הכהנים המלומדים של המזרח הקדום הסבירו את עבודת האלילים באמצעות טקס הקדשת הפסלים, שבמסגרתו הופכים הפסלים לאלים של ממש.

המקרא מתאר את תדהמתם של עזרא ונחמיה בשומעם על שבי ציון שנישאו לנשים נכריות ביושבם בארץ יהודה. אולם שטרי נישואין שהתגלו בערים ליד בבל מלמדים שתופעת נישואי התערובת התקיימה גם בבבל.

לפסוק "שמע ישראל" ישנם פירושים רבים, פילוסופיים, אסכטולוגיים, לאומיים, וכדומה. דרך היסטורית-ביקורתית להבין את הפסוק היא לקרוא אותו (ואת ספר דברים בכללותו) על רקע השליטה האשורית בארץ, כאשר אשור היללה את האל שלה אשור כשליט עליון על העולם.

לחמוד פירושו לחשוק (במישהו או במשהו) באופן כפייתי, באופן שגורם עוול כלפי הזולת או חסר התחשבות בזכויותיו וברגשותיו. זה רגש עוצמתי שרצוי למונעו. אך האם "לחמוד" במשמעות המודרנית תואם את המשמעות של השורש העברי חמ"ד בשימושו המקראי?

קריאת ספר דברים לאור חוזי ברית מהמזרח הקדום מלמדת שמצוות אהבת ה' משלבת רגש ומעשה כאחד. כמו כן אנחנו למדים מתוך זאת על טיב אהבת ה' לעמו ישראל, כפי שהיא מתוארת בספרי הנביאים ובפירושי חז"ל לשיר השירים.

על תפיסות מוטעות בנוגע להתגלות הישירה והמרכזית של אלוהים

הקוראן, בקטעי ה'קִיבְּלָה' ("כיוון התפילה") שלו, יוצר קשרים אינטרטקסטואליים רבים עם קריאת שמע והפרשנות החז"לית שלה. בכך הוא מדגיש נקודה משותפת ליהודים ולמוסלמים: מהות התפילה אינה הכיוון הפיזי שאליו מפנה האדם את פניו, אלא אהבת האלוהים בכל לבך.

האם אפשר לקשר בדיעבד את כל השינויים החברתיים למעמד הר סיני?

מעמד הר סיני נעדר למעשה מהמקרא, והוא מופיע רק בתורה ובספר נחמיה, שזמנו מאוחר מאוד. היעדרות זו משקפת מסורת חלופית הרואה את חוקי ישראל כפרי יצירתן של התגלויות קטנות ומרובות אל נביאים במהלך ההיסטוריה.