לוח שנה

לוח המועדים של ספר דברים בפרק טז החל כמהדורה קצרה של לוח המועדים מספר שמות כג. בשלב מאוחר הלוח הורחב כדי להבהיר את פרטיו ולמזג את חג המצות האביבי עם קורבן הפסח, שהיה קשור במקור להקדשת בכורות הבהמות.

התורה מתירה להוציא כלים מן הבית לפני שהכוהן סוגר ומבודד את הבית בגלל צרעת. מכך אנחנו למדים שהטומאה לא נובעת ממציאות גשמית אלא מהכרזה אנושית. חז"ל פיתחו את הרעיון הזה והחילו אותו על תחומים נוספים בהלכה.

מגילת אסתר מסבירה כי שמו של חג הפורים נגזר מן הפור, הוא הגורל שהטיל המן כדי לקבוע באיזו יום יש לצאת במתקפה על היהודים. השם "פורים" קדום לסיפור הגורל של המן, וייתכן שמקורו בחג אשורי נשכח שבו נבחר שמה של השנה החדשה באמצעות פּוּרֻ.

זמנו של טקס הבאת העומר, או קורבן המנחה של ראשית הקציר, הוא "ממחרת השבת" (ויקרא כג:טו). במשך אלפיים שנה התנהל ויכוח בקרב פרשנים יהודים באשר למועד המדויק של הנפת העומר. ארבעה תאריכים אפשריים הוצעו, אשר כל אחד מהם אומץ על ידי כת יהודית אחרת.

אכילת מצה מציינת את ראשית שנת התבואה ונועדה להבטיח את תנובת קציר החיטה. אך מדוע יש לבער את כל החמץ?

התורה מורה על קיום החגים המפורטים בה בתאריכים מדויקים למדי, אבל לא מסבירה כיצד יש לחשב את לוח השנה שלה: לפי הירח? לפי השמש? בחישוב מסוג אחר? ומדוע התורה לא אומרת על כך דבר?

הקשר בין חג הסוכות שישראל חגגו במקדש ובין חג השנה החדשה באוגרית ובתי הענפים שנבנו בו לאלים.