אור כשדים: היכן מצויה מולדתו של אברהם?
מראה ממעוף הציפור של העיר שנלאורפה/אורפה, 2006. דמיאן רדרמקר/ויקימדיה
יציאת אברהם מאוּר
כאשר הקורא מתוודע לאברהם לראשונה – ברשומה גנאלוגית העוסקת באביו תרח – הוא לומד גם את שמה של עיר מולדתו:
בראשית יא:כז וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט׃ יא:כח וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים׃
לאחר אזכור קצר של נישואיהם של אברם ונחור, מסביר הטקסט (ללא סיבה של ממש) כי תרח עקר עם משפחתו מאוּר:
בראשית יא:לא וַיִּקַּ֙ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֙וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃
שמה של עיר מולדתו של אברהם מוזכר שוב באחד מפסוקיה הראשונים של ברית בין הבתרים, ובו אומר ה' לאברם:
בראשית טו:ז וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְ־הוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃
עובדה זו עולה שוב בתפילת הלויים המוזכרת בספר נחמיה (שחלק ממנה נכלל בתפילת שחרית):
נחמיה ט:ז אַתָּה־הוּא֙ יְ־הוָ֣ה הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם׃
לפי הטקסט, ה' הוא שהוציא את אברהם מאור כשדים, ומשיצא מהעיר המשיך אברהם ישר לכנען. אולם סיפור המעשה בבראשית יא שונה במקצת, ומזכיר מספר פרטים נוספים. לפי גרסה זו, אביו של אברם, תרח, יצא מאור כשדים אל כנען מסיבה שלא פורטה, ולקח עמו את בנו אברם, את כלתו שרי, ואת לוט נכדו היתום.
זאת ועוד, מסע זה אינו מביא אותם מיד לכנען. במקום זאת, כאשר מגיעים בני החבורה לחרן, הם עוצרים בדרך ומשתקעים שם; תרח מת בחרן ומעולם לא מגיע לכנען (בראשית יא:לב). אברם עצמו, ועמו שרי ולוט, עתיד להגיע לכנען רק בפרק הבא, לאחר שה' מצווה עליו במפורש לצאת מחרן וללכת אל הארץ שיראה לו.
העיר חרן יושבת בדרום-מזרח טורקיה, ששה-עשר קילומטרים מצפון לגבול טורקיה וסוריה; גם היום היא קרויה בשם זה. העיר מתועדת היטב בתעודות בכתב יתדות, הן בשפה האבלאית והן באכדית. היא נזכרת כבר באלף השלישי לפני הספירה ואזכורים נוספים של העיר חוזרים גם באלף השני ובאלף הראשון לפני הספירה.[1]
היכן נמצאת אור כשדים?
אור בדרום מסופוטמיה (וולי)
אור כשדים מזוהה לרוב עם העיר הגדולה אור בדרום מסופוטמיה (כיום תל אל-מוקיאר בדרום עיראק), ששגשגה בעיקר בתקופה השומרית. זיהוי זה הציע לראשונה הנרי רולינסון (1810–1895),[2] אך סר לנרד וולי (1880–1960) הוא שביסס את הזיהוי והפך אותו למקובל על רובם ככולם של החוקרים בתחום.[3]
וולי ערך חפירות באתר בין השנים 1922–1934, וגילה בו את אחת מן הערים הגדולות בעולם העתיק, ובה הזיגוראט הגדול הנישא, חפצי זהב נפלאים ואלפי תעודות בכתב יתדות.[4] ברוח הזמן והנוהג הרווח לנסות לאתר עקבות מקראיים, הניח וולי שגודלה וחשיבותה של העיר אור השומרית מעידים כאלף עדים שאברהם נולד דווקא בה.[5]
הנחה זו עלתה בקנה אחד עם השם "אור כשדים" – "אור של כשדים" (המכונים גם כלדאים או כלדיים).[6] ידוע לנו כי הכשדים אכן חיו בדרום בבל במהלך האלף הראשון לפני הספירה, ואכן השמות "בבל" ו"כשדים" קיבלו משמעות זהה במאה השביעית ובמאה הששית לפני הספירה (ראה, לדוגמה, ירמיהו נ:א, נ:ח), ובכלל זאת בזמן שלטונו של נבוכדנאצר השני.[7]
זיהויה של עיר מולדתו של אברהם עם אור השומרית התקבל על הכול כעובדה סטנדרטית, אשר נזכרת כמעט בכל ספר מבוא למקרא ולמזרח התיכון הקדום. אפילו הוותיקן הניח כך כאשר האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר באור שבדרום עיראק בהאמינו כי היא מקום הולדתו של אברהם.[8] אולם זיהוי זה אינו כה מובן מאליו, והוא בעייתי מכמה בחינות.
בעבר הנהר?
יהושע כד מתאר את תרח כמי שחי "בעבר הנהר".
יהושע כד:ב כֹּה אָמַר יְ־הוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. כד:ג וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן... [9]
כוונתו של הביטוי "בעבר הנהר" כאשר הוא מופיע במקרא ללא כל פרטים נוספים, היא לנהר פרת.[10] אך העיר השומרית אור איננה מצויה מעבר לנהר פרת, אלא על נהר פרת, בגדתו המערבית, כלומר, לא "בעברו" מנקודת המבט של מי שיושב בארץ ישראל. לכאורה אפשר שיהושע כד התכוון לחרן, המצויה מצפון לנהר פרת, אך יש לזכור כי חרן הייתה רק תחנה במסע מאור כשדים לכנען.
נוסף על כך, מן הפסוק "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם" משתמע כי מולדתו הראשונה של אברהם, כלומר אור כשדים המוזכרת בבראשית יא (פס' ו-לא) הייתה אף היא מעבר לנהר פרת. לנוכח כל זאת, אור השומרית איננה יכולה להיות המולדת הנידונה, היות שהיא יושבת באותו עבר של נהר הפרת שבו מצויה גם כנען.
חרן איננה בכיוון הנכון
יתרה מכך, הסיפור לוקה בבעיה גיאוגרפית חמורה: חרן איננה מצויה בדרך מאור לכנען. נתיבי הסחר הרי מוכרים לנו – הנוסעים מאור השומרית לכנען היו נוסעים במעלה נהר פרת, משום שמן הנמנע היה לצאת מאור ולפנות מערבה, דרך המדבר הערבי; חציית המדבר הייתה קשה ומסוכנת מדי אפילו במסע על גב גמלים.
במקום זאת, היו היוצאים לדרך זו חונים ראשית במארי ולאחר מכן חוצים את המדבר הערבי. בדרכם היו עוצרים בתדמור, תחנת הדרכים השוכנת בנווה מדבר, ומשם ממשיכים לדמשק; או שהיו ממשיכים צפונה במעלה נהר פרת, לנפתול הנהר הגדול (שם שוכן היום אגם אסד שנוצר עם הקמת סכר טבקה), ומשם שמים פניהם לדרום-מערב דרך ערים כחלב, חמה, חומס ועוד, בדרכם לדמשק אשר ממנה הייתה הדרך לכנען קצרה וקלה יחסית.
אולם לטענת המזהים את אור כשדים עם אור השומרית אשר כיום בעיראק, לא כך נהגו תרח ובני משפחתו. לפי הנחה זו, במקום שיפנו לכנען, המשיכו תרח ובני לוויתו צפונה (בכיוון ההפוך [!]), במעלה נהר בליח, אחד מיובליו של הפרת, כדי להגיע לחרן. אם חרן לא הייתה מגמת פניהם, אלא רק תחנה בדרכם מאור לכנען (כפי שטוען בראשית יא:לא), אין כל היגיון בהליכתו של חרן שמה.
אוּרפה שבטורקיה (גורדון)
החוקר אמריקני המפורסם כורש הרצל גורדון (1908–2001) העלה טענות אלו וחלק על זיהויו של וולי. גורדון אמנם חפר יחד עם וולי בעתיקות אור בשנות ה-30 של המאה ה-20,[11] אך מאן לקבל את מסקנותיו של הארכיאולוג הדגול. לטענתו של גורדון, אם תרח ומשפחתו יצאו את אור כשדים אל כנען, ובדרכם חנו בחרן, אור כשדים מוכרחה להימצא מצפון לחרן.
לנוכח נתונים אלו, האפשרות המתקבלת יותר על הדעת היא שעיר מולדתו של אברהם היא אור שבצפון מסופוטמיה, כיום אוּרפה בדרום-מזרח טורקיה, כ-44 קילומטרים מצפון לחרן.[12] סביר ביותר שזו העיר שנזכרת בשם אוּרָה בתעודות כתב היתדות שמקורן באוגרית (המאה ה-14 והמאה ה-13 לפני הספירה) ומשויכת לממלכה החתית.[13] מסע מן העיר אורפה לכנען אכן יחלוף בחרן.
מסורות מקומיות – יהודיות, נוצריות ומוסלמיות כאחת – מזהות עיר זו עם אור המקראית, עיר לידתו של אברהם. למען האמת, זיהוי זה היה מקובל על חוקרי המקרא של המאה ה-19. לדוגמה, ג'ורג' בוש (1796–1859),[14] מחוקרי המקרא החשובים של זמנו, כתב כך בעניינה של אור כשדים המקראית:
באשר לעיר הנזכרת כאן, קשה היה על כמה מן המפרשים לקבוע היכן מקומה, אך במזרח רווחת הדעה כי זוהי העיר אורפה במסופוטמיה העילית, מהלך שני ימים ממזרח לפרת [...] לדברי מר וולף, היהודים עודם מכנים את המקום בשמו המקראי, אור כשדים, ואליה עולים לרגל כמקום לידתו של אברהם; לכבודו הקימו המוסלמים מסגד נאה, ובחצרו בריכה שוקקת דגים שלהם נודעת קדושה מכוחו של האב המקראי ולפיכך אסור לדוג אותם.[15]
ראוי לציין כי שמותיהם של אבי תרח נחור וסבו שרוג הם למעשה שמות ערים בקרבת אורפה: (א) נחור, המוכרת ממקורות אכדיים (גם אם מיקומה המדויק במסופוטמיה העילית אינו ידוע), ו(ב) סֶרוג, המוכרת ממקורות ארמיים-סוריים, וששמה השתמר בשם העיר הטורקית בת זמננו Suruç (שהגייתו בקירוב סירֶצ', ובארמית סורית סֶרוּג'), היושבת כ-46 קילומטרים מדרום-מערב לאורפה.
הכשדים מצפון מסופוטמיה
כיצד אפוא אפשר ליישב את חלקו השני של שם העיר, "כשדים"? כפי שצוין לעיל, הכשדים (המכונים גם "כלדיים") חיו בדרום מסופוטמיה, אולם הם לא היו בני האזור המקוריים, אלא היגרו אליו בתחילת האלף הראשון לפני הספירה ועד אמצעו.
מהיכן באו? התשובה המסתברת ביותר היא שמוצאם הוא בצפון מסופוטמיה. הראיות המבוססות ביותר לכך נמצאות בכתביו של ההיסטוריון היווני קסנופון (431–354 לפני הספירה), שהזכיר את הכשדים כלוחמים בני-חיל המונעים את המעבר לארמניה (אנבאסיס, מסע הרבבה 4.3.4), וכשכניהם של הארמנים המצויים עמם במלחמה (חינוכו של כורש 3.1.34). עוד מזכיר קסנופון את הכשדים בקשר לקארדוכים (כלומר, הכורדים הקדומים) (אנבאסיס, מסע הרבבה 5.5.17). השם עודנו חי כיום ומצוי בשימוש בשמה של הכנסייה הקתולית-כשדית, שמאמיניה חיים באזור.
ארץ ארמית
תימוכין נוספים לקביעה כי עירו של אברהם, אור, אמורה להימצא בצפון מסופוטמיה אפשר למצוא בקשר הארמי. דברים כו:ה מתאר את אבותיו של עם ישראל כ"ארמים אובדים", כלומר נודדים: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי".[16] צפון מסופוטמיה הייתה ארץ ארמית במובהק. לא זו אף זו, המקרא מכנה את חבל הארץ שבו יושבת אורפה "ארם נהריים", כלומר, ארם היושבת על שני הנהרות (בראשית כד:י ועוד) – הפרת והחידקל. בבראשית כב:כא–כב נזכרים ארם וכֶּשֶׂד, בני נחור, ומכאן עולה כי ארצותיהם בצפון מסופוטמיה היו סמוכות זו לזו.
ולבסוף, אור הגדולה לא נדרשה לתואר נוסף; הביטוי "אור כשדים" משמעו כי אין הכוונה לעיר ששמה הולך לפניה. סביר להניח כי אור שבצפון נוסדה כמושבה של אור המטרופולין שבדרום ולפיכך טבעי שניתן לה כינוי נוסף. כדי לסבר את האוזן, אפשר להשוות זאת לאופן שבו מכנים את העיר הגדולה היושבת בבריטניה "לונדון", אולם את העיר-הבת בקנדה, שהיא מעין שלוחה שלה, מזכירים בשם בלוויית כינוי: "לונדון, אונטריו" (נוסדה ונקראה בשם בשנים 1793–1826).
אורפה של הכשדים
בקצרה, הראיות השונות משלימות זו את זו לכדי הוכחה המבססת את המסורות היהודיות, הנוצריות והמוסלמיות בטורקיה, וכן את טענות החוקרים בוש וגורדון: אור כשדים מצויה מצפון לחרן ויש לזהותה עם העיר אורפה של היום. חלפה כמעט מאה מאז שהוליך וולי שולל את הכול בזהותו את אור כשדים עם העיר אור השומרית, ללא כל ראיה שתוכיח את קביעתו. למרבה הצער, זיהוי זה ממשיך להיות מקובל על חוקרים וכותבים הממשיכים לשרטט מפות, לקבץ אטלסים ולכתוב ספרי לימוד המבוססים על טעות יסוד.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
10 באוקטובר 2021
|
עודכן לאחרונה
17 בנובמבר 2023
מאמר זה הוא תרגום של "Ur Kasdim: Where Is Abraham’s Birthplace" פורסם במקור על ידי TheTorah.com בנובמבר 2019. תורגם על ידי ALE
לסקירה מקיפה של טענה זו, ראו:
Steven W. Holloway, Aššur Is King! Aššur Is King!: Religion in the Exercise of Power in the Neo-Assyrian Empire (Leiden: Brill, 2002), pp. 388‒399.
לסקירה תמציתית יותר אך שאינה מכילה התייחסות לממצאים הרבים באבלאית, ראו:
William W. Hallo, “Haran,” Encyclopaedia Judaica, 2nd ed. (Detroit: Macmillan: 2007), vol. 8, pp. 343‒344.
ראו:
Henry C. Rawlinson, “Biblical Geography,” The Athenaeum 1799 (April 19, 1862): 529‒531.
רולינסון חקר את כל רחבי המזרח התיכון בתקופה הוויקטוריאנית, ומילא תפקיד חשוב ביותר בפענוח כתב היתדות, ששימש בכתיבת שפות שונות, ובהן שומרית, אכדית (אשורית ובבלית), עילמית, חורית, אוררטית, וחתית. שיטת כתב זו אף הותאמה לכתיבת פרסית עתיקה, אשר הודות להיותה שפה מוכרת, שימשה כמפתח לפענוח השפות האחרות.
וולי היה ארכאולוג חשוב במאה ה-20, וחפר לא רק באור אלא גם בכרכמיש, שם נעזר בתומס אדוארד לורנס ("לורנס איש ערב").
לסקירה של מחקריו של וולי, ראו:
Manuel Molina Martos, "The Royal Tombs of Ur Revealed Mesopotamia's Golden Splendor," National Geographic (May 22, 2019).
בתקופה מאוחרת יותר גילו הארכאולוגים שעבדו באור ובניפור הסמוכה את קובץ החוקים העתיק בעולם, חוקי אור-נאמו, מלך שומר (מלך בשנים 2047–2030 לפני הספירה) שמרכז שלטונו היה באור.
וולי הביא כראיה לשיטתו את הממצא המכונה "האיל בסבך" – שני פסלי עץ זהים, מצופים זהב, שאחד מהם מצוי כיום במוזיאון הבריטי והשני במוזיאון לארכאולוגיה ולאנתרופולוגיה של אוניברסיטת פנסילבניה, שני המוסדות שמימנו את מסעותיו של וולי ואת חפירותיו. וולי קישר חפצים אלו עם האיל הנאחז בסבך המוזכר בבראשית כב:יג, במעשה עקדת יצחק, נקודת השיא בכל סיפורי אברהם בספר בראשית. אולם חוקרים מאוחרים יותר מציינים כי מסקנה מקראית נמהרת זו רוויה בעיות, והגדולה שבהן היא שאין אלו פסלי אילים כי אם פסלי עזים. כבשים אינן מזדקפות על רגליהן האחוריות ומלחכות עלים מן העצים, ועזים, לעומתן, כן עושות זאת ואף מטפסות לעתים על עצים. זאת ועוד, קרני בעל החיים המוצג בפסלים אינן אחוזות בסבך אלא הן חופשיות לחלוטין.
מעניין לעיין בסוגיית התגלגלותה של השי"ן השמאלית העברית (במילה "כשדים") לאות למ"ד בשם "כלדיים" (שמקורו בתרגום המקרא ליוונית, שם תועתק השם Χαλδαῖος). התשובה טמונה בטבעו של העיצור שי"ן בעברית העתיקה (ובשפות שמיות בכלל), שהוא עיצור מכתשי, חוכך צדי, אטום (סימן ה־IPA לעיצור הוא /ɬ/), ולו מאפיינים הן של העיצור /l/ והן של העיצור /s/. כך, למשל, במילה העברית בושם שהתגלגלה אל המילה האנגלית balsam (דרך היוונית βάλσαμον), ובה תועתקה השי"ן השמאלית כ-/ls/. את השי"ן השמאלית השמית אפשר לשמוע עדיין בשפות דרום-ערביות מודרניות (מהרי, שחרית [ג'באלי], סוקוטרית, ועוד).
זיהוי האזור בתקופה הבבלית החדשה כחבל ארץ כשדי עולה בקנה אחד עם דעתם של המתארכים את ספר בראשית לתקופת גלות בבל או לתקופת שיבת ציון. חוקרים אלו קוראים את סיפור הליכתו של אברהם מאור כשדים לכנען כטקסט שהוא מעין "תעמולה (פרוטו-)ציונית": טקסט שמטרתו לשמש כמודל שבעקבותיו ישובו היהודים בגלות בבל (שרובם התיישבו בדרום מסופוטמיה, ארץ הכשדים) לארץ אבותיהם, זאת לאחר הכרזת כורש בשנת 538 לפני הספירה. אולם קשה ליישב דעה זו עקב הקושי הלשוני (התורה איננה כתובה בעברית מקראית מאוחרת) והקושי הספרותי, משום שאין בה כל פתרון לבעיה הגיאוגרפית שתידון בהמשך.
ראו:
Hershel Shanks, “Abraham’s Ur—Is the Pope Going to the Wrong Place?” BAR 26:2 (March/April 2000), pp. 62‒63.
ראו גם פסוקים יד–טו.
ראו דברים יא:כד להרחבה מפורשת של המילה "הנהר", ההופכת לביטוי "נהר פרת". לרשימה מקיפה של מקומות במקרא שבהם "הנהר" משמעו "נהר פרת", ראו:
David J. A. Clines, ed., The Dictionary of Classical Hebrew, vol. 5 (Sheffield: Sheffield Academic Press, 2001), 632.
לאחר כמה עשורים, בשנות ה-70 של המאה ה-20, למדתי אצל גורדון באוניברסיטת ניו-יורק. אימצתי את דעתו בעניין והיא כלולה בתוכנית ההוראה שלי ובמחקרי, כפי שאפשר להיווכח ממאמר זה.
שמה הטורקי הרשמי של העיר הוא שנליאורפה (Şanlıurfa). בתקופה היוונית, הרומית והביזנטית הייתה העיר קרויה אֶדֶסה, ושימשה מרכז חשוב לכנסיה הסורית.
למחקר הרלוונטי ביותר, ראו:
Cyrus H. Gordon, “Abraham and the Merchants of Ura,” Journal of Near Eastern Studies 17 (1958), pp. 28‒31.
ראו גם:
Cyrus H. Gordon, “Where Is Abraham’s Ur?” Biblical Archaeology Review 3.2 (June 1977), pp. 20–21, 52.
ג'ורג' בוש קשור בקשרי משפחה רחוקים לשני נשיאי ארצות הברית שאף הם קרויים בשם זה. הוא הרצה באוניברסיטת ניו-יורק (שם למד גם כותב המאמר) ופעל למען שיבת היהודים לארץ ישראל. בוש היה דמות מרתקת; לסיפורו (המרתק אף הוא) ראו:
Shalom Goldman, God’s Sacred Tongue: Hebrew and the American Imagination (Chapel Hill: University of North Carolina Press, 2004), pp. 199‒207, 314‒15.
ראו:
George Bush, Notes Critical and Practical on the Book of Genesis (New York: Gould, Newman & Saxton, 1839), 189.
הערת העורך - לעיון בפסוקים אלו ובאופן שבו התפרשו, ראו:
Martin Lockshin, "Did an Aramean Try to Destroy our Father?" TheTorah (2015); Naomi Graetz, "Arami Oved Avi: The Demonization of Laban," TheTorah (2018).
