אסכולת הקדושה (H)

בויקרא טו חוקי הנידה עוסקים בטהרה. בויקרא יח ו־כ לעומת זאת נאסרו קיום יחסי מין עם הנידה. חז"ל, שבפניהם עמדו שני הטקסטים האלה, יצרו רעיון חדש המשלב ביניהם: איסור על יחסי מין עם אישה בזמן שהיא בטומאת נידה.

במקור, ספר ויקרא יח אסר על יחסים הומוסקסואליים בין אדם לאביו (פסוק ז) ובין אדם לדודו (פסוק יד). כאשר הוּסף האיסור על יחסי מין הומוסקסואליים בין גברים, העורכים עדכנו את החוקים הנזכרים לעיל, ובעקבות כך שונתה משמעות המושג "לגלות ערווה" ל"לחשוף עירום".

לפי ויקרא טו:כד, יחסי מין עם אישה בשעת וסתה אמנם מביאים לטומאה זמנית, אך לא נראה משם שהם אסורים. על פי ויקרא יח:יט ו- כ:יח, לעומת זאת, הדבר אסור בתכלית האיסור. איך אפשר להסביר את ההבדל שבין שתי הגישות הללו?