נמרוד, גיבור ציד ומלך – מי הוא?

לאחר סיפור המבול, אירוע שבו האנושות כולה נספית מלבד נֹח ומשפחתו, פרק י בספר בראשית מציג בפנינו אילן יוחסין מפוצל או רוחבי,^[1] המתחקה אחר 70 הצאצאים הזכרים של שלושת בני נח - יפת, חם ושם. רבים משמות הצאצאים הללו הם שמותיהם של עמים, שבטים, ארצות וערים המוכרים לנו ממקומות אחרים במקרא וממקורות חוץ מקראיים: יון, מדי, אשכנז (ודאי לא גרמניה כפי שהתקבל מאוחר יותר, ייתכן שמדובר בסקיתים, עם נודד מן הערבות שמצפון לים הכספי), כוש (נוביה), מצרים, כנען וכן הלאה.^[2] במחקר אפוא נוהגים לכנות את הפרק הזה "לוח העמים".

באופן ככלי, צאצאי יפת מייצגים לרוב אומות וארצות היושבות מצפון, ‏מצפון מזרח ומצפון מערב לארץ ישראל, צאצאי חם מייצגים אומות היושבות מדרומה (ובכללם גם כנען עצמו), ואילו לרוב מקומם של צאצאי שם הוא ממזרח לארץ ישראל. חלוקה זו למעשה הופכת את ארץ ישראל ל"מרכזו של העולם".^[3]

המיקוד הגיאוגרפי והאתני של הרשימה מודגש בפסוק האחרון של כל פסקה,^[4] והפרק כולו מסתיים במילים:

^{בראשית י:לב} אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל.

תמונת האנושות שמצייר לנו הכתוב היא של כל האנושות כמשפחה אחת מורחבת; זו השקפה יוצאת דופן בעולם הקדום. בעקבות הלשון, הסגנון, ותפקיד הרשימה בתוך התיאור הספרותי של ראשית האנושות, חוקרים רבים מייחסים את הליבה של הפרק הזה למקור הכהני שבתורה.

נמרוד גיבור ציד: חריגה ברשימת העמים

בלוח העמים יש שתי חריגות הנראות כתוספות מאוחרות על הכתוב המקורי. האחת היא התיאור הקצר של "גבול הכנעני" בפסוק יט, ואילו השנייה היא חריגה ארוכה של חמישה פסוקים (ח-יב) על אודות נמרוד. וכך זה מתחיל:

^{בראשית י:ח} וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.

בפסוק הזה יש כמה ביטויים קשים.

גִּבֹּר – בניגוד לעברית של ימינו, המילה המקראית גיבור יכולה לבוא במשמעות של "ענק" (וכך בתרגום השבעים), "גיבור", "גבר/לוחם חזק", "איש רב עוצמה" או "שליט".

בָּאָרֶץ – הארץ במקרא יכולה להיות "העולם כולו", כלומר נמרוד הוא גיבור בקנה מידה עולמי, או "בארץ מסוימת", כלומר שמדובר בגיבור מקומי בארצו שלו.

הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ – הפועל "החל" במשמעות הפשוטה של התחלה לא ממש מתאים בהקשר הזה. תרגום ה־NRSV לאנגלית קורא את הפסוק כך: "הוא היה הראשון בעולם להיעשות גיבור חיל", ולמעשה רואה בפסוק הזה תיאור דומה לתיאורים בבראשית פרק ד על אודות "אבותיהם" של מקצועות מסוימים: יבל – הרועה הראשון, יובל – המוזיקאי הראשון, ותובל־קין – הנפח הראשון.

הרעיון של נמרוד כמייסד של מקצוע מסוים מסתדר אפילו טוב יותר עם הפסוק הבא, שבו נמרוד מתואר כ"גיבור ציד" ואולי כצייד הראשון בעולם.

^{בראשית י:ט} הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְ־הוָה עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְ־הוָה.

נמרוד "גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְ־הוָה" לא מוזכר בשום מקום אחר במקרא.^[5] בפסוקים הבאים נמרוד הופך בין-רגע מצייד למלך.

ראשית ממלכתו של נמרוד בדרום מסופוטמיה

פסוק י מספר על נמרוד המייסד ממלכה בדרום מסופוטמיה:

^{בראשית י:י} וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר.

אֶרֶץ שִׁנְעָר מוזכרת בשבעה מקומות אחרים במקרא. בספר בראשית, "בקעה בארץ שנער" היא המקום שבו נבנה מגדל בבל (יא:ב), והמלך אמרפל הוא "מלך שנער" (בראשית יד:א). השם שנער מתייחס לדרום מסופוטמיה ומקביל פחות או יותר לממלכות המסופוטמיות של "שומר ואכד"^[6], האזור שבו נמצאו (כמעט) כל הערים המופיעות בהמשך הפסוק.

 בָּבֶל היא בירת הממלכה שעתידה ברבות הימים להחריב את ממלכת יהודה, והיא נמצאת בדרום מסופוטמיה.

אַכַּד מוזכרת במקרא רק פה. היא מזוהה עם העיר אכד ("אגדֶה" בשומרית) שהייתה בירת הממלכה של שושלת סרגון מסוף המאה ה־24 לפני הספירה ועד תחילת המאה ה־21 לפני הספירה. השפה השמית העתיקה אכדית נקראת כך על שם עיר זו.

אֶרֶךְ גם היא מוזכרת רק כאן, אולם במכתב ארמי שמצוטט בעזרא ד:ט נזכרים "ארכוויים", יחד עם בבליים, שוּשניים ועלמיים. ככל הנראה הכתוב מכוון לעיר המפורסמת אוּרוּכ (או אֶרֶךְ)ּ, אחת מן הערים העתיקות והחשובות ביותר בשומר, אשר את חומתה בנה לא אחר מאשר גילגמש האגדי.

מיקומה של כַלְנֵה הוא תעלומה. עיר בשם כלנה מוזכרת גם בעמוס ו:ב ובישעיהו י:ט, שם בכתיב כַּלְנו. עם זאת נראה כי באזכורים הללו מדובר על עיר בצפון סוריה ולא בדרום מסופוטמיה. מסורת שהשתמרה בתלמוד הבבלי יומא דף י ע"א מזהה את כלנה עם "נופר נינפי", וייתכן שהכוונה היא לניפור, עיר קדומה שנמצאת בערך בחצי הדרך בין אורוכ ובבל. זיהוי זה יכול להתאים יפה במקרה שלנו.

ב־1944 הציע של ויליאם פוקסוול אולברייט שבמקום הניקוד של נוסח המסורה, "וְכַלְנֵה", יש לקרוא את המילה כך: "וְכֻלַנָה", ומכאן כי משמעות הפסוק היא "בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד אשר היו כולן בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר."^[7] חוקרים ומתרגמים רבים, אך לא כולם, הסכימו עם התיקון המשכנע הזה. כל עוד לא נמצא זיהוי מתאים לעיר "כלנה", ייתכן שההצעה הזו נכונה.

נמרוד עולה צפונה

הפסוקים הבאים מספרים שנמרוד יצא משנער אל צפון מסופוטמיה:

^{בראשית י:יא} מִן הָאָרֶץ הַהִוא [=שנער] יָצָא [=נמרוד]^[8] אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח. ^י:יב וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה.

את  אַשּׁוּר אפשר לזהות עם העיר העתיקה ("קלעת שרקאת" שבצפון עיראק של ימינו) ששימשה עיר הבירה הראשונה של ממלכת אשור. אלן העיר הזאת לא מוזכרת בשום מקום אחר במקרא ועל כן סביר יותר לראות במונח הזה מקבילה ל"ארץ שנער" שבפסוק הקודם, כלומר ארץ אשור.

 נִינְוֵה הייתה הבירה המפורסמת והאחרונה של ממלכת אשור, החל משנת 700 לפני הספירה בערך ועד לחורבנה ב־612 לפני הספירה, והיא מוזכרת פעמים רבות במקרא.

רְחֹבֹת עִיר נותרה תעלומה. במקרא מוזכרים מקומות רבים בשם "רחוב", "רחובות" וכדומה אבל מעולם לא שמענו על מקום כזה באזור אשור.

כָּלַח (כלחוּ באשורית), על יד מוסול בצפון עיראק של ימינו, הייתה הבירה של הממלכה הניאו־אשורית החל משלטונו של אשורנצריפל השני בערך (883-859 לפני הספירה) עד שנת 706 לפני הספירה .

את  רֶסֶן אפשר לזהות כעיר ששימשה בירת אשור למשך זמן קצר ביותר בתקופת מלכותו של סרגון השני, מחריבה של ממלכת שומר, שמלך מ־722 ועד 705 לפני הספירה. סרגון השני בנה לעצמו בירה בשם דור־שַרוּכּין, "מבצר סרגון", בחורסבאד בצפון עיראק של ימינו ליד מקום בשם ראס-עיני, "ראס אל עין" של ימינו. אביגדור (ויקטור) הורוויץ ז"ל הציע שהמקום הזה הוא לא אחר מ"רסן" שבפסוק שלנו. ^[10]

לא ברור מהי הָעִיר הַגְּדֹלָה המוזכרת בפסוק. התחביר מורה לכאורה שזהו תיאור של רסן, אולם מכמה מקומות בספר יונה (א:ב; ג:ב-ג; ד:יא) עולה שנינווה, בירת הממלכה האשורית, מכונה במקרא בתקופת שיא כוחה "העיר הגדולה".

אם נסכם, פסוקים ח-יב מספרים לנו את סיפורו של ציד רב עוצמה־גיבור־מלך, שכונן את שלטונו בערים העתיקות הגדולות בדרום מסופוטמיה ומשם המשיך לערים הגדולות בחבל אשור, בצפון מסופוטמיה.

חוסר ההתאמה של סיפור נמרוד בהקשר הפסוקים

הקטע על נמרוד קוטע את רצף רשימת היוחסין של חם, ומיד אחר כך, בפסוק יב, הרצף הזה ממשיך. ^[11] יתר על כן, נראה כי הפסוקים הללו סוטים מן המבנה של רשימת היוחסין הכללית שבה הם נמצאים, שכן במקום רשימת תולדות הם עוסקים באדם מסוים ובערים שהקים.

יתר על כן, התמונה הגיאוגרפית המתקבלת מן הפסוקים מעוררת קשיים. כפי שציינו, שנער היא חבל ארץ בדרום מסופוטמיה ואשור בצפונה, שתיהן בתוך הטריטוריה של שם. אולם כוש, אביו של נמרוד לכאורה, מייצג את ממלכת כוש הידועה (מוכרת גם בשם נוביה), "אתיופיה" של תרגום השבעים, באזור סודן של ימינו. האם אפשר לגשר על הפערים הללו?

חוקרי המקרא הביקורתים טוענים כמעט ללא יוצא מן הכלל שפסוקים ח-יב מקורם במקור שונה מאשר הפסוקים שלפניהם ושלאחריהם. רוב החוקרים מייחסים את פסוקים א-ז וכן יג-לב לאסכולה הכהנית ואת פסוקים ח-יב למקור היהוויסטי.^[11]
אם זה נכון, ייתכן שיש לפרש את סיפורו של נמרוד במנותק מלוח העמים שבתוכו הוטמע. כאן נותרות לנו שתי שאלות: מה הייתה המשמעות המקורית של הסיפור, ומדוע הוא חובר לאילן היוחסין של כוש בנו של חם?

מה עושה יליד כוש במסופוטמיה?

לחיבור בין נמרוד וכוש שלושה הסברים אפשריים.

1. יליד כוש שהגיע למסופוטמיה

יש חוקרים הטוענים כי דמותו של נמרוד הצייד אכן מקורה מאיזור כוש/נוביה. הללו מבקשים למצוא דרך כלשהי למצוא התאמה בין הטקסט המקראי לפרשנות הזו.^[12]

2. חיבור מלאכותי

אפשר כי לסיפור נמרוד במקורו לא היה שום קשר לכוש, אולם העורך שהכניס את קטע היהוויסטי הזה אל הטקסט הכהני ייחס את נמרוד לכוש על מנת לעגן את סיפור נמרוד בתוך ההקשר הרחב יותר של ראשית תולדות האנושות והעמים.

3. לא אותה כוש

אפשרות שלישית היא שכוש שבפסוק ח, אביו של נמרוד, לא מייצגת את "ארץ כוש" המוכרת, נוביה אלא מקום כלשהו במסופוטמיה. אפרים א' ספייזר למשל, בהתייחסות הקלאסית שלו לנושא, זיהה את כוש של נמרוד עם הכשים, עם ששלט בבבל מן המאה ה־16 ועד המאה ה־12 לפני הספירה.^[14] לפי זה הסופר שהכניס את המסורת היהוויסטית הזו למקומה הנוכחי מיזג בטעות בין כוש והעם הכשי.

האפשרות האחרונה, כלומר כוש מסופוטמית, אומצה על ידי מרבית החוקרים וככל הנראה היא הנכונה.

מיהו נמרוד?

אולם, בידיעותינו על מסופוטמיה העתיקה אין שום דמות, מיתית או היסטורית, בשם נמרוד. אם כן זיהוי האדם שאליו התכוון המחבר המקראי הוא בגדר אתגר מחקרי.

הערים שנמרוד מייסד לא מלמדות על תקופה היסטורית מסויימת, וחלקן אף לא התקיימו זו לצד זו באותו פרק-זמן. אורוכּ היא אחת מן הערים העתיקות בעולם ונותרה מקום חשוב לאורך כל העת העתיקה. לעומת זה אכד נוסדה במאה ה־24 לפני הספירה ונחרבה במאה ה־21. כלח ונינווה עלו לגדולה רק במאה ה־9 ונחרבו במאה ה־7, ואילו דור־שרוכּין התקיימה לזמן קצר עוד יותר ותקופת הזוהר שלה נמשכה לא יותר מקומץ שנים במהלך המאה ה־8.

על כן יש חוקרים שהציעו שדמותו של נמרוד יסודה באגדה על אל או אל-למחצה כלשהו, בדומה לאלים השומריים נינורתה ונרגל והאל הבבלי מרדוך אשר היו ידועים שלושתם כציידים דגולים. במקרה זה, דמותו של נמרוד עברה במקרא תהליך של "האנשה". אחרים השוו בין נמרוד ובין גיבורים מסופוטמיים אגדיים כגון גילגמש. עם זאת ספייזר מציין בצדק כי על אף ההיבטים האפיים שבסיפור המקראי של נמרוד אין בכתוב רמז כלשהו שנמרוד היה משהו מעבר לבן אנוש רגיל.

הצעתי היא שבמקום לנסות ולהסביר כל פרט ופרט בפסוקים הללו, עלינו לראות את התמונה הגדולה, ולבדוק את דמותו הכללית של השליט המסופוטמי שהמקרא מבקש לתאר. לשם כך עלינו להביט אל דמות מסופוטמית עתיקה במיוחד, מהמאה ה־23 לפני הספירה.

מלך כּיש

באמצע האלף השלישי לפני הספירה התחוללו במסופוטמיה שינויים רבי ממדים. אחרי מאות שנות סכסוך בין ערי מדינה שומריות שונות כמו אוּר, אורוכ, לגש ואומה, שליטי העיר כיש הצליחו להשתלט על חלקים רבים מדרום מסופוטמיה. הייתה זו הפעם הראשונה שעיר שומרית הצליחה בכיבוש מעין זה.

בדורות שלאחר מכן התואר "מלך כיש" (šar-kiššati) הפך לסמל לאדם אשר קיבל את זכות שליטתו בכל שומר מן האלים, ומלכים של ערים שונות בתקופות שונות אמצו לעצמם את התואר הזה.^[14] השימוש בתואר "מלך כיש" ביטא עליונות צבאית, משפט צדק ואף מפעלי בניה נרחבים. העיר כיש, לטענתי, היא המקור שעליו מבוסס אזכרו של כוש אבי נמרוד בפסוק ח.

המלך הראשון שדיבר שמית

האגדה מספרת על ילד, שלימים יהיה לאיש המכונה "הקיסר הראשון בהיסטוריה". הילד נולד בעיר אזפיראנו שעל נהר הפרת.^[16] אימו, שהייתה כוהנת, החביאה אותו בתיבת נצרים ושלחה אותו על פני מי הנהר. התיבה הגיעה עם הזרם עד לעיר כּיש, והילד אומץ שם על ידי גנן בשם אקי, וברבות הימים נעשה לשר המשקים של אוּרזַבַּבַּה מלך כיש. ^[16]

איכשהו, הצליח הילד לעלות למלוכה, והרחיב את שלטונו לכל דרום מסופוטמיה, התקדם צפונה וכבש את מארי, אבלה, אשור ונינווה והגיע עד לאנטוליה ולים התיכון. בשלב מסוים העביר את בירתו לעיר אכד (שמקומה אינו ידוע בוודאות), ולכינויו הקודם "מלך כיש", הוסיף את התואר "מלך שומר ואכד".

איננו יודעים את שמו המקורי, אך כשעלה למלוכה אימץ לעצמו את השם המלכותי שַׁרוּ-כִּין, שבלשון השמית המזרחית שאנו מכנים "אכדית" פירושו "המלך הנכון (או הלגיטימי)", עובדה המלמדת אותנו שהיו גם מי שערערו על הלגיטימיות של שלטונו. היום מקובל יותר לכנות איש זה בשם "המקראי" סרגון, ולעתים אף "סרגון הגדול".^[17]

סרגון שלט על חבל ארץ עצום במשך 56 שנים, והיה השליט המסופוטמי הראשון הידוע לנו שדיבר שפה שמית ושהתאים את כתב היתדות השומרי לשפה השמית, המכונה "אכדית".

התיאור המקראי של נמרוד "מתכתב" עם הידוע לנו על סרגון. ^[18] גם נמרוד וגם סרגון מתחילים את מלכותם בשומר/שנער, בונים את אכד ואת בבל וממשיכים הלאה לאשור. שניהם ניחנים בגבורה יוצאת דופן ושניהם נחשבים לדמויות הראשונות שלאחר המבול, אשר זוכות למעמד של מלכות. אם כן הדמות העומדת ברקע סיפור נמרוד היא כנראה סרגון, אולם כפי שנראה להלן בדמותו של נמרוד שולבה גם דמותו של המלך נרם־סין, נכדו של סרגון.

נרם־סין: נכדו של סרגון

יורשיו של סרגון היו בניו, רימוּש ומנישתושו, ולאחר מכן עלה למלוכה בנו של מנישתושו, נרם־סין. נרם־סין מלך 36 שנים ובמהלכן הצליח לגבור על מרד של העיר כיש ולהשיב את האימפריה לאיתנה. נרם־סין הכריז על עצמו כאל החדש של העיר אכד (מעשה של כפירה שמאוחר יותר נתפס כסיבת נפילתה של הממלכה), בנה מחדש את הכלכלה, את הביצורים ואת מנגנוני השלטון של מלכותו ונודע כ"פטרון של האמנויות". הוא גם היה הראשון לאמץ את התואר שרוּ-כיברתים-ארבעים, כלומר "מלך ארבע כנפות הארץ".

ממשיכו של נרם־סין היה בנו, שר־כלי־שרי, ובמהלך שנות שלטונו התפרקה האימפריה האכדית. מכאן ואילך אנו יודעים על עוד כמה שליטים אכדיים אבל אלו כבר לא היו שליטי אימפריה רבי עוצמה, ובסופו של דבר העיר אכד ננטשה וחלפה מן העולם.

אולם, מאז כיליונה של הממלכה האכדית ועד התקופה שבה נכתב המקרא חלפו יותר מאלף שנה, ועל כן עלינו לתהות, כיצד הגיעה השפעת דמויותיהם של סרגון ונרם-סין אל נמרוד המקראי?

סרגון ונרם־סין בהיסטוריוגרפיה המאוחרת

בידינו מעט מאוד ידיעות היסטוריות "מוצקות" על סרגון או נרם־סין, אולם בקרב השכבה המשכילה במסופוטמיה של התקופה הבבלית המאוחרת ושל התקופה הניאו־אשורית, העידן של סרגון ושל נרם־סין היה אחד השלבים החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית. על פי רשימת המלכים השומרית, ^[19] אחרי המבול קיבלה העיר כיש את זכות המלוכה ישירות מן האלים.

יותר מאלף שנה אחרי נפילת האימפריה האכדית, המלכים הניאו־אשוריים השתמשו בתארו המלכותי של סרגון, "šar-kiššati", במשמעות של "מלך העולם". הדוגמא המובהקת ביותר לכך הוא התואר המלא של המלך הניאו־אשורי סרגון השני (722 – 705 לפנה"ס – שאף נקרא על שמו של המלך האגדי הקדום), "המלך הגדול, המלך האדיר, מלך העולם (šar-kiššati), מלך אשור, מלך בבל, מלך שומר ואכד", המופיע בכתובות רבות ברחבי כל ארמונותיו המלכותיים.

במילים אחרות, בעיני אנשי האלף השני והראשון לפני הספירה, המיתוסים הגדולים ואגדות העבר – סיפורי המבול, הרועה אתנה, הקרב בין אגא מלך כיש וגילגמש מאורוכ ועלייתם של סרגון ונרם־סין – היו חלק חשוב מן ההיסטוריה, וכך גם בעיניהם של בני זמנם מן הקצה השני של הסהר הפורה, הכנענים והישראלים.

סרגון מגיע למערב

הידע שלנו על המסורות ההיסטוריות על התקופה שלאחר המבול בלשונות השמיות המערביות מוגבל למדי, ועם זאת מן המקורות הספורים שבידינו (ובתוכם המקרא) ברור כי המסורות השמיות המערביות והמזרחיות (כלומר המסופוטמיות) חלקו יסודות משותפים רבים. ^[20] הדמיון שבין המסורות נבע בתחילה ממוצאם המשותף של כל העמים השמיים. בתקופות מאוחרות יותר הגרסאות ההיסטוריות השונות עודכנו מפעם לפעם בעקבות הקשר המתמשך שבין מסופוטמיה וארצות המערב. גרסאות חיתיות לתיאורי סרגון ונרם־סין נמצאו באנטוליה (תורכיה של היום). גם התחזקות ההשפעתן של בבל ואשור – ולבסוף לשלטון שלהן בארץ ישראל ובסוריה החל מן המאה ה־9 ועד המאה ה־6 לפני הספירה – הייתה כנראה השפעה על נוסח הסיפור שהגיע בסופו של דבר אל המקרא.

בדומה לאנשי מסופוטמיה, גם לעברים הקדומים הייתה כנראה גרסה משלהם של הענקת המלכות משמיים אחרי המבול. בתקופה קדומה יחסית, הגיעו לאזורנו סיפורים על המלך הגדול שרו־כין מכיש, שמלך בשנער ובאכד ואף כבש את אשור ואת עריה. ראיה לכך היא גרסה של הסיפור שנמצאה באל עמרנה, שהיתה בירת מצרים במאה ה-14 לפני הספירה.

ככל הנראה ברבות הזמן והמרחק התעמעמו המסורות, ומעשיו של סרגון התערבבו עם שמו של נרם-סין, שאף השתבש מ"נרם" ל"נמרוד". ייתכן מאוד כי מחבר המקור המכונה בפינו "J" הכיר עלילה ארוכה יותר ותמצת אותה. במקרא, הפך הגיבור הקדום ל"גיבור ציד לפני י־הוה", אולם דמות השליט החזקה נשארה על כנה.

עדכון גרסה מן התקופה הניאו־אשורית

ייתכן כי לגרסה העברית של נמרוד נוספו ערים כמו כלח ורסן^[21], ערים שנשלטו על ידי המלך האשורי השני שלקח לעצמו את התואר "סרגון".^[22] ייתכן אף כי השליט האשורי בחר בשם המלכותי הזה למטרות השוואה תעמולתית.^[23]

המסורת אודות נמרוד הייתה מוכרת גם למיכה, נביא יהודאי מן המאה השמינית לפני הספירה. מיכה מזכיר את "ארץ נמרוד" כאשר הוא הוא חוזה את חורבנה העתידי של אשור.

^{מיכה ה:ה} וְרָעוּ אֶת אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב וְאֶת אֶרֶץ נִמְרֹד בִּפְתָחֶיהָ וְהִצִּיל מֵאַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בִּגְבוּלֵנוּ.

עם זאת, לא מצאנו עוד נביאים שהשתמשו בדימוי הזה.

אובדן סיפורו של נמרוד

העורכים של "לוח העמים" שילבו בו את סיפורו של נמרוד כאחד משבעים צאצאיו של נח. מסורת חז"ל מאוחרת רואה באזכור החוזר של שנער אצל נמרוד ובסיפור מגדל בבל סימן לכך כי נמרוד היה לא אחר מבונה המגדל, ובכך הפך נמרוד לאב-טיפוס של מלך רשע.^[24] אפילו שמו, "נמרוד", התפרש כנובע מן המלה "מרד". וכך, מ"גיבור ציד לפני י־הוה" הפך נמרוד למורד הראשי נגדו.

אולם נמרוד המקראי אינו מלך רשע, ואפילו לא דמות ייחודית להיסטוריוגרפיה הישראלית הקדומה. נמרוד הוא תרכובת־תקבולת עברית של שני מלכי אכד המוכרים ביותר: סרגון, שליט האימפריה דוברת-השמית הראשונה בהיסטוריה, ונכדו נרם־סין. עורכי "לוח העמים" שבספר בראשית השמיטו חלקים מן הסיפור וזיהו בטעות את העיר המסופוטמית כיש עם כוש בן חם. המסורת המקורית אודות נמרוד אבדה, ונותרו ממנה רק חמשת הפסוקים בבראשית פרק י שלפנינו.