היהדות הרקונסטרוקציונסטית מגשרת בין רציונליזם והתגלות

אחת הסיבות הרבות שבגללן אני נמשכת לגישה הרקונסטרוקציוניסטית ליהדות היא בגלל האופן שבו הרקונסטרוקציוניזם ממסגר מחדש ואף עונה על השאלה כיצד ליישב בין הרציונליזם והגישה האקדמית ובין הדת, ובכללה רעיון ההתגלות.

הוגי הדעות הרקונסטרוקציוניסטים מסתמכים על התובנות של מדעי היהדות (Wissenschaft des Judentums)  ותופסים את התורה כתיעוד של מפגש טרנספורמטיבי עם האלוהי שעלה על הכתב בידי מחברים שהושפעו (אך גם הוגבלו) עמוקות מההקשר התרבותי שבו הם חיו. יורשיהם של מחברים אלה ביקשו להרחיב או להעמיק את ההתגלות האלוהית. הם עשו זאת מתוך מאמץ לשזור את המקורות הללו יחד לכדי טקסט מקיף שינחה את הקהילה היהודית בדרכנו אל הקדושה.

מנקודת המבט הזו אני יכולה להאמין שבני ישראל פגשו את אלוהים בסיני ועברו חוויה טרנספורמטיבית עמוקה שהם תיעדו בצורה אנושית (ועל כן מוגבלת), וכי סופרים מאוחרים יותר חידדו והרחיבו את אותה החוויה כחלק מהתגלות מתמשכת.

בקצרה, הרקונסטרוקציוניזם מבין את היהדות בתור התרבות הדתית המתפתחת של העם היהודי. הגדרה זו נוצרה על ידי הרב מרדכי מ' קפלן, הוגה הדעות המייסד של התנועה, בחלק הראשון של המאה העשרים. כושר ההתפתחות – שאבותינו השתמשו בו בצורה לא מודעת, ולמן העידן המודרני הפך לדבר שאנו יכולים לחקור ואף להשתמש בו באופן מודע – הוא שאפשר את הישרדותה של היהדות. האבולוציה של היהדות נבעה הן מהתפתחויות חיצוניות כמו חורבן הבית השני או המפגש עם הפילוסופיה המוסלמית של ימי הביניים, והן מהתפתחויות פנימיות כגון לידתה של היהדות הרבנית או ההתפתחות ההדרגתית של הסידור.

העמיוּת היהודית הוגדרה במידה רבה דרך הדרכים שבהן חיפשנו ליצור קהילת קודש המצויה במערכת יחסים עם האלוהי. תוצאות המסע הזה התפתחו והתעצבו  על בסיס גלגולים קודמים ומתוך ההשראות והמגבלות התרבותיות של אותו רגע.  התורה היא טקסט התשתית שממנו נחצבו אבני הפינה של העם היהודי ושל ההבנה שלנו  מדוע אנו כאן ומה אנו אמורים לעשות בזמן שאנו כאן. הטקסט הזה בנוי סביב חוויה של התגלות.

גישה כזו מאפשרת לי להניח בצד את האתגר של יישוב המתח שבין האקדמיה להתגלות, ובמקום זאת לחגוג אותו. הרקונסטרוקציוניסטים שואלים כל הזמן: כיצד נוכל לשמור על כוחה של התורה בעידן פוסט־מודרני שכזה? איך נישאר בשיח עם אבותינו בדרכים שיכולות להיות משמעותיות וכנות עבורנו, ומעניינות עבור ילדינו? אנו שואלים שוב ושוב כי אנו מניחים שהתשובות ישתנו, שהרי הן תמיד משתנות. אנו מבינים שבידינו ניתנה הרשות לוודא שהתשובות המשתנות הללו – ולפיכך התורה והמשמעות שלה לימינו – יהיו מהותיות ורלוונטיות.

זו המלאכה שלנו, כיהודים רקונסטרוקציוניסטים, להבחין בהתגלות ולקיים את הברית בין אלוהים לעם היהודי בדרכים בעלות משמעות לעולם של ימינו. אנו עושים את המלאכה הזו תוך מודעות למגבלות האישיות והחברתיות שלנו ובקשה בלתי פוסקת לשחזור החוויה היהודית הבסיסית של התגלות ומערכת יחסים.^[1]