איזה מין יצורים הם הכרובים?
כרובים (פרט) ©YoramRaanan.com
במרכזו של המקדש בעולם העתיק ניצב צלם של אל. במשכן של ישראל לא היה פסל מעין זה, לפי התנ"ך. במקומו היו במשכן שני כרובי זהב שסככו בכנפיהם על הכפורת, המכסה של ארון העדות (שמות כה:יח–כ ומקבילו לז:ז–ט). מעל הכפורת, בין שני הכרובים, נועד האל עם משה ודיבר עמו (שמות כה:כב ומקבילו במדבר ז:פט; השוו ויקרא טז:ב).
מספר שמות עולה הרושם כי הכרובים מילאו תפקיד מרכזי בשחר ימיה של היהדות, ורושם זה מתחזק לאור אזכורי הכרובים במקומות נוספים במקרא:
- פסלי כרובים שונים מעט בצורתם סככו על ארון הברית בבית המקדש בירושלים (מלכים א ו:כג–כח ומקבילו בדברי הימים ב ג:י–יג; מלכים א ח:ו, ז ומקבילו בדברי הימים ב ה:ז, ח; דברי הימים א כח:יח).
- ייצוגים דו-ממדיים של הכרובים עיטרו משטחים שונים במשכן (שמות כו:א וכן לו:ח, כו:לא וכן לו:לה) ובמקדש (מלכים א ו:כט, לב, לה; ז:כט, לו; יחזקאל מא:יח, כ,כה; דברי הימים ב ג:ז, יד).
- מסורות על אודות כרובים חיים בגן עדן (בראשית ג:יד; יחזקאל כח:יד, טז).
- מסורות שעל פיהן ה' רוכב על כרובים או יושב עליהם (שמואל ב כב:יא ומקבילו בתהלים יח:יא; יחזקאל ט:ג; י:א–כב; יא:כב).
- הכרובים משמשים באחד מכינוייו של האל – "יֹשֵב הַכְּרֻבִים" או "יֹשֵב כְּרוּבִים"[1] (שמואל א ד:ד; שמואל ב ו:ב ומקבילו דברי הימים א יג:ו; מלכים ב יט:טו ומקבילו בישעיה לז:טז; תהלים פ:ב; צט:א).
מהו כרוב? מהי צורתו או צורותיו של היצור המכונה "כרוב"?[2]
ילד מכונף
הניסיון המתועד הראשון לזהות את צורת הכרוב מיוחס לאמורא רבי אבהו מקיסריה (279–320 בקירוב), שדרש את המילה כרוב במובן "כרביא", בארמית "כילד", ועל סמך זאת קבע כי הכרובים דומים לילדים (בבלי חגיגה יג ע"ב, סוכה ה ע"ב). אולם הכרובים מתוארים כבעלי כנפיים (שמות כה:כ וכן לז:ט; מלכים א ו:כד, כז ומקבילו דברי הימים ב ג:יא–יג; מלכים א ח:ו–ז וכן דברי הימים ב ה:ז–ח), ובאיקונוגרפיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא אין כל ראיה לילדים מכונפים.
המניע לזיהוי זה הוא ככל הנראה היכרות עם דמויותיהם של ארוס וקופידון, המתוארים לעתים קרובות כילדים בעלי כנפיים, ומגלמים את האהבה הארוטית באמנות החזותית היוונית-רומית בת-זמנו של רבי אבהו. מסקנה זו יכולה גם להסביר כמה מדרשים בתלמוד המייחסים לכרובים שבבית המקדש בירושלים היבט ארוטי (בבלי יומא נד ע"א–ע"ב).
אדם בוגר מכונף
חכם אלמוני באסופת המדרשים "מדרש הגדול" הציע כי הכרובים דומים ביותר לבני אדם, מלבד כנפי הציפור שלהם. בניגוד לרבי אבהו הוא לא נקב בגיל, ויש להניח שלנגד עיניו עמדו בני אדם בוגרים.[3] כך גם סברו רד"ק (1160–1235 בקירוב) ורלב"ג (1288–1344).[4] תיאור הכרובים כבני אדם מכונפים (ילדים או מבוגרים) הופיע כבר בתקופות מוקדמות באמנות החזותית היהודית והנוצרית. לדוגמה, בכתב יד עברי מצויר שנוצר בצפון צרפת, ומתוארך ל-1277–1286, נראים כרובי הארון במשכן כיצורים דמויי ילדים בעלי שש כנפיים כל אחד. זאת בהשפעת ישעיהו ו:ב [תמונה 1].
כיום אנו יודעים שדמויות אדם בוגרות ומכונפות רווחות באיקונוגרפיה של המזרח הקרוב הקדום. חוקרים אחדים זיהו את הכרובים עם דמויות אלו, בהם קארל פרידריך קייל, פרנץ דליטש, רוברט פייפר ולואי-איג ונסאן.[5]
ציפור
רשב"ם (1085–1158 בקירוב) וחזקוני (המאה ה-13) סברו כי הכרובים הם עופות.[6] זיהוי זה בא לידי ביטוי חזותי בציורו של מאייר כתבי היד הפורה בן המאה ה-15, יואל בן שמעון פייבוש, המציג את ארון הברית ועליו שני עופות דמויי יונים [תמונה 2]. מבין חוקרי העת החדשה סבר כך גם פרנסואה לנורמן, שטען כי הכרובים שעל הארון במשכן היו בדמות עופות, וכי סביר להניח שצורתם הושפעה מן האמנות המצרית.[7]
ציפורים בעלות ראשי אדם
רבי אברהם בן רמב"ם (1186–1237), נקט עמדה אמצעית: לדעתו היו הכרובים במשכן דמויות בעלות ראש אדם ופנים אנושיות, אך גופן, רגליהן וכנפיהן היו כשל עופות. הוא הודה כי סברה זו היא בגדר ניחוש, ולא הביא כל טיעון כדי לבססה.[8]
פרים מכונפים
תלמידו של רשב"ם, ר' יוסף בכור שור (המחצית השנייה של המאה ה-12) (שדעתו עולה בקנה אחד עם שמו... האם זה צירוף מקרים?) וכן ר' יצחק מווינה (1180–1250 בקירוב) ובעלי תוספות אחרים סברו כי הכרובים הם "מלאכים בדמות שוורים".[9] חוקרים מאוחרים יותר, כגון הוגו גרוטיוס, איש אשכולות פרוטסטנטי בן המאה השבע-עשרה, סברו כך אף הם.[10] אחת הסיבות לסברה זו היא שהמילה "שור" שביחזקאל א:י מוחלפת במילה "כרוב" ביחזקאל י:יד, ומכאן משתמע שהן מילים נרדפות.
בסוף המאה ה-18 כבר נאספו ראיות חומריות לאשש השערה זו: היו אלה פסלי הענק של השוורים המכונפים בעלי פני האדם שנצבו בפרספוליס, ונעשו מוכרים הודות לתיאורו של הנוסע ההולנדי קורנליס דה ברוין ולציור שנלווה לתיאור [תמונה 3].[11]
בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בארמונות אשוריים באמצע המאה ה-19 נמצאו פסלי שוורים מכונפים בעלי ראש אדם. [תמונה 4] ממצאים אלה, לצד הסברה המוטעית כי המילים האכדיות כִּרוּבֻּ[12] או כָּרִבֻּ[13] מתארות יצורים אלו, העמיקו את אחיזתה של ההשערה כי הכרובים זהים בצורתם לפסלים אלו.[14]
גריפון
אוגוסט דילמן, חוקר המקרא בן המאה ה-19, חלק על זיהוי הכרובים כשוורים מכונפים בעלי ראש אדם, וטען כי יש לזהות אותם עם דמות הגריפון, כלומר אריה מכונף בעל ראש של עוף דורס.[15] הגריפון מצוי באיקונוגרפיה של המזרח הקדום; לדוגמה, על לוחית שנהב מן המאה ה-13 לפני הספירה שנמצאה במגידו [תמונה 5].
ספינקס מכונף
הדעה הרווחת במחקר כיום היא כי הכרוב הוא ספינקס מכונף, כלומר, אריה מכונף בעל פני אדם. דוגמה לכך היא הדמות המופיעה על הסרקופג של המלך הפיניקי אחירם, המתוארך לשלהי האלף השני לפני הספירה [תמונה 6].[16] אולם ראיות שונות המופיעות בתיאור פסלי הכרובים שמעל הארון (שמות כה:יח–כ וכן לז:ז–ט; מלכים א ו:כג–כו) מעידות כי כותבי תיאורים אלו חשבו על יצורים זקופים.[17]
ראיות להיותם של הכרובים הולכים על שתיים
- "סוככים בכנפיהם על הכפורת" – הכרובים שעל הארון במשכן ניצבו ופניהם איש אל אחיו, ו"סוככים בכנפיהם על הכפורת" (שמות כב:כ וכן לז:ט). כפי שציינו משה דוד קאסוטו וריצ'רד ברנט, לו היו הכרובים עומדים על ארבע רגליים, הם היו סוככים על הכפורת בגופם, לא בכנפיהם.[18]
- "משני קצות הכפורת" – יש להוסיף שלפי המקרא, הכרובים עומדים "משני קצות הכפורת" (שם כה:יח–יט וכן לז:ז–ח). לו היו עומדים על ארבע רגליים וגופם היה משתרע לאורכה של הכפורת, לא הייתה המילה "קצה" הולמת.
- תנוחה מסורבלת ליצורים בעלי ארבע רגליים – מן האמירה שכנפיהם של הכרובים סוככות על הכפורת משתמע כי הכנפיים נטויות קדימה, לכיוון מרכז הכפורת, מעבר לראשם. באמנות החזותית של המזרח הקדום לא נמצא כל דימוי של יצור העומד על ארבע רגליים וכנפיו שלוחות קדימה בתנוחה כה מסורבלת ולא נוחה.[19]
- היעדר מידת אורך – בתיאור כרובי הארון בבית המקדש, המקרא מציין את מידות גובהם ו"רוחבם" (כלומר, מוטת כנפיהם), אולם אינו נוקב במידת אורכם (מלכים א ו:כג–כח). כפי שטענו אוטו תניוס וחוקרים אחרים בעקבותיו, היעדר זה מובן רק אם נניח שהכרובים הם יצורים זקופים, ולפיכך אין להם כל אורך של ממש.[20]
- מוטת כנפיים שווה לגובהם – ראיה נוספת להיותם של כרובי הארון שבבית המקדש יצורים זקופים מצויה בתיאורם של הכרובים כבעלי מוטת כנפיים של עשר אמות (מלכים א ו:כד, כה; השוו דברי הימים ב ג:יא–יג), השווה לגובהם – אף הוא עשר אמות (מלכים א ו:כג, כו). פרנץ לנדסברגר כתב כי גובה כזה אינו מתיישב עם צורת בעל חיים.[21] מרטין מצגר פיתח טיעון זה במחקרו העוסק ביצורי כלאיים במזרח הקדום. מצגר טען כי ליצור כלאיים בעל ארבע רגליים, שגובהו בעמידה על ארבע רגליו הוא עשר אמות, יהיו כנפיים שאורך כל אחת כ-12 עד 15 אמות – אורך גדול במידה ניכרת מן המידה של חמש אמות שבה נוקב המקרא.[22]
היותו של הכרוב יצור זקוף משמעה שאין לזהותו עם הספינקס המכונף, עם הפר המכונף או עם הגריפון, שהם כולם יצורים שאינם זקופים ובעלי ארבע רגליים.
יצור כלאיים
אפשרות שהציע המדקדק מנחם בן סרוק בן המאה ה-10, היא שכרוב משמעו "דמות".[23] ר' אברהם אבן עזרא (1090–העשור השביעי של המאה ה-12 בקירוב) הרחיב את הטענה, והדגיש כי בהקשרים שונים יכולה המילה כרוב להתייחס לסוגים שונים של יצורים.[24] בן סרוק ואבן עזרא הלכו בדרכה של מסורת שקדמה לדורם והמופיעה גם בתרגום ניאופיטי ואצל רב סעדיה גאון – שניהם מפרשים את המילה "כרובים" שבתיאור יריעות המשכן כ"דמויות".[25]
דעה שונה מן הבחינה האטימולוגית, על אף שהיא מובילה לזיהוי כללי דומה של הכרובים, הציע יצחק בן יהודה הלוי, מבעלי התוספות בן המאה ה-13, בחיבורו "פענח רזא". הצעתו היא שמשמעות השורש כר"ב היא גם "עירוב". לפיכך, כרובי גן העדן בספר בראשית הם לדעתו "המלאכים בדמות שדים", והם קרויים כך משום שהם עירוב של שני מינים.[26] תיאור זה מהדהד את היצורים המכונים כיום יצורי כלאיים או יצורים היברידיים (בגרמנית: Mischwesen).
הדעה המפרשת את משמעה של המילה "כרוב" כתיאור של יצורי כלאיים קיימת גם כיום. חוקרים בני זמננו הסבורים כך מסתמכים על קיומם של תיאורים סותרים – לדעתם – של הכרובים במקומות שונים במקרא.[27]
אולם דעה זו עומדת בסתירה לנטייתם הכללית של סופרי המקרא להימנע מתיאור מפורט של מראה הכרוב, אפילו כאשר הם מונים פרטים אחרים כגון חומרים, תנוחה וממדים (שמות כה:יח–כ, וכן לז:ז–ט; מלכים א ו:כג–כח ומקבילו דברי הימים ב ג:י–יג). ההימנעות מפירוט מלמדת כי לכרובים הייתה צורה אופיינית שהכותבים הניחו שהיא מוכרת לקורא.[28]
דמות אדם בוגר מכונף – בחינה מחודשת
אני סבור כי החכם האלמוני ב"מדרש הגדול" צדק, וכי הכרובים הם בני אדם מכונפים. יש לזכור כי כרובי הארון בבית המקדש מתוארים כבעלי מוטת כנפיים שווה לגובהם (מלכים א ו:כג–כו). לא רק בעלי חיים בעלי ארבע רגליים, אלא גם יצורים זקופים – בין שהם אמיתיים כגון ציפורים, ובין שהם בדיוניים כגון נחשים מכונפים, יהיו בעלי כנפיים קצרות עד גיחוך אם תהיה מוטת כנפיהם ארוכה רק כגובהם.
ואכן, בממצאים האיקונוגרפיים שהגיעו לידינו אין עדות ליחס מעין זה בין אבריהם השונים של היצורים. רק בני אדם העומדים זקופים על רגליים ארוכות, והגבוהים בהרבה מכל היצורים האחרים המועמדים לתפקיד הכרובים, יכולים להיות בעלי כנפיים שמוטתן שווה לגובהם ושבכל זאת ייראו ארוכות במידה המניחה את הדעת.
לבני אדם אכן לרוב יש מוטת זרועות באורך השווה בדיוק לגובהם. האדריכל הרומאי ויטרוביוס הבחין בתכונה זו לפני זמן רב, וכך כתב בנושא יחסי המידות במקדשים ("על אודות האדריכלות", ספר שלישי פרק א סעיף 3):
"אם נמדוד את המרחק מכפות הרגליים [של אדם] אל קצה הראש, ונעתיק את המידה אל הזרועות הפשוטות, נמצא כי הרוחב שווה לגובה, בדומה למשטחים שהם ריבועים מושלמים".[29]
עיקרון זה מודגם ברישומו המפורסם של ליאונרדו דה וינצ'י, "האדם הוויטרובי" [תמונה 7]. כאשר מציירים אדם מכונף, סביר שכנפיו תהיינה באורך זהה לאורכן של ידיו. יש לציין שבאיקונוגרפיה של המזרח הקדום מופיעים בני אדם מכונפים שכנפיהם ארוכות ביותר, הרבה יותר מידיהם. אולם, כמצוין להלן, ידועים גם מקרים שבהם האיקונוגרפיה תיארה את הכנפיים כשוות לידיים ובאורך זהה להן, לצד הידיים או במקומן.
כנפיים כידיים
שלוש דוגמאות לדימויים כאלו יהיו די והותר:
ראשית, חותם טביעה מבית שמש, המתוארך ל-1100–900 לפני הספירה, מעוטר בדמות אנושית חסרת ידיים ומכונפת, וכנפיה פרושות לצדדים בזווית ישרה [תמונה 8], באופן המזכיר את כרובי הארון בבית המקדש (מלכים א ו:כד–כז ומקבילו דברי הימים ב ג:יא–יג).[30]
שנית, על חותם גליל מתל אל עג'ול בקרבת עזה המתוארך ל-1820–1740 לפני הספירה בקירוב, נראות שתי דמויות אנוש מכונפות, הפורשות את כנפיהן קדימה, לפני גופן, כמו כרובי הארון במשכן, ומסוככות על עץ [תמונה 9].[31]
שלישית, בקטע מלוחית שנהב פיניקית מעשה שבכה שנמצאה בכלח (נימרוד), המתוארכת ככל הנראה למאה התשיעית או השמינית לפני הספירה, נראה אדם מכונף שכנפיו פרושות; הכנף העליונה נשמרה ואורכה זהה ליד הצמודה לה [תמונה 10].[32]
מסקנה – בני אדם מכונפים על הארון
לאור כל זאת, יש להסיק שלנגד עיניו של בעל ספר מלכים שתיאר את כרובי הארון בבית המקדש עמדו בני אדם מכונפים.[33] אם כן, יש להניח שאלה היו הדמויות גם בעיניהם של סופרי המקרא האחרים המתארים את הכרובים.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
31 בינואר 2022
|
עודכן לאחרונה
3 בפברואר 2022
מאמר זה הוא תרגום של "What Kind of Creatures Are the Cherubim" שפורסם במקור על ידי TheTorah.com בפברואר 2016. תורגם על ידי ALE.
לעיון נוסף בפרשנות המילה "כרובים" לדורותיה, ראו מאמרי:
“Cherub: A History of Interpretation”, Biblica 96/1 (2015): 26–38.
לסקירה של הגישות השונות במחקר לסוגיית תפקידם של הכרובים (ובכלל זאת מחקרי בנושא), ראו:
Zev Farber, “The Cherubim: Their Role on the Ark in the Holy of Holies.” TheTorah (2014).
אף ששני המאמרים חופפים במקצת, המאמר הנוכחי מתמקד בסוגיית מראה הכרובים ולא בשאלת תפקידם.
מרגליות, מ' (עורך), מדרש הגדול על חמשה חומשי תורה. שמות (ירושלים, תשט"ז), עמ' 580.
פירושים על מלכים א ז:כט, בתוך כהן, מ' (עורך), מלכים א, ב (מקראות גדולות הכתר; רמת גן, 1995), עמ' 55, 57.
ראו:
C.F. Keil – F. Delitzsch, The Pentateuch (Commentary on the Old Testament; Edinburgh 1866) II, 169-170; R.H. Pfeiffer, “Cherubim”, JBL 41/3-4 (1922) 249-250; P. Dhorme – L.H. Vincent, “Les Chérubins”, RB 35/3 (1926) 328-358 and 35/4 (1926) 481-495 at 484-486. Cf. H. Gressmann, Die Lade Jahves und das Allerheiligste des Salomonischen Tempels (Berlin 1920) 6-14, 47-67; Cooke, Ezekiel, 113;
מ' ד' קאסוטו, ר' ד' ברנט, "כרוב, כרובים". אנציקלופדיה מקראית ד, עמודות 238–244.
רשב"ם: פירוש על שמות כה:יח בתוך כהן, שמות, עמ' 72; חזקוני (באותו מקום) בתוך שעוועל, ח' ד' (עורך), חזקוני : פירושי התורה לרבינו חזקיה ב"ר מנוח (ירושלים תשמ"א), עמ' 280. השוו רש"י על יחזקאל כח:יד, בתוך יחזקאל מקראות גדולות הכתר (עורך כהן, מ'; רמת גן 2000), עמ' 190.
ראו:
F. Lenormant, The Beginnings of History According to the Bible and the Traditions of Oriental Peoples (New York 1882), 135-136.
ששון, ס' ד' (עורך), פירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם על בראשית ושמות (לונדון, תשי"ח; ערבית ועברית), עמ' 390–392.
גליס, י' (עורך), ספר תוספות השלם, אוצר פירושי בעלי התוספות על תורה נביאים וכתובים (ירושלים, תשמ"ב–תשע"ט) חלק א, קמח.
ראו:
H. Grotius, Annotationes in Vetus & Novum Testamentum (London 1727, 1644) 47.
ראו:
C. Taylor, Fragments, Illustrative of the Manners, Incidents, and Phraseology, of the Holy Scriptures (London 1798) II, 119-130, 159-160; III, 184-185; plates (not enumerated) “Ark of the Covenant”, “Cherubim” 1-4; C. de Bruyn, Travels into Muscovy, Persia, and Part of the East-Indies (London 1737) II, 11-12.
ראו:
Lenormant, History, 125-126; F. Delitzsch, Wo Lag das Paradies? (Leipzig 1881) 153. Refuted by, e.g., T.C. Foote, “The Cherubim and the Ark”, JAOS 25 (1904) 279-286 at 279.
במילון האשורי של אוניברסיטת שיקגו אין מופיעה המילה כִּרובֻּ (kirûbu).
ראו:
Dhorme – Vincent, “Chérubins”, 335-336.
על פי המילון האשורי של אוניברסיטת שיקגו, כָּרִבֻּ (kāribu) הוא שם תואר ל"אלוהות המוצגת בעודה מחווה תנועת סגידה".
לייארד עצמו קישר בין השניים בזהירות רבה. ראו:
A.H. Layard, Nineveh and Its Remains (London 1849) II, 464-465; idem, Discoveries in the Ruins of Nineveh and Babylon (New York 1853) 549. See also Delitzsch, Paradies, 150-155 and bibl.
ראו:
A. Dillmann, Genesis: Critically and Exegetically Expounded (Eugene, Oreg. 2005, 1897) 170 (83).
ווד (Wood, Wings, 200-207) מזהה את הכרוב עם האריה המכונף בעל ראש העיט (הספינקס המכונף) – ראו להלן.
ראו:
W.F. Albright, “What Were the Cherubim?” BA 1 (1938) 1-3; G. E. Wright, Biblical Archaeology (Philadelphia 1957) 141; de Vaux, “Chérubins”, esp. 234-238; Keel, Jahwe-Visionen, 18; idem, Die Geschichte Jerusalems und die Entstehung des Monotheismus(Göttingen 2007) I, 294-301; M. Metzger, Königsthron und Gottesthron: Thronformen und Throndarstellungen in Ägypten und im Vorderen Orient im dritten und zweiten Jahrtausend vor Christus und deren Bedeutung für das Verständnis von Aussagen über den Thron im Alten Testament (AOAT XV; Kevelaer 1985) 323; T.N.D. Mettinger, “Cherubim”, DDD 189-192; Wood, Wings, 202-203; T. Staubli, “Cherub(im)”, Encyclopedia of the Bible and Its Reception V, 55-59.
ראו כבר ר' אייכלר, "תפקיד כרובי הארון", תרביץ עט ב (2011), עמ' 165–185, בעמ' 174–175. דעות אחרות (קיל, Jahwe-Visionen, עמ' 18–21) הופרכו במאמר זה (אייכלר, "תפקיד", עמ' 174–175).
מ' ד' קאסוטו, ר' ד' ברנט, "כרוב, כרובים". אנציקלופדיה מקראית ד, עמודות 238–244, בעמודה 241.
ראו:
Lenormant, Beginnings of History, 132–133; Gressmann, Lade, 7–8; Dhorme and Vincent, “Chérubins”, 485; Metzger, Königsthron, 331.
ראו:
Thenius, Die Bücher der Könige(Leipzig 1849) 74–81.
ראו:
Landsberger, “The Origin of the Winged Angel in Jewish Art”, HUCA20 (1947): 227–254 at 234.
ראו:
Metzger, Königsthron, 340–341.
יש מן הפרשנים שניסו לפתור בעיה זו בעזרת ההנחה שכנפי הכרובים לא היו פרושות במאוזן, ולפיכך מוטת הכנפיים האמיתית הייתה ארוכה מן המידה הנקובה במקרא שנאמדה במאוזן. אולם, כפי שציין מצגר (שם, עמ' 341 הערה 1), פתרון זה מתעלם מהיותה של כל כנף ארוכה חמש אמות, כפי שמצוין במפורש במקרא.
צ' פיליפאווסקי (עורך), מחברת מנחם (לונדון ועדינבורג, תרי"ד), עמ' 110. המשפט החשוב לענייננו חסר בכמה מכתבי היד של החיבור; ראו את המהדורה הביקורתית: Mĕnaḥem ben Saruq, מחברת מנחם (עורך A. Sáenz-Badillos; גרנדה 1986), עמ' 223.
פירוש ושיטה אחרת על בראשית ג:כד ראו אצל כהן, מ' (עורך), מקראות גדולות הכתר, בראשית, עמ' 56; אבן עזרא, פירוש ארוך על שמות כה:יח אצל כהן, שמות, עמ' 73 (השוו פירוש קצר על אותו מקום, שם, עמ' 72). מובא גם אצל רד"ק בספר השרשים: דוד קמחי, ספר השרשים (עורכים H.R. Biesenthal, F. Lebrecht; ברלין 1947), עמ' 170.
רב סעדיה גאון אצל אלוני, נ' (עורך), האגרון, כתאב אצול אלשער אלעבראני מאת רב סעדיה גאון (ירושלים, 1969; ערבית ועברית), עמ' 250. כך סבור גם רש"י (על שמות כו:לא) אצל כהן, שמות, עמ' 88. יהודה אבן בלעם מתרגם כך את המילה "כרוב" ביחזקאל כח:יד: ראו פרץ, מ', פירוש ר' יהודה אבן בלעם לספר יחזקאל (רמת גן, 2000; ערבית ועברית), עמ' 109.
גליס, תוספות חלק א, קמח–קמט סעיף ח.
ראו:
Landsberger, “Angel”, 236; D.N. Freedman – M.P. O’Connor, “kerûḇ”, TDOT VII, 307-319 at 315-319; C. Meyers, “Cherubim”, ABD I, 899-900; C. Houtman, Exodus III (HCOT; Kampen 2000) 383; W.H.C. Propp, Exodus 19–40 (AB IIb; New York 2006) 386-387. See also Lenormant, History, 133-135; Gressmann, Lade, 47-67.
ראו גם:
Metzger, Gottesthron, 311.
ויטרוביוס,"על אודות האדריכלות", ספר שלישי פרק א סעיף 3, תרגם לעברית והוסיף מבוא, הערות, איורים ומפתחות רוני רייך (תל אביב: דביר, 1997). עמ' 69.
ראו:
Keel, Corpus der Stempelsiegel-Amulette aus Palästina/Israel von den Anfängen bis zur Perserzeit. Katalog Band II (Fribourg 2010) 298-289 (Bet-Schemesch #188).
ראו:
W.M. Flinders Petrie, Ancient Gaza I-IV. Tell el Ajjul (London 1931-1934) III, pl. 4 fig. 136; B. Teissier, Egyptian Iconography on Syro-Palestinian Cylinder Seals of the Middle Bronze Age (Fribourg, Switzerland 1996) seal 267 (pp. 121, 205).
ראו:
Herrmann, Ivories from Nimrud IV. Ivories from Room SW 37 Fort Shalmaneser (London 1986) I, 208; II, pl. 274 (#1056; see also #1057).
סופרי המקרא, בתארם "מלאכים", כלומר, שליחי האלוהים, לא ראו אותם בעיני רוחם בצורת בני אדם מכונפים, כפי שנהוג לחשוב כיום. שליחים אלו היו זהים במראם לבני אדם (בראשית יח–יט), ואפשר היה לטעות בהם ולחשוב אותם לבני אדם (בראשית יט:ה; שופטים ו:יא; יג:טז–כג).
מאמרים קשורים :
