דיון

תורה מסיני: המסורת אל מול האקדמיה

ביקורת המקרא איננה מדע

undefined
הדפסה
שיתוף
הדפסה
שיתוף

כאשר הייתי נער בן 16, פתחתי פעם, מתוך סקרנות, את הספר – תולדות ביקורת המקרא,[1] ולראשונה בחיי נפגשתי ישירות עם 'ביקורת המקרא' בלי שום חציצה ומגן. הם הציגו את סיפור המבול בשני טורים, כדי להמחיש את העובדה, שסיפור המבול בתורה הוא סיפור כפול, וניתן להפרידו בנקל לשני סיפורים (=משני מקורות, משני מחברים, משתי תקופות), שכל אחד מהם מתאר את המבול בשלמותו, ובפשטות. כך יכול כל נער לראות בקלות, שיש פעמיים ציווי לנֹח, שיש הבדלים בין הציוויים (בפרט, "שנים שנים מכל הבשר", מול "שבעה שבעה" מן הטהורים), ויש גם שני סיומים של הבטחה לעתיד – הקורבן בשם ה', וברית הקשת בשם א-לוהים.       

חשתי כאילו אני תלוי בין שמים וארץ, השמים מתרחקים ממני, והארץ נשמטת מתחת לרגלַי. קראתי שוב ושוב, והנה צץ לנגד עינַי הפסוק היחיד בכל הפרשה, שמופיע בו גם שם א-לוהים וגם שם ה':

בראשית ז:טז וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְ־הֹוָה בַּעֲדוֹ.   

מה עשו חכמי הביקורת בפסוק מופלא זה? כמובן, הפרידו גם אותו!  כך נותרו המילים "וַיִּסגֹּר ה' בעדו" תלויות באוויר, בלתי מחוברות לא למעלה ולא למטה, מנותקות מן הרצף, ובצידן סימן של כוכבית - * - לציון העובדה, שכאן (כביכול) אבד הרצף של 'המקור', מפני ש'העורך' (R) חתך וצירף בכוח, בשעה שחיבר את שני 'הסיפורים', משני 'המקורות'.

אמרתי מיד לעצמי – זו רמאות! – לפסוק שלא מסתדר להם, הם ממציאים סיפור של חיתוך ועריכה[2] – הרגשתי ממש, איך 'ה' סוגר בעדי' ומציל אותי, כאילו אוחז בי בין השמים ובין הארץ בהשגחה ישירה-מופלאה, להבין את מעמקי התורה – במשך השנים הבנתי כי בשם א-לוהים, שהוא שם כללי[3] נברא עולם הטבע (בראשית פרק א', פרשת הבריאה!), ובשם א-לוהים גם המבול מתואר במובנו הטבעי, ולכן "שנים שנים מכל הבשר" באו מעצמם להינצל, וברית הקשת היא הסיום הטבעי – אבל אין בתורה קורבן בשם א-להים, רק בשם ה', וגם סגירת התיבה, אי אפשר היה שתיעשה באופן טבעי, כי סגירת התיבה היא גזר הדין על כל הנותרים בחוץ.  לא היה לנֹח שום כוח לסגור עליו ועל משפחתו את התיבה, ובלי סגירה, הלוא תאבד גם תיבת נֹח יחד עם הכל. ובכן "ויסגר ה' בעדו".

בקריאת מקהלה, שהייתה המוקד של כל תרבויות הקדם, הקול הקורא בשם ה', פורץ כאן, בסיומו של פסוק חזק בשם א-לוהים, ומביע את ההתערבות הייחודית של ה' בהשגחה ישירה – אפקט רב רושם במקהלה, כמו בדרמה. בחלוקת 'מקורות' יבשה, חסרת רוח חיים, אין לקריאה כזאת שום משמעות.    

יום אחד הבאתי לפני הרב מרדכי ברויאר ז"ל את האבחנה שמצאתי בעברית של התורה, בין 'אני' ל'אנכי', אחרי שישבתי על המדוכה עם אבי מורי ז"ל, איש לשון ומקרא, ואחרי שבדקנו במילונים החשובים ביותר ללשון המקרא, ראינו, שכמעט ואין בלשונות השמיות שימוש במקביל גם ב'אני' וגם ב'אנכי' בגיוון משמעות, והדבר ייחודי ללשון המקרא.

הרב ברויאר ז"ל לא רצה לקבל את אבחנתי בין 'אני' ל'אנכי' כשתי 'בחינות' סגנוניות במקרא. רק לאחר זמן תפסתי, שהאבחנה שלי מתנגשת חזיתית עם שיטת הביקורת, במיוחד בספרי בראשית-שמות,[4] כי שני הביטויים נמצאים בשני 'המקורות' (EJ). שאלתי את הרב ברויאר בהפתעה: "האם אתה משועבד לגונקל"?[5] הרב ברויאר ענה לי, שאין הוא נוהג להתווכח עם בעלי מקצוע. אמרתי, שאני ישראלי שיצא לחופשי מן הגלות, ואינני משועבד לשום אדם, ולשום איש מדע ומקצוע. בליבי חשבתי, שבעלי המקצוע הרלבנטיים הם אנשי הלשון (כמו אבי מורי ז"ל), ולאו דווקא 'מדעני' הספרות.

הערות שוליים