המשמעות של כל נדרי: הערת שוליים
כל נדרי - חזן אברהם פיינטוך
כל נדרי היא אחת התפילות היפהפיות והמיוחדות ביותר בסדר התפילות היהודי.[1] בערב יום הכיפורים היא שובה בקסמיה מיליוני יהודים ברחבי העולם. העובדה שערב היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי מתקשר בראש ובראשונה עם תפילת כל נדרי מלמדת על החשיבות הגדולה שהיא זוכה לה.
הפירוש של כל נדרי
אך מה זה כל נדרי? "כל הנדרים", אומרת התפילה, "שמיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא...יהיו בטלים ומבוטלים". כל כך משונה ומטריד להיכנס אל היום הקדוש ביותר בשנה עם הצהרה שכזו. האם אנו מתירים לעצמנו מראש להפר את כל ההבטחות העתידיות שלנו? הטקסט הזה כל כך מטריד עד שמחזורים רבים כוללים מיד אחריו הערת שוליים מרגיעה: אל תדאגו, זה לא מה שאתם חושבים!
הפתרונות של הערות השוליים
האותיות הקטנות ב"מחזור רודלהיים" מספרות לנו שהמשפטים הללו מכוונים אך ורק לנדרים אישיים. כלומר על פי הערת השוליים הזו תפילת כל נדרי לא מבטלת התחייבויות כלפי אחרים, אלא רק התחייבויות של אדם לעצמו.[2] קריאה נפוצה אחרת ולא פחות אפולוגטית של כל נדרי היא שהתפילה הזו מכוונת אך ורק לאינטראקציות שבין אדם לאלוהיו, וכך זה נראה בהערת שוליים: "כוונת הדברים שבכאן אך ורק לנדרים שנדר האדם לה', ובשום פנים לנדרים כלשהם שבין אדם לחברו"[3]. לפעמים הערת השוליים כתובה כאזהרה של ממש: "אנו מבקשים מן הקוראים להיזהר מהבנה שגויה של כוונת המילים".[4] יש כאן דבר שראוי לתת עליו את הדעת: נראה כי הרגע הקדוש ביותר בשנה היהודית נפתח בהערת שוליים! זה ודאי לא המקרה בכל המחזורים, אבל גם אם לא תמצאו הערה אפולוגטית במחזור שלכם – הקושי בתפילה זו במקומו עומד ודורש ביאור.
התרגום היצירתי של כנסת הרבנים
במחזור של כנסת הרבנים (מועצת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית) הערת השוליים הפכה לחלק מהתרגום לאנגלית: "כל הנדרים...שנדרנו או התחייבנו לעצמנו או לאלוהים"[5], נכתב שם. אולם אלוהים לא באמת מוזכר במילים של כל נדרי.
משהו בכל הסיפור הזה לא מסתדר. שעת השיא של הימים הנוראים, בית הכנסת וספרי התורה לבושים לבן, הקהל כולו עומד בפני צום ארוך – ואילו התפילה נפתחת ב"שחרור מאחריות" האומר כי התפילה החשובה ביותר בשנה לא באמת מתכוונת לכתוּב בה.
ההיסטוריה הבעייתית של כל נדרי
מאז ומעולם הייתה תפילת כל נדרי חידה לא פתורה, וכבר בתקופות קדומות היא עוררה התנגדות. ההתייחסות הקדומה ביותר שמצאנו לתפילה זו היא מתקופת הגאונים (רב עמרם גאון, המאה ה־9), וכבר אז נעשו ניסיונות לבטל אותה עקב התוכן המטריד שלה. חכמי "הישיבה הקדושה" הגדירו אותה "מנהג שטות".[6] אולם נראה שאי אפשר להעלים את כל נדרי בקלות. במקום זאת נערכו בה שינויים: אם בעבר התפילה כוונה על הנדרים והאיסורים העצמיים שנעשו בשנה החולפת, במחזורים האשכנזיים החל המאה ה־12 אנו מוצאים כי הביטול מכוון לנדרי השנה הבאה. מטרת השינוי הזה הייתה למנוע את ההבנה הבעייתית שהתפילה פועלת בצורה רטרואקטיבית.[7] אבל ההתאמה הזו לא הצליחה לרכך את הקושי לבלוע את הטקסט, בעיקר מפני שנטיות העבר של הפעלים ("שנדרנו" וכדומה) נותרו ללא שינוי. על אף הביקורת החמורה שמתחו גדולי בעלי הסמכות בעולם היהודי על כל נדרי, היא לא נעלמה.
האשמות נוצריות
נוצרים ראו בכל נדרי הוכחה לכך שאין להאמין בשבועה של יהודי. כך למשל הכריז יוהאן אנדריאס אייזנמנגר בספרו "היהדות שנחשפה" ((Entdecktes Judenthum משנת 1700: "אני סבור כי רבים מאשימים את היהודים שהם פטורים מראש מכל שבועות שקר שאי פעם יישבעו בגלל כפרה ושחרור שכאלה משבועה "[8]
אייזנמנגר מצטט את דבריו של המוּמר סמואל פרידריך ברנץ:
על אודות שבועותיהם יש לדעת, כי ליהודים תפילה מיוחדת בה הם מתירים לעצמם שבועות שקר כנגד הגויים, כלומר כנגד הנוצרים. את תפילה זו אומרים הם ביראה גדולה. (...) ושמה כל נדרי. [9]
יהודים היו מודעים להאשמות הללו ולסיכון המתמשך שבאמירת כל נדרי. הרש"ר הירש, הקול החשוב ביותר ביהדות האורתודוקסית בגרמניה של המאה ה־19, ביטל את תפילת כל נדרי כאשר כיהן ברבנות באולדנבורג, אך החזיר אותה לסדר התפילה זמן קצר לאחר מכן.[10] אברהם גייגר, מבשר התנועה הרפורמית, שִכתב את לשון התפילה:
"כל פשעי ופשעי הקהל הזה מחק והעבירם מנגד עיניך".[11] אולם הגרסה החלופית הזו לא נחלה הצלחה רבה ועד היום קהילות רפורמיות רבות ממשיכות לשיר את כל נדרי, אם כי לפעמים בשינויים ובתרגומים חופשיים. סוף כל סוף כל נדרי הייתה ועודנה תפילה כלל יהודית, והיא נאמרת בכל קהילה יהודית, תהא זו אורתודוקסית, קונסרבטיבית, או מן הזרמים הליברליים יותר.
תופעה קבוצתית
כיצד זכתה תפילה לביטול נדרים במעמד כה מרכזי? נדמה כאילו כל נדרי קיבלה חיים משל עצמה. לא מדובר כאן בתוכן המילולי, שכבר לא משחק תפקיד חשוב – כל נדרי היא ביטוי של הכרה קבוצתית, תחושה המתעוררת כאשר אוסף אנשים מתקבץ יחדיו למעשה דתי משותף. זהו זמן הכינוס היהודי הגדול ביותר בלוח השנה היהודי. אפילו אלו שנוטים להימנע מביקור בבית הכנסת במשך השנה כולה, מוצאים את דרכם אל התפילה.
כבר בתקופות מוקדמות, תקופות שלעתים תכופות אנחנו מדמיינים כאילו שררה בהן אדיקות מוחלטת, יום כיפור הצליח לשמש מוקד משיכה ליהודים שלא שמרו על אף מצווה אחרת. הפילוסוף והתיאולוג היהודי פילון מאלכסנדריה העיד כי את יום כיפורים שומרים לא רק האנשים האדוקים, "אלא גם הללו שבשאר ימות השנים אינם מקיימים כל מצווה".[12]
הכרה קולקטיבית – כפי שהראה הסוציולוג הצרפתי ובנו של רב, אמיל דורקהיים (1917-1858) – היא מאבני היסוד של הדת.[13] הקבוצה היא היא המרחב בו העם היהודי מדגים את הסולידריות והלכידות שלו. נראה שאין דת שמטמיעה בדרכי התפילה שלה את העניין בעקביות כמו הדת היהודית. יהודים יוכלו להתפלל ויאמרו תפילות רבות רק כחלק מקבוצה, ממניין. לא מתפללים כל נדרי ביחידות.
לכודים בקסמי המנגינה וצליל השפה העתיק
כל נדרי היא תפילה מושכת. ראשית החזן שר אותה בשקט, פעם נוספת בקול רם, ולבסוף בקול רם עוד יותר. כל הנדרים, ההתחייבויות והשבועות בטלים. השפה שלה שובה בקסמיה. בפועל תפילת כל נדרי נאמרת בארמית ולא בעברית (מלבד משפט אחד ויחיד באמצע). גם אלו שלא שולטים בשפה זו מרגישים כי לפניהם דבר מה שונה, משהו שאינו חלק מהרפרטואר הרגיל של התפילה היהודית.
כל נדרי יוצרת תחושה של ריחוק, אך בד בבד היא מהפנטת אותנו. הצליל הזר של הארמית מאפשר לחוות, בנוסף למשמעות המילולית, גם את הצלילים של המילים עצמם, וכך למלא אותם במשמעות חדשה. המנגינה הבלתי נשכחת של כל נדרי היא עתיקה. במסורת היהודית יש שסברו שמדובר ב"ניגון מסיני".[14] ללא כל תלות בתוכן שלה, לכוח המשיכה של תפילת כל נדרי אין מתחרים בעולם היהודי, וגם ביום הכיפורים הקרוב נשמע את שירתה מבתי הכנסת המלאים.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
14 בספטמבר 2021
|
עודכן לאחרונה
15 בספטמבר 2021
מאמר זה הוא תרגום של "The Significance of Kol Nidre: A Footnote" פורסם במקור על ידי TheTorah.com באוקטובר 2016. תורגם על ידי ALE.
מהדורה מוקדמת של מאמר זה הופיעה לראשונה בגרמנית ב-Tachles, שבועון היהודי־שווייצרי, ספטמבר 2015.
הערת השוליים מופיעה בגרמנית בתוך "מחזור לערבית יום כפור עם תרגום אשכנזי":
Gebetbuch für den Versöhnungsabend, Basel: .Goldschmidt, 2001.
מקור הטקסט העברי של התפילה במהדורה שערך וולף היינדהיים ופורסמה ברודלהיים בשנים 1805-1800): "כוונת הדברים שבכאן לנדרים ואיסורים שנדר אדם לעצמו, ולא דברים שנדר לאדם אחר." הערת השוליים הזו גם הועתקה למחזור שמע קולנו (באזל 2007), מחזור שזכה לתפוצה רחבה בקהילות אורתודוקסית דוברות גרמנית.
מחזור עבדת אהל מועד:
Service of the Synagogue. A New Edition of the Festival Prayers with an English Translation in Prose and Verse. Day of Atonement. Part 1: Evening Service (20th Edition; London: Routledge & Kegan Paul, 1960), footnote to Kol Nidre.
ראו:
"Nous prions nos lecteurs de ne pas se méprendre sur le sens de cette formule." Footnote to Kol Nidre in
ערך התפלות לכל מועדי השנה, Prières de toutes les grandes fêtes (Paris: Durlacher, 1949).על פי הערת השוליים כל נדרי מכוונת רק לנדרים שנעשו בטעות או מתוך היסח הדעת. זוהי קריאה אפולוגטית נפוצה של כל נדרי. ראו את הערת השוליים לכל נדרי בתוך
Machzor LeYom Kippur, Forms of Prayers for the Day of Atonement (Brooklyn: The Hebrew Publishing Company, 1901):
"כוונת התפילה שלפניכם הוא לבטל מראש כל הנדרים וההבטחות לאלוהים, עניינים שכה טבעי לבני אדם לקבל על עצמם בפזיזות ובחוסר מחשבה במקרים קיצוניים של ייסורים או תשוקה".
מחזור לב שלם לימים הנוראים:
Mahzor Lev Shalem. Rosh Hashanah and Yom Kippur (New York: The Rabbinical Assembly, 2010).
סדר רב עמרם גאון (ורשה 1865), חלק א עמ' מז. על פי רב עמרם אמרו החכמים הללו ש־"אסור לעשות כן" על כל נדרי. ראו גם:
Ismar Elbogen, Der Jüdische Gottesdienst in seiner geschichtlichen Entwicklung (Frankfurt a.M.: Kauffmann, 1931).
(יצחק אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תל אביב, 1972). אלבוגן מוסיף כי תפילת כל נדרי במקורה אינה קשורה למשמעות ולסדר התפילה של יום כיפור, והיא לכל היותר תוספת מאוחרת.
ראו:
Josef Bloch, Kol Nidre und seine Entstehungsgeschichte (Berlin: Philo, 1922) 7-8.
ראו:
Johann Andreas Eisenmenger, Entdecktes Judenthum (Frankfurt, 1700), vol. ii., 491 (תרגום חופשי).
שם, 492. ראו גם את הדיון השנוי במחלוקת על כל נדרי אצל:
Johann Christoph Georg Bodenschatz, Kirchliche Verfassung der heutigen Juden sonderlich derer in Deutschland (Frankfurt and Leipzig: 1749), part ii., ch. V.
כבר ב־1240, במשפט פריז, הואשמו היהודים (על בסיס הגמרא במסכת נדרים כג עמוד ב) שהם מצהירים בגלוי שהשבועות שיישבעו בשנה הבאה בטלות מראש, ראו אצל:
Isidore Loeb, La controverse sur le Talmud sous saint Louis (Paris: Librairie Joseph Baer et Cie, 1881), 36.
ראו:
Roland Tasch, Samson Raphael Hirsch: Jüdische Erfahrungswelten im historischen Kontext (Berlin: De Gruyter, 2011), 136-151.
ראו:
Annette Boeckler, “The Magic of the Moment: Kol Nidre in Progressive Judaism,” in All These Vows: Kol Nidre (ed. Lawrence Hoffman; Woodstock: Jewish Lights, 2011), 39-66 (on Geiger: 52-53).
פילון, על החוקים לפרטיהם א, 86 (1991, ירושלים. תרגמה: חווה שור).
ראו:
Emile Durkheim, Les formes élémentaires de la vie religieuse (Paris: F. Alcan, 1912).
הראיה הכתובה הקדומה ביותר למנגינה הזו (הכוללת כמה שינויים) היא מ־1765, אולם יתכן שהמנגינה עצמה קדומה עוד יותר (מן המאה ה־16?), ראו:
Mark Kligman, “The Music of Kol Nidre“ (ed. Hoffman, All These Vows), 68-70.
מאמרים קשורים :
