היכן נקבר יעקב?

מות יעקב: עצירה בדרך למערת המכפלה

מערת המכפלה הממוקמת ליד חברון ידועה כמקום קבורתם של האבות והאימהות, ובהם גם יעקב. ואכן לאחר שיעקב מברך את בניו (בראשית מט:א–כח) הוא מצווה עליהם לקבור אותו במערה:

^{בראשית מט:כט} וַיְצַ֣ו אוֹתָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַֽחִתִּֽי:

יעקב חוזר אז באוזני בניו על סיפור קניית המערה – המתואר באריכות בבראשית כג – ומפרט את שמות כל הקבורים בה עד כה:

^{בראשית מט:ל} בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־ הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר: ^מט:לא שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה: ^מט:לב מִקְנֵ֧ה הַשָּׂדֶ֛ה וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת:

לאחר המילים האחרונות האלה יעקב הולך לעולמו:

^מט:לג וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֹּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו:

יוסף תופס את הבמה

אף שהציווי של יעקב יועד לכל בניו הכתוב עובר לעסוק ביוסף ומתאר כיצד הוא בוכה על אביו המת:

^{בראשית נ:א} וַיִּפֹּ֥ל יוֹסֵ֖ף עַל־פְּנֵ֣י אָבִ֑יו וַיֵּ֥בְךְּ עָלָ֖יו וַיִּשַּׁק־לֽוֹ:

לאחר מכן יוסף חונט את אביו ומבקש מפרעה רשות לקבור אותו מחוץ למצרים. יוסף עולה בראש פמליה מצרית לארץ מולדתו של יעקב, ומאחור מצטרפים גם אחיו:

^{בראשית נ:ז} וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם: ^נ:ח וְכֹל֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו וּבֵ֣ית אָבִ֑יו רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן: ^נ:ט וַיַּ֣עַל עִמּ֔וֹ גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּרָשִׁ֑ים וַיְהִ֥י הַֽמַּחֲנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:

עצירת התאבלות על יעקב

בשלב זה מגיעה השיירה לנקודה עלומה בשם "גורן האטד", ושם אנשיה עוצרים ומתאבלים על יעקב:

^{בראשית נ:י} וַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:

האבל הכבד על יעקב מושך את תשומת ליבם של המקומיים:

^{בראשית נ:יא} וַיַּ֡רְא יוֹשֵׁב֩ הָאָ֨רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֜י אֶת־הָאֵ֗בֶל בְּגֹ֙רֶן֙ הָֽאָטָ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּֽן:

המילה אָבֵל, כלומר נחל, מופיעה במקרא רק בשמות של מקומות, כמו אָבֵל מְחוֹלָה ואָבֵל בֵּית מַעֲכָה. כאן השם "אבל מצרים" זוכה למשמעות מחודשת במובן של אבלות.

הסיפור הזה על שמו של המקום נועד להדגיש כי גורן האטד/אבל מצרים היה המקום המדויק שבו יוסף ופמלייתו התאבלו על יעקב. אבל אם יוסף היה בדרך לקבור את אביו בחברון, מדוע עצר בגורן האטד/אבל מצרים למשך שבוע?

המדרש: גורן האטד הוא לא מקום

גם התלמוד הירושלמי היה מודע לקושיה הזו, והוא מציע פתרון מדרשי לפיו גורן האטד אינו שם של מקום אלא של אירוע,^[1] הרגע שבו הופיעו הכנענים והביטו ביראת כבוד בספד על יעקב:

^{ירושלמי סוטה יג ע"א} וכי יש גורן לאטד? אמר ר' שמואל בר נחמן: חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו אטד. אלא מהו אטד? אילו הכנענים שהיו ראויין לידוש כאטד. ובאי־זו זכות ניצולו? בזכות (בראשית נ:יא) "וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד".

התלמוד הבבלי לעומת זאת מסביר כי אזכור צמח האטד הקוצני בא לרמוז לכך שישמעאל, קטורה ובני עשיו (בני דודו של יעקב) הגיעו גם הם ללוויה והסירו מראשיהם את כתריהם (הקוצניים):

^{בבלי סוטה יג ע"א} ויבואו עד גרן האטד. וכי גרן יש לו לאטד? אמר ר' אבהו: מלמד שהיקיפו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמוקף לו אטד – שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה.

ההסברים של התלמודים לשם המוזר "גורן האטד" גם פותרים את הבעיה של סיפור הלוויה הכפול. המספד על יעקב אכן התרחש במערת המכפלה, ואזכור גורן האטד בסך הכל משמש רמז להדמויות הנוספות שהגיעו ללוויה. ההסברים המדרשיים האלה מבליטים את הקושי בפשט הכתוב: למה שתהלוכת הקבורה של יעקב תעצור לשבעה ימים של אבלות בגורן האטד?

הדילוג למערת המכפלה

הסיפור ממשיך ומתאר את הופעתם של האחים במערת המכפלה. בדיוק כמו בדבריו האחרונים של יעקב, האחים כולם שותפים למעשה הקבורה, ולא רק יוסף:

^{בראשית נ:יב} וַיַּעֲשׂ֥וּ בָנָ֖יו ל֑וֹ כֵּ֖ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽם: ^נ:יג וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא:

הפסוקים הללו לא נראים קשורים לסיפור האבלות בגורן האטד. הם מתייחסים במפורש לציווי של יעקב שלושה עשר פסוקים קודם לכן, "כאשר צום", כאילו היה סמוך להם בטקסט.

לפתע, הכתוב קופץ חזרה אל יוסף והמצרים:

^{בראשית נ:יד} וַיָּ֨שָׁב יוֹסֵ֤ף מִצְרַ֙יְמָה֙ ה֣וּא וְאֶחָ֔יו וְכָל־הָעֹלִ֥ים אִתּ֖וֹ לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו אַחֲרֵ֖י קָבְר֥וֹ אֶת־אָבִֽיו:

הפסוק הזה מתאים היטב לסיפור גורן האטד ולא נראה שיש לו קשר לתיאור הקבורה במערת המכפלה.

שני סיפורי קבורה

בראשית המאה ה־20 חוקרי ביקורת המקרא טענו כי סיפור קבורת יעקב בגורן האטד ובאבל מצרים מבטא מסורת מקבילה על קבורתו של יעקב.^[2] בנוסף לבעיות העלילתיות שציינו לעיל, החוקרים הציגו כיצד יעקב עצמו טוען (כך בדברי יוסף לפרעה) שחפר לעצמו קבר בארץ מולדתו ומבקש להיקבר בו:

^{בראשית נ:ה} אָבִ֞י הִשְׁבִּיעַ֣נִי לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֮ מֵת֒ בְּקִבְרִ֗י אֲשֶׁ֨ר כָּרִ֤יתִי לִי֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן שָׁ֖מָּה תִּקְבְּרֵ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֶֽעֱלֶה־נָּ֛א וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־אָבִ֖י וְאָשֽׁוּבָה׃

קשה לטעון כי יעקב מתכוון שכרה בעצמו את מערת המכפלה, שכן היא כבר הייתה קיימת. כאשר מבינים שסיפור הקבורה מורכב משני מקורות שונים,ניתן להתייחס לכל אחד מהם בנפרד.^[3]

יוסף קובר את אביו באבל מצרים (J)

על פי מקור אחד יעקב קורא ליוסף ומצווה עליו לקבור אותו עם אבותיו, כלומר בארץ מולדתו:

^{בראשית מז:כט} וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם: ^מז:ל וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ: ^מז:לא וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה:

במקור הזה, הציווי מיעקב ניתן ליוסף לבדו, ומכאן ניתן להבין מדוע דווקא יוסף הוא היחיד שבוכה על מותו של יעקב (בראשית נ:א) – שאר האחים לא היו נוכחים בחדר. אחר כך יוסף שולח את הרופאים לחנוט את אביו ולאחר מכן המצרים מתאבלים עליו במשך 70 יום (פס' ב–ג).

יוסף מקבל את אישורו של פרעה לקבור את יעקב בארץ מולדתו (פס' ה–ו) ושיירת הלוויה הגדולה יוצאת לארץ כנען (פס' ז–ט). יעקב נקבר בגורן האטד שבעבר הירדן ולאחר מספד גדול (פס' י–יא) יוסף חוזר למצרים יחד עם אחיו וכל "העולים איתו לקבור את אביו" (פס' יד).

לפי מקור זה, המכונה אצל חוקרי הביקורת בשם המקור היהוויסטי (J), יוסף הוא עיקר העניין, ויעקב בסך הכל מבקש להיקבר בארץ אבותיו בקבר שכרה לעצמו בגורן האטד שעל נחל מצרים ("אבל מצרים"), מקום שאולי שימש כמעין מפגש גבולות.^[4]

בני יעקב קוברים אותו במכפלה (P)

בסיפור השני, שהחוקרים מייחסים למקור^[5] בשם P יעקב קורא אליו את בניו (בראשית מט:א), מברך אותם (פס' ב–כח) ומצווה עליהם לקבור אותו במערת המכפלה, מקום קבורתם של אשתו, הוריו והוריהם (פס' כט–לג). יעקב מת (פס' לג) ומיד לאחר מכן בניו מקיימים את ציוויו (פס' יב–יג). בסיפור של P אין ליוסף תפקיד ראשי והמצרים אינם נלווים אל האחים ללוויה בכנען.

הפיכה של סיפור קבורה לעצירת התאבלות

כאשר העורך חיבר יחד את הטקסטים של J ו-P היה עליו למצוא דרך ליצור סיפור שבו יעקב נקבר רק במקום אחד. במקום למחוק את הטקסט של J הוא איחה את תיאור הקבורה של P עם התיאור של J. לקוראים הדבר נראה כרצף אירועים אחד: ראשית עצרו בגורן האטד כדי להתאבל על יעקב ואז המשיכו הלאה וקברו אותו במערת המכפלה, כמצופה מבן יצחק ונכד אברהם.^[6] אף על פי כן, ניכרים התפרים המאחים בין שני הסיפורים. ה שמעיד על כך שבתקופה מסוימת  בתולדות ישראל, הייתה לפחות קבוצה אחת ביהודה שהאמינה כי יעקב נקבר במקום שאינו מערת המכפלה.

נספח

חלוקה לפי שיטת המקורות

מקור P

^{בראשית מז:כח} וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה: // ^מט:א וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו // ^מט:כח וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם: ^מט:כט וַיְצַ֣ו אוֹתָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַֽחִתִּֽי: ^מט:ל בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־ הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר: ^מט:לא שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה: ^מט:לב מִקְנֵ֧ה הַשָּׂדֶ֛ה וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת: ^מט:לג וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֹּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו: // ^נ:יב וַיַּעֲשׂ֥וּ בָנָ֖יו ל֑וֹ כֵּ֖ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽם: ^נ:יג וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־ הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא:

מקור J

^{בראשית מז:כט} וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם: ^מז:ל וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ: ^מז:לא וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה: // ^נ:א וַיִּפֹּ֥ל יוֹסֵ֖ף עַל־פְּנֵ֣י אָבִ֑יו וַיֵּ֥בְךְּ עָלָ֖יו וַיִּשַּׁק־לֽוֹ: ^נ:ב וַיְצַ֨ו יוֹסֵ֤ף אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶת־הָרֹ֣פְאִ֔ים לַחֲנֹ֖ט אֶת־אָבִ֑יו וַיַּחַנְט֥וּ הָרֹפְאִ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵֽל: ^נ:ג וַיִּמְלְאוּ־לוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י הַחֲנֻטִ֑ים וַיִּבְכּ֥וּ אֹת֛וֹ מִצְרַ֖יִם שִׁבְעִ֥ים יֽוֹם: ^נ:ד וַיַּֽעַבְרוּ֙ יְמֵ֣י בְכִית֔וֹ וַיְדַבֵּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֶל־בֵּ֥ית פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם דַּבְּרוּ־נָ֕א בְּאָזְנֵ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹֽר: ^נ:ה אָבִ֞י הִשְׁבִּיעַ֣נִי לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ מֵת֒ בְּקִבְרִ֗י אֲשֶׁ֨ר כָּרִ֤יתִי לִי֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן שָׁ֖מָּה תִּקְבְּרֵ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֶֽעֱלֶה־נָּ֛א וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־אָבִ֖י וְאָשֽׁוּבָה: ^נ:ו וַיֹּ֖אמֶר פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ: ^נ:ז וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם: ^נ:ח וְכֹל֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו וּבֵ֣ית אָבִ֑יו רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן: ^נ:ט וַיַּ֣עַל עִמּ֔וֹ גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּרָשִׁ֑ים וַיְהִ֥י הַֽמַּחֲנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד: ^נ:י וַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: ^נ:יא וַיַּ֡רְא יוֹשֵׁב֩ הָאָ֨רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֜י אֶת־הָאֵ֗בֶל בְּגֹ֙רֶן֙ הָֽאָטָ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּֽן: // ^נ:יד וַיָּ֨שָׁב יוֹסֵ֤ף מִצְרַ֙יְמָה֙ ה֣וּא וְאֶחָ֔יו וְכָל־הָעֹלִ֥ים אִתּ֖וֹ לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו אַחֲרֵ֖י קָבְר֥וֹ אֶת־אָבִֽיו: