סיפור כרם נבות והיקב העתיק ביזרעאל
נבות מסרב למכור למלך אחאב את כרמו. תומס מת'יוז רוק Thomas Matthews Rooke (1842–1942), מוזיאון וגלריה לאמנות ראסל -קוטס.
סיפור כרם נבות ביזרעאל
הסיפור הידוע על כרם נבות מתחיל כך:
מלכים א כא:א כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן: כא:ב וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶֽת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה: כא:ג וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵֽי־הֹוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:
בהמשך מסופר שאחאב הסַר והזעף מביע צער על סירובו של נבות, ושאשתו, המלכה איזבל, מגייסת עדי שקר, המאשימים את נבות בחילול שם האל, עבירה שגזר דינה מוות. לאחר סקילתו של נבות היא קוראת לאחאב לרשת את כרם נבות. אליהו הנביא מגיב לאירוע הזה בקריאתו הידועה (בפסוק יט): "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?" ומנבא לאחאב, לאשתו ולשושלתו נבואת זעם ואבדון.
התגשמות הנבואה מסופרת במלכים ב ט, שם מתואר רצח יורם בן אחאב בידי יהוא, בחלקת שדה נבות ביזרעאל. לאחר מות יורם יהוא מסביר לאנשיו את פשר מעשיו:
ט:כה וַיֹּ֗אמֶר אֶל בִּדְקַר שָׁלִשׁוֹ שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי כִּֽי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַֽחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו וַֽי־הֹוָה נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה: ט:כו אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ נְאֻם יְ־הֹוָה וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם יְ־הֹוָה וְעַתָּה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר יְ־הֹוָה:
כרם נבות, או חלקת שדה נבות, ממלאים תפקיד מפתח בשני חלקיו של הסיפור הזה. נשאל באיזה אופן עשויה הארכיאולוגיה לשפוך אור על חשיבותו של כרם זה ועל מיקומו בעמק יזרעאל.
העיר הפורייה יזרעאל
העיר המקראית יזרעאל נבנתה על שלוחה סלעית לרגלי הר הגלבוע. היא משקיפה על עמק יזרעאל הפוריה, שנקרא על שמה.[1] העיר יושבת מול שונם, על שדותיה הנרחבים והשופעים,[2] ובקרבת מעין איתן, המוזכר בשמואל א כט:א, בסיפור על הקרב האחרון של שאול:
וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל.
המעיין, הקיים עד ימינו, סיפק מים הן לתושבי העיר והן לעוברי אורח, ונשמר על-ידי העיר התחתית יזרעאל (תל עין יזרעאל), שנחשפה לאחרונה. האדמות הפוריות המקיפות את יזרעאל היו אידיאליות לחקלאות ולמרעה.
החפירות והממצאים של סריקת הלייזר
משלחת החפירות ביזרעאל, שֶאֲני ([ד"ר] נורמה פרנקלין מאוניברסיטת חיפה) מנהלת בשיתוף עם [פרופ'] ג'ני אבלינג מאוניברסיטת אבנסוויל, אינדיאנה (University of Evansville, Indiana), יצאה לדרכה בשנת 2012 מתוך מטרה לסקור, לחפור[3] ולתעד את האתר של יזרעאל וסביבותיה, לאורך תקופות היסטוריות שונות.[4]
במסגרת המשלחת ערכנו סריקת לייזר תלת מימדית (או: LiDAR) וכן עשינו שימוש במבחר גדול של מפות, צילומי שטח וחומר ארכיוני. לאחר מכן ערכנו סקר ארכיאולוגי של פני השטח בשיטה המסורתית. שטח של שלושה על ארבעה קילומטרים רבועים ממערב לתל יזרעאל, מצפונו וממזרחו, נחלק לשטחי סקירה על פי ממצאי סריקת הלייזר. תועדו למעלה מ-360 שרידים ארכיאולוגיים, וביניהם 57 מתקנים חקלאיים כגון גתות ובתי בד להפקת יין ושמן זית.[5]
כמו כן, נמצאו למעלה מ- 100 בורות דמויי בקבוק חצובים בסלע, פזורים על-פני פסגת ההר. אחדים נחצבו לשימוש כבורות מים, ואחרים כבורות אחסון תת קרקעיים ממוזגים.[6] חלקם שימש ככל הנראה לאגירת יין. הדבר מוכר גם מגבעון העתיקה, שנמצאו בה 63 בורות ומרתפי אחסון, חצובים בסלע בחציבה דמוית בקבוק, ששימשו לאותה מטרה, שכן אחד מהם הכיל קנקני יין.[7]
עדות לכרם ענבים?
כרמים אינם מותירים שרידים ארכיאולוגיים, אולם ראיות נסיבתיות רומזות על הימצאות כרם ביזרעאל. חברי קיבוץ יזרעאל ציינו בפנינו שכאשר הם ערכו ניתוח עצמאי של הקרקע, הם מצאו חלקת אדמה בעלת איכות המתאימה לגידול ענבים, בעוד אדמות השדות שממערב לה נמצאו מתאימות יותר לגידול זיתים.[8] חלקה זו סמוכה לצפונו של יקב עתיק, ובתקופת המקרא היו אזורי עיבוד היין ממוקמים בדרך כלל בקרבת הכרמים.[9]
מכלול היקב
בשטח K נחצבה מערכת מרשימה במיוחד, שנחצבה בסלע הגיר למרגלות תל יזרעאל, צפון מזרחית לאזור שנחפר בשנות ה-90 של המאה העשרים, ודרומית לטרסה חקלאית פוריה שהשתפלה לכיוון עין יזרעאל. המכלול משתרע על שטח בן 12 מטרים רבועים לערך והממצאים בו, להלן, מצביעים על כך שמדובר ביקב קדום:
- משטח דריכה (גת) מרובע, חצוב בסלע, שמידותיו 3.2 מטרים בכל צלע.
- שני בורות איגום סמוכים, שמידותיהם בערך 1.3 מטרים רבועים ועומקם למעלה ממטר אחד.
- משטח הדריכה, המשתפל מטה לכיוון בור איגום (בור איגום מס' 1), מתחבר אליו בתעלה חצובה באורך 15 סנטימטר וברוחב 5 סנטימטר.
- שקערורית לאיסוף הנוזלים בפינה הצפון- מערבית של בור איגום 1.
- בור איגום נוסף, מס' 2, ממוקם מזרחית למשטח הדריכה, אך אינו מחובר אליו.
- אגן עמוק ועגול, צפון-מזרחית למשטח הדריכה, וקוטרו כמטר אחד. ייתכן שהוא שימש כבור איגום נוסף.
כיצד פעל היקב
היין הופק ביזרעאל בשיטה המסורתית של דריכת ענבים בגת. היתרון בדריכת ענבים ברגליים, בניגוד לשימוש במסחטה, הוא בכך ששיטה זו מונעת את מעיכת החרצנים (גרעיני הענבים הקטנים), העלולה לגרום לשינוי טעמו של היין.
גומה שצורתה כמעין משולש, במרכז משטח הדריכה, שימשה כנראה לקליטת הזגים (קליפות הענבים), החרצנים והפַּרְכִּילִים (הזמורות), שיצרו מעין מחסום שמסביבו זרם התירוש אל בור האיגום מס' 1, לתסיסה ראשונית.
עסיס הענבים הצעיר, הבלתי מסונן, הנקרא "תירוש" החל כנראה לתסוס מיד עם בואו במגע עם השמרים, הנמצאים באופן טבעי על זגי הענבים. תסיסה ראשונית נמשכה בבור האיגום מס' 1 במשך ימים אחדים; מספר מקורות קדומים מפרטים כי שלב ראשוני זה ארך שלושה ימים, בכדים פתוחים או בבורות איגום.[10] אז סונן היין לתוך כדים שאוחסנו במקום קריר לתסיסה משנית. הבורות דמויי הבקבוק שנמצאו ביזרעאל זהים לאלה שנמצאו בגבעון, ובהיותם קרירים וממוזגים, הם התאימו באורח מיטבי לתסיסה משנית.
היקב ביזרעאל היה טיפוסי לאזור זה ולתקופתו. סקירה נרחבת של 117 אזורי גתות יין מדרום מערב ליזרעאל נערכה בשנות ה-60 של המאה העשרים. רוב הגתות הכילו משטח דריכה עם בור איגום מרובע, בדומה ליקב יזרעאל. הם היו ממוקמים בדרך כלל מחוץ לכפר, ונחצבו לתוך קצה מחשוף סלע האם, בסמוך לשדות.[11]
תיארוך תקופת פעילותו של היקב ביזרעאל
קשה לתארך מתקנים חקלאיים קדומים החצובים בסלע.[12] והיקב באזור K אינו יוצא מן הכלל. בזמן השימוש ביקב, כל מוצרי החרס או מוצרים אחרים (שהיו עשויים לסייע לנו לתיארוך המכלול), כנראה הורחקו ממנו לרוב במהלך הפקת היין, כי היו עלולים להפריע לתהליך .[13] ההשערה הוודאית היחידה שנוכל לומר באשר לתיארוך היא שהמתקן הוא טרום-הלניסטי, מאחר שבהתקופה ההלניסטית ואילך השתמשו ביקבים במכבש קורה או במכבש בורג, ולאלה אין זכר ביקב יזרעאל.[14]
היקב בשומרון
מכיוון שיזרעאל היתה עיר חשובה בממלכת ישראל הקדומה סביר להניח שהיקב הוא מתקופה זו. עובדה זו תואמת גם את ההנחה השגורה באשר ליקב בשומרון, בירת ישראל, שבחפירות באתרה נתגלו משטחי דריכה בני 5 עד 10 מטרים, ועוד גתות קטנות יותר שנחפרו בידי משלחת מאוניברסיטת הרווארד, בראשית המאה העשרים. לאחרונה, נעשתה הערכה מחודשת לגבי תיארוכם, והם מיוחסים עתה לשלב הקדום ביותר של הבנייה (המכונה "תקופת הבנייה 0", מאחר שמדובר בשכבה הקדומה ביותר), כלומר, במאה העשירית או התשיעית לפני הספירה.[15]
נכס רב ערך עבור המלך
מעיון בטקסטים אשוריים ניתן ללמוד כי באותה תקופה שבה תואר נבות מטפח את גפניו (בתקופת שושלת עמרי), תואר גם מלך אשור אשורנצירפל השני מספק 10,000 נאדות יין ל-70,000 אורחיו במשתה חנוכת ארמונו החדש בכלח.[16] אמנם אין בידינו עדויות בכתב לחגיגות מנקרות עיניים שכאלה בישראל הקדומה, אך אין תמה כי גם בבירת ישראל, שומרון, היין זרם בשפע. ארכיאולוגים חשפו ושחזרו כמאה מסמכי יין (קבלות על מיסים ששולמו ביין) בצורת אוסטרקונים (ostraca -חרסים ועליהם כתובות), המעידים על יין שהובא אל הבירה.
זאת ועוד, בין המאה התשיעית והשישית לפנה"ס נכלל יין ברשימות אספקה בסיסית של הצבא.[17] יזרעאל הייתה מרכז צבאי בתקופת הברזל, וככל הנראה, גם מקום הריכוז העיקרי של חיל המרכבות של אחאב, וייתכן שהוא השתמש בכרמו הפרטי לצורך אספקה לצבאו.
באופן תמוה, הסיפור המקראי מספר שאחאב רצה לרכוש את הכרם כדי להסב אותו לגן ירק. אין בכך היגיון, שכן בתקופה זו הייתה חשיבות רבה מאוד דווקא לגידול דפנים. ייתכן לפיכך, שקטע זה הוא תוספת מאוחרת לסיפור.
נבות היזרעאלי
התנ"ך מכנה את בעל הכרם בכינוי "נבות היזרעאלי". השימוש בשיוך מקומי זה מרמז אולי על כך שהוא התגורר גם במקום אחר, שאם לא כן, התואר הזה לא היה דרוש. ייתכן שמגוריו היו בעיר הבירה שומרון. אדם שמעונו במקום אחד וכרמו במקום אחר, הוא אדם עשיר. בין אם "נבות היזרעאלי" הוא דמות היסטורית ובין אם לאו, סיפורו מלמד שאנשים שנכסיהם כללו חלקת אדמה וכרם היו בוודאי אמידים, ולא איכרים מפשוטי העם.
אין באפשרותנו לדעת אם סיפור כרם נבות היסטורי, בכללו או בחלקו, אך מחברו ידע לכל הפחות שביזרעאל הקדומה היה כרם (ויקב), ושהאזור היה בקרבת מתחם רחב ששימש ככל הנראה מעון למלך (בין השאר) בעת שהותו ביזרעאל.
ספר מלכים מתאר כרם הממוקם ממזרח ליזרעאל וסמוך לדרך הראשית, "דרך הים" (Via Maris). מיקומו של היקב, מזרחית למתחם יזרעאל, וסמוך להצטלבות "דרך הים" ו"דרך ההר", המובילה אל יזרעאל והלאה לשומרון, עולה בקנה אחד עם הסיפור המקראי.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
25 במאי 2022
|
עודכן לאחרונה
25 במאי 2022
מאמר זה הוא תרגום של "The Story of Naboth’s Vineyard and the Ancient Winery in Jezreel" שפורסם במקור על ידי TheTorah.com במאי 2017. תורגם על ידי ALE.
ראו:
Nadav Na’aman, “Pharonic Lands in the Jezreel Valley in the Late Bronze Age. Appendix: The Ancient Name of the Jezreel Valley,” in Canaan in the Second Millennium B.C.E.: Collected Essays Volume 2 (Winona Lake: Eisenbrauns, 2005) 233–241 (239).
לתיאור שונם כאזור שיש בו שדות חקלאיים, ראו: מלכים ב' ד:א–מד; ח:א–ו.
החפירות החלו ביוני 2013 בארבעה אזורים שונים לחלוטין – K, M, P ו – S.
החפירות הנרחבות הראשונות בתל יזרעאל נערכו בשנות ה-90 של המאה העשרים על ידי דוד אוסישקין מאוניברסיטת תל אביב, וג'ון וודהד (Woodhead), מבית הספר הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים. החפירות התמקדו בחשיפת שרידי מתחם צבאי מן המאה התשיעית (סביר יותר להניח – השמינית) לפנה"ס. ראו:
David Ussishkin and John Woodhead “Excavations at Tel Jezreel 1990–1991: Preliminary Report,” Tel Aviv 19 (1992): 3–56; David Ussishkin and John Woodhead, “Excavations at Tel Jezreel 1992–1993: Second Preliminary Report,” Levant 26 (1994): 1–71; David Ussishkin and John Woodhead, “Excavations at Tel Jezreel 1994–1996: Third Preliminary Report,” Tel Aviv 24 (1997): 6–72.
בעניין מתחם זה ראו את הדיון במאמרי על העיר הצבאית והמקום שבו התחולל מרד יהוא:
“Jezreel: A Military City and the Location of Jehu’s Coup,” TheTorah (2017).
ראו:
Jennie Ebeling, Norma Franklin, and Ian Cipin, “Jezreel Revealed in Laser Scans: A Preliminary Report of the 2012 Survey Season,” Near Eastern Archaeology 75.4 (2012): 232–39.
בורות אלה נחצבו, רובם ככולם, במאות העשירית עד התשיעית לפנה"ס וניתן למצוא כ-100 דוגמאות אחרות כמותן בשומרון ובאתרים הנמצאים בראשי הרים מאותה תקופה. ראו:
Franklin, “Samaria,” 190–195; Franklin, “Jezreel,” 46.
ראו:
James B. Pritchard, Winery, Defenses, and Soundings at Gibeon (Philadelphia: The University Museum, University of Pennsylvania, 1964).
במאמר פרי עטי העתיד לראות אור בקרוב אני דנה בפרוטרוט בתפקידם של בורות דמויי פעמון אלה:
“Exploring the Function of Bell-Shaped Pits: With a View to Iron Age Jezreel.”
חברי הקיבוץ סיפרו לנו זאת לאחר ששאלנו אותם אם הם ערכו ניתוח כלשהו של הקרקע. גילוי היקב לא היה ידוע להם, והמידע שהם נתנו על מצב האדמות היה בלתי צפוי לחלוטין. הם נטעו כרם זיתים גדול בשדותיהם המערביים, אך לא ניסו לטעת כרם ענבים בחלקה הצפונית. בחלקה שמצפון ליקב הקדום הייתה אמנם אדמה עשירה, המתאימה לגידול ענבים, אולם למרבה הצער מדובר בשטח קטן למדי, שהעלות הכרוכה בהסבתו לכרם מודרני פשוט אינה משתלמת.
ראו:
Rafael Frankel, Wine and Oil Production in Antiquity in Israel and Other Mediterranean Countries (Sheffield: Sheffield Academic Press, 1999), 54.
ראו:
Michal Dayagi-Mendels, Drink and Be Merry: Wine and Beer in Ancient Times (Jerusalem: The Israel Museum, 1999), 30.
ראו:
Rafael Frankel, Wine and Oil Production, 27, 52, 56.
ראו
Gösta W. Ahlström, “Wine Presses and Cup Marks of the Jenin–Megiddo Survey, ” Bulletin of the American Schools of Oriental Research 231 (1978): 19–21 (48).
ראו
Ahlström, ibid., 19–49.
אמנם לא כך היה ביזרעאל, אולם היו יקבים קדומים שללא ספק שופצו ושוקמו בתקופות מאוחרות יותר, והמשיכו לפעול. ראו:
Carey E. Walsh, The Fruit of the Vine: Viticulture in Ancient Israel (Harvard: Harvard Semitic Museum Publications, 2000), 149-150.
ראו:
Norma Franklin, “Samaria: From the Bedrock to the Omride Palace,” Levant 36 (2004): 189–202 [190–94].
ראו דיון בנושא בתוך
Marvin A. Powell, “Wine and the Vine in Ancient Mesopotamia: the Cuneiform Evidence,” in The Origins and Ancient History of Wine (eds., Patrick E. McGovern, Stuart J. Fleming.
ראו גם:
Solomon H. Katz; Amsterdam: Overseas Publishers Association, 1996, 97–122 (118-119); David Stronach, in The Origins and Ancient History of Wine (eds., Patrick E. McGovern, Stuart J. Fleming, and Solomon H. Katz; Amsterdam: Overseas Publishers Association, 1996), 175-195 (175); Albert Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium B. C. (1114–859 BC) (Toronto: University of Toronto Press, 1991), 292–298.
קיים ניגוד מוחלט בין דוגמאות אלה ובין החגיגות שהתקיימו במהלך יום השוויון האביבי, כאשר גם עובדי הארמון קבלו יין, אם כי בכמות קטנה, בערך קאסו אחד (0.2 ליטר), שווה ערך לכוס רגילה. ראו
Frederico Mario Fales, “A Fresh Look at the Nimrud Wine Lists,” in Drinking in Ancient Societies (ed. Lucio Milano; Padova: Sargon Srl, 1994) 361–380 (369).
תהליך התסיסה משפר את הערך התזונתי של המזון ושל היין ואת שימורו. אולם הסיבה לכך שיין נחשב פריט הכרחי לחיילים הייתה נעוצה ככל הנראה בתכונות נוגדות החמצון שבאלכוהול ובתרכובות הניחוח הפולי־הידרוקסיות; אלה האחרונות חזקות אפילו יותר מפנול (חומצה קרבולית) וחיוניות לשמירת הבריאות.
ראו:
McGovern et al 1997:17). Patrick E. McGovern, Ancient Wine: The Search for the Origins of Viticulture (Princeton: Princeton University Press, 2007), 17.
מאמרים קשורים :
