הכתובת על המזבח מעטרות: מי ניצח במלחמה בין מואב וישראל?
כריס רולסטון בוחן את הכתובת על המזבח שנמצא בח'רבת עטרוז. התמונה באדיבות כ' רולסטון.
העיר עטרות המצויה בעבר הירדן המזרחי מוזכרת בתורה פעמיים בלבד ואינה מוזכרת כלל בנביאים ובכתובים.[1] אלמלא שתי תגליות ארכאולוגיות מודרניות היינו ממשיכים לחשוב עליה כעוד שם מקראי של מקום שטיבו לא ברור. בזכות אותן תגליות עטרות הייתה לדוגמה מופלאה לקשר בין הסיפור המקראי ובין ידע ארכאולוגי ואפיגרפי.[2]
עטרות בתורה
העיר עטרות נזכרת בתורה פעמיים, שתיהן בספר במדבר לב במסגרת תיאור נחלת השבטים גד וראובן. היא נזכרת לראשונה ברשימת הערים שגד וראובן מונים כאשר הם מבקשים ממשה רשות להתיישב בעבר הירדן בגלל התאמת האזור לגידול מקנה:
במדבר לב:ב וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. לב:ג עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. לב:ד הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְ־הוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה.
בני גד וראובן מבקשים לקבל את האזור לנחלה, ואחרי חילופי דברים משה נעתר לבקשתם בתנאי שבני השבטים ישתתפו תחילה במלחמה לכיבוש ארץ כנען יחד עם השבטים האחרים.
במדבר לב:לד וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר. לב:לה וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבֳּהָה. לב:לו וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן. לב:לז וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ...
אין שום דבר בולט במיוחד בעיר הזאת לעומת שאר הערים שנמנו ברשימה. יחד עם זאת, היחס לעיר השתנה עם גילוי מצבת מישע, כתובת מונומנטלית חקוקה על מצבת בזלת שהקים מישע מלך מואב במאה התשיעית לפני הספירה בעיר דיבון שבירדן.[3]
עטרות במצבת מישע
שמעה של מצבת מישע הגיע לאוזני נוסעים אירופאים לראשונה מפי תושבי האזור בשנת 1868. המצבה כתובה בשפה המואבית, הקרובה מאוד לעברית המקראית, והיא כתובה כתיאור בגוף ראשון מפי מישע מלך מואב – אותו מישע הנזכר במלכים ב ג:ד. היא נפתחת במילים אלה: "אנכ. משע.... מלך. מאב" (=אנוכי מישע... מלך מואב). במצבת מישע מספר מישע כיצד האל המואבי כמוש העניש את מואב ואיפשר לעמרי מלך ישראל לשעבדם. אולם בימי "בן" עמרי,[4] מישע מרד וכבש מידיו חלקים נרחבים מנחלת מואב ההיסטורית.
מישע מתפאר גם במפעלים הציבוריים שהקים, בהם מפעלי בנייה במקומות שונים במואב שהוא מודה שנבנו לפני כן בידי עמרי מלך ישראל. בין כל הפרטים המרתקים שבכתובת, חשובים במיוחד לענייננו האירועים המתוארים בשורות 10–14:
ואש. גד. ישב. בארצ. עטרת. מעלמ. ויבנ. לה. מלכ. ישראל. את. עטרת | ואלתחמ. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העם. הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרן. ואת. אש. מחרת |
תרגום לעברית:
ואיש גד ישב בארץ עטרות מעולם ויבנה לו מלך ישראל את עטרות. ואלחם בעיר ואוחזֶהָ ואהרוג את כל העם, והעיר הייתה מנחה[5] לכמוש ולמואב. ואושיב משם את אראל דודו[6] ואסחבהו לפני כמוש בקרית. ואושיב בה את איש שרון ואת איש מחרת.
עדות אפיגרפית זו אינה קשורה כמובן ישירות לאירועים המתוארים בבמדבר לב, וכן לא נאמר בה דבר על הזיקה בינם למציאות ההיסטורית. עם זאת היא "שמה את עטרות על המפה" במאה התשיעית הספירה ומוכיחה את הקשר בין העיר ובין קבוצה ששמה גד וממלכת ישראל הצפונית.[7]
החפירות בח'רבת עטרוז
החפירות בח'רבת עטרוז, המצויה 24 קילומטרים מדרום מערב למידבא בירדן, שופכות אור נוסף על עטרות המקראית. כבר לפני זמן רב זיהו אתר זה עם העיר הקדומה עטרות על סמך המיקום הגאוגרפי ועל סמך השתמרותו היחסית של השם הקדום בשם הערבי המודרני. בשנת 2000 החל פרופ' צ'אנג־הו ג'י מאוניברסיטת לה סיירה לחפור באתר וחשף שם ממצאים מרשימים, בהם מבני פולחן מתקופות שונות וחפצים דתיים רבים.[8]
הכתובת על המזבח בעטרוז
בעונת החפירות בשנת 2010 התגלה בחדר קטן במקדש באתר מזבח אבן בצורת צילינדר שעליו חקוקות שבע שורות טקסט.[9] שפת הכתובת היא מואבית, ואפשר לתארך את הכתב בכלים פלאוגרפיים לשלהי המאה התשיעית או לתחילת המאה השמינית לפני הספירה.
הכתובת מלמדת פרטים חשובים חדשים על השפה המואבית, בהם מילים חדשות ומאפיינים דקדוקיים שזו הראייה הראשונה לקיומם במואבית. נוסף על כך, הכתובת על המזבח שנמצא בעטרוז כתובה ב"כתב מואבי מוקדם" השונה מן הכתב העברי, ונראה שהיא הכתובת הקדומה ביותר הכתובה בכתב זה שיש בידינו. בכך שונה הכתובת ממצבת מישע המוקדמת יותר, הכתובה בכתב זהה לכתב העברי בן אותה התקופה.
מצבת מישע (שנחקקה כאמור דור או שניים לפני כתיבת הכתובת על המזבח מעטרוז) כתובה בשפה המואבית, אך בכתב העברי הקדום ולא בכתב מואבי לאומי נפרד.[10] לאור זאת אפשר לטעון שאחרי תום שלטון בית עמרי מממלכת ישראל, התפתחה במואב במהירות מערכת כתב לאומית ייחודית.[11]
גם כתובות מאוחרות יותר, כגון הכתובת על מזבח הקטורת שנמצא בח'רבת אל מודיינה,[12] כתובות בכתב המואבי ובשפה המואבית. על סמך השכבה שבה נמצא המזבח בעטרוז והשימוש בכתב המואבי אפשר לתארך את המזבח לעשורים שאחרי כיבושי מואב המתוארים במצבת מישע.
שבע שורות הטקסט החקוקות על גבי המזבח כוללות שתי כתובות נפרדות הכתובות במאונך זו לזו: הראשונה (א) בת שלוש שורות והשנייה (ב) בת ארבע שורות. פענוח הכתובות מורכב בגלל השימוש בספרות היראטיות (מערכת מספור שמקורה במצרים), בקיצורים ובצורות אותיות ייחודיות, אבל הגענו לכמה מסקנות ראשוניות במהלך הכנתה לפרסום.[13]
בכתובת א מצויין סכום של עשרה שקלי נחושת. המספרים מיוצגים בספרות היראטיות, הקיצור "של" מייצג את המילה שקל והקיצור "נ" מייצג את המילה נחושת. ייתכן שאף המילה "בז" מופיעה, אולי כדי להורות שהנחושת הנזכרת נבזזה באתר שנכבש, ולאור ההֶקשר בו נמצאה הכתובת אפשר להסיק שהיא הוקדשה במקדש שבו נמצא המזבח.
ארבע השורות בכתובת ב קשות לפענוח. נראה שזו משמעות חלקים ממנה:
- קר הצדת ("העיר שניצודה") – צירוף זה כולל את המילה המואבית המובהקת לעיר – קר – המופיעה במצבת מישע בהקשר של עטרות.[14] תיאור העיר ש"ניצודה" דומה מאוד ללשון צפניה ג:ו.
- גרנ פשׁנ ("זרים נפוצו") – צירוף זו מכיל את שם העצם גר המופיע גם במצבת מישע ומקביל למילה גֵר בעברית המקראית.
- עברנ ("עברים", בסיומת הרבים המואבית נו"ן) – אין ספק באשר לקריאת האותיות האלה, אבל הפירוש "עברים" הוא פירוש אפשרי אחד מני רבים. אם אומנם מפרשים כך, ייתכן שזו ההופעה האפיגרפית המוקדמת ביותר של מילה זו שיש בידינו.[15]
אוסף הקריאות האפשריות האלה מלמד שמטרת הכתובת הייתה הנצחה וייתכן אפילו שהיא מתארת אירועים הקשורים לכיבוש העיר בידי מואב. לפיכך ממצא זה מסייע להבנת סוגיה שהחוקרים דנים בה מאז גילוי מצבת מישע – המתח בין סיפורו של מישע ובין תיאור המלחמה במלכים ב ג.
"וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" – מלכים ב ג:ה
מיד עם גילוי מצבת מישע עמדו החוקרים על כך שיש בה עדות חשובה בת התקופה למלחמה המתוארת בספר מלכים בין מואב ובין ממלכת ישראל בימי שלטון בית עמרי. למעשה, מבחינה מסוימת יש דמיון גדול בין המצבה ובין התיאור במקרא, המזכיר את מרידת מואב בבית עמרי ומציין בברור את השם מישע:
מלכים ב ג:ד וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. ג:ה וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
בהמשך הסיפור מתוארת תגובת ישראל למרד: יהורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ומלך אדום (שאינו נזכר בשמו) יוצאים יחד למלחמה במואב. הכתוב במלכים ב ג:כד–כה מספר שבתחילה הברית הצבאית הזו הכתה את מואב אנושות:
מלכים ב ג:כד …וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם (ויבו) [וַיַּכּוּ] בָהּ וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב. ג:כה וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ וְכָל מַעְיַן מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ עַד הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ.
מסע המלחמה המוצלח והמהיר של ישראל במואב נעצר בקיר חרשת בירת מואב (שמקובל לזהות עם העיר כַּרַכּ בירדן). הסיפור מסתיים בתפנית מפתיעה:
מלכים ב ג:כו וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ. ג:כז וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ.
תהא משמעות הצירוף "קצף גדול" אשר תהא,[16] העלאת בנו של מישע לקורבן מביאה לתוצאה המבוקשת.[17] הברית בראשות ישראל נואשת מן הניסיון לכבוש את מואב ושבה על עקבותיה.
מצד אחד, סיפור זה אינו סותר ממש את הכתוב במצבת מישע. המקרא מודה שהניסיון לכבוש את בירת מואב כשל, ואינו אומר אם ישראל הוסיפו לשלוט בשאר ארץ מואב או לא. אולם שני התיאורים שונים למדי בנימת הדברים ובמסקנות המשתמעות מהם.
המקרא מספר שהברית של צבאות ישראל, יהודה ואדום החריבה את כל ערי מואב מלבד הבירה, ומן התיאור עולה שמואב נחלשה מאוד אף שלא חרבה לגמרי. לעומת זאת, התיאור במצבת מישע אינו מזכיר שום פלישה ישראלית, וחשוב מכך, הוא מציג את המרד כניצחון מוחץ שבו מישע כובש מידי ישראל את האזור שמצפון לנהר הארנון ועד לנבו. המצבה מוסיפה ומספרת שמישע יישב מחדש את האזורים האלה והחל להקים מפעלי בנייה מלכותיים, תיאור שמשתמע ממנו שישראל לא שלטו יותר במואב ושניצחון מישע היה חד־משמעי ומתמשך.
אמנם סביר בהחלט שכל צד שינה מעט את העובדות כדי שישרתו את נקודת מבטו, אך הממצאים מח'רבת עטרוז מספקים תמיכה ואישוש לטענות של מישע לפיהן הוא כבש את העיר עטרות, החזיק בה ויישב אותה מחדש. ראשית, עצם קיומו של מקדש מואבי שבו מזבח שחקוקה עליו כתובת בשפה המואבית ובכתב המואבי מחזק את טענת מישע באשר לכיבוש העיר עטרות ויישובה מחדש.
נוסף על כך, אם הקריאה שהוצעה לעיל לכתובת ב נכונה, הרי שייתכן שגם הכתובת הזו מנציחה את אותו ניצחון באחת הערים שנכבשו לא מכבר מידי ישראל. חשוב לציין שכיבוש שטחים אלה מידי ישראל אינו נמצא בתיאור מרד מישע במקרא, אולם בזכות מדעי הארכאולוגיה והאפיגרפיה, הולכות ומתגלות ראיות להיקף כיבושי מואב.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
19 ביולי 2022
|
עודכן לאחרונה
21 ביולי 2022
מאמר זה הוא תרגום של "Ataroth and the Inscribed Altar: Who Won the War Between Moab and Israel" שפורסם במקור על ידי TheTorah.com ביולי 2020. תורגם על ידי ALE.
עיר (או ערים) ששמה עטרות מופיעה בתיאור גבולות נחלת אפרים (יהושע טז:ב, ז). המונח "עטרות" מופיע גם כחלק משמות מקומות, כמו עטרות שופן בעבר הירדן (במדבר לב:לה), עטרות אדר בנחלת אפרים (יהודע טז:ה, יח:יג) ועטרות בית יואב ביהודה (דברי הימים א ב:נד). ייתכן שמשמעות המונח הוא "מכלאות מקנה" (ראו HALOT), ואם כן שמות מקומות במבנה זה משמעם "מכלאות המקנה של X".
למהדורה הראשונה של הכתובות מח'רבת עטרוז ראו:
Adam L. Bean, Christopher A. Rollston, P. Kyle McCarter, and Stefan J. Wimmer, “An Inscribed Altar from the Khirbat Ataruz Moabite Sanctuary,” Levant 50 (2018): 211–236.
המחברים מודים מקרב לב לצ'אנג־הו ג'י על הזמנתו הנדיבה לפרסם את הכתובות. המחקר במאמר זה זכה לתמיכתן הנדיבה של אוניברסיטת ג'ון הופקינס, אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון והקרן הלאומית למדעי הרוח בארצות הברית (National Endowment for the Humanities). המחברים מבקשים להודות במיוחד למרכז האמריקאי למחקר המזרח (American Center of Oriental Research) ולמכון אולברייט למחקר ארכאולוגי על שפתחו בפנינו את ספריותיהם ואת מתקני המגורים שלהם בשלבים המוקדמים של המחקר, הסידור והצילום של הכתובות.
למקור חשוב על מצבת מישע, שלא נס לחו, ראו:
Andrew Dearman (ed), Studies in the Mesha Inscription and Moab (Atlanta: Scholars Press, 1989).
המילה "בן" כאן יכולה להורות על אחאב בן עמרי או אולי על יהורם נכד עמרי, שעלה על כס המלוכה אחרי שלטונו הקצר מאוד של אחיו אחזיה.
קיימת מחלוקת גדולה לגבי זיהוי המונח והעמידה על משמעותו. עמדת הרוב היא שיש לקרוא את המילה "רית" ושלאור מילים מקבילות בשמות שמיות אחרות אפשר להניח שמשמעותה היא מעין מנחה שהובאה לאליל. ראו:
Aaron Schade, “RYT or HYT in Line 12 of the Mesha Inscription: A New Examination of the Stele and the Squeeze, and the Syntactic, Literary, and Cultic Implications of the Reading,” BASOR 378 (2017): 145–162.
משמעות הצירוף, שיש להניח שמורה על חפץ פולחן, שנויה במחלוקת ואינה ידועה בוודאות.
הערת העורך: לדיונים נוספים בנקודות הדמיון ובסתירות בין מצבת מישע ובין המקרא בעניין שבט גד ראו:
Aaron Koller, “The Tribe of Gad and the Mesha Stele,” TheTorah (2013); Yigal Levin, “Dibon-Gad: Between the Torah and the Mesha Stele,” TheTorah (2019).
לנקודות דמיון וסתירות נוספות בין שני המקורות ראו:
David Ben-Gad HaCohen, “War at Yahatz: The Torah Versus the Mesha Stele,” TheTorah (2015); Israel Finkelstein and Thomas Römer, “North Israelite Memories of the Transjordan and the Mesha Inscription,” TheTorah (2018).
ראו:
Chang-Ho Ji and Robert D. Bates, “Khirbat ʿAtaruz 2011-2012: A Preliminary Report,” Andrews University Seminary Studies 52.1 (2014): 47–91; Chang-Ho Ji, “The Early Iron Age II Temple at Ḫirbet ʿAtārūs and Its Architecture and Selected Cultic Objects,” in Temple Building and Temple Cult: Architecture and Cultic Paraphernalia of Temples in the Levant (2.-1. Mill. B.C.E.), ed. Jens Kamlah (Wiesbaden: Harrassowitz Verlag, 2012), 203–221; Chang-Ho Ji, “Khirbat ʿAtaruz: An interim Overview of the 10 Years of Archaeological Architectural findings,” Annual of the Department of Antiquities of Jordan 55 (2011): 561–579.
ראו:
Chang-Ho Ji, “A Moabite Sanctuary at Khirbat Ataruz, Jordan: Stratigraphy, Findings, and Archaeological Implications,” Levant 50 (2018): 173–210; Adam L. Bean, Christopher A. Rollston, P. Kyle McCarter, and Stefan J. Wimmer, “An Inscribed Altar from the Khirbat Ataruz Moabite Sanctuary,” Levant 50 (2018): 211–236.
לדעה זו ראו יוסף נוה, ראשית תולדות האלפבית: מבוא לאפיגרפיה ולפליאוגרפיה שמית־מערבית (ירושלים: מאגנס, 1989), 61;
Christopher A. Rollston, Writing and Literacy in the World of Ancient Israel: Epigraphic Evidence from the Iron Age (Atlanta: Society of Biblical Literature, 2010), 42, 52–54.
בעניין בית עמרי, המאה התשיעית לפני הספירה ומואב, ראו ישראל פינקלשטיין ועודד ליפשיץ, "בית עמרי במואב: יהץ ועטרות", ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה 30 (תשעב): 290–299, בייחוד 293 (לתיאור החפירות בח'רבת עטרוז). לדיון רחב יותר ראו גם:
Israel Finkelstein and Oded Lipschits, “The Genesis of Moab: A Proposal,” Levant 43 (2011): 139–152 [148–150].
ראו:
Paul E. Dion, and Michelle Daviau, “An Inscribed Incense Altar of Iron Age II at Ḫirbet el-Mudeyine (Jordan),” ZDPV 116 (2000): 1–13.
דיון ודוויו הציעו לתארך את המזבח לסביבות שנת 800 לפני הספירה. רולסטון מתארך את המזבח ממודיינה למחצית הראשונה של המאה השמינית לפני הספירה, כלומר מעט אחרי הכתובות על המזבח מעטרוז. ראו:
Rollston, Writing and Literacy in the World of Ancient Israel, p. 63.
מחברי מאמר זה חייבים תודה מיוחדת לסטפן וימר על עבודתו על הספרות ההיראטיות בכתובות על המזבח מח'רבת עטרוז. לדיון בשימוש בכתב ההיראטי (בייחוד בספרות) בדרום הלבנט, ראו בייחוד:
Stefan Wimmer, Palästinisches Hieratisch: Die Zahl- und Sonderzeichen in der althebräischen Schrift, Ägypten und Altes Testament 75 (Wiesbaden: Harrassowitz, 2008).
המחברים מודים מאוד גם לפ' קייל מקרטר על השיחות הרבות על היבטים רבים ושונים של כתובות מעטרוז.
מילים מקבילות לשם עצם זה הן קִרְיָה בעברית, קרת בפניקית (המשתקפת בשם העיר קרתגו) וכמה צורות ארמיות של אותו השם.
כפי שמפורט במאמר שבו התפרסמו הכתובות לראשונה הקריאות הללו אינן ודאיות ועדיין מוטלות בספק.
משמעות הפסוק אינה ברורה. האם יצא על ישראל קצפו של י־הוה אלוהיהם או קצפו של כמוש האל המואבי? ואולי יש לצירוף משמעות אחרת?
הערת העורך: לדיון במעשה זה בהקשר של מקומות אחרים בתנ"ך שמתואר בהם קרבן ילדים ראו:
Samuel Z. Glaser, “Biblical and Greek Ambivalence Towards Child Sacrifice,” TheTorah (2016).