הערות עורך בפרקי הפתיחה של ספר דברים

בפירושו לפסוקי הפתיחה של ספר דברים, כותב הראב"ע (1089, ספרד – 1164, אנגליה):

ואם תבין סוד [השנים] עשר, גם ויכתוב משה (דברים לא, כב), והכנעני אז בארץ (ברא’ יב, ו), בהר ה’ יראה (שם כב, יד), והנה ערשו ערש ברזל (דברים ג, יא), תכיר האמת.

"סוד השנים עשר" הוא ביטוי המשמש את הראב"ע לרמוז לדעתו כי שנים עשר הפסוקים האחרונים בתורה נכתבו על ידי יהושע ולא על ידי משה, מכיוון שהם מתארים את מותו של משה ואת האבל של עם ישראל. כוונתו של הראב"ע כאן היא ששנים עשר הפסוקים האחרונים של התורה הם רק דוגמה לתופעה רחבה יותר של הערות עריכה בתורה.

הכרתי את דברי הראב"ע מאז בית הספר התיכון, אך מעולם לא עיכלתי את משמעותם, עד שהתחלתי את לימודיי לתואר שני בהיסטוריה מקראית באוניברסיטה העברית, אותם סיימתי ב- 2002. באחד השיעורים שלמדתי אצל פרופ' מרדכי קוגן (שהיה גם המנחה שלי), הוא דן בתופעה של הערות עריכה במקרא, ובייחוד כאלו המצביעות על תאריך עריכה מאוחר.

הדוגמה הבולטת ביותר היתה בדברים א-ד. רק שבועות לאחר מכן (לקח לי זמן לעכל) קראתי שוב את הפרקים האלה בתורה ב'קריאה יחפה', והתופעה היכתה בי כמו ברק. אני זוכר שהתארחתי אצל חברי לסעודת ליל שבת – אשתי היתה בארה"ב עם בִּתנו, בביקור אצל הוריה – ודיברתי על כך במשך שעות עם החברותא הוותיק שלי ועם אשתו. ייתכן שהרסתי בשגגה את סעודת השבת שלהם, אני לא בטוח, אך דעתי היתה מוסחת.^[1]

אבקש לנצל את ההזדמנות ולתאר כאן את התופעה, תוך שימוש בנאום הפתיחה בדברים כדוגמה קלאסית.^[2]

1. "בעבר" הירדן – נאום הפתיחה ממוסגר בהערות עורך (א:א-ה; ד:מד-מט) המציינות מקומות בהם נדדו ישראל במדבר, ומיקומו של משה כשנאם את נאומו. הסיבה שראב"ע מחשיב הערות אלו כעריכה מאוחרת אינה נובעת רק מהשימוש בגוף שלישי בנאום שכולו נאמר בגוף ראשון, אלא גם בשל המונח המציין את מיקומם של ישראל כעומדים ב"עבר [=הצד האחר של] הירדן". אם ישראל עמדו בצד האחר של הירדן, היכן עמד מחבר הפסוק בעת כתיבתו?

הדוגמאות הבאות שנבחן – ואלו אינן כל הדוגמאות, אלא רק המעניינות ביותר שבהן – מנוסחות כולן כמאמרים הממוסגרים בתיאורים גיאוגרפיים.

2. הארץ שירש ישראל – כאשר משה מתאר את ציווי ה' שלא להתגרות במואב, התיאור נקטע בהערת הסבר אודות התיישבותם של המואבים והאדומים. אם נביט בפסוק החותם של ההסבר הזה, העוסק באדומים, נגלה הערה מפתיעה:

^{דברים ב:יב} וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְ־הוָה לָהֶם.

ברור כי מי שכתב את ההערה הזו עשה זאת רק לאחר ההתיישבות הישראלית בארץ, ולא בזמנו של משה.

3. מיטתו של עוג – תיאור הבשן על ידי משה נקטע בתיאור מיטתו של עוג (זו הדוגמה הרביעית שמביא הראב"ע):

^{דברים ג:יא} כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ.

שלושה דברים הטרידו את הראב"ע כאן. ראשית, משה הרי הרג את עוג מספר שבועות קודם לכן; מדוע היה עליו להציג את מיטתו כהוכחה, כאשר כל העם יכול היה לראות אותו או את גופתו במו עיניו? שנית, מדוע מיטתו של עוג היתה ברבת בני עמון, ולא בארמונו בבשן? ושלישית, גם אם מסיבה כלשהי המיטה היתה ברבה, כיצד יכלו משה או העם לראות אותה? הרי הם לא התקיפו את עמון, ולמעשה הישראלים לא נכנסו לעיר זו עד ימי דוד (ראו שמואל ב יב:כו-לא).

4."עד היום הזה" – הדוגמה האחרונה שנביא כאן (דברים ג:יד) לקוחה גם היא מתיאור הבשן.

^{דברים ג:יד} יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

כיבוש חלק מן הבשן על ידי יאיר מתואר בקצרה בבמדבר לב:מא. אך אם פסוק זה נכתב בימי משה, כיצד ייתכן שנכתב בו כי שמן הוא חוות יאיר "עד היום הזה" – והלא זה קרה רק שבועות ספורים קודם לכן!

יתרה מכך, לא ניתן שלא להבחין בדמיון החשוד בין הדיווח הזה, לפסוקים הבאים בספר שופטים:

^{שופטים י:ג} וַיָּקָם אַחֲרָיו יָאִיר הַגִּלְעָדִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. ^י:ד וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד.

נראה כי כותב ההערה הזו בדברים, חי שנים רבות לאחר ימי השופט יאיר, אך האמין – כמו העורך של במדבר, ובניגוד לעורך של שופטים – שיאיר חי בתקופת הכיבוש הישראלי של הבשן.^[3]