משה הכוהני

מינויו של משה

מינוי משה על ידי אלוהים במעמד הסנה הבוער שבספר שמות ג–ד ידוע היטב. הפרט הידוע פחות, שמתעלמים ממנו לעתים קרובות, הוא מינויו החוזר במצרים. בפירושו של נחום סרנה ספר לשמות,^[1] הכותרת למינוי השני הזה במצרים (פרקים ו:ב–ז:יג) היא "אישור אלוהי", וכותרת המשנה שלו לפרק ז: א–ז היא "אשרור שליחותו של משה וחידושה". אם כן, לפי הבנתו של סרנה, שליחותו של משה דרשה אישור מחודש. ללא ספק, כך רצה העורך שנבין את הטקסט.

אולם פרשנות זו אינה מספקת, ויש סיבות משכנעות לטעון שמקור שני הסיפורים הוא בשני דיווחים שונים על מינויו של משה.^[2] פרטים רבים מהמינוי במצרים כבר נמצאים במעמד הסנה הבוער ובסצנות ההמשך (ג:א–ו:א), והחזרה עליהם בעייתית.

"שיכחון" בתיאור אשרורו של משה

בספר שמות ו:ב–יב, אלוהים מתגלה למשה ופוקד עליו להודיע לבני ישראל על תוכניתו של ה' להוציאם ממצרים ולהביאם אל הארץ. משה ממלא אחר הצו, אך בני ישראל אינם שומעים לו "מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (פס' ט). סיפור זה שותק לגבי הסצנה הקודמת שבה אלוהים כבר נגלה למשה והורה לו לדבר עם העם (ג:טז–כב), ולגבי הסצנה של פניית משה לעם (ד:כט–לא). למעשה שיחתו הראשונה של משה עם זקני ישראל צלחה יותר, והדבר אינו ניכר חלק מהמודעות של הטקסט השני.

זאת, ועוד: בפרק ו:י אלוהים מצווה על משה לדבר עם פרעה ולתבוע שישלח את בני ישראל מארצו. משה מתווכח עם ה' באומרו (פס' יב): "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה"? תגובתו זו של משה מוזרה מאוד, שהרי לפי פרק ה:א, משה ואהרון כבר היו אצל פרעה ובקשו ממנו לשלח את העם. תגובתו של פרעה בשלב זה הייתה הכבדת העבודה על בני ישראל: הוא ציווה עליהם לקושש את התבן הדרוש להכנת הלבנים, ללא הפחתת מכסתם (פס' ו–ט). אך משה אינו מזכיר זאת בתשובתו לה'.

אילו כבר הלכו משה ואהרון אל פרעה, וכבר נכשלו, הייתה תגובתו המצופה של משה בפסוק יב: "הלא כבר הלכתי אל פרעה ולא הצלחתי! כיצד אצליח עכשיו, כאשר בפעם הקודמת שבה ניסיתי לדבר איתו הוא רק הכביד את העבודה על בני ישראל?"

מינויו של אהרון – חזרה בלתי מוסברת

 התיאור הכפול של מינוי אהרון כדובר של משה מוכיח שצורפו כאן שני סיפורים שונים. בסצנת המינוי הראשונה (ד:י) משה מתלונן לפני ה' שהוא כבד פה וכבד לשון, ונענה במינויו של אהרון להיות דוברו:

^{שׁמות ד:י} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ־הוָה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי... ^ד:יד וַיִּחַר אַף יְ־הוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. ^ד:טו וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. ^ד:טז וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים.

בסצנת המינוי השנייה (ו: יב, ל), משה מתלונן (שוב) על קשיי דיבורו, ותגובת האל, המצויה בפרק הבא, מציגה (שוב) את הפתרון: מינוי אהרון לדוברו של משה (ז:א–ב).

^{שׁמות ו:יב} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְ־הוָה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם... ^ז:א וַיֹּאמֶר יְ־הוָה אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. ^ז:ב אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. 

יש לציין ששני הסיפורים משתמשים במונחים שונים כדי לתאר את ליקוי הדיבור של משה: בפרק ד:י – "כְבַד־פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" לעומת "עֲרַל שְׂפָתָיִם" בפרק ו: יב, ל. ועם זאת, אפילו פרטים משניים, כגון היותו של משה "אלוהים" לאהרון, חוזרים בשניהם, ומורים על כך שיש קשר גנטי בין שני הסיפורים.

הצגה חוזרת של משה ואהרון

פירוט מינויו של משה בפרק ו:ב–ז:יג נקטע על ידי טקסט ארוך המציג את אילן היוחסין של ראובן, שמעון ולוי, המתמקדת בשבט לוי ובמיוחד במשפחתו של אהרון (ו:יד–כה). לקראת סיום תיאור הגנאלוגיה של שבט לוי, הקטע מסתיים בהצהרה הבאה:

^{שׁמות ו:כו} הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה... ^ו:כז הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.

הצהרה זו מוזרה, מאחר שהיא נשמעת כהצגת משה ואהרון, והרי כבר שמענו עליהם בפרקים הקודמים!

גילם של משה ואהרון – צעיר או זקן?

גילם של משה ואהרון בסיפור בפרקים ו–ז מפתיע גם הוא, לעומת הפרקים הקודמים. שמות ז:ז מציין כי גילם של משה ואהרון, כשהם מדברים עם פרעה, 80 ו־83, בהתאמה. לעומת זאת, בפרקים ב–ה משה מתואר כצעיר הרבה יותר; שהרי כשהוא חוזר למצרים לדבר אל בני ישראל ואל פרעה בפרק ד יש לו כלה חדשה וילד צעיר.

מינויו של משה במקור הכוהני

הבחנות אלה הובילו חוקרים להסיק כי עד שלב מסוים הטקסט של שמות ו:ב–ז:יג היה דיווח עצמאי ונפרד על אודות מינויו של משה. במקור, הוא לא בא אחר פרקים ג–ה, אלא עמד לאחר ב:כג^ב–כה. זאת בהתבסס על זהויות בתוכן ובשפה (ראו את הטקסט המובלט להלן). בנוסח זה, ה' שומע את סבלות בני ישראל:

^{שׁמות ב:כג} ...וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. ^ב:כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. ^ב:כה וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים (או: וַיִּוָּדַע אֲלֵיהֶם. על פי נוסח תה"ש).^[3] 

מענה האל בהמשך הוא דרך התגלותו למשה:

^{שׁמות ו:ב} וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְ־הוָה. ^ו:ג וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְ־הוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם... ^ו:ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי.

ואילו הקטע שבין פרק ב:כה ופרק ו:ב שייך לנרטיב אחר.^[4]

שני המינויים של משה – כוהני ולא כוהני

לפי הגרסה של השערת התעודות שאני מאמץ כאן, כל אחד מהנרטיבים הללו היה בעבר מסמך שעמד בפני עצמו.

אחת ה"תעודות" בהשערה התעודות היא המקור הכוהני.^[5] ניתן לזהות מקור זה בקלות בזכות סגנונו ונושאיו. למשל, אחד העניינים שבהם הוא עוסק הוא הכהונה.^[6] כמו כן הוא מדקדק בפרטים הקשורים לענייני פולחן וגינאולוגיה (אילנות יוחסין). בהינתן שאילן היוחסין (ו:יד–כה) מפורט כאן במיוחד ומתמקד בעיקר בשושלת אהרון, החוקרים ייחסו את הנוסח הזה של הקדשת משה, הנמצא בשמות ו:ב–ז:יג, למקור הכוהני.^[7]

זהותו של המקור השני ברורה פחות, ולכן בניתוח שלהלן, אתייחס לנוסח הראשון (שמות ג:א–ו:א) כאל נוסח לא-כוהני. חשוב להשוות בין שני הסיפורים הללו כדי להבחין בדמיון ובפער ביניהם, ולבדוק את אופן החיבור ביניהם.

המקור הכוהני נכתב כדי להחליף את הלא-כוהני

אני מקבל את דעת החוקרים שלפיה הנוסח הכוהני הכיר את הנוסח הלא-כוהני וביקש להחליפו, במטרה למחוק נושאים "בעייתיים" בסיפור ולהציגו "כראוי."^[8] בקטע המתאר את מינויו של משה, הנוסח הכוהני, העצמאי לשעבר, מספר בפשטות לקורא כי ה' הופיע למשה במצרים, בלי כל הקדמה והסבר מי הוא.

הרקע היחיד הניתן לאחר נאומו הפותח של ה' הוא המידע הניתן על אילן היוחסין הכוהני (ו: יד–כז, ובמיוחד – כ). הבחנה זו מורה על ההיגיון בסיומת המוזרה של הגנאלוגיה שנידונה לעיל, מכיוון שזה המקום שבו משה ואהרון מוצגים לראשונה בטקסט הכוהני.

הטקסט הלא-כוהני מכיל פרטים אחדים שנראו בעייתיים בעיני כותב הטקסט הכוהני.

התנהגותו הבעייתית של משה

המקור הכוני משמיט פרטים מהסיפור של הלא-כוהני המציירים את משה באופן לא-אידיאלי:

• משה רוצח מצרי כשהוא סבור שאף אחד אינו מביט (ב:יא–יב).
• משה נושא לאישה אישה מדיינית (בתו של כהן מדיין) (ב:טז–כא).^[9]
• משה בקשרים קרובים עם חותנו, שהוא כהן מדייני.
• פרשת "חתן הדמים למולות" (ד:כד–כו) הרומזת שמשה לא מל את בנו.^[10]

משה המצרי

המקור הכוהני גם משמיט עדויות בדבר זהותו המצרית של משה:

• משה גדל בביתה של נסיכה מצרית (ב:י).
• בתו של יתרו מתייחסת אל משה כ"איש מצרי" (ב:יט). למעשה, לא לגמרי ברור אם משה סיפר אי פעם ליתרו שהוא עברי.
• משה קורא לבנו הבכור גרשום, באמרו "גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה"(ב:כב). מכאן, שמשה ראה במצרים מולדת, שאליה התגעגע.^[11]
• ייתכן (לפי הפרשנות לפרק ג:יג), שמשה היה מצרי עד-כדי-כך שלא ידע אפילו את שמו של האל העברי, שרק בני ישראל ידעו אותו.

המידע על משה שמלפני פגישתו עם ה' נמחק במקור הכוהני. הרקע היחיד שניתן בו הוא אילן היוחסין, ולפיו משה הוא בנם של עמרם ודודתו/ אשתו, יוכבד, ואחיו של אהרון. כל רמז אודות הרקע המצרי שלו, נעדר.^[12]

כאמור, המקור הכוהני אינו מזכיר כלל את נישואיו של משה, ובכך הוא פותר את בעיית האישה המדיינית וכהן מדיין. אילן היוחסין בשמות פרק ו מזכיר את נישואי הוריו (שניהם משבט לוי), ונישואי אחיו, אהרון (לאישה משבט יהודה) ואחיינו אלעזר (פסוקים כ, כג), אך הס מלהזכיר את נישואי משה או ילדיו (כאן, או בכל מקום אחר במקור הכוהני)!

משה, זקן העברים

במקור הלא-כוהני, משה הוא צעיר עברי שגדל בבית פרעה, חש בצרת בני עמו ומנסה להגן עליהם, ותוך כדי כך הורג איש מצרי. פרעה מַגלה אותו, והוא עובר את ראשית שנות בגרותו במדין עם אשתו המדיינית ועם חותנו, כהן מדיין. שם בגלות, עם הולדת בנו הראשון, ה' נראה אליו בסנה הבוער ופוקד עליו לשוב למצרים ולשחרר את בני עמו.

הסיפור בבמקור הכוהני שונה למדי. משה אינו רוצח, אינו בורח למצרים, ואינו שוכח את סבלות עמו. הוא אינו מצרי במראה וברקע שלו. עובדה חשובה במיוחד – הוא אינו נושא אישה לא עברית ואין לו קשר לכוהן מדייני. כל הסיפורים שסיפרו זאת הועלמו מהנוסח של המקור הכוהני.

משה של המקור הכוהני אינו אדם צעיר וחזק המנהיג התקוממות; הוא ואחיו הם זקנים שחיו כל ימי חייהם תחת שעבוד. לכן יציאת מצרים אינה מתקיימת הודות לעוזו, מזגו או כוחו הגופני של משה, אלא בזכות כוח עליון, כאשר ה' משתמש בתיווכו של זקן שעליו אין אנו יודעים דבר מלבד ייחוסו המעולה לשבט לוי.