עיסוק בתורה ללא פיצול

השקפות דתיות מסורתיות מתנגשות עם ידע אקדמי

התשובה לשאלה אם אפשר ליישב את ההשקפה האקדמית עם ההשקפה הדתית בעניין מקורה של התורה תלויה באופן שבו אנו מגדירים את המונחים "אקדמית" ו"דתית". המחקר האקדמי, המבוסס על עדויות אמפיריות, היסטוריות ומדעיות, מראה שהתורה היא תוצר של כתיבה ועריכה אנושית לאורך תקופה של מאות שנים. לפיכך ההשקפה הדתית המסורתית של ההתגלות, לפיה אלוהים גילה את התורה למשה בסיני, אינה יכולה לעמוד בקנה אחד עם המחקר האקדמי.

בעומדם אל מול ראיות שמתנגשות עם ההשקפה הדתית, היו מספר מאמינים דתיים שביקשו ליישב את אמונתם עם המדע, אך הצלחתם הייתה מועטה. אחת האסטרטגיות שנקטו בהן כדי לגשר על הפערים הייתה התפיסה אלוהים יצר במכוון עולם אפוף תעלומות על מנת לבחון את אמונתנו או להמחיש את גבולותיה של התבונה האנושית.

גישה אחרת טענה שהראיות התומכות בהתגלות אבדו או הושחתו בצורה כלשהי, ושהטקסט שיש לנו כיום הוא שחזור (אנושי) של המקור שניתן על ידי אלוהים בסיני על פי הדיבור האלוהי (דוד וייס הלבני, הנוקט בהשקפה זו, מכנה זאת "תורה לא תמימה").^[1] על פי השקפה זו הטקסט שבידינו הוא שחזור של טקסט שנמסר בהתגלות ואבד במשך הדרך, פרי ידיהם מספר מחברים ועורכים.

אולם הגישות הללו אינן אלא סיפורים שכמו עונים על השאלה בתשובה "כי ככה". הן מזכירות את אותם נוצרים אוונגליסטים וכמה יהודים אורתודוקסים שמנסים ליישב את התיארוך של הפחמן־14 עם אמונתם באמיתות המילולית של סיפור הבריאה וטוענים שהעולם נברא תוך 6 ימים יחד עם עצמות דינוזאורים עתיקות מאוד (אך ללא דינוזאורים).

גישות דתיות מסורתיות מעין אלה מבקשות להתאים ראיות אמפיריות לתפיסות דתיות על העולם. במקרה זה גישות דתיות מסורתיות קובעות מתוך אמונה את אמיתות ההתגלות (כלומר שאלוהים נתן את התורה בסיני), באופן הדוחה ראיות סותרות.

לסיכום, השקפות דתיות מסורתיות והשקפות אקדמיות על מקור התורה (מדעיות או הומניסטיות) אינן ניתנות לגישור משום שהן נסמכות על אסטרטגיות או גישות הכרתיות שונות מאוד כלפי חומר וידע מדעיים.

אולם יש גם דרכים לחיות כיהודי דתי מבלי לעמוד בסתירה עם ממצאי המחקר האקדמי.

דעות ליברליות דתיות משתלבות עם ידע אקדמי

היהדות הדתית הליברלית (כלומר כל הזרמים שמחוץ לזרם האורתודוקסי המרכזי) נותנת עדיפות לתבונה ולמדע כאמצעי וכשיטה להכרת המציאות ודבקה בטענה שההשקפות הדתיות שלנו על העולם מוגבלות לממצאי התבונה והמדע. היהדות הליברלית, ההולכת בדרכה הפילוסופית של היהדות הרפורמית, דוחה את התפיסה המסורתית שהתורה הגיעה בהתגלות מחמת היעדר הראייה המדעית לכך.

במקום זאת היא טוענת כי הכותבים והעורכים של הטקסט קיבלו, בדרך בלתי מוגדרת ובלתי ניתנת לבדיקה, השראה אלוהית. טענה זו יסודה באמונה בלבד, אי אפשר לאמת או להפריך אותה, ועל כן היא אינה טענה מדעית. אם כן גם התפיסה הליברלית הדתית אינה מסבירה את מקורה של התורה, במקום זאת, היא מעניקה משמעות למקורות הקדושים לנו בתהליך ששואף לעקביות עם הגישה האקדמית של מדעי הרוח.

מטבעו של המדע לדחות כל השערה עד שהיא שורדות בדיקות קפדניות שמנסות להפריך אותן. לעומתו, המחקר ההומניסטי רחב יותר. הוא מבקש למצוא (או ליצור) משמעות בטקסט מתוקף העקביות וכוח השכנוע שבטענה מסוימת. אבל אפילו המחקר ההומניסטי חייב להתאים לראיות מדעיות. בתחומים שהמדע אינו יכול לענות עליהם בוודאות, נכנסות ההשערות, בתוכן גם ההשערות בנוגע לתפקידו של האלוהי בהשראה לתהליך היצירה.

הגישה המתייחסת לטקסט כאילו נכתב מתוך השראה אלוהית (בין אם באמת כך היה ובין אם לאו) מאפשרת ליהודים דתיים ליברליים לראות בו מקור של חוכמה. על ידי ייחוס הרעיונות שבכתוב לאנשים שהיו תחת השראה אלוהית, יהודים ליברלים דתיים מסוגלים לראות בטקסט משהו מעבר לערכו האנתרופולוגי או ההיסטורי בלבד.

באופן זה הגישה של היהדות הדתית־ליברלית והרפורמית תואמת יותר למחקר ההומניסטי, המבקש למצוא משמעות בטקסטים שלנו כל עוד היא אינה באה בסתירה עם ראיות מדעיות. גישות הומניסטיות אלו מגוונות וכוללות הן את הפרשנות המחודשת של ג'ודית פלסקוב למסורת שלנו,^[2] והן את חקר התורה כספרות חכמה של ליאון קאס.^[3]

דחיית ההתגלות כמקורה של התורה מעמידה אתגרים משלה בפני היהודי הליברלי הדתי: ללא הסמכות האלוהית של הטקסט קבלת עול החובות והאחריות של היהדות הופכת לעניין של בחירה אישית בלבד. אולם לגישה הזו יש גם יתרון – היא מאפשרת לאדם לפעול בעולם המודרני עם חשיבה הגיונית זהה הן בלימודיו האקדמיים והן בחייו הדתיים, ללא פיצול.

על אף שראשיתה של הגישה הזו ביהדות הרפורמית, הגישה שאני מכנה יהדות ליברלית דתית תואמת היטב את אמונתו של הרוב המכריע של יהודי צפון אמריקה – הזרמים הרשמיים של היהדות הקונסרבטיבית, הרקונסטרוקוציוניסטית והרפורמית (וכן חלקים בקצה "האורתודוקסיה המודרנית") אולי נבדלים זה מזה בדרכם הדתית אבל ההשקפות שלהם בדבר מקורם של הטקסטים הקדושים ביותר שלנו די דומות זו לזו.