צאצאי יעקב הירדו מצריימה: נוסח המסורה מול נוסח השבעים

כמה צאצאים – 70 או 75?

ספר בראשית (מו:ח-כז) מונה בשמותיהם את צאצאי יעקב שירדו למצרים. בנוסח המסורה מוזכרים 70 שמות, בעוד בנוסח השבעים מוזכרים 75. כלומר, בנוסח המסורה חסרים חמישה שמות הנמצאים בנוסח השבעים. הבדל זה מופיע גם במקומות נוספים:

ספר שמות א:ה

בנוסח המסורה מספר צאצאי יעקב עומד על שבעים:

^{שמות א:ה} וַיְהִי כׇּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם.

אולם בשתיים ממגילות קומראן ובתרגום השבעים, מספרם 75.^[1] המסורת המונה 75 איש נמצאת גם בברית החדשה (מעשי השליחים ז:14), ואצל פילון האלכסנדרוני (על הגירת אברהם 199–201). שני מקורות אלה משקפים את הכתוב בנוסח השבעים.

ספר דברים י:כב

נוסח המסורה ורוב עדי הנוסח משקפים את המספר 70 איש:

^{דברים י:כב} בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְ־הֹוָה אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

עם זאת, באחד משלושת כתבי היד החשובים של נוסח השבעים, קודקס אלכסנדרינוס, נמצא המספר 75 המשקף את ספר דברים י: כב.^[2] כמו לסבך את העניינים עוד יותר, חמשת השמות הנוספים נמצאים בשמות פרק כו, הן בנוסח העברי והן בנוסח היווני. מהי אם כן המסורת הקדומה יותר – 70 או 75? וכיצד שינתה אחת המסורות את רעותה?

חמשת צאצאיהם הנוספים של מנשה ואפרים

בנוסח המסורה של ספר בראשית מו מוזכרים רק שני צאצאים של יוסף: מנשה ואפרים. בנוסח השבעים לעומת זאת, מוזכרים חמישה צאצאים נוספים: למנשה יש בן (מכיר) ונכד (גלעד), ולאפרים שני בנים (שותלח ותחם) ונכד ושמו עֶדֶם:

• נוסח המסורה

^{בראשית מו:כ} וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם.

• נוסח השבעים

^{בראשית מו:כ} ויולדו בנים ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטיפרע כהן און את מנשה ואת אפרים. ויולדו בנים למנשה אשר ילדה לו פילגשו הארמיה את מכיר ומכיר הוליד את גלעד. בני אפרים אחי מנשה שותלח ותחם ובני שותלח עדן.^[3]

אולם, איזה נוסח מקורי יותר? והאם אחד מהם הוא "המקורי" בה"א הידיעה?

השוואה לבמדבר פרק כו

חמשת השמות המופיעים בנוסח השבעים לבראשית מו:כ אינם ייחודיים לפסוק זה בנוסח. אותם שמות קיימים הן בנוסח המסורה והן בתרגום השבעים בתיאור המפקד שנערך בערבות מואב בפרק כו, כפי שמראה ההשוואה הבאה:

• נוסח המסורה – במדבר כו:כט, לה־לו

^{במדבר כו:כט} בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי. וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי... ^כו:לה אֵלֶּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּתֶלַח מִשְׁפַּחַת הַשֻּׁתַלְחִי לְבֶכֶר מִשְׁפַּחַת הַבַּכְרִי^[4] לְתַחַן מִשְׁפַּחַת הַתַּחֲנִי. ^כו:לו וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוּתָלַח לְעֵרָן מִשְׁפַּחַת הָעֵרָנִי.

• נוסח השבעים – בראשית מו:כ

^{בראשית מו:כ} ויולדו בנים למנשה אשר ילדה לו פילגשו הארמיה את מכיר ומכיר הוליד את גלעד. בני אפרים אחי מנשה שותלח ותחם^[5] ובני שותלח עדן.

הרשימות בנוסח השבעים של בראשית מו ובשני נוסחי במדבר כו (הן במסורה והן בתרגום השבעים) קשורות זו בזו. בכולן מופיעים אותם שמות, ממש באותו הסדר (אף שבספר במדבר נוספים גם  הדורות הבאים).^[6] הדמיון הכללי הזה מרמז שחמשת השמות הנוספים בתרגום השבעים לבראשית מו:כ נכללו בטקסט זה במקורו. כיוון שגם השמות האחרים ברשימה משותפים לשני הטקסטים,  סביר להניח שהקשר הספרותי הקיים בין  הרשימות השלמות הוא גם הקשר בין אזכור חמשת השמות הללו בבמדבר כו לבין נוסח השבעים בבראשית כו. כלומר, חמשת השמות הללו נשרו, או הושמטו בכוונה, מנוסח המסורה בבראשית מו.

הבעייה עם צאצאי אפרים ומנשה ברשימה

סביר מאוד להניח שתהליך זה אינו מקרי אלא מכוון, מאחר שבהקשר של בראשית מו, חמשת השמות יוצרים בעיה כרונולוגית רצינית. לפי הכרונולוגיה של ספר בראשית, מנשה ואפרים היו צעירים מכדי להיות הורים בזמן שיעקב ובניו ירדו למצרים, ובוודאי היו צעירים מכדי להיות סבים.

ספר בראשית רומז שיוסף נשא את אסנת לאישה מיד לאחר מפגשו עם פרעה (בראשית מא:מה). באותה עת החלו ימי השָׂבָע (בראשית מא:לג). בני יוסף נולדו לפני שנות הרעב (בראשית מא:נ), ומשפחת יעקב הגיעה למצרים לאחר שנתיים של בצורת (בראשית מה:ו). מכאן נובע שבניו יוסף הם בני לכל היותר תשע שנים באותו זמן; לא ייתכן שהיו להם צאצאים בגיל הזה.

שימוש משני ברשימה קודמת

כיצד אפוא נכנסו בניהם של מנשה ואפרים ונכדיהם אל הרשימה שבפרק מו של תרגום השבעים? לא סביר שמישהו היה מוסיף אותם לרשימה ממנה נעדרו במקור, שהרי בכך נוצרת בעית תזמון בלתי רצויה.

סביר יותר להניח שמחבר בראשית מו השתמש ברשימה מוקדמת שעמדה לפניו. והמחבר/העורך של פרק זה פשוט כלל את הרשימה כפי שהיא, ולא הוטרד מהבעייתיות של פרטים אחדים מתוכה. גם מכאן אנו למדים על מקוריותו וקדמותו של הטקסט בפרק מו בתרגום השבעים. אך מה מקורה של הרשימה הקדומה בפרק מו בתרגום השבעים? האם המקור נמצא בספר במדבר כו או ברשימה אחרת, שאבדה?

המפקד בספר במדבר תלוי ברשימת השמות שבספר בראשית

שרח בת אשר

הרשימה בבמדבר כוללת את ההערה החידתית "וְשֵׁם בַּת־אָשֵׁר שָׂרַח" (פסוק מו). הערה זו מרמזת שהכתוב בספר במדבר תלוי בכתוב בספר בראשית ולא להיפך. יש היגיון בכך ששרח נכללת ברשימת צאצאי יעקב (בראשית מו:טז), מאחר שהרשימה מתימרת למנות את כל צאצאי יעקב שהגיעו עימו למצרים. ברשימה שבספר במדבר לעומת זאת, אין לשרח מקום; הרי רשימת משפחות שבט אשר נועדה למפקד, ושרח, בהיותה אישה, אינה נספרת כאם משפחה בפני עצמה. שמה הועתק באופן מכני מספר בראשית לספר במדבר.

חז"ל והפרשנים המסורתיים הבחינו בבעייתיות שבאזכור שרח בספר במדבר. רש"י, למשל, טוען ששרח נוספה לרשימה מכיוון שהיא עדיין הייתה בחיים בעת ההיא:

ושם בת אשר שרח – לפי שהיתה קיימת בחיים מנאה כאן.^[7]

ובכל-זאת, אין במדרש זה כדי להסביר את הופעתו של פרט מסוג זה בתוך דיווח על מפקד שאינו מתייחס לדמויות פרטיות. הסבר מתקבל יותר על הדעת הוא, שספר במדבר כו מבוסס על בראשית מו, והמחבר של במדבר כו העתיק את הפרט הזה מבראשית פרק מו.

הפילגש הארמית של מנשה

קיימות ראיות נוספות התומכות בטענה שהקטע הועתק מבראשית מו.^[8] למשל, פרט המופיע בגרסת תרגום השבעים של בראשית מו, ואינו מופיע באף נוסח של במדבר כו, הוא ההתייחסות לאימו של מכיר כפילגש מנשה. העובדה שפרט זה אינו מופיע באף אחת מהגרסאות של בבמדבר כו, מורה על שני דברים:

• במדבר כו נובע מבראשית מו, והוא מדלג על ההערה הנוגעת לפילגש, כפי שהוא משמיט פרטים אחרים, דוגמת שמה של אשת יוסף (פסוק כ), אסנת.^[9]
• ההערה על הפילגש בתרגום השבעים היא המקורית והוסרה (במקרה או במתכוון) מנוסח המסורה.^[10]

הרשימה בנוסח השבעים לבראשית מו היא המקורית ביותר שבידינו

הרשימה בנוסח השבעים לבראשית מו היא המקורית ביותר ששרדה. טקסט זה שימש מקור לדיווח על המפקד המורחב בספר במדבר כו. לכן, בנוסח העתיק ביותר של בראשית ליעקב היו 75 צאצאים ולא 70. מהו אם-כן מקורו של המספר 70? כלומר, מדוע השמיט נוסח המסורה בבראשית מו את בניהם ונכדיהם של מנשה ואפרים, והפחית את המספר ב-5?

ייתכן שלספר דברים י:כב, המציין שהיו ליעקב 70 צאצאים, היה תפקיד בהתפתחות נוסח המסורה של בראשית מו. למרות שסביר שהכוונה המקורית במספר 70 הייתה לספק מספר 'עגול', אולי אפילו טיפולוגי, ייתכן שעורך כלשהו הבין אותו כלשונו, והשמיט במתכוון חמישה שמות מהרשימה בבראשית מו. ועדיין, גם אם היה זה אחד הגורמים בהתפתחות נוסח המסורה של בראשית מו, מדוע הושמטו השמות המסוימים הללו?

כפי שצוין לעיל, לפי הכרונולוגיה בבראשית, מנשה ואפרים היו צעירים מכדי להוליד צאצאים בעת שסבם ירד מצריימה. בראותו את הבעייתיות, מחק אחד המעתיקים את הקטע הבעייתי, המכיל את לידתם של דורות מאוחרים יותר, ושינה את המספר הסופי ל-70 בבראשית מו וגם בשמות פרק א.

נכדי בנימין הופכים לבניו

השוואה מדוקדקת נוספת בין נוסח השבעים למסורה בבראשית מו תומכת בטענה שנוסח השבעים מקורי יותר, ושהוא "תוקן" בידי עורך האחראי על נוסח המסורה. בשתי הגרסאות על צאצאי בנימין בבראשית מו:כא, יש לבנימין עשרה צאצאים. לפי נוסח המסורה כולם בניו הישירים, בעוד בנוסח השבעים שלושה מהם בניו, שישה – נכדיו והעשירי הוא נינו. איזו גרסה נראית מקורית יותר? מאחר שלא נראית סיבה להפיכת דור אחד של צאצאים לרשימה רב-דורית, ההיגיון אומר את ההיפך הגמור.

יוסף היה בן 39, מה היה גילו של בנימין?

יוסף היה בן 30 לפני ימי השפע (בראשית מא:כו), ומאז שהחלו ועד הגעת משפחת יעקב למצרים עברו 9 שנים: שבע שנות שובע ושתי שנות רעב (בראשית כה:ו). וכך יוסף, אחיו הבכור של בנימין, היה בן 39 בלבד בעת שיעקב ירד למצרים.

לפי ספר בראשית, בנימין נולד לפחות 6 שנים לאחר יוסף. לפי הדיווח על הולדת יוסף (בראשית ל:כג), יעקב המשיך לעבוד עבור לבן עוד שש שנים (בראשית לא:מא). בנימין נולד כאשר משפחת יעקב כבר חזרה לכנען (בראשית לה:טז–יח). כלומר, בנימין היה אמור להיות בן 33 לכל היותר בהגיעו עם אביו למצרים. בגיל כזה לא סביר שהיו לו נכדים, ולא כל שכן – נין. ייתכן שסופר מאוחר יותר, שהבחין בבעיה, שינה את מבנה הרשימה של צאצאי בנימין מרב-דורית לחד-דורית.^[11]

שיטתו של עורך נוסח המסורה

מתוך הקשיים שסקרנו ניתן להסיק שנוסח השבעים משקף את המבנה המקורי של הרשימה בכל הנוגע הן לצאצאי יוסף והן לצאצאי בנימין. שנוסח המסורה עוּבד בידי סופר או סופרים שהוטרדו מהבעיה הכרונולוגית שהציגה הרשימה בהקשרה הנוכחי בספר בראשית. סופר או סופרים אלה מחקו את בניהם ונכדיהם של מנשה ושל אפרים, הפכו את כל צאצאי בנימין לבניו, והתאימו את המספר הכולל של צאצאי יעקב הבאים מצריימה מ–75 ל–70.

מקורה של הרשימה

נותר לנו אפוא הרושם הברור שהרשימה לא נכתבה במקורה עבור הקשרה הנוכחי כרשימת צאצאי יעקב שירדו למצרים. מחברו של פרק מו בבראשית הכניס לשם רשימה מוקדמת שהייתה כבר קימת. נוסח תרגום השבעים של בראשית מו הוא נוסח מוקדם יותר של הרשימה, שהותאם לאחר מעשה לתוכן שבנוסח המסורה.

עריכת "התאמות" במספר צאצאי לאה

ראיה נוספת לכך שהמחבר השתמש ברשימה קיימת, באה מהקטע המונה את צאצאי לאה (פסוקים ח–טו). הקטע אמור היה לכלול 33 צאצאים (פסוק טו), אולם נקובים רק 32 מהם! גם כאן מסתבר שרשימה קיימת, קדומה יותר, הותאמה להקשרה החדש. גם כאן חז"ל ופרשני ימי הביניים פותרים את הבעיה בדרכים חוץ טקסטואליות. טענתם היא שלדינה הייתה אחות תאומה, או שיוכבד נולדה רק בדרך למצרים.^[12] 

אובדן ער ואונן

לטענתי, הרשימה המקורית, שאבדה, כללה את ער ואונן בין צאצאי לאה, ולא כללה את דינה, כך שסך הבנים היה 33. בנקודת זמן מאוחרת יותר, כשהרשימה נכללה בסיפור על ירידת יעקב למצרים, והמסורת על פטירת ער ואונן בכנען נוספה לספר בראשית, היה צורך להסיר את שניהם מהמניין הכולל. פעולה זו בוצעה באמצעות הערת העורך "וימת ער ואונן בארץ כנען" (פסוק יב):

^{בראשית מו:יב} וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי־פֶרֶץ חֶצְרֹן וְחָמוּל.

עם הסרת ער ואונן מהרשימה, חסרו עתה שני אנשים להשלמת המספר 70.

הוספת דינה

אף שמעולם לא היה פיצוי מלא על חוסר זה, נראה שאחד הסופרים ניסה לשפר במקצת את המצב, באמצעות הוספת דינה.

^{בראשית מו:טו} אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ.

המילים "ואת דינה בתו" מגושמות מבחינה תחבירים וקוטעות את הרצף שבין משפט הסיום של הדיווח והסיכום הסופי.^[13] בנוסף לכך, משונה שרק אחת מבנותיו של יעקב כלולה כאן, בהתחשב בעובדה שליעקב היו ככל הנראה בנות אחדות (ראו בראשית לז:לה).

הרשימה המקורית של צאצאי יעקב עמדה בפני עצמה

המסקנה המתבקשה היא, שהמחברים הקדומים ביותר של בראשית מו לא חיברו את הרשימה, אלא השתמשו ברשימה מוקדמת יותר של 75 צאצאי יעקב. אני נוטה להניח שההקשר המקורי של רשימה זו היה המשכו של הפתיחה המקוטעת "אלה תולדות יעקב" שבבראשית לז:ב; בהקשר הנוכחי מוזכר שם רק יוסף! כאשר רשימה זו הועתקה משם ושולבה בהקשרה הנוכחי, היא השתנתה מכמה בחינות.

בשלב הראשון, ער ואונן שמתו בכנען, הודרו מהמניין הכולל ודינה, שלא הוזכרה ברשימה המקורית – נוספה אליו (אותו עורך הוסיף את המשפט "בניו ובנותיו" בפסוק טו, כדי שהוספת דינה לרשימה תיראה מפוקפקת פחות). שינויים אלה נעשו בשלב מוקדם, והם נמצאים בכל העדויות הטקסטואליות, כולל בנוסח המסורה, בנוסח השבעים ובנוסח השומרוני.

בשלב שני, העורכים של נוסח המסורה נקטו שינויים אחדים כדי לפתור את הבעיות הכרונולוגיות שנוצרו עקב החדרת הטקסט הזה להקשר הקיים. הם מחקו את הקטע העוסק בצאצאי מנשה ואפרים, והפכו את כל צאצאי בנימין, שכללו שלושה דורות, לבניו. מספר צאצאי יעקב שליוו אותו בדרכו למצרים הותאם בכך ל-70.

נוסח השבעים, שבו סכום צאצאי יעקב שירדו עימו מצריימה הוא 75, משמר שלב מוקדם יותר מאשר נוסח המסורה. בגרסה זו, למנשה ולאפרים יש בנים ונכדים, ולבנימין יש בנים, נכדים ואפילו נין, למרות העובדה שטענה זו בלתי אפשרית מבחינה כרונולוגית-ביולוגית.

מקומם של אילנות יוחסין בהבנת התפתחות התורה

עד כמה זה באמת חשוב לדעת אם לפי המסורות הקדומות ביותר מספר צאצאי יעקב היה 70 או 75 או אם אנשים מסוימים היו ילדיו של בנימין, נכדיו או ניניו? ודאי שלא. עניינן של הערות אלה הוא שחזור ההסטוריה של הטקסט המקראי, לא שחזור ההיסטוריה של עם ישראל הקדום.

שחזורים טקסטואליים שכאלה ניתנים לעתים קרובות לביצוע בקלות יתירה, דווקא תוך שימוש ברשימות גניאלוגיות "משעממות". ברשימות אלה אפשר להבחין על נקלה בשינויים שבין טקסטים שונים, לראות ולהבין כיצד ומדוע השתנה אילן היוחסין במשך הזמן, תוך מתן מענה להקשרים טקסטואליים חדשים. רשימה גניאלוגית מסוימת זו מראה שנוסח השבעים משמר במקרים מסוימים מסורות  קדומות יותר מנוסח המסורה. היא גם מראה שהמסורת הידועה לפיה יעקב ירד מצריימה עם 70 צאצאים היא מסורת משנית, ש"צמצמה" מסורת קדומה יותר ולפיה ירדו עימו למצרים 75 איש.