בעת חנוכת המקדש אלוהים מזהיר "אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי" – בנוסח המסורה, אך לא בתרגום השבעים
שלמה בונה את המקדש בירושלים. ניקולס צ'פרון, בעקבות רפאל, 1649. מקור: Rijksmuseum.nl
שלמה אוסף את ישראל למקדש:
מלכים א ח
עם תום בניית המקדש, הקהיל שלמה את ישראל לצורך העלאת הארון והבאתו למקדש.[1] גרסת נוסח המסורה לקטע המתארת את ההיקהלות הזאת במלכים א ח:א–ה, ארוכה ומפורטת יותר ממקבילתה בתרגום השבעים, שהוא התרגום הקדום של התנ"ך ליוונית. לצורך המחשה, ההבדלים בין הגרסאות סומנו כאן באות עבה; בטור השמאלי הובא הנוסח העברי של תרגום השבעים משוחזר מן היוונית.[2]
נוסח המסורה | תרגום השבעים |
מלכים א ח:א אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְ־הוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. ח:ב וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. ח:ג וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן. ח:ד וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְ־הוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. ח:ה וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. | אז יקהל המלך שלמה את כל זקני ישראל ציון[3] להעלות את ארון ברית י־הוה מעיר דוד היא ציון בירח האֵתָנים. וישאו הכהנים את הארון ואת אהל מועד ואת כל כלי הקדש אשר באהל מועד. והמלך וכל ישראל לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא יספרו ולא ימנו מרב.[4] |
ספר מלכים חובר בידי סופרים מן האסכולה המשנה תורתית (דויטרונומיסטית) שקרובה בלשונה ורעיונותיה לספר דברים, אך כמה מהפרטים הנוספים בנוסח המסורה קרובים יותר בסגנון ובתוכן לטקסטים הכוהניים (P) שבתורה מאשר לספר דברים.[5]
הלשון הכוהנית – בכמה תוספות יש מונחים השכיחים רק ברובד הכוהני של התורה. למשל, המונחים המופיעים בפסוק א בתיאור המפורט של הקהל – מטות, ראשי מטות, נשיא – אופייניים למקור הכהני אך נדירים בטקסטים מקראיים אחרים.[6] בפסוק ה מוסיף נוסח המסורה את המונח הכוהני המובהק "עֵדָה" וכן את הצירוף "הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ" – צירוף שיוצר כפילות מיותרת, ואף הוא שייך ללשון הכוהנית (במדבר יג:לה, טז:יא).[7]
החג ומועדו – בתרגום השבעים נזכר רק שמו הקדום של החודש, ירח האיתנים.[8] בנוסח המסורה מתווספת הגלוסה "הוא החודש השביעי". תוספת חשובה אף יותר היא ההערה שהאירוע היה בחג, כלומר בסוכות. רק הטקסטים הכוהניים (ויקרא כג:לג–מד [ספר הקדושה H]; במדבר כט:יב–לט [המקור הכהני]) קובעים תאריך מדויק לחג, בניגוד לדברים טז:יג המספק תאריך גמיש – "בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" – והמקורות האחרים (שמות כג:טז, לד:כב).[9]
החוק הכוהני – בתרגום השבעים הכוהנים נושאים את הארון. נוסח המסורה מוסיף "והלויים", כלומר בני הקבוצה שאמורה לשאת את ארון הברית לפי החוק הכוהני (במדבר ג–ד, ז:ד–ט, יח:א–ז).[10]
לאור פרטים אלה הציע החוקר הבריטי צ'ארלס ברני שספר מלכים כולו נערך בידי עורך כוהני בתר־דויטרונומיסטי.[11] ואולם היות שתוספות אלה מופיעות רק בהקשר של בניית המקדש, תאוריה זו מרחיקת לכת. התוספות הכתובות בלשון כוהנית אינן מעידות על מפעל עריכה מקיף של כל הספר, אלא הן נוספו בידי סופרים בתהליכי המסירה של כתבי היד השונים.[12] סופרים אלה הושפעו מסגנון התורה, ונראה שסופר שכזה הוא האחראי גם לתוספת נוספת בנוסח המסורה של ספר מלכים, שגם היא מופיעה בהקשר של בניית המקדש.
שלמה בונה את המקדש: מלכים א ו
באמצע תיאור בניית המקדש בידי שלמה (מלכים א ו) מובאים פתאום דברי ה' לשלמה, הקוטעים את רצף הסיפור. אחר כך חוזר הכתוב לתיאור השלמת בניית המקדש באמצעות חזרה מקשרת, המודגשת להלן:
מלכים א ו:ט וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים. ו:י וַיִּבֶן אֶת (היצוע) [הַיָּצִיעַ] עַל כָּל הַבַּיִת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ וַיֶּאֱחֹז אֶת הַבַּיִת בַּעֲצֵי אֲרָזִים.
ו:יא וַיְהִי דְּבַר יְ־הוָה אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר. ו:יב הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ. ו:יג וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.[13]
ו:יד וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ. ו:טו וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת...
כל התוספות במלכים א ח:א–ה הן תוספות קצרות או הרחבות קטנות הכתובות בסגנון הכוהני. לעומת זאת, היחידה במלכים א ו:יא–יד היא טקסט ארוך יחסית המוסיף לסיפור אירוע חדש - התגלות אלוהים לשלמה.
אירוע זה מפר את רצף הסיפור. ה' אומר את דבריו לשלמה במהלך בניית המקדש ללא סיבה מובנת, ומיד אחר כך הכתוב ממשיך את הסיפור שנקטע בלי לומר דבר על תגובת שלמה. סיפור זה שונה מדברי אלוהים לשלמה בחלום בפרק ג, שאחריהם שלמה משיב, או מדברי אלוהים לשלמה בפרק ט, שהם מענה לתפילתו הארוכה של שלמה בפרק הקודם. כאן, בפרק ו, דברי אלוהים מנותקים מהקשר הסיפור.
יתרה מכך, נראה שההקדמה לנאום אלוהים לשלמה בפרק ט כלל אינה מודעת לאירוע התגלות זה:
מלכים א ט:ב וַיֵּרָא יְ־הוָה אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן. ט:ג וַיֹּאמֶר יְ־הוָה אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי...
הטקסט מתאר את התגלות ה' לשלמה כאן כאירוע התגלות שני, ומציין שההתגלות הראשונה התרחשה בגבעון. ניכר שהטקסט אינו מכיר את ההתגלות המתוארת בפרק ו.
מכל הפרטים האלה – העובדה שההתגלות קוטעת את רצף הסיפור, החזרה המקשרת, היעדר ההקשר הסיפורי והעובדה שפרק ט אינו מכיר את ההתגלות הזאת – עולה האפשרות שדברי אלוהים כאן הם תוספת מאוחרת. תימוכין לאפשרות זו אפשר לראות בהיעדרם של פסוקים יא–יד מקודקס ותיקנוס (כתב יד B), כתב היד החשוב ביותר של תרגום השבעים.[14] כמו במלכים א ח:א–ה, גם כאן משקף תרגום השבעים שלב מוקדם בהתפתחות הטקסט.[15]
תוספת אידיאולוגית
אומנם ספר מלכים הוא חלק מההיסטוריה המשנה תורתית, אך גם לשון קטע זה מזכירה את היצירה הכוהנית שבתורה, והותפיסת העולם המשתקפת ממנו עומדת בסתירה לתפיסות דויטרונומיסטיות המופיעות במקומות אחרים בספר.[16]
לדוגמה, הפסוק החותם את הקטע – "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – מתאר את אלוהים שוכן במקדש שבארץ. התפיסה השלטת בהיסטוריה המשנה תורתית היא שרק שמו של אלוהים שוכן במקדש, ואילו אלוהים עצמו שוכן בשמיים.[17] בתפילת שלמה בחנוכת המקדש החדש הוא אומר כך:
מלכים א ח:כז כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. ח:כח וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ... ח:כט לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם...
לפי דברים אלה, אלוהים משקיף על המקדש מלמעלה ועונה לקורבנות ולתפילות של העם, אך הוא עצמו אינו שוכן במבנה. כמו הגלוסות בפרק ח, גם התוספת בפרק ו משקפת צורת חשיבה כוהנית,[18] במקרה זה את התפיסה שאלוהים שוכן בקרב בני ישראל במשכן או במקדש. תפיסה זו בולטת במיוחד בפרקים המתארים את בניית המשכן בסוף ספר שמות:
שמות כה:ח וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
שמות כט:מה וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים.
אם כן, נראה שהפסוקים במלכים א ו נכתבו בידי סופר שהכיר היטב את הספרות הכוהנית, ולפי הנתונים הבאים גם את הרובד של ספרהקדושה. המונח "משפטַי" בפסוק יב אופייני במיוחד לספר הקדושה.[19] כמו כן, מבנה התנאי של הפסוקים מזכיר מאוד את הברכות בויקרא כו:ג–יב, השייכות לספר הקדושה:
מלכים א ו | ויקרא כו |
יב הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה |
|
אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה | ג אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ |
וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם | וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. |
וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ | ט ... וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם |
אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ |
|
ו:יג וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל | יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם |
וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל | וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם |
יש להניח שהסופר הוסיף את הקטע אחרי שהתקבע מעמדה הסמכותי של התורה והיא החלה להשפיע באופן משמעותי על סופרים ומעתיקים.[20]
ועדיין יש לשאול: מדוע נוסף דווקא הרמז לויקרא כו לתוך תיאור בניית המשכן בידי שלמה?[21]
המקדש כתלוי בדבר
אומנם הכתוב במלכים א ו:יא–יד מנוסח על דרך החיוב – "אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה" – ומזכיר רק את הברכות בויקרא כו ולא את הקללות, אך כדברי הפרשן בן המאה האחת עשרה ר' יוסף קרא, "ומכלל הין אתה שומע לאו".
בעזרת ההשוואה לויקרא כו, הפסוקים מתנים את קיומו של המקדש עוד בטרם החל להיבנות. ייתכן שהסופר הכניס את דברי אלוהים דווקא כאן בגלל הפסוקים הבאים, העוסקים בבניית קודש הקודשים ("וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין..." [מלכים א ו:יט]), המקום שבו יעמדו ארון הברית והכרובים המסמלים את נוכחות אלוהים במקדש.[22]
הסבר לחורבן
הסופר שהוסיף את הקטע הזה פעל אחרי חורבן בית המקדש, וביקש להצדיק את האירועים שהתרחשו בעזרת אזהרה המופיע בתורה עצמה. בעשותו כן הוא הרחיב יסוד שכבר קיים בספר מלכים. ברובד המשנה תורתי כבר היו קיימים קטעי תאודיציה (הצדקת האל),[23] המגבילים את נצחיות ההבטחה לבית דוד ולמקדש באמצעות משפטי תנאי.
לדוגמה, אחרי השלמת בניית המקדש הזהיר אלהים את העם:
מלכים א ט:ו אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. ט:ז וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים. ט:ח וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה. ט:ט וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת יְ־הוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים (וישתחו) [וַיִּשְׁתַּחֲווּ] לָהֶם וַיַּעַבְדֻם עַל כֵּן הֵבִיא יְ־הוָה עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת.
הסופר בן התקופה המאוחרת שהוסיף את פסוקים יא–יד למלכים א ו לא הסתפק בכך. הוא הכניס לתיאור בניית המקדש את משפט התנאי, הכתוב בסגנון של ספר הקדושה, שממנו משתמע שעוד בימי בניית המקדש הזכיר אלוהים לשלמה את הברית הכתובה בתורה.
קוראים שחיו אחרי הגלות הבינו ודאי את המסר: ה' יצא מן המקדש והניח לו להיחרב משום שבני ישראל לא מילאו את תנאי הברית שנכתבו בתורה ונמסרו שוב לשלמה בעת בניית המקדש.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
22 במאי 2022
|
עודכן לאחרונה
10 במאי 2023
מאמר זה הוא תרגום של "As Solomon Builds the Temple, God Warns “Follow My Laws” in MT Not LXX" שפורסם במקור על ידי TheTorah.com במאי 2021. תודתי נתונה לצוות ALE שתרגמו את המאמר לעברית.
מאמר זה מבוסס באופן חלקי על מאמרי:
Guy Darshan, “The Quasi-Priestly Additions in MT 1 Kings 6–8 in Light of ‘Rewritten Bible’ Compositions from Qumran,” in: Ruth A. Clements et al. (eds.), The Textual History of the Bible from the Dead Sea Scrolls to the Biblical Manuscripts of the Vienna Papyrus Collection: Papers from the Fifteenth International Symposium of the Orion Center for the Study of the Dead Sea Scrolls and Associated Literature, Cosponsored by The University of Vienna Institute for Jewish Studies and The Schechter Institute of Jewish Studies,10–13 April, 2016 (Studies on the Texts of the Desert of Judah 137; Leiden: Brill, 2022), 219–240.
זו לשון תרגום השבעים (המילים המופיעות בתרגום השבעים בלבד מסומנות באות מודגשת):
καὶ ἐγένετο ἐν τῷ συντελέσαι Σαλωμων τοῦ οἰκοδομῆσαι τὸν οἶκον κυρίου καὶ τὸν οἶκον ἑαυτοῦ μετὰ εἴκοσι ἔτη τότε ἐξεκκλησίασεν ὁ βασιλεὺς Σαλωμων πάντας τοὺς πρεσβυτέρους Ισραηλ ἐν Σιων τοῦ ἀνενεγκεῖν τὴν κιβωτὸν διαθήκης κυρίου ἐκ πόλεως Δαυιδ αὕτη ἐστὶν Σιων ἐν μηνὶ Αθανιν καὶ ἦραν οἱ ἱερεῖς τὴν κιβωτὸν καὶ τὸ σκήνωμα τοῦ μαρτυρίου καὶ πάντα τὰ σκεύη τὰ ἅγια τὰ ἐν τῷ σκηνώματι τοῦ μαρτυρίου καὶ ὁ βασιλεὺς καὶ πᾶς Ισραηλ ἔμπροσθεν τῆς κιβωτοῦ θύοντες πρόβατα καὶ βόας ἀναρίθμητα.
אשר לדברי הפתיחה של הקטע, שהשמטתי מן הטבלה שלעיל – "ויהי ככלות שלמה לבנות את בית י־הוה ואת ביתו מקץ עשרים שנה" – צ'ארלס ברני מסביר שהם תוספת של המתרגם ליוונית. ראו:
Charles F. Burney, Notes on the Hebrew Text of the Books of Kings (Oxford: Clarendon, 1903), 104.
עם זאת, אופיים העברי המובהק של חלק מהביטויים בחצי פסוק זה (Καὶ ἐγένετο = ויהי, ἐν τῷ συντελέσαι = ככלות, וכן הלאה) מעידים על מקור עברי שעמד לפני המתרגם (השוו דברי הימים ב ח:א). ייתכן שלא זו בלבד שחצי הפסוק הזה מבוסס על טקסט עברי, אלא שהוא גם משקף גרסה קדומה שהושמטה בידי סופר שדעתו לא הייתה נוחה מהרעיון ששלמה הכניס את הארון למקדש רק שלוש עשרה שנים אחרי השלמת הבנייה, ולאחר שבנה בית לעצמו. לשון נוסח המסורה בפרק ח יוצרת את הרושם שהארון הועלה למקדש מיד עם השלמת בנייתו (מלכים א ז:מא), אף שקריאת הפסוקים במלכים א ז:א–יב במקומם הנוכחי עשויה לתמוך בכרונולוגיה שבתרגום השבעים.
גרסה זו בתרגום השבעים כנראה משובשת כי השם "ציון" מוצג רק בסוף הפסוק (בשתי הגרסאות). הגרסה "ירושלים" שבנוסח המסורה עדיפה.
המילה ἀναρίθμητα משמשת כאן כתרגום כל הצירוף "אשר לא יספרו ולא ימנו מרב". השוו גם מלכים א ג:ח. אין כאן צורך לשחזר טקסט שונה מנוסח המסורה. ראו גם:
Burney, Kings, 107.
ראו:
Burney, Kings, xix.
לצירוף "ראש מטות לבני ישראל" ראו גם במדבר ל:ב. השוו לצירופים ראשי אבות ל/המטות לבני ישראל (במדבר לב:כח; יהושע יד:א, יט:נא, כא:א), ראשי (ה)אבות (למשל שמות ו:כה; במדבר לא:כו, לו:א), נשיאי מטות (במדבר א:טז, ז:ב), נשיא בית אב (במדבר ג:כד, ל, לה, כה:יד).
הצירוף "הנועדים עליו אתו" משקף ככל הנראה כפל גרסה. למרות שצירוף "נועד על" שכיח יותר, הוא מציין על פי רוב התאספות נגד מישהו בהקשר שלילי (במדבר יד:לה, טז:א, כז:ג; יהושע יא:ה). היות שמשמעות זו אינה מתאימה לטקסט שלפנינו, נוספה המילה "איתו". שתי הצורות נשארו במלכים א, אך בטקסט המקביל בדברי הימים ב ה:ו מופיע רק "הנועדים עליו".
לדוגמאות בכתוֹבות ראו:
KAI 37:1, 2, 41:4.
בעניין האפשרות שמקור השם "איתנים" בשפה החורית, ראו:
Robert R. Stieglitz, “The Phoenician-Punic Menology,” in Boundaries of the Ancient Near Eastern World: A Tribute to Cyrus H. Gordon, ed. M. Lubetski et al., JSOTSup 273 (Sheffield: Sheffield University Press, 1998), 211–222 [p. 213]; cf. j. Roš. Haš. 6a.
השוו:
Abraham Geiger, Urschrift und Übersetzungen der Bibel in ihrer Abhängigkeit von der inneren Entwicklung des Judenthums (Breslau: Julius Hainauer, 1857), 70.
בשונה מהצעתו של גייגר, השינוי אינו תלוי בדברי הימים. ראו גם:
Gray, Kings, 192–194; Steven L. McKenzie, “1 Kings 8: A Sample Study into the Texts of Kings Used by the Chronicler and Translated by the Old Greek,” BIOSCS 19 (1986): 15–34, 27–28.
לפי הכתוב בספר דברים, שבו אין הבחנה בין כוהנים ולויים, הלויים עשו את כל עבודות הקודש (דברים יח). לפיכך יש להניח שסופר דויטרונומיסטי לא היה טורח לציין את הלויים ואת הכוהנים כקבוצות שונות. ראו:
R. Driver, A Critical and Exegetical Commentary on the Book of Deuteronomy, ICC (Edinburgh: T&T Clark, 1973), 219; Menahem Haran, Temples and Temple-Service in Ancient Israel: An Inquiry into Biblical Cult Phenomena and the Historical Setting of the Priestly School(Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 1985), 58–131.
בטקסט המקביל בדברי הימים הלויים נושאים את הארון (דברי הימים ב ה:ד).
ראו:
Burney, Kings, xix.
הרחבות דומות בסגנון כוהני נוספו גם לגרסאות רבות אחרות של ספרי המקרא, בהן 4QSama (=4Q51). לדוגמה, בשמואל א א:כד חנה עולה עם שמואל לשילה כדי לקיים את נדרה להקדישו לעבודת ה'. היא מביאה עימה גם חיות לקורבן. תיאור החיות שונה בנוסח המסורה, בתרגום השבעים וב־4QSama.
- נוסח המסורה: בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה
- תרגום השבעים: בפר משלש (ἐν μόσχῳ τριετίζοντι)
- 4QSama: [בפר בן] בקר משולש
השחזור של 4QSama כאן ודאי. ראו:
Frank M. Cross, et al., Qumran Cave 4: XII 1–2 Samuel, DJD 17, (Oxford: Clarendon, 2005), 33.
תרגום השבעים משמר כאן קריאה נכונה יותר מנוסח המסורה – פר בן שלוש שנים הוא קורבן מתקבל על הדעת – וקל לראות כיצד יכול הסופר שהעתיק את נוסח המסורה להעביר בטעות את המ"ם מהמילה משולש לסוף המילה הקודמת (בתקופה זו טרם נכתבה המ"ם הסופית בסימן נפרד). אף שנוסח 4QSama נאמן לצורתו הקודמת של הטקסט (פר משולש ולא פרים שלושה), הוא מחליף את המונח הפשוט "פר" בנוסחה הכוהנית הארוכה "פר בן בקר". נוסחה זו מופיעה רק במקור הכוהני שבתורה ובספר יחזקאל, המקורב לחברה הכוהנית. דוגמה נוספת מצויה בשמואל א י:ד, שם שמואל הנביא מתאר באוזני שאול את המתנות שיקבל משלושה אנשים:
- נוסח המסורה: שְׁתֵּי לֶחֶם
- תרגום השבעים: שתי תרומות לחם (δύο ἀπαρχὰς ἄρτων)
- 4QSama: [שתי ת]נופות לחם
המונח תנופה מופיע בהקשר של מתנות או מנחות רק בספרות הכהנית. יש להניח שנוסח 4QSama משקף את הצירוף הכוהני "לחם תנופה" המופיע בתורת הקדושה (ויקרא כג:יז, כ), אך משנה את סדר המילים כדי לשמר את תחביר הטקסט המקורי. ראו גם:
Andrea Ravasco, “Saul and the Feast of Weeks: 1Sam 10:4 in 4QSamª and Later Tradition,” Revue de Qumran 25(2012), 473–479.
נוסף על ההתאמות הלשוניות, בכמה מקומות משנה 4QSama את הטקסט כדי להתאימו לחוק המקראי. דוגמה לכך היא השינויים שעושה הכתוב בשמואל א ב:יד כדי להתאים את המתנות הניתנות לכוהנים לציווי בויקרא ז:לד. ראו:
Alexander Rofé, “The Nomistic Correction in Biblical Manuscripts and its Occurrence in 4QSama,” Revue de Qumran 14 (1989): 247–254.
כבר לפני זמן רב עמדו החוקרים על כך שדברים אלה קוטעים את רצף הסיפור. ראו למשל:
Burney, Notes on the Hebrew Text of the Books of King, 68; James A. Montgomery, A Critical and Exegetical Commentary on the Book of Kings, ed. H. S. Gehman, ICC (Edinburgh: T&T Clark, 1976, 1951), 147; Gary N. Knoppers, Two Nations Under God: The Deuteronomistic History of Solomon and the Dual Monarchies, 2 vols. (Atlanta: Scholars Press, 1993), 1:96–97.
ניכר שכתב יד B משקף כאן את התרגום "היווני הקדום" (Old Greek), ואילו כתבי יד אחרי הושפעו מן ההקספלה והתאימו את הטקסט לנוסח המסורה.
אין שום סיבה הגיונית לומר שהיחידה נמחקה מתרגום השבעים, וכן אי אפשר לשחזר במקרה זה טעות סופרים. השוו למשל:
Joseph R. Lumby, The First Book of the Kings, CB (Cambridge: Cambridge University Press, 1890), 58–59; D.W. Gooding, “Temple Specifications: A Dispute in Logical Arrangement between the MT and the LXX,” VT 17 (1967), 143–172, esp. 158–159.
כמה חוקרים מייחסים את חיבור היחידה לרובד עריכה משנה תורתית מאוחרת. ראו:
John Gray, I and II Kings, OTL (London: Marshall, Morgan & Scott, 1964), 157–158; Frank M. Cross, “The Themes in the Books of Kings and the Structure of the Deuteronomic History,” in Canaanite Myth and Hebrew Epic: Essays in the History of the Religion of Israel (Cambridge: Harvard University Press, 1973), 274–289, esp. 287; Gwilym H. Jones, 1 and 2 Kings, NCB, 2 vols. (Eerdmans: Grand Rapids, 1984), 1:167; Simon J. De Vries, I Kings, WBC 12 (Waco: Word, 1985), 95.
כל החוקרים האלה סבורים שהקטע שייך לרובד המשנה תורתי, אך הצעה זו אינה מסתברת לאור הלשון והאידיאולוגיה הכוהנית שבה. לעמדות אמביוולנטיות בנושא השוו:
Martin J. Mulder, 1 Kings, HCOT, 2 vols. (Leuven: Peeters, 1998), 1:251–253; Marvin A. Sweeney, I & II Kings: A Commentary, OTL (Louisville: Westminster John Knox, 2007), 113.
יש לתת את הדעת לכך שבמלכים א ח:יג השתמר פרגמנט מתוך שירה קדומה שאינה עולה בקנה אחד עם התפיסה המשנה תורתית. לעמדה הכוהנית ראו שמות כה:ח, כט:מה, נו; ויקרא טו:לא, טז:טז, כו:יא; במדבר ה:ג, טז:ג, לה:לד. השוו יחזקאל מג:ט. ראו גם:
Gerhard von Rad, “The Deuteronomy’s ‘Name’ Theology and the Priestly Document’s ‘Kabod’ Theology,” in Studies in Deuteronomy, trans. D.M.G. Stalker (London: SCM, 1953), 37–49; Moshe Greenberg, Ezekiel 1–20, AB 22 (Garden City: Doubleday, 1986), 51; Michael Carasik, “In the Presence of God,” TheTorah (2015).
ראו:
Burney, Kings, 68–69; Montgomery, Kings, 147; Steven L. McKenzie, The Trouble with Kings: The Composition of the Book of Kings in the Deuteronomistic History, VTSup 42 (Leiden: Brill, 1991), 138.
גם כאן יש דמיון ליחזקאל, המשתמש בסגנון דומה. לצירוף "ללכת בחוקותי" ראו ויקרא כו:ג; יחזקאל ה:ו, ז, יא:כ, יח:ט, יז, כ:יג, טז, יט, כא. השוו ויקרא יח:ד. למילה משפטַי ראו ויקרא יח:ד, ה, כו, יט:לז, כ:כב, כה:יח, כו:טו, מג, יח:א, יב, ה:ו, ז, ח:ט, יא:כ, יח:יז, כ:יא, יג, טז, יט, כא, כד, לו:כז, לז:ג, ד, מד:כד.
ייתכן שלא רק סופר אחד הכניס לטקסט של מלכים א ה–ו את התוספות בסגנון הכוהני, אלא הן נכתבו בידי סופרים שונים בשלבים שונים. כך למשל המונח "קדש הקדשים" נוסף במלכים א שלוש פעמים (ו:טז, ז:נ, ח:ו) על המונחים הלא־כוהניים "דביר" ו"בתוך הבית"; והפסוקים מלכים א ח:י–יא דומים מאוד לשמות מ:לד–לה. כל הטקסטים האלה מופיעים הן בתרגום השבעים הן בנוסח המסורה. הטקסטים האלה לא נוספו בידי המחברים הכוהניים של התורה, אלא בידי סופרים בני תקופה מאוחרת שהושפעו מן התורה, הכוללת את המקור הכהני ואת תורת הקדושה. בעניין טקסטים אלה ראו:
Darshan, “Quasi-Priestly Additions.”
אביגדור הורוויץ הציע להשוות את היחידה הזו לברכות אלים המופיעות בתיאורי בניית מקדשים מן המזרח הקדום. אולם ברכות אלה אינן דומות לקטע שלפנינו, ובדרך כלל הן מופיעות לפני תיאור מפעלי הבנייה ולא באמצעם. ראו:
Avigdor (Victor) Hurowitz, I have Built you an Exalted House: Temple Building in the Bible in the Light of Mesopotamian and North-West Semitic Writings, JSOTSupp 115 (Sheffield: JSOT Press, 1992), 128, 159–160, 236.
השוו:
Gooding, “Temple Specification,” 158–159.
מלכים א ב:ד; ח:כה; ט:ו–ט; מלכים ב כא:ח.
