שירת הים

בהיותו מצוי במשבר קיומי, מחבר תהילים עז מוטרד כל כך מבעיותיו עד שהוא מתקשה לדבר. הוא מנסה להיזכר בחסדי האל מן העבר, אך האל השתנה ואינו מתגלה עוד בחייו. במפנה בלתי צפוי, מחבר המזמור מתמקד בזיכרון הקולקטיבי של חציית הים לאחר יציאת מצרים. כיצד הזיכרון הזה מסייע לו לעבור מייאוש לתקווה?

התורה מפצירה בנו לזכור וללמד את יציאת מצרים, לכן מפתיע לגלות כי כמה קטעים מקראיים ככל הנראה לא מכירים את האירוע הזה ומוסרים לנו מסורת אחרת: אלוהים מצא את ישראל במדבר.

מרים ונשות ישראל חוזרות ומשמיעות בקצרה את השירה המפורסמת המושרת בתחילת שמות טו. האומנם? עיון מעמיק חושף שמרים מילאה תפקיד מרכזי יותר בחיבור שירת הים ומלמד על מקומן של נשים כמנגנות, שרות ומתופפות בישראל הקדומה.

העדות לעזיבת הלויים את מצרים והצגתו של י־הוה לישראל.