומים, ושכתוביהן מאירים אלו את אלו, אולם אין לייחס למקורות של קבוצה אחת יתרון או קדימות בפרשנות של מערכת המקורות של הקבוצה האחרת. ראו, למשל:
Albert Baumgarten, “The Rule of the Martian as Applied to Qumran,” Israel Oriental Studies 14 (1994): 121-142; "The Temple Scroll, Toilet Practices, and the Essenes," Jewish History 10 (1996): 9-20; "Who Cares and Why Does it Matter? Qumran and the Essenes Once Again," Dead Sea Discoveries 11 (2004): 174-190.
להתנגדות העניינית והמנומקת ביותר לטענתי, ראו:
Jonathan Klawans, “The Essene Hypothesis: Insights from Religion 101,” Dead Sea Discoveries 23 (2016): 51-78.
בניגוד לקלוונס, אני סבור כי עיקר ההדרכה בקורסי "מבוא לדתות" אמור להיות הנחיית הסטודנטים כיצד לא לערוך השוואות וזיהויים פשטניים, ודווקא לכבד את ההבדלים שהיו החשובים ביותר בעיני חברי הקבוצות הנחקרות. לניסיון נוסף לרבע את מעגל קומראן והאיסיים, ראו גם:
Stone, Secret Groups, 55-59, 137,
הכולל גם ביבליוגרפיה נרחבת.
ראו:
Shani Tzoref, “The ‘Hidden’ and the ‘Revealed;’ Esotericism, Election, and Culpability in Qumran and Related Literature,” in The Dead Sea Scrolls at Sixty, ed. Lawrence H. Schiffman and Shani Tzoref, (Leiden: Brill, 2010), 299.
וראו את ההפניות לחוקרים רבים אחרים: שם, הערת שוליים 2.
כתיב הטקסט הוא לאששמה, אך סביר שהשי"ן השנייה היא טעות סופר.
אלישע קימרון, מגילות מדבר יהודה: החיבורים העבריים, בין מקרא למשנה (ירושלים: יד בן צבי 2010), כרך א, 218.
אד סנדרס כינה זאת "נומיזם של ברית" [= אמונה המבוססת על שמירת חוקים דתיים שניתנו במסגרת ברית]. ראו:
Ed P. Sanders, “Common Judaism Explored,” in Common Judaism- Explorations in Second-Temple Judaism, ed. Adele Reinhartz and Wayne MacCready (Minneapolis: Fortress Press, 2008), 11–24.
בהתאם לכותרתו של הספר, המאמרים בו מתמקדים בפירוט והרחבה של סנדרס להיבטים של "יהדות רווחת" ומקומו של "נומיזם הברית" בהקשר זה.
ניתוחי תואם את זה המוצע אצל:
Shemesh-Werman, “Hidden Things,” 418–421,
שהעירו נכונה כי תהליך הגילוי של ה"נסתרות" לחברי הכת היה הדרגתי ונפרש לאורך זמן. רבים שותפים למסקנה זו, כפי שמציינת צורף בתוך:
Tzoref, “‘Hidden’ and the ‘Revealed’,” 314–317.
קימרון, מגילות מדבר יהודה: החיבורים העבריים, עמ' 9.
כפי שהביא זאב פרבר לתשומת לבי, קיים דמיון מרשים בין הידע הנסתר שהועבר בקרב חברי כת קומראן והתורה שבעל פה של הפרושים. אולם היה ביניהם הבדל חשוב: הפרושים היו קבוצה 'רפורמיסטית', שקיוותה לשכנע יהודים אחרים לשמור את מצוותיהם הייחודיות. הם סבבו "בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה לְמַעַן גַּיֵּר אִישׁ אֶחָד" (מתי כג:טו), יהיה פירוש הדבר אשר יהיה. מתנגדיהם האשימו אותם בהולכת שולל של כל העם למגדול ועד קטון בתורותיהם הכוזבות (ראו במגילת פשר חבקוק - 4QpHab). ועוד ראו:
Albert I. Baumgarten, “The ‘Outreach’ Campaign of the Ancient Pharisees: There is no Such Thing as a Free Lunch”, Judaea-Palaestina, Babylon and Rome, ed. B. Isaac and Y. Shahar, (Tübingen: Mohr Siebeck, 2012), 11-28.
הפרשנות המוצעת להלן לאותיות המנוקדות בדברים כט:כח מתאימה היטב לגישה 'רפורמיסטית' זו. לעומת זאת, חברי כת קומראן היו בעד הפנמה, "אינטרוֹברסיוניסטים." לדידם, שאר העולם היהודי היה אבוד ללא תקנה, ולא היה להם כל עניין לשתף את הידע שלהם עם יהודים אחרים; הם דאגו לעצמם בלבד.
מקור מילה זו בשפה הצרפתית, ופירושה "הרכבה" או "עבודת שיפוצים", כי לאיש השיפוצים (bricoleur) יש מערכת כלים פשוטה מן המוכן, שחייבת להתאים לכל משימה הבאה לידיו. המונח 'בריקולאז' נטבע על ידי קלוד לוי-שטראוס, והוא ביקש לתאר טכניקה של מספרי סיפורים, המוסיפים תכנים מוכנים מכל הבא ליד, כולל קטעים שאינם קשורים זה לזה, תוך שימוש בקטעים פשוטים ושגרתיים מתוך 'ארגז הכלים' שלהם. ראו:
Claude Lévi-Strauss, The Savage Mind (Chicago, 1966), 16–33.
כפי שכבר צוין בתחילת המאמר שלהם: "טענה זו מבוססת על קריאה כפולה של הפסוק (כלומר, דברים כט:כח)." ראו:
Shemesh-Werman, “Hidden Things,” 409.
ראו:
Shemesh-Werman, “Hidden Things,” 412-413.
עמנואל טוב מעיר כי טקסט דומה, שהוא מכנה MT-like ("מגילות הקרובות לנה"מ") מופיע בקומראן, אך לא בנוסח קדם המסורה. ראו:
Part 3: Socio-Religious Background and Stabilization in Emanuel Tov, “The (Proto-)Masoretic Text: A Ten Part Series,” TheTorah (2017).
הצעד הנועז של פקפוק במילים מן התורה, אך ורק בכדי לחתור תחת קבוצה יהודית אחרת בעלת אידיאולוגיה מנוגדת, תואם את הצעתו של דוד פלוסר. פלוסר טעןשהמסורת הרבנית של ברכת המינים צריכה להתפרש כתגובה לטענות המתבדלות המצויות במגילת "מקצת מעשי התורה" מקומראן (4QMMT). ראו:
David Flusser, “4QMMT and the Benediction Against the Minim,” Judaism of the Second Temple Period, Volume One, Qumran and Apocalypticism (Grand Rapids/Jerusalem, 2007), 70-118.
למאמרי הנוכחי מטרה זהה: להשלים את התגובה לטענותיהן של קבוצות יהודים בעת העתיקה שיש להן ידע בלעדי, שמקורו בהתגלות אלוהית מיוחדת להם, ולטעון לעומתן, באמצעות הנקודות המבטלות בדברים כט:כח, שהן ה"גלויות" והן ה"נסתרות" היו בבעלות העם.
ייתכן כי תופעה דומה אירעה בפולמוס נגד השומרונים, ששינה את זהות מיקום המזבח מהר גריזים להר עיבל (דברים כז:ד).ראו:
Jonathan Ben-Dov, “An Altar on Mt Ebal or Mt Gerizim: The Torah in the Sectarian Debate,” TheTorah (2016); Eyal Baruch, “Mount Gerizim and the Polemic Against the Samaritans,” TheTorah (2016).
אני מודה לעורכי TheTorah.com על העיבוד האלגנטי למאמר המקורי שהוגש, ובמיוחד לזאב פרבר עבור הצעת ראיות מכתבי יד וממקורות חז"ל, שהשלימו את התמונה שהוצגה כאן.
מאמרים קשורים :
