מהו ספר מלחמות ה'?
ספר במדבר מתאר את דרכם של בני ישראל ממדבר סיני לערבות מואב. חלק מהמפגשים עם קבוצות אחרות והאירועים שעברו עליהם במסעם המפרך מתועדים בעזרת ציטוטים של שירים (או שירות). אלה מקנים למאורעות המתוארים נופך של אותנטיות.[1] בפרשת חוקת מוזכרים לא פחות משלושה שירים, כולם בפרק כא.
שירת גבול ארנון
השיר הראשון המובא במקרא הוא קטע מספר המכונה "ספר מלחמות י־הוה." הספר מוזכר כדי להעיד על כך שהגבול בין האמורי והמואבי עבר בנחל ארנון (פסוק יג).[2]
וכך לשון המקרא בבמדבר כא:יג–טו:
במדבר כא:יג ...כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי. כא:יד עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְ־הוָה
אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.
כא:טו וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר
וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב.
שני דברים ראויים לציון בפסוקים אלו: ראשית, התחביר מעורר תמיהה; עניין שני ובעל חשיבות הוא שהפסוקים מצוטטים מתוך מקור בעל שם – מקור כתוב שממנו מצטטת התורה ושבשמו היא נוקבת.
פועל פיוטי נדיר
נפתח בנקודה הראשונה. נראה שהשיר מתחיל באמצע המשפט, משפט שחסר בו פועל: מה קורה או נעשה ב-"וָהֵב"? הפתרון המסתבר ביותר לבעיה תחבירית זו הוא לפרש את המילית "את", שלרוב מושמטת בשירה העברית הקדומה ולפיכך קיומה כאן מפתיע, כצורה מקוצרת של הפועל הפיוטי את"י/ה, שמשמעו "לבוא": "בוא [ל]והב בסופה; ובוא [ל]נחלים [של ה]ארנון...".[3]
לא ברור מיהו הנמען המתבקש לבוא ומה מטרת ההזמנה. ובכל זאת, ראובן שטיינר מציין ברוב היגיון כי פתיחת השיר דומה לפתיחת שירת חשבון, השיר השלישי המובא בפרק זה: "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן" (כז; ראו להלן), ועל סמך דמיון זה אפשר להסיק כי זוהי הפתיחה הנוסחאית לשיר או לשירה.[4]
ספר מלחמות י־הוה
פסוקי שירה אלה לא מוצגים באופן פשוט, כחלק מן הטקסט; המקרא מציין במפורש כי הוא מצטט את השירה ממקור כתוב קדום. משמעות המונח "ספר" היא כל מסמך שהועלה על הכתב.[5] מה טיבו של ספר זה?
אברהם אבן עזרא (1089–1167) בפירושו לפסוק סבור כי המקרא מתייחס למקור קדום שאבד, המתאר את מלחמות ישראל באויביו.[6] יוסף בכור שור (המאה ה-12) ורלב"ג (רבי לוי בן גרשום, 1288–1344) גם הם סבורים כך. גם חוקרים בני זמננו כמו יעקב מילגרום ויצחק אבישור בפירושם לפסוק בסדרת "עולם התנ"ך", ופיליפ באד בפירושו לפסוק בסדרת Word Bible Commentary רואים ב"ספר" זה אוסף שירי מלחמה וניצחון שבהם האל הוא הגיבור.[7]
אל תסתכל בשם הספר אלא במה שיש בו
הנחה זו מבוססת על שם הספר - "ספר מלחמות י־הוה". אולם בעת העתיקה כותרות ספרים לא שימשו באופן המוכר לנו, כלומר, תיאור קצר של תוכן הספר. לדוגמה, השם העברי השגור לחומשי התורה הוא אחת המילים הראשונות בהם, כמו למשל ספר במדבר. שם זה אינו מתאר ולו את אפס קצהו של הספר העמוס הכולל רשימות, חוקים, סיפורים וכן שירים. כך גם ביצירות אכדיות, המכונות לרוב על שם אחת המילים הפותחות את הטקסט שעל הלוח. הדוגמות המפורסמות למנהג זה הן מיתוס הבריאה הבבלי הידוע בשם "אֶנוּמָה אֶלִישׁ" (כאשר ממעל) ועלילות גילגמש, שכונו בשם "אֲשֶׁר רָאָה הַכֹּל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נוֹדְעוּ לוֹ הַדְּבָרִים כֻּלָּם" (תרגום יואל שלום פרץ).
ולכן, הסיבה שבגינה ככל הנראה כונה הספר "ספר מלחמות י־הוה" היא שהשיר הראשון או המרכזי בספר נקרא "מלחמות י־הוה". מה היה אפוא טיבו של הספר? לרוע המזל, כאשר מפסיקים להניח שהכותרת מעידה על תוכן הספר, לא נותרים לנו רמזים רבים להסתמך עליהם.
שירת חשבון
בהמשך הפרק מופיעה שירת חשבון, המוכרת גם בכינוי שיר המושלים, ועוסקת בניצחון האמורי בקרב נגד מואב. ייתכן שמקורה אמורי, ואולי זהו שיר שמקורו בישראל, והוא נועד להתגרות באויב המואבי.[8] התורה מצטטת את השיר - וסביר בהחלט להניח שהוא קטע משיר ארוך, ואולי אף מפואמה אפית - כתימוכין לדיווח הסמוך (פס' כו) על התבוסה שהנחיל למואב סיחון מלך האמורי שבירתו היתה חשבון (פס' כז–ל):
במדבר כא:כז עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים
בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה
וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן.
כא:כח כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן
לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן
אָכְלָה עָר מוֹאָב
בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.[9]
המקרא אינו טוען שמקור השיר בספר מלחמות י־הוה. הוא רק מציין שהשיר הושר בפי המושלים המשוררים, נושאי המשלים. אולם רמב"ן (1195–1270 בקירוב) אומר כי גם מקורו של שיר זה בספר מלחמות י־הוה:
ודרך הפשט "בספר מלחמות ה'" - כי היו בדורות ההם אנשים חכמים כותבים סיפור המלחמות הגדולות, כי כן בכל הדורות. ובעלי הספרים ההם היו נקראים "מושלים", המשוררים שנושאים בהם משלים ומליצה.
והנה כאשר לכד סיחון ערי מואב כתבו המושלים בספר שקראו מלחמות י־הוה, "את והב בסופה…" וכן אמרו (להלן פסוק כח), "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון" וגו’.
אם הצדק עם רמב"ן, הרי שבידינו שני שירים מספר מלחמות י־הוה.
שירת הבאר
נוסף על כך, אני סבור כי שירת הבאר, המוזכרת בין שירת גבול ארנון לשירת חשבון, עשויה אף היא להיות ציטוט מספר מלחמות י־הוה.[10] למרות ששירה זו שייכת לסוגה אחרת לחלוטין ואין לה כל זיקה לקרב, אין בכך כדי לסתור את הטענה. אסופות שירים אינן כוללות בהכרח שירים בנושא יחיד. די במבט בודד בספר תהילים על מנת להוכיח זאת.
השוואה לספר הישר
לשאלת טיבו של המסמך אפשר לגשת מזווית נוספת, דרך השוואה ל"ספר" אחר, הקרוי "ספר הישר", ומצוטט במקרא לכל הפחות פעם אחת (אפשר להצביע בסבירות גבוהה על שני מקומות נוספים שבהם מצטט המקרא מספר הישר ועל ציטוט אפשרי נוסף).[11]
א. שמואל ב א:יז–כז
לאחר ששמע דוד על מותם של שאול ויהונתן בקרב הוא מקונן על מותם. פתיחת הקינה מעידה כי מקורה בספר הישר:
שמואל ב א:טז וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. א:יח וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת[12] הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר.
א:יט הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל
עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים.
ב. יהושע י:יב–יג
ביהושע י, לאחר שהסיג יהושע את אויביו אחור, הוא מבקש שהיום יתארך כדי שיוכל להשלים את הקרב בו ביום. בשלב זה בסיפור בא הציטוט:
יהושע י:יב אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַי־הוָה בְּיוֹם תֵּת יְ־הוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל
שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם
וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.
י:יג וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ
וְיָרֵחַ עָמָד
עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו
הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר...
על פי נוסח המסורה, שירה זו מקורה בספר הישר.[13]
ג. מלכים א ח:יב–יג
הציטוט האפשרי השלישי מצוי בספר מלכים. על פי נוסח המסורה, לפני שפנה שלמה לתפילה הארוכה שהתפלל בעת חנוכת המקדש, אמר תפילה קצרה נוספת (מלכים א ח:יב–יג):
מלכים א ח:יב אָז אָמַר שְׁלֹמֹה
יְ־הוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.
ח:יג בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.
נוסח המסורה אינו מציין את מקור שירה זו. לעומתו, תרגום השבעים, המביא גרסה משלו לתפילה זו לאחר תפילתו הארוכה של שלמה, מציין את מקורה (פס' נג):
אז דבר שלמה על הבית בכלותו לבנותו.
השמש יָעַד בשמים ה'.
אמר לשכון בערפל
בְנֵה ביתי, בית נוה לך, לשכון מחדש.
הלא היא כתובה בספר השיר.[14]
תרגום השבעים מציין כי מקורו של השיר בספר המכונה "ספר השיר". חוקרים רבים משערים בצדק, כי השם "ספר השיר" הוא טעות סופר וכי הכוונה ל"ספר הישר". ייתכן שהמתרגם הוא שטעה, אולם ייתכן גם שהטעות הייתה מצויה כבר במקור העברי שעמד לנגד עיניהם של מחברי תרגום השבעים.
ד. דברים לא:ל–לב:מג
לקראת סוף ספר דברים מצויה שירה ארוכה, שכמו יתר השירות במקרא קרוב לוודאי שהועתקה ממקור אחר.
דברים לא:ל וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם.
לב:א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה
וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי.
המקרא לא מציין כי שירה זו לקוחה מספר הישר, אך אני סבור שלא זו בלבד שזהו מקורה, אלא שהיא גם היתה שיר הפתיחה של הקובץ והשיר שהעניק לו את שמו.[15]
השיר מכונה לרוב במילה הפותחת אותו, "האזינו", אולם שירים אינם מכונים רק על שם המילה הראשונה בהם; לעתים הם מכונים על שם אחת ממילותיהם הבולטות. כך למשל בקינת דוד על שאול ויהונתן.
קינת דוד מכונה "קשת", על סמך המילה הבולטת בשיר העוסק ב"קשת יהונתן".[16]
א:כב קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם.
בחירה במילה בולטת בשיר כשם השיר הייתה פרקטיקה נפוצה בספרות ערבית קדומה, כמו למשל בקוראן ובאסופות שירים מוקדמות (דיוואנים).
במקרה של שירת האזינו, אני סבור כי השם נגזר מהמונח המתאר את י־הוה בפסוק ד:
דברים לב:ד הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ
כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל
צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
הכינוי "ישר" המוצמד לאלוהים משמש בשיר בתפקיד חשוב ואינו מקרי כלל. השיר מציג ניגוד בין יושרו וצדקתו של אלוהים לבין דרכי ישראל, שהם "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (פס' ה). ישראל ישיב רעה תחת טובה ויגמול לאלוהים על טובותיו במרד ובעבודת אלילים.
ספר מלחמות ה' וספר הישר כאוספים
מה אפשר להסיק באשר לספרים אלו מן החומר שבידינו? התשובה הפשוטה ביותר היא שאלו הם אוספי שירה בנושאים שונים ומגוונים. הכותרות של אוספים אלו לא מגלות לנו דבר מלבד את שמו של השיר הראשון או של שיר מרכזי במיוחד באסופָּה. במחקר נוסף עשויים להתגלות שירים נוספים שנכללו במקרא ומקורם בספרי שירה עבריים עתיקים.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
10 ביולי 2022
|
עודכן לאחרונה
10 ביולי 2022
מאמר זה הוא תרגום של "What Was the Book of the Wars of the Lord" פורסם במקור על ידי TheTorah.com ביוני 2017. תורגם על ידי ALE.
מבחינה זו, פרשת חוקת מעניקה לקוראים רמז מקדים למתרחש בפרשת בלק. בפרשה הבאה פוגשים ישראל נביא עוין ששכרו אויביהם - בלעם. ניסיונו לקלל אותם באמצעות שירה הופך בידי האל לברכה. גם כאן שירה ומלחמה כרוכים זה בזה ללא הפרדה.
כך לדוגמה מסביר רלב"ג את הציטוט מספר מלחמות ה': "להביא עדות שארנון היה גבול מואב". משה מנדלסון אף הוא מציע פרשנות דומה לפסוק. לתיעוד באמצעות שירה קדומה ראו:
Isaac Rabinowitz, A Witness Forever: Ancient Israel’s Perception of Literature and the Resultant Hebrew Bible (Bethesda, MD: CDL, 1993).
את הפתרון המבריק הציע ראובן שטיינר:
Richard C. Steiner, "A Verb Masquerading as a Preposition and a New Reading of Numbers 21:14-20" (manuscript).
תקדים להצעתו מוצא שטיינר רק במדרש לקח טוב על הקטע הנידון ובמאמר הבא:
Duane L. Christensen, “Num 21:14-15 and the Book of the Wars of Yahweh,” Catholic Biblical Quarterly 36 (1974), pp. 359-60.
ראו הפניה בהערה הקודמת. תודתי נתונה לפרופ' שטיינר שהתיר לי לצטט תובנה זו.
ראו לדוגמה:
M. Stott, Why Did They Write This Way? Reflections on References to Written Documents in the Hebrew Bible and Ancient Literature(New York-London: T. and T. Clark International, 2008): 2-4.
עם זאת, יש לציין את התנגדותו של שד"ל (על הפסוק) לפירוש "ספר" כפשוטו בהקשר זה.
"ספר היה בפני עצמו, ושם כתוב 'מלחמות י”י' בעבור יראיו." אבן עזרא מוסיף ואומר כי ייתכן שמקור הספר בזמנו של אברהם: "יתכן שהיה מימות אברהם, כי ספרים רבים אבדו ואינם נמצאים אצלינו."
ראו לדוגמה:
Philip J. Budd, Numbers (Word Biblical Commentary; Waco, TX: Word, 1984), pp. 238-39.
ראו לדוגמה:
Jacob Milgrom, Numbers (JPS Torah Commentary; Philadelphia: JPS, 2003), p. 181.
הערת העורך: לאחת הדעות באשר למקורה ולתיארוכה של שירת חשבון, ראו:
Elizabeth Bloch-Smith, “When Did Fire Go Forth from Heshbon?” TheTorah (2017).
השיר ממשיך:
אוֹי-לְךָ מוֹאָב!
אָבַדְתָּ עַם-כְּמוֹשׁ!
נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם,
וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית
לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן!
וַנִּירָם אָבַד,
חֶשְׁבּוֹן עַד-דִּיבֹן;
וַנַּשִּׁים עַד-נֹפַח,
אֲשֶׁר עַד-מֵידְבָא.
ייתכן ששני הפסוקים האחרונים הם תוספת ישראלית לשיר קדום יותר. בכל מקרה, הקשר בינם ובין הפסוקים הקודמים להם תמוה. כמוש היה האל הלאומי של מואב, המוכר לא רק מן המקרא אלא גם מכתובת מישע המתוארכת לאמצע המאה התשיעית לפני הספירה. לקשר שבין הכתובת וסיפורי הניצחון שבמקרא ראו:
David Ben-Gad HaCohen (Dudu Cohen): “War at Yahatz: The Torah versus the Mesha Stele,” TheTorah (2015).
מפירוש רמב"ן לבמדבר כא:טז אני מתרשם שכך גם דעתו.
מכאן ואילך מבוססים הדברים על מאמרי:
Edward L. Greenstein, “What Was the Book of Yashar?” Maarav 21 (2014 [appeared 2017]), pp. 25-35.
בתרגום השבעים חסרה המילה "קשת". איננו יודעים האם המילה חסרה מן המקור העברי שעמד מול עיני המתרגם או שהמתרגם השמיט אותה כי לא ידע מה לעשות בה; כך או אחרת, נוסח המסורה עדיף כאן.
תרגום השבעים משמיט שורה זו.
תרגום הטקסט מתרגום השבעים לעברית מתוך: תרגום לעברית של נוסח B של תרגום השבעים לנביאים ראשונים, מאת חיים שלי, תל אביב (1983), עמ' 104–105.
אני טוען כך כבר שנים רבות. השמעתי טענה זו, בין היתר, בהרצאה שנשאתי במפגש השנתי של ה- Society of Biblical Literature בשנת 2007. ראו הרצאתי "From Canaanite Epic to Biblical Narrative" ב-YouTube.
אף שזו משמעות הפסוק המסתברת, יש חוקרים הסבורים שדוד אמר שיש ללמד את בני יהודה לירות בקשת, כפי שידע יהונתן. ראו לדוגמה בתרגום קינג ג'יימס, שאכן מתרגם כך. כפי שציינתי לעיל, המתרגם היווני השמיט כל התייחסות לקשת, ככל הנראה משום שלא הבין את כוונת הפסוק.
מאמרים קשורים :
