רבקה, ששמעה מן האל את הבשורה על ייעודם של בניה, סיכלה את כוונתו של בעלה לברך את עשו. במעשה זה המקרא מציג את רבקה כדמות נחושה והחלטית, ולעומתה את יצחק כחלש וכמי שאינו מודע למתרחש סביבו. פרשני המקרא המוקדמים נקטו גישות סותרות ביחס לתיאור הייחודי של רבקה ויצחק לעומת אבות ואמהות האומה האחרים.
