שיר השירים

תוך שימוש בדימויים של אוהלים, גנים ומים זורמים – מוטיבים הקשורים לאהבה ומיניות במקרא ובמזרח הקדום – בלעם מברך את נשות ישראל בפריון. אולם, המחברים הכהניים הופכים את הברכה הזו על פיה, ומציגים את בלעם כמי שהסית את בני ישראל לחטא בעל פעור.

"ישָׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ..." (שיר השירים א:ב). הפרשנות האלגורית לפסוק הזה במדרש ובזוהר רואה בדמות הגברית הנקראת לנשיקה את האל עצמו, אך את מי אלוהים מנשק ומדוע? והאם הפרשנות הקבלית מותירה מקום כלשהו לאהבה אנושית?

קהלת לעומת שיר השירים.