צינור לה' המעשיר את חיינו

אחד מחסרונותיו הגדולים ביותר של דפוס החשיבה המערבי הוא ההשפעה שלו על התפיסה המפרידה בין הגוף והנפש. ברירת המחדל שלנו היא לסבור כי בעולם הרוח הפתרון הרציונלי תמיד מהימן וחשוב יותר מן הפתרון הרגשי, ושהפילוסופיה תמיד עדיפה על המיסטיקה או המטפיזיקה.

מה חשוב לנו יותר במפגש עם שייקספיר: הוויכוח הטכני אם היה זה שייקספיר או אדם אחר (מרלו, בקון, ג'ונסון וכו') שכתב את המחזה או עצם חוויית הצפייה והשמיעה? מה חשוב יותר במערכת היחסים שבין איש ואישה: המפגש הבינאישי או איפור הפנים של בת הזוג?

אנחנו חושבים על דת כסדרת טענות רעיוניות שעלינו לקבל אבל בפועל הדת דומה הרבה יותר לחוויה, למסגרתשבתוכה האדם חי את חייו.

המשחק היהודי

לעיתים קרובות היהדות מזמינה אותנו לעלות על במת השחקנים. ביום כיפור אנו מעמידים פנים שאנו עומדים בפני בית דין של מעלה למשפט. בפסח אנו מצווים לדמות מחדש את חיי השעבוד והשחרור. התכלית איננה תיקוף של עובדות היסטוריות כלשהן כי אם כניסה לתוך חוויות מסוימות שילמדו אותנו לקחים חשובים ויחדדו את הרגישות הרוחנית והדתית שלנו.

במעשה הזה החוויה חשובה יותר מן המילים והתיאוריה. ליל הסדר הוא חוויה רגשית ואם נזכה לכך גם רוחנית. הוא לא נועד להיות עיסוק בתופעה היסטורית.

בכל דת ובכל תרבות יש מסורות^[1] וסיפורים שלעיתים קרובות שגויים מבחינה עובדתית או שלא התקיימו בדיוק כמתואר ועם זאת הם מעגנים ומחזקים את מערכת הערכים שלה. האם חשיבותם נעוצה בדיוק ההיסטורי שלהם? האם חשוב לנסות "להוכיח" שזוהי "האמת"? אינני סבור כן. אני מקבל את התורה כדרך לחיים שבה ה' נמצא עימי בשיח. האם אני יודע איך בדיוק או מתי נמסרה? במישור המדעי התשובה היא לא.

הידע ההיסטורי או המדעי שאפשר (או שאי אפשר) למצוא בתורה חסר חשיבות בעיניי. התורה היא צינור המקשר ביני ובין ה' ודרך חיים המעשירה את החיים ומתמודדת עם אתגרי היומיום שלהם.

המשמעות של ליל הסדר: להעריך את מצב חירותינו

ליל הסדר בנוי מאוסף של טקסים שנועדו להזכיר לנו שאנו חלק מעם שהמסורת שלו כוללת רעיונות על שעבוד וחירות. המטרה היא שנעריך כראוי את המצב שזכינו לו ונזכור כי בחיים יש זמנים של חירות וזמנים של עבדות. בסופו של דבר מנהגי הסדר רוצים לעורר אותנו לשאלות ולקושיות ולניסיון לפענח את החיים שלנו גם כשלא כל התשובות מצויות בידינו.