דיון

תורה מסיני: המסורת אל מול האקדמיה

התורה היא יותר מסך מרכיביה

undefined
הדפסה
שיתוף
הדפסה
שיתוף

אני מודה, אף פעם לא הצלחתי להיות מוטרדת מן המתח שבין העמדות האקדמיות על היווצרותו ההדרגתית של התנ"ך ובין האמונה בתורה מן השמיים. כששואלים אותי על כך עולה על דעתי אחת הסצנות הידועות בסדרה "שוברים שורות" המספרת על ולטר וייט, מורה לכימיה, שבגופו התגלה סרטן והוא הפך סוחר סמים אכזר כדי לפרנס את משפחתו לאחר מותו הצפוי.

בסצנה, וייט, שזה עתה נפטר מהגופה של האדם הראשון שרצח—ובהמשך הסידרה יצטרפו אליה עוד גופות רבות—יושב במכוניתו ומהרהר בחייו הקודמים, כשהיה סטודנט מבריק, עילוי שעתידו נראה מזהיר. המצלמה עוברת לכיתה שממנה נשקף נוף מיסטי, ובה וייט מהרהר ביחד עם מי שהייתה אז אהובתו על החומרים שמהם מורכב גוף האדם. הוא רושם על הלוח: 63% מימן, 26% חמצן, 9% פחמן... השניים ממשיכים ומחשבים גם את המרכיבים הקטנים ביותר, ברזל, זרחן... ומגיעים לסך-הכול של 99.888042% ממרכיבי האדם. עדיין חסר להם מרכיב קטנטן, 0.111958%, ליתר דיוק, שאותו הם בשום אופן אינם מצליחים לזהות. לבסוף שואלת החברה, "מה עם הנשמה"?

אכן, האדם אינו סך מרכיביו הניתנים למדידה, תמיד נותרת הנשמה שאינה מתמסרת למודדים. גם העולם אינו סך מרכיביו, ואף התנ"ך אינו סך מרכיביו גרידא. סוד קסמו של התנ"ך הוא העובדה שהוא אף פעם אינו נחשף לעינינו לחלוטין, הוא אף פעם אינו מתמסר עד תום אף לַמסורים שבלומדיו. אף מחקר לא הצליח לכמוס את מהותו על ריבוי פניו העצום, וקשה להעלות על הדעת שאי פעם יהיה כזה.

גם מי שקוראים את התורה מדי שנה לאורך עשורים רבים מגלים בה בכל פעם מכמנים שלא זיהו קודם. גם מי שמלמדת את התנ"ך שוב ושוב תופתע ממנו בכל פעם שתקרא בו בלב פתוח. הממד הזה, הנשמה שבתנ"ך, הוא זה שמונע ממנו להתכנס לפירותיו של מחקר או עיון כזה או אחר.

התשוקה היוקדת לגילוי האמת משותפת לציבור המאמינים והמאמינות ולאנשי ונשות המחקר כאחד. ואם נביט בדבר נראה שהאמונה אינה שונה באופן כה מהותי מן המחקר – אין מדובר בשתי מערכות שונות וסגורות, בכל אחת מהן קיים ריבוי וגיוון רב, עד כדי כך שלא נוכל לדבר על הפרדה קטגורית בין מדע ובין אמונה. כשם שיש שיטות מחקריות שונות להבין את ספרות המקרא, תולדותיה, התפתחותה ותהליכי הקנוניזציה שלה, כך אין לדבר על הבנה אחידה של התנ"ך.

בעבור אנשים ונשים רבים, התנ"ך הוא תעודה המעידה על זכותנו על ארץ ישראל, בעבור אחרים זהו טקסט פילוסופי כללי, יש המשתמשים בו כדי להכשיר גזענות, סקסיזם ולאומנות, ולעומתם אחרים משתמשים בו כמסמך של צדק חברתי ואהבת אדם ועולם. אמונות ודעות משפיעות הן על הנחות היסוד גם של חוקרים וחוקרות המחויבים לאובייקטיביות מחקרית, בהכרח גם על פירותיו של המחקר, והן על הדרך שבה מבינים חוקרים וחוקרות את ההתגלות בסיני. טמפרמנט וסגנון  ישפיעו הן על הגישה שלהם לעיון האקדמי והן לשאלות של קדושתו של הטקסט.

הקסם שמהלכת הספרות המקראית על לומדיה וקוראותיה נובע בעיניי דווקא מאותו חלקיק קטן אבל נחוץ שאף תיאוריה ואף דוקטרינת אמונה לא יוכלו להסביר, הוא-הוא הליבה של התנ"ך והסיבה שהוא לעולם אינו מתיישן או מאבד מהברק שלו.

הכמיהה לאמת טוטאלית ומוחלטת היא מובנת,  היא משותפת הן למאמינים בתורה מסיני והן לדוברים בשבח העיון המחקרי החד כסכין וחסר פניות של הספרות המקראית. אלה ואלה מחמיצים את העובדה, שהתנ"ך כתופעה ספרותית, רוחנית ודתית, שאין דומה לה בעיצוב האנושות (ולפחות, המערבית), אינו יכול להינתן בסד, בין אם מציבי הסד יושבים בבית המדרש ובין אם הם דרים בין כתלי האוניברסיטה.