בפולמוס היהודי המודרני, משתמשים במונח "תורה מסיני" כדי לתאר אמונה דוקטרינרית בחיבור התורה על ידי משה. חז"ל, לעומת זאת, משתמשים במונח באופן שונה, כדי לטעון שכל התורה, בכתב ובעל פה, לרבות דבריהם, מקורה במעמד הר סיני. איך אפשר להבין את הטענה הזאת במובן המילולי? 

בספר דברים הביטויים "הדברים האלה", "התורה זאת", ו"ספר התורה הזה", אינם מכוונים לטקסט מוגדר כלשהו כי אם להתגלות המלאה של י־הוה לעמו, אשר אינה יכולה להצטמצם לכדי קובץ תחוּם אחד של מילים או כתבים.

מודל לזהות יהודית לאחר החורבן: לקרוא וללמוד את התורה כאילו חיינו תלויים בכך.

לא אחת אנו שומעים כי הרעיון המונותאיסטי הוא אחת מן התרומות הגדולות ביותר שהעניקה היהדות לעולם המערבי. עם זאת אין זה ברור כלל כי המקרא הוא אכן מונותאיסטי. אז מה הוא בעצם מונותאיזם ומתי הומצא לראשונה?

משה כולל בברית את כל ישראל, "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כט:ט). המדרש סבור כי חוטבי עצים ושואבי מים אלו הם הגבעונים הנזכרים ביהושע ט, ויוצר אנכרוניזם שפרשנים מאוחרים יותר ביקשו ליישב.

לפני שמשה הולך לעולמו הוא מבקש מאלוהים מנהיג, "איש על העדה, אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" (במדבר כז:יז). תשובתו של אלוהים נראית ברורה: מנה את יהושע. אך בהמשך מסופר שאלוהים מכפיף את יהושע לסמכותו של אלעזר הכהן – סימן ברור לעריכה מאוחרת. מתי ומדוע נערך השינוי הזה?

במסורת הרחבה של חומשי התורה ספר דברים עומד כהמשכו של ספר במדבר, וממשיך את הרעיון שיוצאי מצרים נידונו לנדוד במדבר עד מותם, ובניהם הם אלה שנכנסו לארץ. אולם קריאה של ספר דברים ללא תלות במסורת של ספר במדבר מגלה שמשה פונה בנאומו לאותם בני ישראל שיצאו ממצרים והלכו במדבר ארבעים שנה, ושכעת עומדים להיכנס לארץ.

"וְלֹא נָתַן יְ־הוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים כט:ג).

בספר דברים בוחר ה' בישראל להיות לו לעם קדוש ולעם סגולה. מה משמעות המושגים הללו בהקשרם המקורי, והאם ניתן ליישבם עם תפיסות אוניברסליות עכשוויות?