על היחס בין לימוד תורה אקדמי למסורתי

אינני חוקרת מקרא, אבל כמי שנטועה בעולם המסורתי והרבני, אשתף בכמה מחשבות בנושא מערכת היחסים שבין הידע האקדמי בתחום המכונה 'ביקורת המקרא' ובין מנעד האמונות המסורתיות שבבסיסן התפיסה ש'תורה מן השמים'.

א. שני תחומים שונים המשיקים זה לזה

התפיסה 'תורה מן השמים' היא תפיסה דתית אשר מטעינה את התורה במטען תיאולוגי. לפי תפיסה זו התורה מלמדת ומטווה דרך חיים שבבסיסה תפיסות מוסריות ודתיות. אין בה אמירה היסטורית, ביולוגית או גיאוגרפית. מתוך שכך, עבור אדם דתי, תהייה זו טעות לקרא את התורה כמקור להבנת המציאות הביולוגית של העולם, או כמקור לאירועים היסטוריים. עבור אדם דתי, התורה היא הספר והיא מלמדת איך להיות 'אדם' באופן חיובי המעצים עד כמה שניתן חיים. הטענות הבסיסיות שמקורן בחקר המקרא האקדמי אינן טענות דתיות, הן טענות מסדר אחר. בהרבה מובנים מתקיימות בשני המרחבים שיחות מקבילות שאינן נפגשות.

עם זאת ישנן נקודות השקה ועניין. בין היתר, נובעים אלו ממכנה משותף בין אנשי דת לחוקרי מקרא, והוא החוויה שהמקרא הוא טקסט ששווה לעיין בו שוב ושוב, שהוא עשיר ומעשיר, מעניין וחכם. במרחב משותף זה נפגשים העיונים של חוקרי מקרא ואנשי דת, וניסיוני מלמדני שחקר המקרא, כמו תחומי מחקר אחרים, נותן כלים, תובנות ותכנים המרחיבים את עולמות התורה, גם אלו של אנשי דת, ומוסיפים למשמעויותיה, וזאת על אף פערים בהנחות היסוד ביניהם.

ב. הקול האלוהי נשמע רק דרך תיווך

האדם הדתי על פי רוב מקבל את ההנחה שהקול האלוהי דורש תיווך על מנת שתוכל לשמוע אותו האוזן האנושית. מתוך שכך, על מנת שיוכל אדם לשמוע את דבר האל, במלוא מובן המילה ובמלא החוויה, יש צורך בגישור. על מנת להבין אותו ולקבלו, על מנת שיוכל אדם להתמודד איתו ולתת לו מקום ויכולת השפעה על חייו, על מנת שיוכל לתהות 'מה ה' דורש מעמך' - יש צורך בתיווך. ידיים אנושיות שותפות במעשה תיווך זה, ותודעה אנושית נכנסת לתמונה.

במובנים רבים, חקר המקרא מלמד, שואל ועומד על השכבה האנושית, המתווכת. הוא מלמד לשים לב לרב קוליות שעשויה להתגלות עם שימת לב לעריכה ולצרימות שעשויות להעיד על עושר רעיוני. הוא מציע שאלות, צורת עיון ואמצעי חשיבה שיש בהם לתרום לנתיב גישה של בני האדם אל האלוהי. בכך אני מודה למתווכים כמו גם לחוקרים שהם חלק בלתי נפרד משושלת המסירה.

ג. ידע אינו בעיה תיאולוגית

ואחרונה, באופן מהותי ועמוק ידע איננו בעיה דתית, מוסרית או תיאולוגית. הרצון לדעת הוא מן התכונות האנושיות הבסיסיות, ומן המעשים הנענים לצו של 'והלכת בדרכיו' ומבטאים את היותינו ברואים בצלם אלוהים. עלינו, במיוחד כאנשים דתיים, להתמודד נכוחה עם מרחבי ידע אנושי חדשים – ובתוכם גם הידע האקדמי בתחום המכונה 'ביקורת המקרא'.