מיתוסים של המזרח הקרוב הקדום

תושבי מסופוטמיה הקדומה נהגו להניח צלמיות מנחה בדמות עצמם לפני האל, בניסיון לייסד עימו קשר קבוע. מזמור כז מייצג את החלופה הישראלית לנוהג זה: הדובר מבקש לראות את י־הוה פנים אל פנים באמצעות מילים, ולא פסלים, כדי להעניק למתפלל מחסה בצל האל; מחסה שיעמוד על תילו גם לאחר היציאה מן המקדש.

ב"אנומה אליש" מסופר שהאל הבבלי מרדוךּ מתכנן להקים עיר ובה מגדל בודד שישמש כמקום מושבו וכמקום המפגש של כל האלים. סיפור מגדל בבל, שבו י־הוה קוטע את בניית המגדל ומונע יצירת מרכז כוח בבבל, הוא תגובה למיתוס הזה.