פיוט

הצום ועינוי הגוף מחדדים את המודעות לגוף, ובעת ובעונה אחת מביאים להתעלות הנפש. את המתח בין הגשמי לרוחני המחיש יניי (ינאי), הפייטן בן המאה השישית, ב"קרובה" ליום כיפור, שבה הוא מפציר באל למחול לישראל מתוך חמלה על גופם המעונה ולצד זה משום דמיונם למלאכים.

סופרי המקרא דלו מילים נדירות בעלות צלילים חזרתיים מעמקי הלקסיקון העברי כדי להעצים את מצלול הטקסט באזני השומעים. חלק מהמילים הללו מופיעות במקרא פעם אחת ויחידה.

נקודות מבט מסורתיות וביקורתיות על הפרקים החותמים את חמשת חומשי התורה.

שלוש גישות שונות בסוגיית האמיתות ההיסטורית של יציאת מצרים.

עיון בפיוט "מעוז צור" מגלה שמדובר בטקסט אנטי-נוצרי המשקף את הלך הרוח של יהדות אשכנז בתקופת מסעות הצלב, עת שעשרות קהילות יהודיות נטבחו בשם האמונה הנוצרית.

בתפילת "עלינו לשבח" של ראש השנה אנו מתפללים לבוא העת שבה אלוהי ישראל יוכר כמלכו הבלעדי של העולם. בה בעת, המזמור שאנו אומרים לפני תקיעת השופר (תהילים מז) מציע לנו גישה אחרת – להפסיק לחכות לאחרית הימים ולהתחיל לראות את הקשר המשותף עם בני דתות אחרות, שכן כולם הם "עם אלוהי אברהם".

פרק לב בדברים מתאר את אלוהים כאב, כעפעף עין, כנשר, כאם מניקה וכצור מגן. מה הצורך במטאפורות כה רבות?