זה מהתנ"ך! המשמעות פחות חשובה

בשיח העכשווי במדינת ישראל רווחים דימויים מתחום חיי המשפחה, לרוב כאלה השייכים ליחסי אחאות (אחים ואחיות). שלושה ביטויים העוסקים ביחסי אחים לקוחים מספר בראשית.

שומר אחי

על פי הסיפור בבראשית ד, לאחר שקין רוצח את אחיו הבל בהתקף קנאה, ה' שואל את קין היכן נמצא הבל, אולי בתקווה שקין יביע חרטה. אך קין מעמיד פנים שאינו יודע:

^{בראשית ד:ט} לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי.

בעקבות התחמקותו מאחריות, ה' נוזף בקין ומענישו בחיי נדודים.

בימינו הביטוי "שומר אחי" מקבל שימוש מחודש בזירת השיח הציבורי, שמשמעותו דאגה לאח ושמירה עליו. כך למשל, עמותת "שומר אחי" מספקת שירותים חברתיים ופסיכולוגיים ללוחמים לשעבר הסובלים מפוסט טראומה, ובכך מתפקדת כמגינה ושומרת ה"אחים". מעניין ששם הארגון באנגלית הוא לא המינוח המקובל "Brother’s Keeper" אלא "Guardian Brother", הרומז לפעולת השמירה הצבאית. הארגון מבקש לשמור על האח שנפגע, לאחר שהוא עצמו שמר על אחרים.

שימוש בביטוי "שומר אחי" נעשה גם על ידי חברי "השומר החדש", ארגון שמטרתו שמירה על אדמות יהודיות באמצעות יוזמות חקלאיות וחינוכיות. הארגון משתמש בביטוי "שומר אחי" (למשל על גבי חולצות של חברי וחברות הקבוצה) כדי להביע את מחויבות חבריו להגן על החקלאים היהודים בישראל.

בשני המקרים, הביטוי "שומר אחי" מבטל את המשמעות הצינית של הדברים שנאמרו מפי קין. בניגוד לקין, שלא חשב על עצמו כשומר אחיו, הארגונים מבטאים אכפתיות ומחויבות כלפי "אחיהם", באמצעות הגנה על אדמתם, או דרך סיוע להתאושש מטראומה, כתרומה ל"משפחה" הקולקטיבית. השימוש המחודש בביטוי הידוע מבראשית ד מניח שהקהל מודע למשמעותו המקורית ולשינוי שנעשה בו, אך גם מסוגל להעריך את המטרה המחודשת של האמירה.

את אחי אנוכי מבקש

כשיוסף נשלח על ידי אביו לראות מה שלום אחיו, הוא פונה תחילה לשכם (בראשית לז:יד); שם, על פי ידיעתו, האחים רועים את עדריהם (פס' יב-יג). בשכם הוא פוגש באיש ששואל למעשיו, ויוסף משיב:

^{בראשית לז:טז} וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים.

הביטוי "את אחי אנכי מבקש" שימש בשיח הישראלי המודרני בקמפיין למען שחרור אסירי ציון מברית המועצות, בשנים 1963–1991. בהמשך הוא הוזכר בהקשרים נוספים של הצלת "אחים", כמו העלאת יהודי אתיופיה לישראל, או עזרה לניצולי שואה. לאחרונה, הביטוי הופיע בקריאות לחילוץ החטופים שנלקחו על ידי חמאס בשבעה באוקטובר 2023. הביטוי מדגיש את דבר מחויבותם של הישראלים לשחרר את אחיהם משבי ומעינויים.

אבל השימוש המודרני בביטוי שונה מאופן הופעתו במקרא. בנרטיב המקראי יוסף מחפש אחר אחיו על רקע של שבר משפחתי גדול, המעמיד את האמירה באירוניה מטרידה: יוסף אינו מודע למה שהקוראים כבר יודעים לגבי שנאת האחים כלפיו וכוונות הנקם שלהם. חוסר יכולתו של יוסף למצוא את אחיו בשכם ("אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ") מבשרת על האלימות הצפויה לו. מציאת האחים בהמשך מובילה אותו אל כמעט מותו, ובסופו של דבר למכירתו לעבדות.

בניגוד לציטוט המקראי המבשר רעות, השימוש העכשווי בדברי יוסף הוא חלק מקריאה להצלה וחילוץ של "אחים", ורומז לאחריות של הקולקטיב למען היחיד, או היחידים, המצויים בצרה. כך נעשה היפוך עקיף גם לתוכן הסיפור המקראי, משל היו אלה אחי יוסף עצמם המתגייסים לחלץ את האח ממצוקותיו, מהבור, מעבדות, מכלא, או משבי.

כי אנשים אחים אנחנו

בבראשית יג מסופר שאברם ולוט חיים זה לצד זה בכנען, אך הרועים של מקניהם רבים ביניהם על משאבי המרעה המוגבלים. כדי לשים סוף לסכסוך, אברם מציע ללוט להיפרד ולמנוע מריבה:

^{בראשית יג:ח} וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔יךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ. ^יג:ט הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה.

המשפט "כי אנשים אחים אנחנו" הפך בשנה האחרונה למוטו מרכזי בשיח הציבורי סביב הסכסוך בנוגע לרפורמה המשפטית. פוליטיקאים ואנשי ציבור בישראל התומכים ברפורמה משתמשים בו בקריאה להפסקת ההפגנות. וגם מתנגדי הרפורמה משמיעים את המשפט לצד הטענה שהרפורמה היא שקורעת את המדינה.

ביודעין או שלא ביודעין, שני השימושים הללו משנים את המשמעות המקורית של המשפט כפי שהוא עומד בהקשרו במקרא: יחסי האחאות והאחווה בין אברם ולוט אינם סיבה לאיחוד, אלא לפרידה!

כוחם של דימויי משפחה

דימויים ומטאפורות מתחום חיי המשפחה עשויים להיות בעלי השפעה רטורית רבה. השימוש בדימויי משפחה אינו ייחודי לשיח המקראי, אלא מצוי גם במופעים אחרים בתרבות הישראלית. כך למשל, הביטויים "אח" ו"אחי" נפוצים בפי נערים וצעירים לצורך הבעת חיבה או מחויבות לחברים וקרובי משפחה, ואפילו כלפי זרים מוחלטים.

"אחים לנשק"

כחלק מהמחאה נגד הרפורמה המשפטית בישראל, חיילי מילואים ייסדו את ארגון המתנדבים "אחים לנשק". הביטוי מוכר באנגלית כ Brothers in Arms וקיים לפחות מתקופת הרנסנס, לתיאור חיילים הנלחמים יחד.^[1]

בהקשר הישראלי הנוכחי, יש לביטוי משמעות כפולה: המייסדים היו פעם חיילים ששירתו יחד בצבא הישראלי; אולם כעת הם עומדים יחד כאזרחים, ועוסקים במחאות בלתי אלימות נגד מה שהם מזהים כאיום לא פחות מפחיד מאשר איום צבאי.

ישראל כמשפחה שכולה

ביטוי משפחתי נוסף שרווח לאחרונה, לצערנו, הוא "משפחת השכול". במקרא, הביטוי "שכול" בהקשר של בני אדם מתייחס להורה שאיבד ילד.^[2] כאשר יעקב חושש שהאחים יסכנו את בנימין כשייקחו אותו למצרים, הוא משיב:

^{בראשית מב:לו} וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֙נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה.

משמעות דומה עולה מדברי שמואל לאגג מלך עמלק לפני הוצאתו להורג:

^{שמואל א טו:לג} וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֤ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כֵּן־תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ וַיְשַׁסֵּ֨ף שְׁמוּאֵ֧ל אֶת־אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י יְ־הוָ֖ה בַּגִּלְגָּֽל.

שימוש דומה אך ייחודי מופיע בישעיה מט:כ, בהתייחסות לצאצאים החדשים שיוולדו לאם השכולה, ציון, לאחר חורבן ירושלים: 

^{ישעיה מט:כ} עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה.

בשימוש עכשווי, לעומת זאת, המונח מתייחס לכל בני המשפחה שחוו אובדן, ולא רק להורים. הביטוי הישראלי "משפחת השכול" כולל גם את מי שמחוץ למשפחה הגרעינית או הביולוגית – אנשים שכולים נוספים, או כאלה הקשורים לאובדן. הביטוי משמש בעיקר ביחס לאובדן שמקורו בסכסוך צבאי ולאומי, וככזה, מעמיד את האובדן האישי בתוך מעגל רחב: קרובי הקורבנות והמתים קשורים אלה לאלה באופן כמעט גורלי ובלתי תלוי, כבני משפחה אחת.

השם "שכול" מונצח גם בשם הארגון הישראלי-פלסטיני, "פורום המשפחות השכולות", המכונה גם "פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני בעד שלום". בשמו ובפעולתו, הארגון קושר מחדש את מושג השכול עם המשפחה הביולוגית הגרעינית: ההורים, האחים והילדים, ומדגיש את החוויה האישית במנותק מהאתוס הלאומי-קולקטיבי. ההנחה היא שאובדן ושכול הם מצבים אנושיים, ושהכרה בסבל של בני אדם אחרים, גם של אלה המצויים בצידו השני של הסכסוך, אולי תוכל לגשר על התהום הפעורה בין הצדדים.

השראה ולא סמכות

הטקסט המקראי אינו יכול לשמש כאמת המידה המוסרית לחיינו היום. הוא אינו נותן מענה כפשוטו לצורכי היחיד והקהילה, ולוּ משום שרעיונותיו, ערכיו, ומסריו נוצרו בתוך הקשר מסוים ואחר. המקרא הוא אפוא צוהר לתקופות ולתרבויות קדומות, ולאמונות ותפיסות עולם שונות ומגוונות.

ויחד עם זאת, הוא גם מראָה לשאלות ומצבים מוכרים, שקל להזדהות איתם. הרוח האנושית והפסיכולוגיה נותרו במידה רבה ברצף מימי כתיבת הטקסט המקראי ועד היום. החוויות והתפקידים המשפחתיים המשתקפים בו מהדהדים למצבים המוכרים בכל המשפחות; המאושרות, האומללות, העשירות והעניות – לכולן משותפים רגעי מאבק בין אחים, יחסי קרבה וריחוק בין בני המשפחה; ומצבי אהבה, יריבות, בגידה ומחויבות.

הסיסמאות התלויות במרחב הציבורי בשנה האחרונה מעידות על אי הסכמה קשה וכואבת המלווה את החיים בישראל, אבל נראה שלפחות בעניין אחד יש הסכמה – שהמקרא ממשיך להיות אבן שואבת לשיח ולעיון בהיבטים חברתיים ונפשיים, של הפרט ושל הקהילה, גם בזכות המשמעויות והפירושים המחודשים המוענקים לו.

המאמר מוקדש לאחיות ולאחים שלי: מיכל, תמר, יהונתן, יוסי ואמיר.