תיווכו של האלוהי

הדוֹגמות של העבר השקט אינן מתאימות להווה הסוער. האירועים מלאי קשיים, ועלינו להתקדם עם האירועים. כיוון שהמתרחש הוא חדש, עלינו לחשוב מחדש ולפעול מחדש. — אברהם לינקולן^[1]

נקיטת עמדה

היכן אם כן השאירה אותי החקירה הזו? ראשית, עבורי, התורה החלה להיראות כמסמך מרוּבד. אמנם איני מחסידיה של השערת התעודות כשלעצמה (JEPD), אך בתורה ישנם סימנים ברורים של עבודת עריכה שעשתה שימוש במספר מקורות ומכילה מספר רובדי עריכה. התורה מכילה סתירות הן בחוקיה והן בסיפוריה ורשימותיה. בהתחלה השתעשעתי באפשרות שמדובר בכלים ספרותיים, אך זה עובד רק לחלק מן הדוגמאות (ולא לרבות מהן).

שנית, ההלכה היהודית וכמה היבטים של תפיסת האמונה היהודית השתנו והתפתחו עם הדורות. הסבר התורה שבעל-פה שהוצע על-ידי חז"ל, כלומר, שכל ההלכות שאינן במקרא נאמרו ישירות למשה מסיני או שנלמדו מקריאה מדרשית של הטקסט, אפילו לא מתחיל להסביר בצורה ריאלית את השינויים הדתיים שעברה היהדות בדרך שניתן להאמין בה.

הטעות שבחשיבה בינארית

תוך שאני מתעמת עם המודעות הזו, פניתי חזרה לאני-הדתי שבי (אותו השארתי 'בהמתנה' לכמה שנים) ותהיתי האם נקודת המבט החדשה הזו אמורה לשנות משהו באורח חיי ומחויבויותיי. חלק אחד במוחי צעק: "אם טענות היהדות אינן מדויקות אזי זהו זיוף שחייב להתבטל". עם זאת, טענה שכזו אודות חוסר הרלוונטיות של חיי הדתיים נדמתה לי כלא-כנה באופן יסודי. לי היה ברור כי הנתיב בו נמצאתי היה משמעותי ביותר, כזה שנשק לנתיב אלוקי.

הבנתי כי כמה הוגים יהודיים נלכדו במערכת בינארית: או שכל מילה בתורה הוכתבה מילולית מאלוקים למשה, ולכן היא מושלמת, או שהתורה נכתבה על-ידי בני אדם, ומכאן שהיא שגויה. ברצוני לנטוש את המערכת הבינארית ולהציע משהו אחר: סוג של עמדה אמונית.

בהשקפת העולם שלי, לבני האדם יש את היכולת לפעול ביותר מהלך-רוח (mode) אחד. ישנו הלך-רוח בו האדם הינו עצמאי לחלוטין, וישנו הלך-רוח בו האדם נפגש עם האלוקי ומתווך (channel) אותו בדרך כלשהי. אני מבין את הלך-הרוח הזה כמתייחס למושגים המסורתיים של 'נבואה' ו'רוח הקודש'. אקרא לכך הלך-רוח נבואי. הלכי-הרוח השונים האלו אינם ככל הנראה בינאריים בעצמם; אני מדמיין שאדם יכול להיות בהלך-רוח נבואי במידה רבה או פחותה יותר, בכפוף לרמת ההשראה שלו ורגישותו הרוחנית.

הנביאים, כמו ישעיה, ירמיה ויחזקאל, תפקדו ממש בדרך זו. כל נביא מדבר וכותב בסגנונות שונים מאוד – ועדיין כל אחד נחשב כנביא אמת. הדבר מוסבר טוב יותר כתיווך אנושי של האלוקי מאשר כהכתבה אלוקית ל'רשמקול' אנושי.

אני מאמין כי הדבר נכון גם לגבי התורה, היא הלך-הרוח הנבואי הנשגב ביותר. אם ישנן סתירות שאינן יכולות להיפתר על-ידי קריאה ספרותית, זה משום שהן משקפות את ההבנה היחסית של נביאים שונים המתווכים את המסר האלוקי בדרכם-הם; כל מפגש אלוקי משקף את אור התורה מאותה פריזמה אך בדרך ייחודית.

אם אאמץ רעיון ששמעתי ממורה חכם, אם בורא עולם מסוגל ליצור יקום בו חתיכת בוץ יכולה להפוך בסופו של דבר לרבי עקיבא, על אחת כמה וכמה שאלוקים יכול להשתמש בקולותיהם של נביאים כדי לעצב את תורת ה'!

תיאוריית הגַל

ההתגלות נגזרת מהתיווך של האלוקי דרך ערוצים אנושיים. למרות שאיני מחשיב אף דבר בתורה כמסולף, התובנות שבתורה חייבות להתעצב בצורה הרגישה לטבעהּ ולהקשרהּ של ההתגלות. אם ברצונך לגלות את המסר שבה, עליך ללמוד את התורה לעומק ותוך התייחסות למציאות ההיסטורית של העולם העתיק בו היא עוצבה.

אני מאמין כי במהלך השנים, דרך סוג של מפגש אלוקי, אנשים קיבלו הצצות לתוכנית האלוקית אודות עם ישראל \ היהודים והדברים הועלו על הכתב בידי מספר נביאים שחוו אותן ותלמידיהם. במהלך הזמן התגלויות אלו הורכבו ונערכו מחדש. בהתחלה היתה זו הדרך בה התורה ושאר ספרי המקרא חוברו. עם הזמן התהליך המשיך לחיבורן של יצירות אחרות, ביניהן ליבת התורה שבעל-פה כגון המשנה והתלמוד.

היהדות הינה גל השולח לנֶצח את מסריו של ה'. עם זאת, כדי להבין כיצד לאמץ את המסרים האלו עלינו להבין איך כל הלכה או אידיאל תפקדו בכל חברה וחברה, ובייחוד בחברה המקורית – עם ישראל הקדום. כשנבין זאת, נוכל "לנכות" את היסודות החברתיים, לראות את האידיאלים בטהרתם היחסית ולהתאים אותם מחדש לזמננו. גלים, עם זאת, דורשים המשכיות. מסיבה זו, חיוני להבין איך תפקדה התורה בכל דור מאז משה במטרה לעשות זאת נכון. זה דורש לימוד ומחשבה רציניים.

לשם ההבהרה, אלו הן מחשבותיי הזמניות. יש להבין אותן כנסיונו של מי שמנסה לאמץ שני דברים שהוא מאמין בנכונותם: תורה מן השמים מצד אחד, והשיטות ו(מרבית) המסקנות של מחקר המקרא האקדמי מצד שני.