התואר "אם" נמצא בכתובת הקדשה עתיקה של בית כנסת, ובתלמוד הוא משמש כינוי לאימו המאמצת של אביי. נראה כי התואר הזה מופיע גם במקרא, וכך מכונות למשל חוה, דבורה הנביאה והאישה החכמה מאבל בית־מעכה. תואר זה מעיד על מעמדה המכובד של האישה ולא קשור באימהותה הביולוגית.
