הסוגה הספרותית של מגילת איכה

העיר ההיא אשר נשללה! אויה, ילדיה! ... ילדיה! בוגריה! ילדיה אשר טופלו ברכות! בוגריה אשר נעו בדרכים! העיר ההרוסה ההיא אשר נשללה ממני! הבית ההרוס ההוא אשר נשלל ממני! העיר ההיא אשר חורבנה נגזר! העיר ההיא אשר הרג אנשיה נגזר!

ניתן היה לייחס קטע זה בטעות לספר איכה המקראי. אבל הוא לא לקוח משם. זוהי פתיחה של קינה עתיקה הרבה יותר, המוכרת מלוחות כתבי יתדות מסופוטמיים. היא נכתבה בשפה השומרית ומתוארכת למאה השמונה עשרה לפני הספירה.^[1]

במסופוטמיה הקדומה היו שתי קבוצות עיקריות של קינות שומריות: קינות עיר וקינות פולחניות.

1. קינות העיר

הטקסטים אותם חוקרים מודרניים מכנים בדרך כלל "קינות עיר" או "קינות ספרותיות" הם אוסף של חמישה חיבורים,  המקוננים  על הערים אוּר, אורוק, ניפּוּר, אֶרידוּ, וכל ארץ שוּמֶר ובירתה אוּר. קינות אלה מתייחסות לחורבן ההיסטורי של השושלת השלישית של העיר אוּר - אימפריה ששלטה בכל דרום מסופוטמיה ואף מעבר לה במאה העשרים ואחת לפני הספירה.

החורבן הנורא הזה התרחש קצת לפני שנת 2000 לפני הספירה, והקינות נכתבו החל משנים ספורות אחריו ועד ליותר ממאה שנים לאחר מכן. הקינות ידועות לנו מעשרות עותקים, שרבים מהם נוצרו על ידי תלמידים שלמדו ספרות שומרית בבתי הספר לסופרים בדרום מסופוטמיה, סביב המאה השמונה עשרה לפני הספירה.

2. קינות פולחן

לצדן של קינות העיר, יש קבוצה נוספת ושונה של קינות שומריות, שמקבילה בזמנה למגילת איכה. קבוצה זו מכונה לעתים קרובות במחקר המודרני "קינות פולחניות". בניגוד בשונה מחמש "קינות העיר" הספרותיות, המוכרות מעותקים בני המאה השמונה עשרה לפני הספירה, וכמעט אך ורק מעותקים השייכים לבתי ספר לסופרים, מוכרים לנו גם למעלה מ-1500 עותקים של יותר ממאה קינות פולחן שונות מערים שונות במסופוטמיה. קינות אלה נכתבו בין השנים  2000 לפני הספירה ועד המאה הראשונה לפני הספירה, בסמוך לסיום השימוש בכתב היתדות (שהתרחש בערך בשנת מאה לספירה).

רק אחוז קטן מאוד מהקינות האלה הוא תרגילי סופרים, בעוד שרובן המכריע נכתב לצורך שימוש פולחני במקדשים. קינות פולחן אלה לא היו חלק מטקסי זיכרון, אלא נאמרו בקול כחלק מהפולחן המקדשי הקבוע: במהלך טקסים יומיים, חודשיים ושנתיים; כמו גם באירועים שאינם חלק מלוח השנה, כגון טקסים לשיקום המקדש או חפץ פולחני הנמצא בתוכו.

לדוגמה, קינת הפולחן "העיר ההיא אשר נשללה",  שבשורות הפתיחה שלה נפתח חיבור זה, בוצעה באופן ציבורי בחגיגה שנתית בעיר מארי במאה השמונה עשרה לפני הספירה.  טקסט אחר, המתוארך ככל הנראה למאה השלישית לפני הספירה קבע את ביצוע אותה קינת פולחן במקדש אוּרוּק ביום השני של כל חודש.

קווי דמיון בין קינות עיר ופולחן ומגילת איכה

ישנם קווי דמיון יוצאי דופן בין קינות העיר הספרותיות השומריות, הקינות השומריות הפולחניות ומגילת איכה המקראית, המראים כי שלושת סוגי הטקסט שייכים לאותה סוגה ספרותית. ^[2] לדוגמה:

האנשה בדמות נשית - העיר מתוארת באופן אנושי כדמות של אישה מתאבלת.

אֵיכָה? - השאלה הרטורית "איך" אשר מתייחסת לתוצאות החורבן:

אל(ים) זועמים ששולחים אויבים - תפיסה תיאולוגית של החורבן כמעשה של אל(ים) זועף הנוטש את מקדשו ועירו, ומבקש ומצווה את חורבנם. החלטת האל מבוצעת על ידי אויב הפועל על פי התוכנית האלוהית.

יום של חורבן – החורבן האלוהי הזועם מתואר במושג זמן של "יום":

שועל - דימויים דומים נמצאים בספר איכה, בקינות העיר השומריות וגם בקינות הפולחן השומריות. לדוגמה, השועל משמש כדימוי לנטישת העיר וחילולה:

אילו קינות הכירו מחברי איכה?

נקודות הדמיון בין ספר איכה המקראי, קינות העיר השומריות וקינות הפולחן השומריות  מדהימות, ואין ספק שהן משקפות קשר תרבותי או ספרותי כלשהו. עם זאת, המחקר המודרני מתמקד לעתים קרובות בהשוואה בין ספר איכה לקינות העיר השומריות, ואילו קינות הפולחן נותרות מחוץ לדיון, או מוזכרות רק בשוליו.

בעבר התייחסו חוקרים ל"קינות העיר" כהשתקפות ספרותית אותנטית של חורבן היסטורי, בעוד ש"קינות הפולחן" נתפסו כסוגה משנית ששימשה בפולחן ללא הקשר הסטורי כזה.  לפיכך, ספר איכה המשקף חורבן היסטורי אמיתי, נתפס אף הוא כסוג של קינה עירונית, ונקשר לסוגה הראשונה.

ואולם, כיצד ניתן להסביר את פער הזמנים הארוך – למעלה מאלף שנה! – בין המאה השמונה עשרה לפני הספירה בה העתיקו בפעם האחרונה את קינות העיר השומריות, לבין ספר איכה המקראי? הרי לא ייתכן שנכתב לפני שחרב מקדש ירושלים בשנת 586 לפני הספירה, ואולי אף נכתב מאוחר יותר?

לפיכך, עדיף להציע זיקה בין ספר איכה לבין "קינות הפולחן", שנמסרו מדור לדור ושמשו בפולחן במשך אלפיים שנה, כולל בתקופה המקבילה לזמן כתיבתו של ספר איכה.

התיאולוגיה של קינות פולחן: הרגעת האל

מה היה תפקיד הקינה על ערים הרוסות כחלק מפולחן רגיל, או אפילו יום יומי במקדש? מדוע קיננו  מידי יום על מקדשים כחלק מהטקסים שהתקיימו באותם מקדשים ממש?

בוודאי שחורבן ממשי היווה השראה לסוגה של קינות הפולחן, אך אל לנו להתייחס לתיאורים בסוגה זו בצורה מילולית מידי.  לחלופין, הקינות האלה מילאו תפקיד תיאולוגי משמעותי. הן לא עסקו, לרוב, בחורבן היסטורי ספציפי, אלא בחורבן פוטנציאלי.

המסופוטמים הקדומים האמינו שהכעס האלוהי יכול להתעורר בכל עת, וכי בני האדם  אינם יכולים להבין מדוע הדבר עשוי להתרחש. כשכעס כזה מתפרץ, האל עלול אפילו להחריב את המקדש, העיר והעם שלו. לכן, במהלך הפולחן במקדש, אנשים הזכירו את התוצאות ההרסניות האפשריות של כעס כזה - ללא ספק בהשראת חוויות אמיתיות - כדי לשכנע את האל שעדיף להישאר רגוע. ואכן, כמעט כל "קינות הפולחן" מסכמות ביחידה ספרותית המבקשת פיוס אלוהי, כמו למשל היחידה הבאה בסוף הקינה 'המכובד, פר הפרא':

אנו הולכים למקדש בתפילה, אנו הולכים אל האל אנליל! אנו הולכים להרגיע את לב האדון, אנו הולכים אל אנליל!

אנו הולכים להרגיע את הלב, להניח את הדעת, אנו הולכים אל אנליל!

קינת עיר המבוססת על קינת פולחן

בימינו, חוקרים לא תופשים את קינות העיר כהשתקפות ספרותית של מציאות איומה של חורבן (גם אם חורבן כזה אכן התרחש). מקובלות יותר לראות בשתי הקבוצות חלק מסוגה רחבה יותר של קינות, שכולן נכתבו תוך שימוש בדימויים, מוטיבים ורעיונות דומים. למעשה, קיימות עדויות המצביעות על כך שייתכן וקינות הפולחן קדמו לחיבור קינות העיר, וכי קינות הפולחן היו  הסוגה הבסיסית, אשר נועדה להקראה במקדש, וקינות העיר היו שכלול של הסוגה הזאת.  הסבר זה מתאים היטב למה שקרה עם מגילת איכה.

לפיכך, למרות שמגילת איכה דומה לקינות העיר השומריות בכך שהוא מבכה אובדן של עיר ממשית, סביר שהחוליה המקשרת בין הקינות השומריות לבין מגילת איכה המקראית היתה דווקא קינות הפולחן.