ואהבת לרעך כמוך: כיצד הפך הציווי ל"כלל גדול"
פסיפס על פי "כלל הזהב", ציור מאת נורמן רוקוול (1961). ויקימדיה
הרֵעַ כשאר בשר
המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מוכרת לכולם, וכתובה בויקרא יט:יח, בתוך קובץ הקדושה (ויקרא יז–כו). קובץ זה, המערב חוקים מוסריים וחוקי פולחן, קיבל את שמו מתוך ההגדרה המצויה בין השאר בהקדמה לפרק זה:
ויקרא יט:ב ...קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְ־הוָה אֱלֹהֵיכֶם.
את שאר הפרק מקובל לחלק לשני חלקים. פסוקים ג–יח הנחתמים בחוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְ־הוָה" מהווים את החלק הראשון, ופסוקים יט–לו את החלק השני. אף על פי שזהו ציווי מוכר ביותר, כל אחת משלוש מילותיה טעונה בירור ולימוד.
1. מהי אהבה?
מה משתמע מן הציווי "לאהוב" את רֵעך? לעתים קרובות אנחנו חושבים שיש כאן הוראה לחוש רגש כלשהו, אבל אם מתעמקים בחוקים שמופיעים לפניו נחשפת משמעות הגיונית יותר לציווי:
ויקרא יט:יג לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר.... יט:טו לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. יט:טז לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְ־הוָה.
האהבה שמצווים עליה איננה אפוא רגש, אלא הוראה לנהוג ברֵעַ בצדק – באופן שבו היינו נוהגים במי שאנחנו אוהבים.[1]
2. מיהו "רעך"?
מרבית החוקרים בני זמננו מסכימים כי הרֵע הנזכר בויקרא יט הוא אדם מן הקהילה היהודאית או הישראלית.[2] אף שהמילה "רֵע" איננה שמורה לבני ישראל בלבד, ההקשר שבו היא מופיעה מלמד על כוונתה:
ויקרא יט:יז לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. יט:יח לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְ־הוָה.
המילה "רֵע" ממשיכה את רצף המונחים "אחיך", "עמיתך" ו"בני עמך". המילה הרביעית "רע", כמו שלוש המילים הקודמות לה, מתייחסת לאדם מבני ישראל.
3. "כמו שאתה אוהב את עצמך" או "הדומה לך"?
החלק הקשה ביותר לפירוש בנוסח הציווי שבויקרא יט:יח הוא המילה "כמוך".[3] ההבנה הרווחת היא שמילה זו היא תואר הפועל, כלומר, עליך לאהוב את רֵעך כפי שאתה אוהב את עצמך. כך כתב, לדוגמה, אברהם אבן עזרא (1089–1167):
ועל דעתי: שהוא כמשמעו, שיאהב הטוב לחבירו כאשר יאהב לנפשו.
תרגום השבעים אף הוא מתרגם את המילה "כמוך" ליוונית במשמעות "כפי שאתה נוהג בעצמך" (ὡς σεαυτόν). מרבית החוקרים רואים בכך "לוואי של תואר פועל חוזר המגדיר את האופן שבו יש לאהוב".[4]
האפשרות השנייה היא לפרש את המילה כשם תואר, כלומר "[רק] אם הוא כמוך". כך סובר מפרש ימי-ביניימי אחר בן זמנו של אבן עזרא, רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם):
אם הוא רעך שהוא אדם טוב כמוך.[5] אבל אם הוא רשע – כדכתיב: יראת י״י שנאת רע.
לחלופין, אפשר לראות במילה "כמוך" הרחבה ופירוש למילה רֵעך, כפי שהציע נפתלי הרץ וייזל (1725–1805): "כמוך פירושו הדומה לך".[6] כך פרשו גם מרטין בובר (1878–1965) ופרנץ רוזנצווייג (1886–1929) בתרגומם המפורסם לתנ"ך: "ואהבת לרעך, [הוא] כמוך" (halte lieb deinen Genossen, dir gleich).[7] כל הקריאות הללו אפשריות מבחינה דקדוקית, אולם המצווה המקבילה שבחלק השני של הפרק שוללת פרשנות מרחיבה זו.
האם הגר הוא "כמוך"?
אי אפשר להבין את הציווי בויקרא יט:יח מחוץ להקשרו. לקראת סוף החלק השני של הפרק אנו מוצאים ציווי מקביל למצוות אהבת הרֵע:
ויקרא יט:לג וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. יט:לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְ־הוָה אֱלֹהֵיכֶם.
המילה "גֵר" מופיעה במקרא 29 פעמים, מתוכן 21 בקובץ הקדושה (H). מילה זו לא מכוונת לכל הזרים אלא לזר מסוג מסוים, הגר בארץ ולו מעמד משפטי מיוחד – "גר תושב".[8] ספר ויקרא חוזר ומצווה כי יש לנהוג בגֵר כמו באזרח יליד הארץ, אף על פי שהוא שונה ממנו. במקרה זה הציווי "לאהוב את הגר" זהה לציווי שנזכר קודם – לאהוב את הרֵע.
היות שהגֵר איננו בן לעם ישראל, המילה "כמוך" לא יכולה לתפקד כתואר (הגר שהוא כמוך).[9] הטעם שנותן המקרא לציווי לאהוב את הגר הוא "כי גֵרים הייתם בארץ מצרים", טעם החוזר לעתים תכופות כנימוק לדאגה לגֵר (שמות כב:כ; כג:ט; דברים י:יט; כג:ח). כלומר, גם כאן וגם בפסוק יח המילה "כמוך" מתפקדת כתואר הפועל. במילים אחרות "כמוך" מבהיר כיצד יש לאהוב.[10]
פסוק זה לא מבסס את הציווי בנימוק אונטולוגי, בבריאת כל בני האדם בצלם אלוהים. לו היה הדבר כך, לא הייתה כל סיבה להבחין בין הגֵר לבין כל זר אחר. הציווי מנומק בהשוואה לניסיון דומה שעבר על העם, ודומה בעיקרו לרעיון המכונה "כלל הזהב": ראוי להתייחס לאחרים כפי שהיית רוצה שיתייחסו אליך.
סיכום: כוונת החוק
בקצרה, יש כמה דברים ברורים בכל האמור בציווי לאהוב את רעך כמוך ובציווי המקביל לאהוב את הגר, בהקשרם המקורי:
- אהבה זו אינה קשורה ברגש אלא במעשה.
- הציווי לאהוב אינו אוניברסלי, ויש ליישמו רק ביחס לבני ישראל (יט:יח) ולגֵרים (יט:לד). הציווי עוסק בעיקרו בקשרים שבתוך הקהילה הישראלית, בין אם ביחסים עם ישראלים, או עם זרים החיים ביניהם לטווח ארוך.
- מילת היחס "כמוך" משמשת לתיאור האופן בו יש לאהוב את הרֵע או את הגֵר.
לאהוב את הרֵע (בן עמך) כמוך משמעו אפוא לנהוג בו כפי שהיית רוצה שינהגו בך. לנהוג בגרים כמוך משמעו לנהוג בהם כפי שהיית נוהג באזרח הישראלי.
פירושים מימי בית שני
מחברים מימי הבית השני בתקופות היוונית והרומית השתמשו בחוקים אלו בחיבוריהם. לדוגמה, ספר היובלים (המאה השלישית לפני הספירה) משבץ הֶרמזים לציווי לאהוב את רעך כמוך בתוך הסיפורים על נוח, אברהם, יעקב ויוסף ובסיפור יציאת מצרים, אך אינו מצטט כלל את הציווי לאהוב את הגר ובכך מגביל את תחולת הציווי ליהודים בלבד.[11] מגילת ברית דמשק (מן המאה השנייה לפני הספירה) מתייחסת במפורש לשני הציוויים, ומורה לבני הכת (ברית דמשק [גניזה] ו:כ):
לאהוב אישׁ את אחיהו כמוהו ולהחזיק ביד עני ואביון [12] וגר ולדרוש איש את שלום אחיהו.
סביר, אם כי לא וודאי, שבתקופת כתיבת המגילות כבר הייתה משמעות המילה "גר" – מי שהתגייר. לכן, מטבע הדברים, הכוונה היא ליהודים בלבד.[13] מטרת הציווי בחיבורים אלו זהה למטרתו בספר ויקרא – לחזק את לכידות הקבוצה. אולם במאה הראשונה ובמאה השנייה לספירה חל שינוי בהבנת חוק זה.
ההתפתחות של "כלל גדול בתורה"
בשרשרת של מעשים על הלל הזקן, התנא בן המאה הראשונה לפני הספירה, מספר התלמוד הבבלי את המעשה הבא (דפוס ונציה):
שוב מעשה בגוי אחד שבא לפני שמאי אמר ליה: "גיירני על מנת שתלמדיני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת." דחפו באמַת הבניין שבידו. בא [הגוי] לפני הילל, גייריה (והוא גייר אותו). א[מר הילל] ליה: "דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה; ואידך פירושה הוא. זיל גמור."
הלל אמנם אינו מצטט את הפסוק מויקרא, אך נראה שזוהי פרשנות לפסוק שבו אנו עוסקים, משום שכאמור הפסוק עוסק במעשים ולא וברגשות. התרגום המיוחס ליונתן (המאה הששית עד השמינית לספירה בקירוב), תרגום ארמי יהודי-רבני המשתמש בדימויים מדרשיים, מתרגם את ויקרא יט:יח כך שיעלה בקנה אחד עם העיקרון שקבע הלל:
ותרחמיה לחברך דמן אנת סני לך לא תעביד ליה.[14]
מצאנו כאן הבחנה חשובה: בעיניו של הלל, כלל זה הוא עיקרון מוסרי נשגב, הכולל את כל יתר המצוות כולן. הלל חי במאה הראשונה לפני הספירה, ומשום שהתלמוד הבבלי נכתב רק במאה הששית לספירה קשה להעריך את האמת ההיסטורית מאחורי מעשה זה. אף על פי כן, מקור מוקדם הרבה יותר, הסִפרא (פירוש מן המאה השלישית על ספר ויקרא) מייחס תפיסה דומה לרבי עקיבא, התנא בן המאה השנייה לספירה (ספרא, קדושים ב:ד.כב):
ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה.
בין ימיו של הלל וימיו של רבי עקיבא חי ופעל חכם יהודי נוסף שאף הוא הפיץ את הרעיון שחוק זה הוא עקרון אֶתי הקודם לכל.
"ואהבת לרעך כמוך" בספרי הבשורה
בבשורה על פי מרקוס, המוקדם מבין ספרי הבשורה הקנוניים, ישוע מלמד כי חוק זה הוא אחת משתי המצוות החשובות ביותר – השנייה היא מצוות אהבת האל המצויה בקריאת שמע:
מרקוס יב:28 אַחַד הַסּוֹפְרִים הִתְקָרֵב וְשָׁמַע אוֹתָם מִתְוַכְּחִים. כִּרְאוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁוּעַ הֵשִׁיב לָהֶם הֵיטֵב, שָׁאַל אוֹתוֹ: "אֵיזוֹהִי הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה מִכֹּל ?"יב:29 עָנָה יֵשׁוּעַ: "הָרִאשׁוֹנָה הִיא 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד, יב:30 וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ. יב:31 וְהַשְּׁנִיָּה הִיא 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.' אֵין מִצְוָה אַחֶרֶת גְּדוֹלָה מֵאֵלֶּה."[15]
בבשורה על פי מתי מופיע הסיפור במילים אחרות, ומסיים בתוספת "בִּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלֶּה תְּלוּיָה כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים" (כב:40).[16] הטקסט המקביל בבשורה על פי לוקס י:25–28, ספר הבשורה הסינופטי השלישי, מציג את שני הציוויים – אהבת האל ואהבת הרֵע – יחד, כאילו היו פסוק אחד:
לוקס י:25 אִישׁ אֶחָד, בַּעַל תּוֹרָה (nomikos), קָם לִבְחֹן אוֹתוֹ וְאָמַר: "רַבִּי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?" י:26 שָׁאַל יֵשׁוּעַ: "מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה? מָה אַתָּה קוֹרֵא?" י:27 הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדְךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ." י:28 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "יָפֶה עָנִיתָ, עֲשֵׂה וַחֲיֵה בָּהֶם."[17]
אגרות פאולוס
אחד משליחיו-תלמידיו החשובים והמוקדמים של ישוע, אף הוא יהודי, ניסח את החוק במילים דומות למילות התלמוד במעשה הלל. לדוגמה, באגרת אל הרומים כתב פאולוס:
רומים יג:8 אַל תִּהְיוּ חַיָּבִים דָּבָר לְאִישׁ מִלְּבַד אַהֲבַת הַזּוּלַת, כִּי הָאוֹהֵב אֶת הַזּוּלַת קִיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. יג:9 הֵן הַמִּצְווֹת "לֹא תִנְאַף", "לֹא תִרְצַח", "לֹא תִגְנֹב", "לֹא תַחְמֹד", וְכָל מִצְוָה אַחֶרֶת, כְּלוּלוֹת בַּמַּאֲמָר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ." יג:10 הָאַהֲבָה אֵינָהּ גּוֹרֶמֶת רָעָה לַזּוּלַת, לָכֵן הָאַהֲבָה הִיא קִיּוּם הַתּוֹרָה בִּמְלוֹאָה.[18]
פאולוס מתאר כאן במפורש את המצוות המוסריות שבעשרת הדברות כמצוות הנגזרות כולן מעיקרון זה. דבר דומה כתב פאולוס באגרת אל הגלטיים:
גלטים ה:14 הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּמַאֲמָר אֶחָד - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ."[19]
מכל המקורות הללו עולה בבירור כי במאה הראשונה לספירה כבר זכה הציווי מויקרא יט:יח למעמד מיוחד בעיניהם של פרשנים יהודים כמצווה חשובה במיוחד, כה נשגבת עד שהיא כוללת את כל המצוות האחרות.[20]
הרחבות מתונות של החוק
אין כל רמז בספרות חז"ל או בברית החדשה שהחוק חל על כל בני האדם. למעשה, הפירוש המתבקש של החוק בהקשרו הנתון הוא שהוא מכוון לקבוצה מסוימת: בני ישראל, יהודים, הנוצרים הראשונים, וכדומה.[21] עם זאת, החוק הורחב במידה מתונה כבר בתקופה זו.
השומרוני הטוב
גרסת הסיפור בבשורה על פי לוקס (המצוטטת לעיל), לדוגמה, מרחיבה את האופק, ולו במעט, באמצעות משל השומרוני הטוב. לאחר שישוע נענה בידי השואל כי אהבת האל ואהבת הרע הן שתי המצוות החשובות ביותר, ממשיך הסיפור ומתאר כיצד בעל התורה שואל את ישוע "ומי הוא רֵעי?". ישוע משיב במשל על כהן ולוי המתעלמים מיהודי פצוע הזקוק לעזרתם, ובמקומם שומרוני הוא המושיט לו עזרה.
ישוע ממשיך ושואל מי משלושת האנשים הללו קיים את מצוות "ואהבת לרעך", ובן שיחו עונה כי השומרוני הוא שעשה כן. הפרט החשוב בסיפור הוא שהשומרוני, "מעין יהודי" – שומרונים רואים עצמם כבני ישראל ומאמינים בתורה בנוסח השומרוני, הדומה לנוסח המסורה אך גם נבדל ממנו בבירור – שאינו יהודי ממש, וודאי שאינו חלק מקבוצת השייכות של השואל, נחשב רֵעַ. זוהי הגדרה מרחיבה במידת מה של המונח "רֵע", אך קשה להבין האם הלקח הוא שהציווי חל גם כלפי גויים, שאינם קשורים לעם ישראל בשום אופן.[22]
ואהבת לשונאך: דרשות ישוע
החידוש הבולט ביותר בספרי הבשורה, שאין דומה לו בספרות העת העתיקה, הוא הציווי לאהוב את האויב, המוצג כהרחבה של הציווי בספר ויקרא. בדרשה על ההר כפי שהיא מובאת בבשורה על פי מתי נאמר:
מתי ה:43 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר 'אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אוֹיִבְךָ.' ה:44 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם, ה:45 לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר גֶּשֶׁם עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים. ה:46 הֵן אִם תֹּאהֲבוּ אֶת אוֹהֲבֵיכֶם מַה שְֹכַרְכֶם? הֲלֹא גַּם הַמּוֹכְסִים (=גויים) עוֹשִׂים זֹאת. ה:47 וְאִם תִּשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבַד, מַהוּ הַמְיֻחָד שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים? הֲלֹא גַּם הַגּוֹיִים עוֹשִׂים זֹאת.[23]
מן הפסוק האחרון עולה בבירור כי ישוע פונה ליהודים בלבד. זאת ועוד, הדברים על אודות שנאת האויב המופיעים בפסוק הראשון לעיל אינם מן המקרא. אולם גם הציווי לאהוב את האויב לא קיים במקרא, הגם שכמה פסוקים במקומות שונים במקרא מדגישים כי ראוי לנהוג באויב בהגינות:
שמות כג:ד כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כג:ה כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.
משלי כד:יז בִּנְפֹל (אויביך) [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ.
משלי כה:כא אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם.
אף לא אחד מן המקורות הללו אומר כי יש לאהוב את האויב, ולפיכך נראה כי ישוע מפתח את ערכי המקרא ומרחיב אותם – תמה חשובה בדרשה על ההר. בשני המקרים, כוונת המילה "שונא" או "אויב" היא מן הסתם "אויב יהודי". הקשר שבין דרשת ישוע לפסוקים במקרא מתבהר לנוכח ההבנה שכוונת המילה "אהבה" כאן, כמו בויקרא יט, היא בעיקר למעשים, ולא לרגשות.
ציווי מקביל מופיע בדרשה על המישור המובאת בבשורה על פי לוקס:
לוקס ו:27 אֲבָל אֲלֵיכֶם, הַשּׁוֹמְעִים, אוֹמֵר אֲנִי: אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם, הֵיטִיבוּ עִם שׂוֹנְאֵיכֶם. ו:28 בָּרְכוּ אֶת מְקַלְּלֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד הַפּוֹגְעִים בָּכֶם. ו:29 הַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל הַלְּחִי, הַטֵּה לוֹ גַּם אֶת הַשְּׁנִיָּה. הַלּוֹקֵחַ אֶת מְעִילְךָ, אַל תִּמְנַע מִמֶּנּוּ גַם אֶת כֻּתָּנְתְּךָ. ו:30 הֱיֵה נוֹתֵן לְכָל הַמְבַקֵּשׁ מִמְּךָ ; וְהַלּוֹקֵחַ אֶת אֲשֶׁר לְךָ, אַל תִּתְבַּע מִמֶּנּוּ .ו:31 מַה שֶּׁתִּרְצוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי אָדָם, כֵּן תַּעֲשׂוּ לָהֶם גַּם אַתֶּם. ו:32 וְאִם תֹּאהֲבוּ אֶת אוֹהֲבֵיכֶם, אֵיזוֹ זְכוּת תַּעֲמֹד לָכֶם? הֲלֹא גַּם הַחוֹטְאִים אוֹהֲבִים אֶת אוֹהֲבֵיהֶם. ו:33 אִם תֵּיטִיבוּ לַמֵּיטִיבִים עִמָּכֶם, אֵיזוֹ זְכוּת תַּעֲמֹד לָכֶם? הֲלֹא גַּם הַחוֹטְאִים עוֹשִׂים זֹאת. ו:34 וְאִם תַּלְווּ לַאֲנָשִׁים שֶׁאַתֶּם מְקַוִּים לְקַבֵּל מֵהֶם, אֵיזוֹ זְכוּת תַּעֲמֹד לָכֶם? גַּם הַחוֹטְאִים מַלְוִים לַחוֹטְאִים כְּדֵי שֶׁיֻּחְזַר לָהֶם הָעֵרֶךְ הַשָּׁוֶה. ו:35 אַדְּרַבָּא, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ וְהַלְווּ מִבְּלִי לְצַפּוֹת לִגְמוּל, וְרַב יִהְיֶה שְׂכַרְכֶם וּבְנֵי עֶלְיוֹן תִּהְיוּ, כִּי טוֹב הוּא גַּם לִכְפוּיֵי טוֹבָה וְגַם לָרָעִים.[24]
מן הדברים בבשורה על פי לוקס – לעומת הדברים בבשורה על פי מתי – ברור אף יותר שישוע מכוון למעשים ולא לרגשות, משום שהוא מביא דוגמות מעשיות כצדקה, תפילה למען האויבים והושטת הלחי השנייה.
ואהבת את האנושות כולה?
המצווה לאהוב את רעך כמוך היא, ללא ספק, אחת מתרומותיו החשובות של המקרא להתפתחותה המוסרית של האנושות. החוק בהקשרו המקורי כיוון בעיקר לטיפוח לכידותה של קבוצה מסוימת ושימור זהותה, אולם משמעותה של המילה "רֵע" התרחבה עם השנים לכל בני האדם, משמעות המעוגנת בהכרה בשותפות-הגורל של האנושות.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
1 במאי 2022
|
עודכן לאחרונה
27 באפריל 2022
מאמר זה הוא תרגום של "Love Your Neighbor: How It Became the Golden Rule" שפורסם במקור על ידי TheTorah.com באפריל 2020. תורגם על ידי ALE.
לעיון נוסף, ראו:
Jon D. Levenson, The Love of God: Divine Gift, Human Gratitude, and Mutual Faithfulness in Judaism (Princeton, NJ: Princeton University Press, 2016), 1–58.
לדעה שונה, ראו:
Richard Elliott Friedman, “Love Your Neighbor – Only Israelites or Everyone?” Biblical Archaeology Review (Sept-Oct 2014): 48-52; idem, “The Exodus, the Alien, and the Neighbor,” TheTorah (2017).
לסקירה מקיפה ומעמיקה ראו:
Kengo Akiyama, The Love of Neighbour in Ancient Judaism. The Reception of Leviticus 19:18 in the Hebrew Bible, the Septuagint, the Book of Jubilees, the Dead Sea Scrolls, and the New Testament. AGJU 105 (Leiden: Brill, 2018).
ראו:
Akiyama, The Love of Neighbour, 68.
על פי כתב יד מינכן 252.
וייזל, שכתב את הפירוש לספר ויקרא עבור ה"ביאור" של משה מנדלסון, הטיל במקרה זה ספק בבחירת התרגום של מנדלסון עצמו. מנדלסון תרגם את המילה כתואר הפועל – "ואהבת לרעך כפי שאתה אוהב את עצמך" (liebe dienen Nächstern wie du dich selbst liebst). וייזל לומד מן הפסוק כי על בני ישראל לאהוב את האנושות כולה, משום שכל בני האדם שווים, אך את דבריו אפשר לפרש גם במשמעות "משום שכל ישראל שווים".
ראו:
Martin Buber, with Franz Rosenzweig, Die funf Bücher der Weisung (Berlin: Schneider, 1930), 326.
הערת העורך: להרחבה בנושא תרגום זה, ראו:
Orr Scharf, “Die Schrift: A Non-Territorial Translation of the Land,” TheTorah (2019).
ראו:
Rolf Rendtorff, “The Ger in the Priestly Laws of the Pentateuch,” in Ethnicity and the Bible, ed. Mark G. Brett (Leiden: Brill, 1996), 77-87.
יש חוקרים הסבורים כי ה"גֵרים" הנזכרים בספרי ויקרא ודברים היו פליטים ישראלים מממלכת הצפון לאחר חורבנה או יהודאים חסרי מעמד אזרח בתקופה שלאחר הגלות. ראו:
Akiyama, The Love of Neighbour, 47-48.
אף על פי כן, סביר יותר שגֵרים אלו היו זרים שחיו חיי קבע בישראל וביהודה. אמנם בספר דברים מצטייר הגֵר כאביון ונתמך, אולם מספר ויקרא עולה שהוא עצמאי יחסית, אף שמעמדו בחברה פגיע.
ראו:
Jacob Milgrom, Leviticus 17-22, AB 3A (New York: Doubleday, 2000), 1655.
אי אפשר לסתור טענה באמצעות הגישה הטוענת כי גֵרים אלו הם פליטים ישראלים או יהודאים חסרי מעמד. הכינוי שהמקרא עצמו מעניק להם – גרים – מוכיח כי הכותב אינו מייחס להם מבחינה אתנית מוצא ישראלי.
הדבר עולה בקנה אחד עם עיקרון חוזר ונשנה בתורת הקדושה, המופיע גם ביקרא כד:כב: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה".
ראו:
Atar Livneh, “Love Your Fellow as Yourself: The Interpretation of Leviticus 19:17-18 in the Book of Jubilees,” DSD 18(2001): 173-99; Akiyama, The Love of Neighbour, 79-95.
ג'ון מאייר אינו רואה בכך ציטוט מויקרא יט:יחב, משום שמושא האהבה אינו רֵע אלא אח, ובהקשר הזה מדובר לדעתו בחבר בכת האיסיים. ראו:
Meir, A Marginal Jew ,504.
הגֵר לא נזכר ב"סרך היחד" שהוא קובץ חוקי הכת.
הערת העורך: להרחבה בנושא התפתחות מושג הגֵר החל במקרא, חלוף בכתבי תקופת בית שני וכלה בספרות חז"ל ראו:Ishay Rosen-Zvi, “In the Torah, Is the Ger Ever a Convert?” TheTorah (2019).
המופע הראשון של העיקרון בניסוחו זה במקורות היהודיים הוא במאה השנייה לפני הספירה, בספר טוביה (ד:טז): "ואת אשר תשנא אל תעש לכל אדם" (καὶ ὃ μισεῖς, μηδενὶ ποιήσῃς; תרגום א"ש הרטום, תל אביב תשכ"ח), ולאחר מכן גם אצל פילון (20 לפני הספירה עד 50 לספירה בקירוב): "מה ששונא האדם שייעשה לו, אל יעשה הוא לחברו" (ἅ τις παθεῖν ἐχθαίρει, μὴ ποιεῖν αὐτόν; היפותטיקה 7.6 [תרגום דוד רוקח]).
כל התרגומים העבריים לברית החדשה מתוך תרגום החברה לכבתי הקודש בישראל (1991).
Κατά Μάρκον 12:28 Καὶ προσελθὼν εἷς τῶν γραμματέων ἀκούσας αὐτῶν συζητούντων, ἰδὼν ὅτι καλῶς ἀπεκρίθη αὐτοῖς ἐπηρώτησεν αὐτόν· ποία ἐστὶν ἐντολὴ πρώτη πάντων 12:29 ἀπεκρίθη ὁ Ἰησοῦς ὅτι πρώτη ἐστίν· ἄκουε, Ἰσραήλ, κύριος ὁ θεὸς ἡμῶν κύριος εἷς ἐστιν 12:30 καὶ ἀγαπήσεις κύριον τὸν θεόν σου ἐξ ὅλης τῆς καρδίας σου καὶ ἐξ ὅλης τῆς ψυχῆς σου καὶ ἐξ ὅλης τῆς διανοίας σου καὶ ἐξ ὅλης τῆς ἰσχύος σου. 12:31 δευτέρα αὕτη· ἀγαπήσεις τὸν πλησίον σου ὡς σεαυτόν. μείζων τούτων ἄλλη ἐντολὴ οὐκ ἔστιν.
וזו לשון הסיפור כולו בבשורה על פי מתי:
מתי כב:34 כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הַפְּרוּשִׁים כִּי הִשְׁתִּיק אֶת הַצְּדוֹקִים, נֶאֶסְפוּ יַחְדָּיו מתי כב:35 וְאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַתּוֹרָה שֶׁבֵּינֵיהֶם שָׁאַל אוֹתוֹ כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ: מתי כב:36 "רַבִּי, אֵיזוֹהִי הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּתּוֹרָה"? מתי כב:37 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "וְאָהַבְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. מתי כב:38 זֹאת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה. מתי כב: 39 הַשְּׁנִיָּה דּוֹמָה לָהּ: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. מתי כב:40 בִּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלֶּה תְּלוּיָה כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים."
Κατά Μαθθαίον 22:34 Οἱ δὲ Φαρισαῖοι ἀκούσαντες ὅτι ἐφίμωσεν τοὺς Σαδδουκαίους συνήχθησαν ἐπὶ τὸ αὐτό, 22:35 καὶ ἐπηρώτησεν εἷς ἐξ αὐτῶν [νομικὸς] πειράζων αὐτόν· 22:36 διδάσκαλε, ποία ἐντολὴ μεγάλη ἐν τῷ νόμῳ; 22:37 ὁ δὲ ἔφη αὐτῷ· ἀγαπήσεις κύριον τὸν θεόν σου ἐν ὅλῃ τῇ καρδίᾳ σου καὶ ἐν ὅλῃ τῇ ψυχῇ σου καὶ ἐν ὅλῃ τῇ διανοίᾳ σου· 22:38 αὕτη ἐστὶν ἡ μεγάλη καὶ πρώτη ἐντολή. 22:39 δευτέρα δὲ ὁμοία αὐτῇ· ἀγαπήσεις τὸν πλησίον σου ὡς σεαυτόν. 22:40 ἐν ταύταις ταῖς δυσὶν ἐντολαῖς ὅλος ὁ νόμος κρέμαται καὶ οἱ προφῆται.
Κατά Λουκάν 10:25 Καὶ ἰδοὺ νομικός τις ἀνέστη ἐκπειράζων αὐτὸν λέγων· διδάσκαλε, τί ποιήσας ζωὴν αἰώνιον κληρονομήσω; 10:26 ὁ δὲ εἶπεν πρὸς αὐτόν· ἐν τῷ νόμῳ τί γέγραπται; πῶς ἀναγινώσκεις; 10:27 ὁ δὲ ἀποκριθεὶς εἶπεν· ἀγαπήσεις κύριον τὸν θεόν σου ἐξ ὅλης [τῆς] καρδίας σου καὶ ἐν ὅλῃ τῇ ψυχῇ σου καὶ ἐν ὅλῃ τῇ ἰσχύϊ σου καὶ ἐν ὅλῃ τῇ διανοίᾳ σου, καὶ τὸν πλησίον σου ὡς σεαυτόν. 10:28 εἶπεν δὲ αὐτῷ· ὀρθῶς ἀπεκρίθης· τοῦτο ποίει καὶ ζήσῃ.
Προς Ρωμαίους 13:8 Μηδενὶ μηδὲν ὀφείλετε εἰ μὴ τὸ ἀλλήλους ἀγαπᾶν· ὁ γὰρ ἀγαπῶν τὸν ἕτερον νόμον πεπλήρωκεν. 13:9 τὸ γὰρ οὐ μοιχεύσεις, οὐ φονεύσεις, οὐ κλέψεις, οὐκ ἐπιθυμήσεις, καὶ εἴ τις ἑτέρα ἐντολή, ἐν τῷ λόγῳ τούτῳ ἀνακεφαλαιοῦται [ἐν τῷ]· ἀγαπήσεις τὸν πλησίον σου ὡς σεαυτόν. 13:10 ἡ ἀγάπη τῷ πλησίον κακὸν οὐκ ἐργάζεται· πλήρωμα οὖν νόμου ἡ ἀγάπη.
προς Γαλάτες ὁ γὰρ πᾶς νόμος ἐν ἑνὶ λόγῳ πεπλήρωται, ἐν τῷ· ἀγαπήσεις τὸν πλησίον σου ὡς σεαυτόν.
סיפור זה אינו קיים בבשורה על פי יוחנן, אך היא כוללת ציווי דומה מפי ישוע עצמו:
יוחנן יג:34 מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה.
Κατά Ιωάννην 13:34 Ἐντολὴν καινὴν δίδωμι ὑμῖν, ἵνα ἀγαπᾶτε ἀλλήλους, καθὼς ἠγάπησα ὑμᾶς ἵνα καὶ ὑμεῖς ἀγαπᾶτε ἀλλήλους.
יוחנן טו:12 זֹאת מִצְוָתִי: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם.
Κατά Ιωάννην 15:12 Αὕτη ἐστὶν ἡ ἐντολὴ ἡ ἐμή, ἵνα ἀγαπᾶτε ἀλλήλους καθὼς ἠγάπησα ὑμᾶς.
לדיון מקיף יותר במצוות האהבה בברית החדשה, ראו:
Victor Paul Furnish, The Love Command in the New Testament (Nashville: Abingdon, 1972).
ראו:
John P. Meier, A Marginal Jew: Rethinking the Historical Jesus. IV. Law and Love. AYBRL (New Haven: Yale, 2009), 493.
וזו לשון הסיפור במלואו:
לוקס י:29 אֲבָל מֵאַחַר שֶׁרָצָה לְהַמְצִיא הֶצְדֵּק לְעַצְמוֹ, שָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ: "וּמִי הוּא רֵעִי"? לוקס י:30 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אִישׁ אֶחָד יָרַד מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ וְנָפַל בִּידֵי שׁוֹדְדִים. הַלָּלוּ הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּהוּ, וְהָלְכוּ לָהֶם בְּעָזְבָם אוֹתוֹ מֻטָּל בֵּין מָוֶת לְחַיִּים. לוקס י:31 וְהִנֵּה כֹּהֵן אֶחָד יָרַד בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, אַךְ כִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאִישׁ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ .לוקס י:32 כֵּן גַּם אִישׁ לֵוִי, כַּאֲשֶׁר בָּא לַמָּקוֹם וְרָאָה אוֹתוֹ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. לוקס י:33 וְהִנֵּה שׁוֹמְרוֹנִי אֶחָד, שֶׁעָבַר בַּדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ אֵלָיו, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים .לוקס י:34 נִגַּשׁ אֵלָיו, יָצַק שֶׁמֶן וְיַיִן עַל פְּצָעָיו וְחָבַשׁ אוֹתָם. אַחֲרֵי כֵן הוֹשִׁיבוֹ עַל בְּהֶמְתּוֹ וְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל פֻּנְדָּק וְשָׁם דָּאַג לִצְרָכָיו. לוקס י:35 לְמָחֳרָת הוֹצִיא שְׁנֵי דִּינָרִים, נְתָנָם לְבַעַל הַפֻּנְדָּק וְאָמַר: 'דְּאַג לוֹ אַתָּה; וְכָל מַה שֶּׁתּוֹסִיף אַחֲזִיר לְךָ בְּשׁוּבִי .'לוקס י:36 וּבְכֵן מַה דַּעְתְּךָ, מִי מִן הַשְּׁלוֹשָׁה הָיָה רֵעַ לַנּוֹפֵל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים? "לוקס י:37 הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "זֶה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד."
Κατά Λουκάν 10:29 ὁ δὲ θέλων δικαιῶσαι ἑαυτὸν εἶπεν πρὸς τὸν Ἰησοῦν· καὶ τίς ἐστίν μου πλησίον; 10:30 Ὑπολαβὼν ὁ Ἰησοῦς εἶπεν· ἄνθρωπός τις κατέβαινεν ἀπὸ Ἰερουσαλὴμ εἰς Ἰεριχὼ καὶ λῃσταῖς περιέπεσεν, οἳ καὶ ἐκδύσαντες αὐτὸν καὶ πληγὰς ἐπιθέντες ἀπῆλθον ἀφέντες ἡμιθανῆ. 10:31 κατὰ συγκυρίαν δὲ ἱερεύς τις κατέβαινεν ἐν τῇ ὁδῷ ἐκείνῃ καὶ ἰδὼν αὐτὸν ἀντιπαρῆλθεν· 10:32 ὁμοίως δὲ καὶ Λευίτης [γενόμενος] κατὰ τὸν τόπον ἐλθὼν καὶ ἰδὼν ἀντιπαρῆλθεν. 10:33 Σαμαρίτης δέ τις ὁδεύων ἦλθεν κατ᾽ αὐτὸν καὶ ἰδὼν ἐσπλαγχνίσθη, 10:34 καὶ προσελθὼν κατέδησεν τὰ τραύματα αὐτοῦ ἐπιχέων ἔλαιον καὶ οἶνον, ἐπιβιβάσας δὲ αὐτὸν ἐπὶ τὸ ἴδιον κτῆνος ἤγαγεν αὐτὸν εἰς πανδοχεῖον καὶ ἐπεμελήθη αὐτοῦ. 10:35 καὶ ἐπὶ τὴν αὔριον ἐκβαλὼν ἔδωκεν δύο δηνάρια τῷ πανδοχεῖ καὶ εἶπεν· ἐπιμελήθητι αὐτοῦ, καὶ ὅ τι ἂν προσδαπανήσῃς ἐγὼ ἐν τῷ ἐπανέρχεσθαί με ἀποδώσω σοι. 10:36 τίς τούτων τῶν τριῶν πλησίον δοκεῖ σοι γεγονέναι τοῦ ἐμπεσόντος εἰς τοὺς λῃστάς; 10:37 ὁ δὲ εἶπεν· ὁ ποιήσας τὸ ἔλεος μετ᾽ αὐτοῦ. εἶπεν δὲ αὐτῷ ὁ Ἰησοῦς· πορεύου καὶ σὺ ποίει ὁμοίως.
Κατά Μαθθαίον 5:43 Ἠκούσατε ὅτι ἐρρέθη· ἀγαπήσεις τὸν πλησίον σου καὶ μισήσεις τὸν ἐχθρόν σου. 5:44 ἐγὼ δὲ λέγω ὑμῖν· ἀγαπᾶτε τοὺς ἐχθροὺς ὑμῶν καὶ προσεύχεσθε ὑπὲρ τῶν διωκόντων ὑμᾶς, 5:45 ὅπως γένησθε υἱοὶ τοῦ πατρὸς ὑμῶν τοῦ ἐν οὐρανοῖς, ὅτι τὸν ἥλιον αὐτοῦ ἀνατέλλει ἐπὶ πονηροὺς καὶ ἀγαθοὺς καὶ βρέχει ἐπὶ δικαίους καὶ ἀδίκους. 5:46 ἐὰν γὰρ ἀγαπήσητε τοὺς ἀγαπῶντας ὑμᾶς, τίνα μισθὸν ἔχετε; οὐχὶ καὶ οἱ τελῶναι τὸ αὐτὸ ποιοῦσιν; 5:47 καὶ ἐὰν ἀσπάσησθε τοὺς ἀδελφοὺς ὑμῶν μόνον, τί περισσὸν ποιεῖτε; οὐχὶ καὶ οἱ ἐθνικοὶ τὸ αὐτὸ ποιοῦσιν;
Κατά Λουκάν 6:27 Ἀλλ᾽ ὑμῖν λέγω τοῖς ἀκούουσιν· ἀγαπᾶτε τοὺς ἐχθροὺς ὑμῶν, καλῶς ποιεῖτε τοῖς μισοῦσιν ὑμᾶς, 6:28 εὐλογεῖτε τοὺς καταρωμένους ὑμᾶς, προσεύχεσθε περὶ τῶν ἐπηρεαζόντων ὑμᾶς. 6:29 τῷ τύπτοντί σε ἐπὶ τὴν σιαγόνα πάρεχε καὶ τὴν ἄλλην, καὶ ἀπὸ τοῦ αἴροντός σου τὸ ἱμάτιον καὶ τὸν χιτῶνα μὴ κωλύσῃς. 6:30 Παντὶ αἰτοῦντί σε δίδου, καὶ ἀπὸ τοῦ αἴροντος τὰ σὰ μὴ ἀπαίτει. 6:31 Καὶ καθὼς θέλετε ἵνα ποιῶσιν ὑμῖν οἱ ἄνθρωποι ποιεῖτε αὐτοῖς ὁμοίως. 6:32 καὶ εἰ ἀγαπᾶτε τοὺς ἀγαπῶντας ὑμᾶς, ποία ὑμῖν χάρις ἐστίν; καὶ γὰρ οἱ ἁμαρτωλοὶ τοὺς ἀγαπῶντας αὐτοὺς ἀγαπῶσιν. 6:33 καὶ [γὰρ] ἐὰν ἀγαθοποιῆτε τοὺς ἀγαθοποιοῦντας ὑμᾶς, ποία ὑμῖν χάρις ἐστίν; καὶ οἱ ἁμαρτωλοὶ τὸ αὐτὸ ποιοῦσιν. 6:34 καὶ ἐὰν δανίσητε παρ᾽ ὧν ἐλπίζετε λαβεῖν, ποία ὑμῖν χάρις [ἐστίν]; καὶ ἁμαρτωλοὶ ἁμαρτωλοῖς δανίζουσιν ἵνα ἀπολάβωσιν τὰ ἴσα. 6:35 πλὴν ἀγαπᾶτε τοὺς ἐχθροὺς ὑμῶν καὶ ἀγαθοποιεῖτε καὶ δανίζετε μηδὲν ἀπελπίζοντες· καὶ ἔσται ὁ μισθὸς ὑμῶν πολύς, καὶ ἔσεσθε υἱοὶ ὑψίστου, ὅτι αὐτὸς χρηστός ἐστιν ἐπὶ τοὺς ἀχαρίστους καὶ πονηρούς.
מאמרים קשורים :
