אפילוג: סוף דבר

סוף דבר הכל נשמע: את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם (קהלת יב:יג).

מעבר לדבקות פשוטה בהלכה, כחלק מהיותו שומר מצוות – או אורתודוקס – יהודי מאמין באלוקיותה של התורה, שהתורה היא דבר השם.  במאמר הזה ניסיתי לתאר כיצד זה אפשרי יחד עם אימוץ הממצאים והשיטות של המחקר האקדמי המודרני הנראים לי משכנעים. מהו "סוף הדבר"? הנה אמונותיי בקצרה.

• אני מאמין בתורה מן השמיים, וכי הספר בשלמותו הוא נבואה ומייצג את המפגש בין אלוקים ובין עם ישראל.
• אני מאמין בתורה מסיני, כלומר בייחודיותה של התורה בהיותה מסֵדר גבוה יותר מאשר כל יצירה אחרת ברמת המפגש האלוקי שלה. את סיפור ההתגלות בסיני אני מבין כתיאור נרטיבי של אמת עמוקה יותר – התורה היא ספרו של אלוקים ותוכנית-האב האלוקית עבור עם ישראל והחיים היהודיים.
• אני מאמין כי התורה נועדה להיות כפי שהיא עכשיו וכי כל פסוקיה, מ"ותמנע היתה פילגש" (בראשית לו, יב) ועד "אנכי ה' אלהיך", הינם קדושים.
• אני מאמין כי ההלכה והתיאולוגיה היהודית חייבים להתפתח בצורה אורגנית מתוך פרשנות התורה ולא על-ידי קיצוץ או התעלמות מחלקים כלשהם בתורה או בפרשנות חז"ל.

סוף דבר, הכל נשמע: לכל דור היו את האתגרים שלו, הן אינטלקטואליים והן חברתיים. בימי הרמב"ם, האתגר היה הפילוסופיה היוונית, והוא כתב את מורה הנבוכים. הפילוסופיה היוונית כבר אינה אתגר, ותקופתנו זקוקה למורה נבוכים משלה. אינני טוען כי בידי כל התשובות או שאני אהיה המורה. במקום זאת, אני טוען כי אנו כקהילה צריכים ליצור את הסינתיזה שתאפשר את כתיבתו של מורה נבוכים מודרני בן-ימינו. אחרת, כהצהרת הרמב"ם בהקדמתו, אנו עלולים "להזיק לעצמנו ולפגום בדתנו".

אני מזמין את כולכם להצטרף לשיח ולהתמודד עם האתגר הזה יחד איתי, כך שאנו כקהילה נוכל לעבוד על כתיבת מורה נבוכים לימינו ולתקופתנו. כיהודים המחויבים לשמירת מצוות, זהו תפקידנו. זהו תפקידנו לשמור על המסורת כדבר חי על-ידי אימוץ המסר האלוקי להגיב לאתגרים הללו, ללא מורא וללא התנצלות, אלא עם יושר אינטלקטואלי, רגישות מוסרית ויושרה רוחנית. אנו מוכרחים להיות מוכנים תמיד למפגש עם בוראנו ותורתנו בדעה ובלב פתוח. רק בדרך זו נצליח לסייע לצמיחתה של שמירת התורה בימינו ולפריחת המסר העולה ממנה.