המשמעות של כל נדרי: הערת שוליים

כיצד ממשיכה תפילה ארמית פרובוקטיבית ובעייתית לשבות בקסמיה יהודים כה רבים מידי יום כיפור.

הדפסה
שיתוף
הדפסה
שיתוף


כל נדרי - חזן אברהם פיינטוך

כל נדרי היא אחת התפילות היפהפיות והמיוחדות ביותר בסדר התפילות היהודי.[1] בערב יום הכיפורים היא שובה בקסמיה מיליוני יהודים ברחבי העולם. העובדה שערב היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי מתקשר בראש ובראשונה עם תפילת כל נדרי מלמדת על החשיבות הגדולה שהיא זוכה לה.

הפירוש של כל נדרי

מחזור רודלהיים, 1832
מחזור רודלהיים, 1832

אך מה זה כל נדרי? "כל הנדרים", אומרת התפילה, "שמיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא...יהיו בטלים ומבוטלים". כל כך משונה ומטריד להיכנס אל היום הקדוש ביותר בשנה עם הצהרה שכזו. האם אנו מתירים לעצמנו מראש להפר את כל ההבטחות העתידיות שלנו? הטקסט הזה כל כך מטריד עד שמחזורים רבים כוללים מיד אחריו הערת שוליים מרגיעה: אל תדאגו, זה לא מה שאתם חושבים!

הפתרונות של הערות השוליים

האותיות הקטנות ב"מחזור רודלהיים" מספרות לנו שהמשפטים הללו מכוונים אך ורק לנדרים אישיים. כלומר על פי הערת השוליים הזו תפילת כל נדרי לא מבטלת התחייבויות כלפי אחרים, אלא רק התחייבויות של אדם לעצמו.[2] קריאה נפוצה אחרת ולא פחות אפולוגטית של כל נדרי היא שהתפילה הזו מכוונת אך ורק לאינטראקציות שבין אדם לאלוהיו, וכך זה נראה בהערת שוליים: "כוונת הדברים שבכאן אך ורק לנדרים שנדר האדם לה', ובשום פנים לנדרים כלשהם שבין אדם לחברו"[3]. לפעמים הערת השוליים כתובה כאזהרה של ממש: "אנו מבקשים מן הקוראים להיזהר מהבנה שגויה של כוונת המילים".[4] יש כאן דבר שראוי לתת עליו את הדעת: נראה כי הרגע הקדוש ביותר בשנה היהודית נפתח בהערת שוליים! זה ודאי לא המקרה בכל המחזורים, אבל גם אם לא תמצאו הערה אפולוגטית במחזור שלכם – הקושי בתפילה זו במקומו עומד ודורש ביאור.

התרגום היצירתי של כנסת הרבנים

במחזור של כנסת הרבנים (מועצת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית) הערת השוליים הפכה לחלק מהתרגום לאנגלית: "כל הנדרים...שנדרנו או התחייבנו לעצמנו או לאלוהים"[5], נכתב שם. אולם אלוהים לא באמת מוזכר במילים של כל נדרי.

משהו בכל הסיפור הזה לא מסתדר. שעת השיא של הימים הנוראים, בית הכנסת וספרי התורה לבושים לבן, הקהל כולו עומד בפני צום ארוך – ואילו התפילה נפתחת ב"שחרור מאחריות" האומר כי התפילה החשובה ביותר בשנה לא באמת מתכוונת לכתוּב בה.

ההיסטוריה הבעייתית של כל נדרי

מאז ומעולם הייתה תפילת כל נדרי חידה לא פתורה, וכבר בתקופות קדומות היא עוררה התנגדות. ההתייחסות הקדומה ביותר שמצאנו לתפילה זו היא מתקופת הגאונים (רב עמרם גאון, המאה ה־9), וכבר אז נעשו ניסיונות לבטל אותה עקב התוכן המטריד שלה. חכמי "הישיבה הקדושה" הגדירו אותה "מנהג שטות".[6] אולם נראה שאי אפשר להעלים את כל נדרי בקלות. במקום זאת נערכו בה שינויים: אם בעבר התפילה כוונה על הנדרים והאיסורים העצמיים שנעשו בשנה החולפת, במחזורים האשכנזיים החל המאה ה־12 אנו מוצאים כי הביטול מכוון לנדרי השנה הבאה. מטרת השינוי הזה הייתה למנוע את ההבנה הבעייתית שהתפילה פועלת בצורה רטרואקטיבית.[7] אבל ההתאמה הזו לא הצליחה לרכך את הקושי לבלוע את הטקסט, בעיקר מפני שנטיות העבר של הפעלים ("שנדרנו" וכדומה) נותרו ללא שינוי. על אף הביקורת החמורה שמתחו גדולי בעלי הסמכות בעולם היהודי על כל נדרי, היא לא נעלמה.

האשמות נוצריות

נוצרים ראו בכל נדרי הוכחה לכך שאין להאמין בשבועה של יהודי. כך למשל הכריז  יוהאן אנדריאס אייזנמנגר בספרו "היהדות שנחשפה" ((Entdecktes Judenthum משנת 1700: "אני סבור כי רבים מאשימים את היהודים שהם פטורים מראש מכל שבועות שקר שאי פעם יישבעו בגלל כפרה ושחרור שכאלה משבועה "[8]

אייזנמנגר מצטט את דבריו של המוּמר סמואל פרידריך ברנץ:

על אודות שבועותיהם יש לדעת, כי ליהודים תפילה מיוחדת בה הם מתירים לעצמם שבועות שקר כנגד הגויים, כלומר כנגד הנוצרים. את תפילה זו אומרים הם ביראה גדולה. (...) ושמה כל נדרי. [9]

יהודים היו מודעים להאשמות הללו ולסיכון המתמשך שבאמירת כל נדרי. הרש"ר הירש, הקול החשוב ביותר ביהדות האורתודוקסית בגרמניה של המאה ה־19, ביטל את תפילת כל נדרי כאשר כיהן ברבנות באולדנבורג, אך החזיר אותה לסדר התפילה זמן קצר לאחר מכן.[10] אברהם גייגר, מבשר התנועה הרפורמית, שִכתב את לשון התפילה:

"כל פשעי ופשעי הקהל הזה מחק והעבירם מנגד עיניך".[11] אולם הגרסה החלופית הזו לא נחלה הצלחה רבה ועד היום קהילות רפורמיות רבות ממשיכות לשיר את כל נדרי, אם כי לפעמים בשינויים ובתרגומים חופשיים. סוף כל סוף כל נדרי הייתה ועודנה תפילה כלל יהודית, והיא נאמרת בכל קהילה יהודית, תהא זו אורתודוקסית, קונסרבטיבית, או מן הזרמים הליברליים יותר.

תופעה קבוצתית

כיצד זכתה תפילה לביטול נדרים במעמד כה מרכזי? נדמה כאילו כל נדרי קיבלה חיים משל עצמה. לא מדובר כאן בתוכן המילולי, שכבר לא משחק תפקיד חשוב – כל נדרי היא ביטוי של הכרה קבוצתית, תחושה המתעוררת כאשר אוסף אנשים מתקבץ יחדיו למעשה דתי משותף. זהו זמן הכינוס היהודי הגדול ביותר בלוח השנה היהודי. אפילו אלו שנוטים להימנע מביקור בבית הכנסת במשך השנה כולה, מוצאים את דרכם אל התפילה.

כבר בתקופות מוקדמות, תקופות שלעתים תכופות אנחנו מדמיינים כאילו שררה בהן אדיקות מוחלטת, יום כיפור הצליח לשמש מוקד משיכה ליהודים שלא שמרו על אף מצווה אחרת. הפילוסוף והתיאולוג היהודי פילון מאלכסנדריה העיד כי את יום כיפורים שומרים לא רק האנשים האדוקים, "אלא גם הללו שבשאר ימות השנים אינם מקיימים כל מצווה".[12]

הכרה קולקטיבית – כפי שהראה הסוציולוג הצרפתי ובנו של רב, אמיל דורקהיים (1917-1858) – היא מאבני היסוד של הדת.[13] הקבוצה היא היא המרחב בו העם היהודי מדגים את הסולידריות והלכידות שלו. נראה שאין דת שמטמיעה בדרכי התפילה שלה את העניין בעקביות כמו הדת היהודית. יהודים יוכלו להתפלל ויאמרו תפילות רבות רק כחלק מקבוצה, ממניין. לא מתפללים כל נדרי ביחידות.

לכודים בקסמי המנגינה וצליל השפה העתיק

כל נדרי היא תפילה מושכת. ראשית החזן שר אותה בשקט, פעם נוספת בקול רם, ולבסוף בקול רם עוד יותר. כל הנדרים, ההתחייבויות והשבועות בטלים. השפה שלה שובה בקסמיה. בפועל תפילת כל נדרי נאמרת בארמית ולא בעברית (מלבד משפט אחד ויחיד באמצע). גם אלו שלא שולטים בשפה זו מרגישים כי לפניהם דבר מה שונה, משהו שאינו חלק מהרפרטואר הרגיל של התפילה היהודית.

כל נדרי יוצרת תחושה של ריחוק, אך בד בבד היא מהפנטת אותנו. הצליל הזר של הארמית מאפשר לחוות, בנוסף למשמעות המילולית, גם את הצלילים של המילים עצמם, וכך למלא אותם במשמעות חדשה. המנגינה הבלתי נשכחת של כל נדרי היא עתיקה. במסורת היהודית יש שסברו שמדובר ב"ניגון מסיני".[14] ללא כל תלות בתוכן שלה, לכוח המשיכה של תפילת כל נדרי אין מתחרים בעולם היהודי, וגם ביום הכיפורים הקרוב נשמע את שירתה מבתי הכנסת המלאים.

הערות שוליים