דיון

תורה מסיני: המסורת אל מול האקדמיה

התורה היא משמיים – אל תבלבלו בין מכניקה לפילוסופיה

undefined
הדפסה
שיתוף
הדפסה
שיתוף

במובן המילולי, האקדמיה והאמונה המסורתית בתורה מסיני אינם ניתנים לגישור. אם "תורה מסיני" פירושה כי כל מילה ואות של התורה הוכתבו בעל פה למשה ושהוא רשם את נוסח התורה המדויק שיש לנו היום, אין דרך ליישב את הדוֹגמה הזו עם התפיסה בדבר מסמך ערוך המורכב ממקורות מרובים, שנכתב, תוקן והוגה לאורך מאות שנים. אבל קונקרטיזציה שברירית כזו שבה הופכת המטאפורה לעובדה מילולית, מצמצמת כל דימוי עשיר לכדי תיאור יבש בלבד.

כל עוד אנו מחייבים עצמנו בהליכה בדרך החתחתים הפרוטסטנטית של הקריאה המילולית של הטקסט, דהיינו בחינה מדויקת של אמיתוּת העובדות ההיסטוריות, ולאחר מכן גם מעבירים את עצמנו בסד הקפדני של הביקורת המדעית, נוצר מצב שבו הנאמנים הנלהבים של האמונה היהודית מפספסים את הדרכים המתוקות שבעזרתן יכלו אוהבי התורה בתקופה הקדם-מודרנית לחגוג את שלל המשמעויות שבכוחו של הטקסט להוליד.

התלמוד (בבלי מנחות כט ע"ב) מספר את סיפורו של משה רבנו שאינו מבין את המשמעותו שחכם מאוחר יותר, רבי עקיבא, מסוגל להסיק מהכתוב בפסוק אחד. בסיפור זה רבי עקיבא מייחס את פרשנותו שלו למשה עצמו: "הלכה למשה מסיני" – למרות שזוהי פרשנות שמשה מעולם לא שמע ולא הבין. מסתבר אם כן כי "המסורת" הרבה יותר גמישה ומגוונת ממה שרבים ממגיניה המודרניים מניחים.

ברובד עמוק יותר, האקדמיה והאמונה המסורתית בתורה מסיני בהחלט ניתנות לגישור. הביטוי "תורה משמיים" אין כוונתו לביטוי המצומצם של "ספר שירד כמות שהוא מן השמיים". המשמעות היא של תורה ששורשיה נעוצים באותו מפגש מיתולוגי, בהשגת האלוהים של הציבור, שנמזגה לתוך מילים, שלנו ושל אלוהים.

כאשר אנו נוטשים את הגישה הדוגמטית המילולית של תורה מסיני, אנו מסוגלים לשמוע את קולה של התורה הולך מסוף העולם ועד סופו ומהדהד לאורך הדורות. הביטוי "תורה מסיני" צומח אז לכדי התובנה ששכל, רגש ומעשה תורמים לשגשוג האנושי ומקשרים אותנו ליקום ולעולם הסובב אותנו, ומציעים הזדמנויות להכרת הטוב ולשירות הזולת. תורה משמיים היא היקום הניצוק למילים. האמת שלה מצויה בתובנות שבה, ביכולת שלה לרומם ולהוביל לעשייה.

אל תבלבלו בין מכניקה (כיצד אלוהים מעביר תכנים אל האדם) עם פילוסופיה (האם ביכולתנו להבחין בחוכמה ובאהבה קוסמיות)? אני מאמין כי אלוהים נותן לנו תורה מתוכֵנו ובתוכֵנו. אנו הכלים שמבחינים בדאגה האלוהית ואנחנו קסתות הדיו שהופכות את הדאגה האוהבת הזו למילים. מילים שהן גם שלנו וגם של אלוהים. תורה מסיני, כפי שמציין התלמוד, היא כל חידוש יקר שמשמיע כל חכם בכל פעם שהגיעה שעתו להתגלות.[1]

הערות שוליים