עָר מואב
קטגוריות:
שם המקום עָר מופיע שש פעמים במקרא, שלוש מתוכן בדברים ב. המפרשים המסורתיים נחלקו ביניהם לא רק בשאלת מיקומה של אותה ער, אלא אף בשאלה האם בכלל מדובר בשם מקום. ניתן למצוא בפירושיהם שלושה הסברים:
שם נוסף למואב – רבי יוסף בכור-שור (במדבר כא:טו):
...ער דהיינו מואב, דכתיב "המואבים היושבים בער."
מחוז במואב – רש"י (במדבר כא:טו):
ער הוא שם מדינה של מלכות מואב.
עיר במואב – רשב"ם (במדבר כא:כח):
עיר מלוכה של מואב נקראת ער.
הסיבה למחלוקת זו נובעת מקיומם של פסוקים שונים, אשר חלקם מצביעים על כיוונים פרשניים מנוגדים.
1. " שֶׁבֶת עָר" (האיזור המיושב של ער)
האיזכור הראשון והמוקדם ביותר במקרא לער מופיע בציטוט מהמגילה העתיקה של מלחמות י-הוה, לאחר שישראל עזבו את מדבר מואב:
במדבר כא:יד עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְ־הוָה:
אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.
כא:טו וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב.
לפי פסוקים אלו, גבולה הצפוני של מואב נמתח לאורך נחל ארנון ויובליו,[2] וממשיך "לְשֶׁבֶת עָר", כלומר לאורך האיזור המיושב של ער.[3] מכאן שער היתה איזור גדול שהיווה חלק ממואב או שגבל בה. תיאור זה מתאים לחבל ארץ, לא לעיר: ערים אינן גדולות דיין כדי שנחלים יתפרסו לאורכן, ואין כל טעם לציין עיר כאיזור "מיושב".
2. ער מואב – עיר?
ער מוזכרת שוב בהמשך הפרק, בשירת המושלים אודות כיבוש מואב על ידי סיחון. כאן, לעומת זאת, נראה שמדובר בעיר:
במדבר כא:כח כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.
ער מקבילה כאן לבעלי במות, במה שנראה כשתי ערים שנחרבו על ידי סיחון במלחמתו נגד מואב. תרגום השבעים, לעומת זאת, אינו קורא את ער כשם מקום (העברית המשוחזרת מודגשת):
אכלה עד מואב בלעה במות ארנן. [4]
הפעלים המקבילים "אכלה" ו"בלעה" מהווים הצעת קריאה אטרקטיבית, הסוברת את החלפת מיקומה של ה-ל' ב-ע' (בלע הפך לבעל). לפי קריאה זו, "במות" הוא שם עצם נפוץ; אמנם השבעים תרגמו στήλας (steilas) שמשמעו "מצבות", אך בעברית ניתן לתרגם זאת ל"גבהים" או "מקומות פולחן" המזוהים בדרך כלל עם "ההרים הרמים" \ "הגבעות הגבוהות".
עם זאת, החילוף הראשון בתרגום, של "ער" ב"עד", משכנע פחות; היינו מצפים למילה מקבילה ל"במות". ואכן, נפתלי טור-סיני (1973-1886), חוקר מקרא ולשון ישראלי, שפירושו מתמקד בתיקוני נוסח, מציע את הקריאה הבאה:
אכלה ערי מואב, בלעה במות ארנון.[5]
אם כן, המילה "ער" כשם מקום כלל אינה מופיעה בפסוק זה, ולכן אינה יכולה להוות ראיה לטובת זיהויה של ער כעיר. ראיה טובה יותר לפירוש כזה נמצאת בפסוק אחר.
3. ער-מואב \ עיר מואב (ישעיה טו)
ישעיה טו הוא הצהרה כנגד מואב ("מַַשָּׂא מוֹאָב"), הפותחת כך:
ישעיה טו:א כִּי בְּלֵיל[6] שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה.
נראה די ברור כי הפסוק מתייחס כאן לעיר:
- ער מקבילה כאן ל"קיר", שהיא המילה המואבית לעיר.
- ער נשדדה, מעשה המתאים להתרחש בערים
למעשה, מספר חוקרים הציעו לאחרונה כי יש לזהות את ער עם ח'רבת אל-בַּלוּעַ, וכי היא היתה בירת מואב.[7] זוהי קריאה סבירה של הפסוק, אך תרגום השבעים אינו קורא כאן ער או כל שם-מקום אחר.[8]
יתרה מכך, תרגום הפשיטתא הסורי-ארמי מתרגם כאן "קריתא דמואב" (עיר מואב), ומכאן שהעברית שלפניו היתה "עיר" (ולא "ער"), המקבילה ל"קיר", שמשמעה עיר. לסיום, המילה "ער" כאן יכולה עדיין לציין שם מחוז, מכיוון שמקבילתה "קיר" אינה רק שמה של בירת מואב, אלא גם שמו של האיזור בו היא נמצאת (וממנה נגזר גם שמה של העיר כַּרַכּ בירדן).[9]
גם אם "ער" כאן משמעה עיר, לא ניתן לפרש כך בדברים ב, שם היא מוזכרת כשם מקום שלוש פעמים:
דברים ב:ט לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה; דברים ב:יח אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר; דברים ב:כט וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר
כמו בציטוט לעיל מספר מלחמות י-הוה, נראה כי פסוקים אלו מתארים מחוז ולא עיר. אופיו ומיקומו של מחוז זה מתבררים כאשר אנו בוחנים לפרטים את כל ההתייחסויות.
4. עקיפת מואב באמצעות מסע דרך המדבר
דברים ב משחזר את מסע בני ישראל צפונה דרך עבר הירדן כך:
דברים ב:ח וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.
בני ישראל עוקפים את מואב ממזרח, וכך מתואר גם בספר במדבר:
במדבר כא:יא ...בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ. כא:יב מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד. כא:יג מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי.
בדומה, גם יפתח בספר שופטים (יא:יז-יח) משחזר את מסע בני ישראל דרך עבר הירדן, ומתאר כיצד הם עקפו את מואב ממזרח. מקורות אלו מתאימים לרשימת המסעות על פי מקור E, לפיה ישראל נסעו דרך המדבר צפונה, ממדבר מואב דרומית לנחל ארנון ועד למדבר קְדֵמות צפונית לו, וכך נמנעו לחלוטין מהיתקלות עם מואב.
עם זאת, משה ממשיך ואומר:
ב:ט וַיֹּאמֶר יְ־הוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה.
אם ישראל נסעו ממזרח למואב כדי למנוע היתקלות במואבים, מדוע נדרש להזהיר אותם שלא להילחם בהם? באותה לשון השתמש הכתוב לגבי שעיר בפס' ד-ז לעיל, אלא ששם צויין בפירוש כי ישראל עוברים דרך ארצם של בני עשו. לא ברור, אם כן, האם ישראל אמורים לעבור באיזור מואבי או לא. לדעתי הפסוק אומר כי ישראל חוצים את מחוז ער, ממזרח למואב.[10]
שני מחוזות: הגיאוגרפיה של מואב
מואב התרחבה כמה פעמים בהיסטוריה שלה אל מצפון לארנון ואף מצפון לוואדי אל-וואלה\וואדי א-תֶ'מֶד,[11] איזורים שלפי המקרא נפלו בנחלת ראובן וגד. אך תחומה "הנכון" של מואב לפי המקרא הוא בין נחל ארנון מצפון לבין וואדי אל-חסה בדרום (וואדי זה שימש כגבולה של מואב עם אדום).
דרומה של מואב נחצה בציר צפון-דרום על ידי וואדי א-נוּחַייְלָה\אל-מֶחֶייְרֶס.[12] כבר בראשית שנות ה- 70' זיהה הארכאולוג ישראל בן-שם את ער עם צידו המזרחי של הציר, מהארנון דרומית לוואדי א-טַרְפַאווִּיָה, בהתבסס על הפסוקים בדברים ב.[13] מאוחר יותר קיבלה עמדתו זו תימוכין מחקריים מסקרים ארכאולוגיים של אותו איזור, שהראו כי ניתן לחלק אותו לשני מחוזות בהתבסס על האקלים ועל תבניות ההתיישבות:
מערב מואב – ככלל, ככל שמתקדמים דרומה או מזרחה בעבר הירדן, רמת הלחות יורדת. לכן ניתן לגדל עצי זית בצפון-מערב עבר הירדן, באיזור סיחון המקראית, והמקום ראוי גם לגידול בקר.[14] מדרום לנחל ארנון, כלומר, באיזור מואב המקראית, האדמה פחות פוריה. עם זאת, באיזור גבעות כַּרַכּ שממערב לוואדי א-נוחיילה, רמת הלחות מספיקה עדיין כדי לאפשר עבודה חקלאית, לרבות גידול חיטה. איזור זה הכיל ערים ועיירות, שכמה מהן היו חשובות וגדולות יחסית לאחרות, כגון ח'רבת אל-בַּלוּעַ, קיר חֲרֶשֶׂת (בירת מואב לפי מל"ב ג:כה) וחורוניים (המוזכרת במצבת מישע). איזור זה הוא מואב המיושבת, או מואב עצמה לפי המקרא.
מזרח מואב – ככל שנעים מזרחה, רמת הלחות יורדת בהדרגה. מזרחו של וואדי א-נוחיילה הוא איזור מרעה לכבשים ועיזים, עד שמגיעים למה שנקרא היום אוטוסטרדת המדבר, שלאחריה לא מתאפשרים עוד חקלאות או מרעה. דרומית לוואדי א-טרפאווייה, אין כמעט יישובים,[15] והאתרים שאנו יכולים לזהות מתקופת הברזל (=התקופה המקראית עד החורבן) הם ברובם מגדלי שמירה. אין ולו אתר עירוני אחד שזוהה מהתקופה הזו באיזור שממזרח לוואדי א-נוחיילה.[16] לדעת בן-שם זהו האיזור של ער-מואב, שטח מרעה ללא חקלאות וללא ערים.
אם השערתו נכונה, הרי שדברים ב מתאר כיצד נמנעו בני ישראל מנסיעה צפונה בדרך המלך, שהיתה מובילה אותם דרך מואב המיושבת (והמערבית), ובמקום זאת נסעו דרך ער, המחוז המזרחי יותר.[17] זהו האיזור אותו ציווה ה' את ישראל שלא לכבוש, מכיוון שהוא ניתן לזרעו של לוט ולא לזרעו של אברהם.
5. הימנעו מהעמונים לאחר שתחצו
זיהוי ער עם המחוז המזרחי של מואב מקבל אישור מהאיזכור הבא של המקום בדברים ב, כאשר ישראל מתכוונים לעזוב את השטח המואבי ולחצות את הארנון מצפון:
דברים ב:יז וַיְדַבֵּר יְ־הוָה אֵלַי לֵאמֹר. ב:יח אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר. ב:יט וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה.
לפי הגיאופוליטיקה המונחת ביסודו של הפרק, האיזור שמצפון לארנון נחלק בין ממלכת סיחון האמורי במערב, ובין ממלכת עמון במזרח. לאחר שיעזבו את ער ויעברו את הארנון,[18] מוזהרים בני ישראל, שלא להיכנס לטריטוריה העמונית שתהיה למולם במקרה זה (ב:יח-כג), ובמקום זאת עליהם לפנות מערבה לטריטוריה של סיחון (ב:כד).
הדבר מתאים לתיאור שהוצע לעיל, ולפיו בני ישראל היו ממזרח למואב, מול הטריטוריה (המזרחית) של עמון.[19]
6. תושבי ער מכרו אוכל ומים לבני ישראל
ההפניה השלישית והאחרונה לער בפרק זה מצביעה שוב על העובדה שער היתה איזור דרכו חצו בני ישראל את מואב. כשהגיעו לטריטוריה האמורית, שלחו בני ישראל מסר לסיחון ובו הבקשה הבאה:
דברים ב:כז אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול. ב:כח אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. ב:כט כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ־הוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.
מכאן מוכח שער היא איזור במזרח מואב, שחפף לאיזור המדברי הסמוך, וכי הוא היה מיושב, אם כי בדלילות (ללא ערים, רק רועי צאן).
מואבים רגילים ומואבים בני ער
חלוקת מואב למחוזות עשויה לפתור בעיה מציקה בספר דברים עצמו. כפי שראינו זה עתה בדברים ב, בני ישראל קנו אוכל ומים מהמואבים, והם מבקשים בקשה דומה מסיחון מלך האמורי. עם זאת, בקובץ החוקים של ספר דברים נכתב:
דברים כג:ד לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְ־הוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְ־הוָה עַד עוֹלָם. כג:ה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם...
תיאור זה עולה בקנה אחד עם טענתו של יפתח לפיה מואב לא הרשו לישראל אפילו לעבור בשטחם:
שופטים יא:יז וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ. יא:יח וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב.
מטרתו של יפתח כאן היא לדחות את טענת מלך עמון כי בני ישראל כבשו את אדמת מואב. לכך משיב יפתח: ישראל הוסגו לאחור על ידי מואב ומעולם לא נכנסו לשטחם. אך כיצד מתיישב הדבר עם דברים ב?
הכותב הדויטרונומי עורך אבחנה חדה בין מואב בגבולותיה "הנכונים" לבין תושבי ער. היה זה מלך מואב ותושביה המערביים שסירבו לתת לישראל לעבור בגבולם ואף סירבו לתת להם אוכל ומים. עם זאת, כשבני ישראל החליטו לנסוע דרך המדבר במקום בדרך המלך כדי להימנע ממלחמה עם המואבים, רועי הצאן של ער – שבמובן מסוים לא היו מואבים "אמיתיים" – מכרו לישראל אוכל ומים. בתמורה, בני ישראל הקפידו שלא להתגרות בהם בשום דרך, בהתאם לציווי ה'.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
9 ביולי 2021
|
עודכן לאחרונה
26 ביוני 2022
מאמר זה הוא תרגום של "Ar Moab" פורסם במקור על ידי TheTorah.com ביולי 2020. תורגם על ידי צוות האתר.
כפי שנעיר להלן, בכל המקרים מלבד הפסוק הזה, היכן שנוסח המסורה קורא "ער", תרגום השבעים קורא משהו אחר.
ראו במאמרי:
“Waheb in Suphah, the Forgotten Town in the Stream,” TheTorah (2020).
למרות שאני מסכים עם פרשנותו של פרופ' ישראל בן-שם לער-מואב, כפי שנראה להלן, אני חולק על פרשנותו כאן ולפיה הגבול הוא וואדי א-נוחיילה. ראו: י' בן-שם, כיבוש עבר הירדן: עיון מקראי, תל אביב: התאחדות הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, 1972, עמ' 58, מפה 7.
תרגום השבעים מתרגם כך:
ὅτι πῦρ ἐξῆλθεν ἐξ Εσεβων φλὸξ ἐκ πόλεως Σηων καὶ κατέφαγεν ἕως [=עַד] Μωαβ καὶ κατέπιεν [=בלעה] στήλας Αρνων.
נ"ה טור-סיני, פשוטו של מקרא (א), ירושלים: קרית ספר, 1967, עמ' 170.
ארנולד ארליך מציע לקרוא "כָּלִיל" (=לגמרי) במקום "בְּלֵיל". ראו:
Arnold Ehrlich, Randglossen zur Hebraischen Bibel: Textcritsches, Sprachliches, und Sachliches [Marginal Glosses on the Hebrew Bible: Textual, Linguistic, and Factual] (Liebzig: J.C. Hinrichs, 1912), 4.57–58.
לקריאה זו מסכים גם טור-סיני, פשוטו של מקרא (ג), עמ' 50.
ראו:
Israel Finkelstein and Thomas Römer, “North Israelite Memories of the Transjordan and the Mesha Inscription,” TheTorah (2018).
תרגום השבעים מתרגם כך:
νυκτὸς ἀπολεῖται ἡ Μωαβῖτις, νυκτὸς γὰρ ἀπολεῖται τὸ τεῖχος τῆς Μωαβίτιδος.
בלילה יאבדו המואבים; כי בלילה תאבד חומת המואבים.
נראה שהמתרגם הבין בטעות את המילה "קיר" כמציינת חומה (זו אכן משמעות המילה בעברית), אך הוא לא ידע כי זו המילה המואבית לעיר, וכנראה אף הפנייה ספציפית לעיר הבירה. לענייננו די אם נעיר כי הוא השמיט את המילה "ער" כאן. ייתכן שכך היה מצע הנוסח (Vorlage) שעמד בפני המתרגם, אך ייתכן כי זו דוגמה להימנעות מתרגום שם מקום לא מוכר. עם זאת, בדברים ב תרגום השבעים מקפיד לתרגם את "ער" כשם מקום, בעוד שכאן נראה כי מבחינת המתרגם, המילים "שֻׁדַּד עָר מוֹאָב" כלל אינן קיימות.
אם הפסוק כאן מתכוון לאיזור, אזי המילה "ער" היא מקבילה טובה, מכיוון ש"קיר" היא איזור במערב, וכפי שנראה מייד, ער היתה במזרח. התמונה הפואטית המצטיירת מכאן היא השמדה מוחלטת של מואב.
ער מופיעה שלוש פעמים בפרק, הן בנוסח המסורה והן בחומש השומרוני, אך אפילו לא פעם אחת בתרגום השבעים. קיימות גרסאות שונות בכתבי היד של תרגום השבעים למילה "ער" כאן. כתב יד ותיקנוּס קורא Σηιρ (שעיר), בעוד שכתב יד אלכסנדרינוס קורא Αροηρ (ערֹער). אף לא אחד מזיהויים אלו מתאים מבחינה גיאוגרפית או היסטוריוגרפית. שעיר היא ארצם של בני עשו לפי פסוק ה, ובני ישראל רק עברו אותה כעת והמשיכו הרחק צפונה, לשטחה של מואב. ערוער, לפי ספר דברים, כלל אינה מואבית אלא שייכת לממלכת סיחון האמורי ולכן הותר לבני ישראל לכבוש אותה. בכל מקרה, ערוער היא עיר אליה יגיעו בני ישראל רק לאחר חציית הארנון, ולא לפניה. נראה כי מתרגם דברים לא הכיר את שם המקום ער, וניסה לתקן אותו למונח מוכר יותר; גם המילה "שעיר" וגם המילה "ערֹער" מכילות את האותיות ע' ו-ר'. חוסר היכרות עם המקום מסביר גם את תרגום הפשיטתא לפסוק ט, שפשוט משמיט את המילים "אֶת עָר" ומתרגם "מטל דלבני לוט יהבתה יורתנא" (כי לבני לוט נתתיה ירושה), כלומר – את הארץ אליה הם מתקרבים. באופן תמוה, לא ה- BHS ולא ה- BHK (מהדורות ביקורתיות של נוסח המקרא) אינן מעירות על שינויים אלו באפראט הביקורתי שלהן.
לא ברור האם עם ישראל שלט אי פעם באיזור שבין הארנון לבין וואדי אל-וואלה\וואדי א-תֶ'מֶד, והדבר היה שנוי במחלוקת כבר בעת העתיקה. ראו במאמרי:
“War at Yahatz: The Torah Versus the Mesha Stele,” TheTorah (2015);
וראו גם כאן:
Yigal Levin, “Dibon-gad: Between the Torah and the Mesha Stele,” TheTorah (2019).
ראו:
Frank L. Koucky, “The Regional Environment,” in: Limes Arabicus Project 1980-1985, ed., S. Thomas Parker, British Archaeological Reports International Series 340 (Oxford 1987), 11–40 [p. 13].
ראו י' בן-שם, כיבוש עבר הירדן: עיון מקראי, עמ' 56; 118 (הע' 48), מפות 7-6.
ראו:
Maxwell Miller, ed., Archaeological Survey of the Kerak Plateau, ASOR Archaeological Reports (Atlanta: Scholars Press, 1991), 1–3; Gerald L. Mattingly, “The Natural Environment of Central Moab,” Annual of the Department of Antiquities of Jordan (=ADAJ)27 (1983): 597–605.
ראו:
Koucky, “The Regional Environment,” 15, map 4.
רוב האתרים מתקופת המקרא נמצאים בחלק הצפוני של איזור זה.
ראו:
Parker, Limes Arabicus Project, p. 62, fig. 28.
הדבר מתיישב גם עם הציטוט מספר מלחמות י-הוה (במדבר כא:טו). האיזור המואבי שממזרח לוואדי א-נוחיילה מיושב בדלילות, והופך לפחות ופחות מיושב ככל שהאיזור הופך למדברי יותר. באיזור כזה, אומות מפסיקות לקבוע גבולות ולתבוע בעלות; בתקופת המקרא, מדבריות היו איזורי הפקר. לכן הפסוק מציין כי הגבול תוחם רק את החלק המיושב של ער.
גם כאן כתב יד ותיקנוּס קורא "שעיר", בעוד שכתב יד אלכסנדרינוס קורא "ערֹער" (ושוב ה- BHS וה-BHK אינן מציינות זאת). במקרה זה בלבד, הקריאה "ערֹער" איננה בלתי אפשרית, אך לפיה יוצא שבני ישראל חוצים את מואב לכיוון ערוער, ולא שזה עתה הם עברו את ערוער, מכיוון שזו נמצאת מצפון לארנון, ושומרת על דרכי המעבר שם. בכל מקרה, הקריאה "ערֹער" בפסוקים ט ו-כט היא בלתי אפשרית: העובדה כי כתב יד ותיקנוס קורא גם שם "שעיר" מוכיחה כי המתרגמים ליוונית ניסו לצקת משמעות במונח מעורפל, כשכל אחד בחר באפשרות שונה ומוכרת יותר, ולא שבמצע הנוסח עמדה המילה "ערֹער". הפשיטתא קוראת כאן "לתחומא דמואב ודער" (לתחום מואב וער) ומכאן שהבינה כי ער היא משהו שונה ממואב.
ראו במאמרי:
“Waheb in Suphah, the Forgotten Town in the Stream” (TheTorah 2020)
שם טענתי כי דרך המדבר חוצה את וואדי א-סַוַּוקַה, יובל מזרחי של הארנון.
במקרה זה, כל כתבי היד של תרגום השבעים קוראים "ערֹער"; מכיוון ששעיר הוזכרה כבר קודם לכן, הרי שלמתרגם בכתב יד ותיקנוס לא היתה כל ברירה אלא לקרוא כאן "ערֹער", מכיוון שכמו שציינתי כבר, תרגום השבעים בדברים אינו מכיר את ער כשם מקום. הפשיטתא קוראת כאן כמו נוסח המסורה "ומואביה דיתבין בער" (והמואבים היושבים בער).
מאמרים קשורים :