קטורה אימנו החורגת

זמן קצר אחרי מותה של שרה (בראשית כג:ב) ונישואי יצחק עם רבקה (שם כד:סז), אברהם נושא אישה חדשה, ויצחק זוכה ב"אם חורגת":

‏^{בראשׁית כה:א} וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. ^כה:ב וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ. ^כה:ג וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים. ^כה:ד וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה.

התיאור המתומצת הזה של התרחבות משפחתו של אברהם מעורר כמה שאלות.

מי היא קטורה?

התורה אינה מספקת לנו ידע מקדים כלשהו על קטורה. האם היא הייתה אישה כנענית? האם היא הייתה שפחה בדומה להגר? או אישה שאברהם "הזמין" ממולדתו הרחוקה? רש"י טוען כי קטורה היא בעצמה הגר, ומצטט את המדרש המנמק את שינוי שמה:

קטורה – זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה [=קָטְרָה בארמית] פִתְחה [=לשון נקייה לאיבר המין], שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם (תנחומא חיי שרה פסקה ח, בראשית רבה סא:ד).

ייתכן שחז"ל הוטרדו מיחסו של אברהם כלפי הגר ורצו לתקן אותו בעזרת המדרש. ייתכן גם שהם לא הצליחו להבין איך אברהם בגילו המתקדם – 140 על פי הכרונולוגיה של ספר בראשית – נושא אישה חדשה, וחשו כי הגיוני יותר שהוא חזר לאישה שהיה עימה בעבר. תהא הסיבה אשר תהא, אין ספק כי שתיקתה המוחלטת של התורה על אודות קטורה מאפשרת את הקפיצה שעושה המדרש.

עם זאת רשב"ם, רד"ק ואבן עזרא הולכים בעקבות רובד הפשט של הכתוב וקובעים שקטורה אינה הגר אלא אישה אחרת.

אישה או פילגש?

קטורה מתוארת כ"אשה" (בראשית כה:א), ואולם בפסוקים שלאחר מכן מוזכרים לפתע "בני הפילגשים":

^{בראשׁית כה:ה} וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. ^כה:ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.

מי הן הפילגשים הללו? אם זוהי קטורה, מדוע המילה מנוסחת בלשון רבים^[1] ומדוע היא נקראת פילגש ולא אישה? אם פסוק ו עוסק בפילגשים אחרות ולא בקטורה, מה גורלם של ששת הבנים שילדה לאברהם, המוזכרים בראש הפרק?^[2]

דברי הימים הוא אחד הספרים המאוחרים ביותר במקרא, ונוהג למזג יחד מסורות מן התורה ומחומרים אחרים העומדים כיום במקרא שלפנינו. כאשר דברי הימים מגולל את סיפור קטורה על מנת לפתור את הסתירה, הוא מכנה את קטורה "פילגש" מהתחלה:

^{דברי הימים א א:לב} וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם...

אולם, הפתרון הזה לא משנה את העובדה שבתורה עצמה קטורה נקראת אישה ולצד זה יוצרת בעיית יחיד-רבים בהתייחסות לבני הפילגשים. רד"ק מנסה לפתור את הקשיים האלה בטענה שכל הנשים שהביאו ילדים לאברהם ומוזכרות בשמן – שרה, הגר וקטורה – היו נשותיו:

הוסיף לקחת עוד אשה כי כבר היו לו שתים ועוד הוסיף ולקח השלישית כדי לשמשו לעת זקנותו, ולהוליד גם כן להרבות זרעו בעולם, ולא הקפיד בזו מאיזה עם ומאיזה משפחה תהיה...^[3] אבל ודאי אשה כשרה בקש לו שלא תהיה מורת רוח בזקנותו. ^[4]ושמר גם כן שלא תהיה מבנות כנען, כי הגר מצרית היתה ולא כנענית, והגר היתה אשה לאברהם כמו שאמר "לו לאשה" (בראשית טז:ג), וקטורה גם כן היתה לו לאשה כמו שאמר "ויקח אשה" (שם כא:א).

אם שלוש הנשים של אברהם שנקראו בשמן היו נשותיו ממש, הרי שהפילגשים היו קבוצה נפרדת של נשים ששמן לא נזכר בתורה, אשר ילדו בנים לאברהם:

ומלבד אלו היו לו [נשים נוספות ו] מהם בנים, ולא זכר אלא בני הנשים. הנשים היו בנשואין, בחופה ובמשתה, והפילגשים ביחוד לבד – שהיו מיוחדת לו למשכבו.

שיטתו של רד"ק מצליחה לאתר ולפתור כמה מן הקשיים שהצגנו, אך לא באופן מלא. עדיין לא ברור לאן נעלמו בניה של קטורה, ומדוע אברהם שולח מעליו רק את בני הפילגשים.

פתרונות מן המחקר

חוקרים האוחזים בגישה של מקורות והתפתחות טקסטואלית מציעים כי פסוקים א-ד ופסוקים ה-ו הם שתי יחידות ספרותיות נפרדות. היחידה הראשונה נועדה לספר לקוראים על ששת הבנים שהיו לאברהם מקטורה (שימו לב לחתימה של פסוק ד, "כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה"). היחידה השנייה לעומת זאת, באומרה כי אברהם שלח מעליו את שאר בניו, נועדה לתת סימוכין לתפיסה כי יצחק הוא היורש הבלעדי של אברהם. נראה כי היחידה השנייה כלל אינה יודעת על אשתו השנייה של אברהם ועל בניה וכי היא יוצאת מנקודת הנחה שכל בניו של אברהם מלבד יצחק וישמעאל היו בני פילגשים.^[5]

דעתו של רד"ק קרובה להבחנה הביקורתית הזו. הוא אמנם לא מציע שפסוקים א-ד מגיעים ממקור אחר, אבל הוא רואה בבירור שאין קשר בינם ובין פסוקים ה-ו.

מדוע אברהם נשא את קטורה?

מדוע אברהם נישא בשנית? בהקשר שלנו אפשר אולי לטעון בפשטות שאברהם היה בודד אחרי מותה של שרה. לעומת זאת, קלאוס וסטרמן בפירושו על ספר בראשית, מציע כי מטרתם העיקרית של הפסוקים הללו היא: "ליצור זיקה בין שמות הצאצאים ובין אברהם. הדבר נעשה באמצעות הכנסה של אישה נוספת לסיפור... אין לראות בזאת תיאור ביוגרפי". במילים אחרות, תיאור נישואיו של אברהם שימש את מחברי המקרא לקשר בין שבטים מסוימים (המדיינים, הדדנים וכו') ובין אברהם.

גם במקומות אחרים במקרא אפשר למצוא רשימות יוחסין הממלאות תפקיד סמלי דומה. המנגנון הזה ברור מאוד למשל בלוח העמים בבראשית י, רשימת יוחסין שבה הקשרים המשפחתיים נועדו להסביר קרבה גיאוגרפית ודמיון אתני בין עמים.^[6]

בדומה לזאת, קטורה משמשת "גשר מטריארכלי" בין עם ישראל ובין שבטים שכנים לו. ייתכן ששמה מייצג את הארץ שבה השבטים הללו גרו בעבר, או שהוא קשור למילה "קטורת" ונועד לרמוז על קשר בין אברהם ובין שבטים במדבר הערבי ובמקומות אחרים שעסקו בגידול ובמסחר של תבלינים ריחניים.

אישה וילדים בגילו המופלג?

לפני לידתו של יצחק אברהם מכריז כי הוא זקן מדי ללדת:

‏^{בראשׁית יז:יז} וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.

ואחרי שיצחק נולד לבסוף, גם שרה מתפעלת מהצלחתו של אברהם להביא ילדים לעולם:

^{בראשית כא:ז} וַתֹּאמֶר: "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה?! כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו."

ובכל זאת, על פי סיפור קטורה, אברהם הביא לעולם שישה ילדים נוספים החל מגיל 140.

כאן נראה כי אין טוב יותר מן הפתרון הביקורתי. כאשר העורך נצרך להחליט היכן להכניס את הסיפור הזה עמד בפניו אתגר עלילתי – רצף של סיפורים שבהם המוטיב החוזר הוא שלאברהם אין צאצאים, מוטיב שגם מוביל לסיפורי הגר וישמעאל.

לאחר ששרה יולדת את יצחק הסיפור ממשיך ומתאר כי שרה קינאה בישמעאל, בנה של אברהם מהגר, והכריחה את אברהם לפעול נגד האינטואיציה ההורית שלו ולגרש את הילד המתחרה (בראשית כא:י-יא).

הימצאותם של אישה וילדים נוספים לאורך חייה של שרה הייתה אפוא בלתי אפשרית מבחינה עלילתית. אם קטורה הייתה מוזכרת קודם לכן בסיפורי אברהם, קריאות כמו "ואנכי הולך ערירי" (בראשית טו:ב) היו למעשה שקר, והצורך של אברהם לשאת את הגר לאישה היולדת לו את ישמעאל היה מאבד את פשרו. הכנסת סיפור קטורה אחרי לידתו של יצחק, אך לפני מותה של שרה גם היה מוביל לקשיים. שרה כבר הפגינה קנאות חסרת פשרות כלפי הגר וישמעאל, האם באמת אפשר היה להעלות על הדעת שהיא תתמוך בנשיאת אישה נוספת? על כן בחר העורך את הבחירה היחידה שהייתה לו: להכניס את סיפורה של קטורה אחרי מותה של שרה.^[7]